היה פעם עשיר אחד בשם דניאל, שהיה לו יהלום ענק ושווה הון תועפות. חבר שלו ממש הציק לו וביקש לראות את היהלום, ואחרי הרבה שכנועים דניאל הסכים. הם ירדו למרתף, דניאל פתח כספת פלדה, והוציא משם קופסה בתוך קופסה עד שהגיע ליהלום. כשפתח את הקופסה האחרונה, היהלום הבזיק באור כל כך חזק שהם הסתנוורו לרגע, היהלום החליק לדניאל מהידיים ונסדק.
החבר הרגיש נורא והם הלכו למומחים הכי גדולים. כולם אמרו את אותו הדבר: "אין מה לעשות, צריך לחתוך אותו לשניים והערך שלו יירד משמעותית". החבר לא ויתר וביקש מדניאל ללכת להתייעץ עם רב העיר. דניאל אמר: "מה הרב מבין ביהלומים? המומחים כבר פסקו", אבל החבר התעקש.
באמצע הלילה הם דפקו בדלת של הרב ומצאו אותו לומד. הרב הסתכל על היהלום ושאל את בעל הבית: "איך קוראים לך?". הוא ענה: "דניאל". הרב הצביע על הסדק ואמר: "תראה, הסדק הזה נראה כמו צד של האות ד'. אם תחרוט עוד קו קטן, תהיה לך האות ד' על היהלום".
הם קראו למומחים, שאמרו שזה אמנם מסוכן ומסובך, אבל הם ינסו. זה הצליח מעל למצופה: היהלום הפך ליצירת אמנות ייחודית והערך שלו קפץ בגלל החריטה המיוחדת של השם. דניאל רצה לתת לרב מתנה, אבל הרב סירב, אז הוא תרם סכום עתק לישיבה שלו. מאז, בכל שנה דניאל היה מראה למשפחה את היהלום ומספר את הסיפור.
השאלה המשפטית/הלכתית
עכשיו עולה שאלה מעניינת: נניח שמישהו אחר היה מזיק ליהלום הזה אחרי החריטה. לפי מה שמים את הנזק?
לפי הערך הגבוה שיש לו עבור משפחת דניאל (כי זה "היהלום של המשפחה" עם חריטה מיוחדת)?
או לפי השווי שלו בשוק החופשי, לאנשים זרים שלא אכפת להם מהחריטה הזאת?
הדיון בפוסקים
בספר "דין אמת" מובא מקרה דומה: אדם הפקיד אצל חברו טבעת שחרוט עליה השם שלו, והחבר איבד אותה ברשלנות. בעל הטבעת דרש שישלמו לו גם על עלות החריטה, אבל החבר טען: "החריטה הזאת לא שווה כלום לאף אחד אחר, למה שאשלם עליה?".
המחבר פסק שצריך לשלם גם על החריטה, לפי השווי עבור הבעלים. הוא מביא הוכחה מעניינת מהרא"ש: אם מישהו פצע עבד שמומחה בליטוש מרגליות וגרם לו לצלוח ברגל – השווי שלו יירד רק קצת. אבל אם הוא קטע לו את היד – השווי שלו יצנח דרמטית כי הוא כבר לא יכול לעבוד במקצוע המיוחד שלו. מכאן רואים שהמזיק משלם לפי הנזק הספציפי שנגרם לאותו אדם, גם אם היד הזו לא שווה כל כך הרבה למישהו אחר.
אבל יש מקום להתווכח: אולי במקרה של העבד זה שונה, כי היד שלו שווה הרבה כסף לכל מי שירצה להעסיק אותו כלוטש, בעוד שחריטה של שם פרטי על טבעת או יהלום באמת לא מעלה את הערך לאף אחד חוץ מהבעלים.
למה זה רלוונטי לנו?
לשאלה הזו יש השלכה יומיומית: למשל, אם מישהו הורס בגד משומש. האם הוא צריך לשלם לפי השווי של בגד חדש, בגד יד שנייה, או לפי הערך שהיה לו עבור הלובש?
