השגת הגילוי רק מתוך ההעלם כדרך שאמרו (זח"ג מז ע"ב) מאן דיתיב בצערא כו' מה שאין כן מי שמורגל בתענוגים ואין בטובה למעלה מעונג. ועיקר ההשגה הוא רק כפי העונג שמשיג מזה. וזה ענין שאמרו (סנהדרין צג.) צדיקים גדולים ממלאכי השרת ומצינו כמה פעמים להיפך כמ"ש הראב"ע דודאי השגת מלאכים גדולה כמ"ש רמב"מ. רק הם אין להם עונג כמו שאמרו (שבת פט.) כלום יש יצר רע ביניכם דהעונג נמשך רק מן ההיפך. וזהו יתרון האור כשהוא מן החושך כידוע דעונג הוא עומק ראשית שלמעלה מן השכל כטעם תתענג על ה' פירוש שם הוי"ה הוא התפשטות המושג והעונג הוא דביקות במה שלמעלה מהמושג והעם ההולכים בחושך הם ראו אור גדול פירוש גדול הוא ממדת גדולה דהשם יתברך דהיינו התפשטות עד אין שיעור כי הוא למעלה מן השיעור כענין (שם קיח.) המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי כח העונג הוא למעלה מקו המידה כי להשגה יש מדה וגבול מה שאין כן לעונג. וזה ענין ברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' (שם עז:) דבריאת העולם היה על דרך זה להשיג מדת העונג וזה אי אפשר רק על ידי דברישא חשוכא וכמו שכתוב כי אשב בחושך דייקא אז ה' אור לי וכמו שכתוב ישת חושך סתרו שהקב"ה מסתתר תוך החושך וכפי תוקף החשכות וההעלם כן הוא תוקף האור הגנוז בו שיוכל להשיג על ידי זה החשכות וכמו שכתוב ובקשתם משם את ה' וגו' משם דייקא ואומר עת צרה וגו' וממנה יושע והכתוב אין קורא צרה לגוף לבד רק מה שבאמת מיצר גם בנפש מזה דייקא הוא הישועה לנפש.
וכן בכל דור ודור אין לך מי שטעם מכל חמדות עולם הזה כשלמה המלך ע"ה וכמו שכתוב בספר קהלת עשיתי לי וגו' וכל אשר שאלו עיני וגו' וכנודע ואין לך גם כן לב נקי מכל מיני תאוה כלבו וכמו שאמרו ז"ל (ידים סוף פרק ג). על ספר שיר השירים שהוא קדש קדשים ובכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה ותאוה שם אתה מוצא קדושה (כמ"ש ויקרא רבה פרשה כד) דזה טעם קדושה פרישות מתאות רק מוקדש להשם יתברך כי זה היפך זה השקוע בתאות נאמר לתאוה יבקש נפרד שהוא נפרד מהשם יתברך, מה שאין כן בקדושה מוקדש לשמים כמו קדושי אשה פירושו רז"ל (קידושין ב:) לשון הקדש ששייכה לבעל. וענין שיר הוא מצד החשק דלכן נקרא שירי עגבים וכאשר כלתה נפשו להשם יתברך והוא חולת אהבה לו אז נפתח פיו לשורר לפניו. ואין לך שירים מעוררים אהבה של ישראל לאביהם שבשמים והתאחדותם כשיר השירים. ואהבה זו הוא היפך אהבת עולם הזה ולכך הוא קודש קדשים שייך לגמרי להשם יתברך ונפרש לגמרי מכל תאות עולם הזה שאין לו שום שייכות להם כלל. וכך הוא המדה דאותו לב שטועם מן החושך עד קצה האחרון ומבקש משם את ה' טועם האור עד קצה האחרון עד שמשיג שאין חושך וכל חושך לא יחשיך וגו' לילה כיום יאיר וגו' וכן בכל המדות במקום צרות עין שם הוא טובת עין ובמקום רוע לב לב טוב.
1. השגת הגילוי מתוך ההעלם
"השגת הגילוי רק מתוך ההעלם כדרך שאמרו (זח"ג מז ע"ב) מאן דיתיב בצערא כו' מה שאין כן מי שמורגל בתענוגים ואין בטובה למעלה מעונג. ועיקר ההשגה הוא רק כפי העונג שמשיג מזה."
ביאור: אי אפשר להשיג "גילוי" רוחני אמיתי בלי שקדם לו "העלם" (הסתרה). הזוהר אומר שמי שנמצא בצער, כשהוא יוצא ממנו הוא מרגיש את הטוב הרבה יותר ממי שתמיד היה בטוב. העונג הכי גדול נוצר מהניגודיות – המעבר מהחושך לאור. רמת ההבנה וההשגה הרוחנית של אדם נמדדת לפי עוצמת ה"עונג" שהוא מרגיש, והעונג הזה תלוי בקושי שקדם לו.
2. יתרון האדם על המלאך (המאבק כיסוד העונג)
"וזה ענין שאמרו (סנהדרין צג.) צדיקים גדולים ממלאכי השרת ומצינו כמה פעמים להיפך כמ"ש הראב"ע דודאי השגת מלאכים גדולה כמ"ש רמב"מ. רק הם אין להם עונג כמו שאמרו (שבת פט.) כלום יש יצר רע ביניכם דהעונג נמשך רק מן ההיפך."
ביאור: יש סתירה לכאורה: האם הצדיקים גדולים מהמלאכים או שהמלאכים גדולים מהם? מצד השכל וההבנה – המלאכים (שהם רוחניים לגמרי) משיגים יותר. אבל לצדיקים (בני האדם) יש יתרון: יש להם עונג. למלאכים אין יצר הרע ואין חושך, ולכן אין להם "היפך" להתגבר עליו. מכיוון שהעונג נוצר רק מתוך השבירה של החושך, האדם המנצח את יצרו חווה עונג שהמלאך לעולם לא יוכל להשיג.
3. העונג כשורש שלמעלה מהשכל
"וזהו יתרון האור כשהוא מן החושך כידוע דעונג הוא עומק ראשית שלמעלה מן השכל... פירוש שם הוי"ה הוא התפשטות המושג והעונג הוא דביקות במה שלמעלה מהמושג."
ביאור: האור שיוצא מתוך החושך הוא "אור איכותי" יותר. העונג נמצא בדרגה גבוהה יותר מהשכל. בעוד שהשכל ("שם הוי"ה") הוא משהו שאפשר להבין ולהגדיר (התפשטות המושג), העונג הוא חיבור ישיר לשורש האלוקי הנסתר, למשהו שהוא מעבר להבנה רציונלית.
4. האור הגדול והנחלה בלי מצרים
"והעם ההולכים בחושך הם ראו אור גדול... כי כח העונג הוא למעלה מקו המידה כי להשגה יש מדה וגבול מה שאין כן לעונג."
ביאור: דווקא אלו שהלכו בחושך זוכים ל"אור גדול". המילה "גדול" רומזת לאינסופיות. לשכל יש גבולות (קו המידה), אבל לעונג רוחני אין גבול. לכן מי שמתענג על השבת (שהיא מעין עולם הבא) מקבל נחלה "בלי מצרים" – בלי גבולות.
5. ברישא חשוכא (תכלית הבריאה)
"וזה ענין ברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' דבריאת העולם היה על דרך זה להשיג מדת העונג וזה אי אפשר רק על ידי דברישא חשוכא... וכפי תוקף החשכות וההעלם כן הוא תוקף האור הגנוז בו."
ביאור: למה העולם נברא כך שקודם יש חושך (לילה) ואז אור (יום)? כי כל מטרת הבריאה היא שהנבראים ישיגו עונג, ועונג מחייב חושך מקדים. ככל שהחושך והצרה גדולים יותר, כך האור שחבוי בתוכם ("האור הגנוז") עוצמתי יותר. הקדוש ברוך הוא "מסתתר" בתוך החושך, והעבודה שלנו היא למצוא אותו דווקא משם ("ובקשתם משם").
6. שלמה המלך ושיר השירים (הפיכת התאווה לקדושה)
"וכן בכל דור ודור אין לך מי שטעם מכל חמדות עולם הזה כשלמה המלך... ואין לך גם כן לב נקי מכל מיני תאוה כלבו... ובכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה ותאוה שם אתה מוצא קדושה."
ביאור: שלמה המלך מייצג את הקצה: הוא חווה את כל תענוגות העולם הזה (עושר, נשים, תאוות), ודווקא בגלל שהיה לו כוח תאווה כל כך גדול, הוא הצליח להפוך אותו לקדושה עליונה. "שיר השירים", שנראה כשיר אהבה גשמי, הוא "קודש קדשים" כי הוא מבטא את התשוקה העצומה לה' שבאה מתוך הלב שהכיר את כל התאוות ובחר להתקדש. קדושה אינה סתם הימנעות, אלא התמרה של כוח החשק מהעולם הזה אל השם יתברך.
7. הסיכום: המידה כנגד מידה של הלב
"וכך הוא המדה דאותו לב שטועם מן החושך עד קצה האחרון ומבקש משם את ה' טועם האור עד קצה האחרון... וכן בכל המדות במקום צרות עין שם הוא טובת עין ובמקום רוע לב לב טוב."
ביאור: יש כאן חוק רוחני: ככל שהאדם נמצא נמוך יותר ("קצה האחרון" של החושך) ומחפש משם את אלוהים, כך הוא יזכה להגיע לקצה הכי גבוה של האור. שם הוא יגלה שבאמת "לילה כיום יאיר" – שהחושך עצמו היה חלק מהאור. זה נכון גם בתיקון המידות: מי שהיה לו פוטנציאל לרוע גדול או לקנאה גדולה (צרות עין), אם הוא מתקן זאת, הוא הופך להיות בעל "טוב עין" ולב טוב בדרגה הגבוהה ביותר.
סיכום הרעיון: רבי צדוק מלמד שהניסיונות, החושך והיצרים אינם אויבים של הקדושה, אלא הם ה"דלק" המאפשר להגיע לעונג ולהשגה רוחנית שאין לה גבול. דווקא מתוך ה"צרה" צומחת ה"ישועה" הגדולה ביותר.
