כידוע, קיים הבדל בולט בנוסח ברכת "אתה חונן" בין עדות ישראל. בעוד שבנוסח אשכנז מתפללים "וחננו מאתך דעה בינה והשכל", בנוסח ספרד (החסידי) ובנוסח עדות המזרח נהוג לומר "וחננו מאתך חכמה בינה ודעת".
עם זאת, חשוב לדעת כי הנוסח המקורי והקדום בכל קהילות ישראל היה "דעה בינה והשכל" (או נוסח דומה לו). הנוסח "חכמה בינה ודעת" הוא למעשה חידוש שנכנס לסידורי התפילה רק לפני כ-280 שנה. להלן נסקור את מקורותיו של הנוסח הקדום ואת האופן שבו השתלשלו הדברים עד לימינו.
הנוסח הקדום: עדויות הגאונים והראשונים
סקירת המקורות ההיסטוריים מעלה תמונה ברורה ולפיה הנוסח המקורי לא כלל את המילה "חכמה":
תקופת הגאונים: בעל "הלכות גדולות" (בה"ג), סידור רב עמרם גאון, ופירוש רבנו חננאל גורסים כולם "דעה בינה והשכל". (בסידור רב סעדיה גאון מופיעה תוספת: "דעה וחכמה בינה והשכל").
תקופת הראשונים: הנוסח "דעה בינה והשכל" מופיע בכתבי יד מדויקים של סדר התפילה לרמב"ם (וכן הובא בשמו על ידי ר' יהודה בר יקר), בפירוש המאירי, בספר "מגדל דוד", בספר העיקרים, באבודרהם, ובדרשות ר' יהושע אבן שועיב.
ר' יהודה בר יקר, מפרש התפילות, אף מסביר במפורש מדוע המילה "חכמה" אינה מופיעה בנוסח: "כי השכל בכל מקום – במקום חכמה". כלומר, המילה "השכל" מכוונת למידת החכמה, ולכן אין צורך בכפילות.
מסורת המקובלים הראשונים
גם בקרב המקובלים הראשונים, אשכנזים וספרדים כאחד, שלט הנוסח "דעה בינה והשכל". כך מופיע בספר "עבודת הקודש" לרבי מאיר אבן גבאי, ב"אגודת אזוב", ב"פרדס רימונים" וב"אור יקר" של הרמ"ק. למעשה, זה היה הנוסח בכל סידורי הספרדים הישנים עד שנת ת"ק (1740 בקירוב).
התפנית: כיצד נולד הנוסח "חכמה בינה ודעת"?
השינוי בנוסח התחיל בעקבות כוונות התפילה של האר"י. בספר "שער הכוונות", כתב ר' חיים ויטאל (המהרח"ו) בשם האר"י, שבחתימת הברכה יש לכוון שיושפע לאדם "חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל בתורה היטב".
בנו, ר' שמואל ויטאל (המהרש"ו), הוסיף שם הגהה ובה כתב: "נראה לי דעת מִכָּאן, שצריך לומר בנוסח ברכה זו 'חכמה בינה דעת והשכל', כנראה מדברי הרב". מאוחר יותר, בסידורו "חמדת ישראל", קבע המהרש"ו את הנוסח באופן סופי כ-"חכמה בינה ודעת" בלבד. קביעה זו התקבלה כמעט אצל כל הספרדים והחסידים, וזכתה לתמיכת המקובלים, בראשם הרש"ש.
האם האר"י אכן התכוון לשנות את הנוסח?
מסקנתו של המהרש"ו מעוררת תמיהה. אביו, המהרח"ו, כתב רק שיש לכוון למידות חב"ד (חכמה, בינה, דעת), אך לא הורה לשנות את מילות התפילה. ניתן בהחלט להסביר שכוונות אלו רמוזות היטב במילים המקוריות: "דעה" היא דעת, ו"השכל" הוא חכמה. העובדה שהמהרח"ו לא שינה את הנוסח במפורש, מעידה ככל הנראה שהסכים לנוסח שהיה נהוג בכל ישראל. קשה להניח שהאר"י חידש נוסח שאין לו שום מקור היסטורי קדום. ואכן, מקובלים רבים לא קיבלו את דעת המהרש"ו ושימרו את הנוסח "דעה בינה והשכל" (כגון ב"משנת חסידים" ובחלק מסידורי האר"י).
דעתו של המקובל הרב יעקב הלל
במאמר שפרסם הרב יעקב הלל בכתב העת "מקבציאל", הוא מנתח בהרחבה סוגיה זו. הוא מאשר שהסידורים הספרדיים הקדומים (כדוגמת סידור ונציה משנת רפ"ד) וכן סידורי האר"י המוקדמים גרסו "דעה בינה והשכל", וכי אין מקור מפורש בדברי האר"י לשנות זאת. עם זאת, הוא מסכם שמכיוון שהמהרש"ו, הרש"ש והמקובלים האחרונים הכריעו שיש לומר "חכמה בינה ודעת" על פי תורת הסוד – כך התקבע המנהג, אם כי "האומר 'דעה בינה והשכל' לא הפסיד".
הרב הלל מעלה השערה שייתכן כי המהרש"ו שינה את הנוסח משום ששמע את אביו, המהרח"ו, מתפלל כך בפועל. אולם השערה זו דחוקה מאוד: לוּ היה המהרש"ו מסתמך על עדות שמיעה, הוא היה מציין זאת במפורש. השימוש בביטוי "נלע"ד" (נראה לי דעתי) מוכיח שמדובר בהסקה אישית שלו מתוך הכתובים, ולא במסורת מעשית שקיבל מאביו, שמן הסתם נהג כרבו, האר"י, והתפלל בנוסח המקורי.
סיכום הדברים
הנוסח המקורי: כל הגאונים, הראשונים והמקובלים עד תקופת האר"י גרסו ללא יוצא מן הכלל "דעה בינה והשכל" (או נוסח דומה).
לידת השינוי: המקובל ר' שמואל ויטאל חידש שיש לומר "חכמה בינה ודעת" מתוך דיוק בדברי כוונות האר"י, אף על פי שאין לנוסח זה מקור קדום וספק אם האר"י התכוון לשנות את המילים עצמן.
ההכרעה המעשית: על אף שחלק מתלמידי האר"י המשיכו בנוסח הישן, חידושו של המהרש"ו התקבל על ידי הרש"ש ומקובלים נוספים, והפך לנחלת הכלל בקהילות רבות.
למעשה, קטונתי מלהביע דעה אישית בנושא שבו דנו גדולי עולם. מטרת שורות אלו היא אך ורק להציג את השתלשלות הדברים ההיסטורית כהווייתה.
