שיחה לבני תורה השבים לחו"ל מאת הרב א.
פתח דבר: אחריותם של בני העלייה
התכנסנו כאן הערב, קבוצה נבחרת של בני תורה חשובים, רגע לפני החזרה לחו"ל, כדי לקבל על עצמנו 'קבלות' רוחניות איתנות. עלינו להבין כי אין זה כנס רגיל; המעמד הזה נושא על כתפיו את עתידה הרוחני של יהדות ארצות הברית כולה. כאשר קבוצה משמעותית של בני תורה מתאחדת למערכה רוחנית, בכוחה לשנות את פני העתיד. כדי לעמוד במשימה, עלינו להעמיק ולהבין את גודל השעה ואת מהות הניסיון הניצב לפתחנו.
הניסיון המיוחד של דורנו: בין אדם לעצמו
הגר"א זצ"ל מלמד שבכל דור ודור ישנם ניסיונות ייחודיים המאפיינים אותו. היו דורות שבהם עיקר הניסיון היה ב'דעות' ובענייני 'בין אדם למקום' (מול הנצרות וכדומה); היו תקופות שבהן הדגש היה על 'בין אדם לחברו' (עידן ההומניזם).
אולם מהו המאפיין הייחודי של דורנו? נראה כי הניסיון המרכזי היום הוא במישור של "בין אדם לעצמו" – או ליתר דיוק: בין האדם למכשירו. זהו ניסיון החודר אל תוך פנימיות האדם ומאיים על עצם הגדרתו.
צורת "בן ישיבה" מול השטחיות הטכנולוגית
החורבן הגדול של הטכנולוגיה המודרנית אינו מתמצה רק בתכנים שליליים, אלא בעצם הפיכת האדם ל"אדם פשוט" ורדוד. הטכנולוגיה מייצרת עולם שבו הכל נגיש, מהיר ושטחי. אדם בונה את אישיותו מתוך עמל, מתוך קשרים חברתיים עמוקים ומתוך מחשבה מאומצת. כשהטכנולוגיה מחליפה את כל אלה, האדם נותר ללא עומק וללא התפתחות פנימית.
מרן המשגיח, רבי ירוחם ממיר זצ"ל, כתב באחת מאיגרותיו כי "צורת בן ישיבה" היא לא לחיות חיים פשוטים. אין הכוונה רק לעיון בלימוד הגמרא, אלא לכל המהות האנושית – לחיות חיים של מחשבה, של התבוננות ושל גדלות. הטכנולוגיה, המרגילה את האדם לפתרונות אינסטנט, הופכת את האנושות כולה ל"פשוטה", ובכך היא מנוגדת בתכלית למהותו של "עבד השם" השואף לצמיחה וגדלות.
סכנת ה"בינה המלאכותית" – אובדן הדעת
בדורנו נתרגשה עלינו צרה חדשה ומתוחכמת יותר: הבינה המלאכותית (AI). עלינו להבין את עומק הסכנה הטמונה במושג הזה. 'בינה מלאכותית' משמעה שהאינטליגנציה והדעת הופכות למלאכותיות. אם עד כה הטכנולוגיה פגעה ב'אישיות' של האדם, הרי שהבינה המלאכותית מאיימת על ה'מוח' ועל יכולת החשיבה העצמאית.
כאשר המכונה מספקת תשובה מוכנה לכל שאלה, האדם מפסיק לחשוב. הוא מאבד את ה"צורת אדם" שלו. זהו ניסיון קיומי – אדם עלול לאבד את כוח המחשבה הייחודי לו ולהשתעבד למכונה. זוהי נסיגה למקום שבו האדם גוזר על עצמו ריקנות רוחנית ושכלית שלא נראתה כמותה.
"אדם לעמל יולד" – המאבק בעצלות המחשבתית
חז"ל קבעו: "אדם לעמל יולד". המסקנה בגמרא היא שהכוונה לעמל תורה, אך המשגיח רבי ירוחם ביאר שגם ב"הווא אמינא" טמון יסוד עמוק: עצם ה'עמל' הוא המגדיר את האדם. אדם ללא עמל, אדם המחפש תמיד את הדרך הקלה ומניח לבינה המלאכותית לעשות עבורו את המלאכה, מאבד את צלם האנוש שבו.
העצלות הזו, המלחמה נגד העמל, היא ההפך הגמור מדמותו של בן תורה. בן תורה הוא אדם שמשקיע, שמתייגע, שבונה את עולמו בעשר אצבעותיו ובכוח שכלו.
חובת השעה: מהפכה בחו"ל
אתם, היושבים כאן, נחשבים ל"עידית שבעידית" של עולם הישיבות באמריקה. כשתחזרו לביתכם, דעו כי כוח ההשפעה שלכם הוא אדיר. בעבר, הטלפון החכם היה נפוץ בכל מקום בחו"ל, עד שבאו בני ישיבות שחזרו מארץ ישראל והובילו מהפכה של מודעות ופרישה.
כעת, התפקיד שלכם הוא להוביל את המהפכה הבאה נגד השימוש המופקר בבינה מלאכותית. הסכנות בזה רבות וקשות, הן במישור הרוחני-מוסרי והן במישור של בניין האישיות. אל תזלזלו בכך; מדובר בחורבן רוחני שעלול להגיע למקומות שפלים ביותר אם לא נעצור זאת בזמן.
המערכה הכפולה: תרבות רומי ותרבות פרס
לסיום, יש להביט על הדברים במבט רחב יותר, על פי המהר"ל. הגמרא במסכת עבודה זרה מתארת את מלכויות רומי ופרס המתייצבות לפני הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא. המהר"ל מבאר שאלו שתי תרבויות שילוו את העולם עד הגאולה:
תרבות רומי (המערב): תרבות של הנאה, נוחות, מתירנות וטכנולוגיה המשרתת את הרצונות החומריים. הבינה המלאכותית היא השיא של תרבות זו.
תרבות פרס וישמעאל: תרבות של כיבוש ואלימות, כפי שאנו רואים היום את עליית האסלאם הקיצוני והאנטישמיות המשתוללת בקמפוסים באמריקה, במימון מיליארדי דולרים.
אנחנו עומדים במרכזו של מאבק כפול. מול תרבות ישמעאל עלינו להתחזק באמונה ובביטחון, אך מול "תרבות רומי" הטכנולוגית עלינו להציב חומה של עמל, עומק וקדושה. בשיבתכם לחו"ל, קחו עמכם את השליחות הזו: לשמור על "צורת האדם" ועל כבוד התורה מול עולם הופך לשטחי ומלאכותי.
עלו והצליחו, ויהי רצון שחפץ ה' בידכם יצליח.
---
1. ביקורת רעיונית: הגדרת ה"עמל" וה"מחשבה"
הטכנולוגיה ככלי לעומת מהות: המאמר מציג את הטכנולוגיה ככוח ש"מבטל" את האדם באופן דטרמיניסטי. הנואם מתעלם מכך שבינה מלאכותית יכולה לשמש ככלי עזר לחיסכון בעמל "טכני" (כמו חיפוש מקורות או סידור נתונים) כדי לפנות זמן לעמל "מהותי" ועמוק יותר, בדיוק כמו גמרות מבוארות ועוד כלי עזר רבים. היתה ביקורת גם על אוצר מפרשי התלמוד.
כותב מרן רה"י זצ"ל : מרן ה"חזון איש" כותב כי בזמננו קוראים ל"חיפוש" – "יגיעה". בוודאי קלע כאן מרן לליבה של הקלקלה הגדולה בסדרי הלימוד של דורנו: העמדת החיפוש במקום היגיעה היא השחתת כל הציור של "עמלה של תורה".
בתחילת מגעי עם הספר "אוצר מפרשי התלמוד", התבוננתי בעומק השפעתו של ה"אוצר" על מחשבתם של המעיינים. מתוך הסתכלות זו הבחנתי נאמנה, כי הפעולה הראשית של ה"אוצר" על הלומדים היא תחושת השחרור מהטרדה שבחיפוש המקורות. על ידי כך, הופכים כלי המחשבה והעיון לבני חורין, ויכולים להתפנות לעבודת עמלה של תורה – בעיון במקורות עצמם ובגופם של דברים. הבחנה זו היא שהיוותה את ראשית הימשכותי אל עבודת המכון.
כל זה נאמר מחד גיסא. ברם מאידך גיסא, שגיאה גסה היא לכנות את העבודה על הספר כ"מעשה ליקוט" גרידא. עיקר העבודה המשוקעת בספר היא תפיסת הקצב הפנימי של הסוגיה, כדי להתאים לקצב זה את סידור הדברים וכינוסם. תפיסה זו של קצב הסוגיה היא מלאכת מחשבת של לומדות, וסידור הדברים לפיו הוא עבודת יצירה מהותית.
בתהילים (פרק קל"ו) מופיעה עשרים ושש פעמים האמרה "כי לעולם חסדו". בין עשרים ושש התופעות שעליהן נאמר שבח זה, נמצאות שלוש תופעות של מציאות האור בעולם. על כך נאמר: "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ואחר כך ממשיך הכתוב: "אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". הרי לנו במפורש, כי אותו השבח הנאמר על עצם יצירת המאורות, נאמר גם על סידור המאורות בזמנים מיוחדים לכל אחד ואחד. מכאן, שהכנסת סדר, התאמה וקצב בתוכן היצירה, משתווים בערכם ובמשקלם לגוף היצירה עצמה.
כפי ששמעתי מפיו של ה"סבא מסלובודקה" נשמתו עדן: אם העבודה המשוקעת בכרכי ה"אוצר" תזכה להגיע למדרגה של שלמות בכיוון זה, הרי היא נעשית שותפה לגוף הדברים המכונסים בה.
בציפייה להרמת קרנם של עמלי תורה,
יצחק הוטנר
שמרנות מול קידמה היסטורית: לאורך ההיסטוריה היהודית, כל חידוש טכנולוגי (הדפוס, מהדורות מנוקדות של הגמרא, פרויקט השו"ת במחשב) נתקל בתחילה בהתנגדות דומה בטענה שזה "מקל מדי" על הלומד ופוגע בעמל. הנואם לא מסביר מדאי ה-AI שונה מהותית מהמהפכות הקודמות, מלבד השימוש במילים חריפות כמו "חורבן". הוא מתמקד בשלילי בלבד ומתעלם מהחיובי [כמו שאנשים מסויימים מתייחסים לאינטרנט בכלל שהוא גם נורא נורא הרסני אבל מאידך מביא הרבה תועלת גם רוחנית].
הכללה (Generalization): הנואם מניח שכל שימוש ב-AI מוביל בהכרח לאובדן הדעת והאישיות. אין הבחנה בין שימוש שטחי (כמו כתיבת מטלות במקום התלמיד) לבין שימוש מושכל (כמו ניתוח טקסטים מורכבים).
אליטיזם והטלת אחריות כבדה: הכותב תולה את "כל העתיד הרוחני של העולם" בקבוצה אחת של בחורי ישיבות. זה נראה כהגזמה שנועדה לייצר לחץ חברתי יותר מאשר תיאור מציאות ריאלי.
היעדר פתרונות פרקטיים
התנזרות מול התמודדות: המאמר קורא ל"מהפכה", בדומה למהפכת הטלפונים המוגנים. אך בעוד שבטלפון קל יחסית ליצור מכשיר "כשר", ה-AI מוטמע בכל מנוע חיפוש, תוכנת כתיבה ומערכת הפעלה. המאמר לא מציע מודל של "AI כשר" או שימוש מבוקר, אלא קורא להתנגדות כללית, מה שעלול להיות לא רלוונטי בעולם שבו הטכנולוגיה הזו תהיה בלתי נמנעת תוך שנים ספורות.
לסיכום - הבינה המלאכותית היא באמת הרת סכנות ויכולה אכן להחריב את העולם, גם העולם הפרטי-האישי וגם העולם הכללי. היא כלי מסוכן מאד-מאד-מאד. מאידך - היא פה here to stay, ואין סיכוי שתיעלם.
הצעתי היא שנלמד איך להשתמש בה בצורה נבונה, לייעל את החיים, להתפרנס בכבוד וכו' וכו' וכל פעל ה' למענהו!!! הכל להרבות כבוד שמים.
[בל נשכח שאם דבר נמצא בעולם אז הוא בודאי חלק מהתכנית האלוקית.]
