א. שיטת הבעל שם טוב: השגחה על כל פרט
הבעל שם טוב חידש שההשגחה הפרטית אינה מוגבלת רק לבני אדם, אלא משתרעת על כל חלקי הבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר (דצ"ח).
החידוש: לא רק שכל תנועה של כל נברא מושגחת, אלא שתנועה זו היא היא החיות שלו.
הקשר לכלל הבריאה: כל תנועה קטנה, אפילו של עלה עשב פרטי, קשורה לכוונה הכללית של כל הבריאה. אין דבר "מיותר" או מקרי; הכל משלים את התוכנית האלוהית.
ב. שיטת חכמי ישראל לפני הבעל שם טוב (הרמב"ם והמקובלים)
לפני הבעל שם טוב, הדעה המקובלת (בעיקר אצל הרמב"ם ב"מורה נבוכים") הייתה שונה:
בני אדם: יש השגחה פרטית (כלומר, ה' גוזר מה יקרה לכל אדם ואדם).
דצ"ח (בעלי חיים, צמחים, דוממים): יש רק השגחה מינית (כללית). ה' משגיח שהמין (הסוג) של האריה או השושנה לא ייכחד, אבל מה שיקרה לפרט מסוים (האם עלה פלוני ייפול עכשיו או עוד שעה) הוא עניין של מקרה גמור (או חוקי הטבע) ואינו נובע מגזירה אלוהית ישירה.
ספר ה"אלימה" (לרמ"ק) וה"שומר אמונים": מסבירים שהשרים/המלאכים הממונים על המינים משגיחים על הכלל, אך אין להם כוח או עניין להשגיח על הפרטים (למשל, אם שור פלוני יחיה או ימות), אלא אם כן הדבר נוגע ישירות לאדם (למשל, אם השור שייך לאדם וה' רוצה להעניש או לצ'פר את האדם).
ג. בירורים בשיטה הקדומה
האם יש השגחה על רשעים? לפי הרמב"ם, ההשגחה היא תלויית שכל ודביקות. רשע שמתנהג כבהמה - השגחתו הופכת להיות "מקרית" כמו של בהמה. לעומת זאת, מקובלים וחכמים אחרים סבורים שיש השגחה גם על רשעים, אך היא בדרך של "מידת הדין" ולא בדרך של הגנה וחסידות.
מקורות מהגמרא: יש לדון בדברי רבי שמעון בר יוחאי ש"ציפור מבלעדי שמיא לא מתצדא" (אפילו ציפור לא נלכדת בלי גזירה מהשמיים). זה נראה כסותר את הרמב"ם, ישנם תירוצים שונים (אולי הכוונה שזה נעשה על ידי השר הממונה, או שזה מקרה מיוחד).
ד. האם מישהו לפני הבעש"ט סבר כמותו?
ה"חינוך" תוקף את הדעה שכל נפילת עלה היא בגזירת ה', וקורא לה "דעת רחוקה מן השכל".
הרמב"ם מזכיר דעה דומה לבעש"ט אצל כת ה"מעתזילה" (פילוסופים מוסלמים), אך הרמב"ם דוחה אותה כי היא מחייבת לתת "שכר ועונש" גם לבעלי חיים בעולם הבא (מה שהרמב"ם לא מקבל).
גם אם אנשים פשוטים תמיד האמינו בלבם בהשגחה פרטית על הכל ("אמונה פשוטה"), הרי שבשיטות הפילוסופיות והקבליות המוקדמות, הבעש"ט הוא זה שחידש וביסס את התפיסה הזו כשיטה מחייבת.
ה. הקשר בין "התהוות תמידית" ל"השגחה פרטית"
הבעל שם טוב פירש את הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים" - שה' בורא את העולם מחדש בכל רגע ורגע.
האם מי שמאמין שהעולם נברא מחדש בכל רגע חייב להאמין גם בהשגחה פרטית על כל פרט?
המסקנה: לא בהכרח. ניתן לחשוב שה' בורא את הכוח הכללי של הטבע בכל רגע, אבל משאיר את הפרטים למקרה.
אם ה' הוא זה שמחיה את הנברא בפרטי פרטיות ("ממלא כל עלמין"), הרי שרצונו נמצא בתוך כל פרט, ולכן לא ייתכן שינוי בנברא שאינו ברצונו ובהשגחתו.
סיכום
הרשימה מראה את המעבר מעולם של חוקי טבע ומקרה (שבו רק האדם "זוכה" לתשומת לב אלוהית פרטית) לעולם שכולו אלוהות (לפי הבעש"ט), שבו לכל תנועה של עלה או נמלה יש משמעות קוסמית, והיא חלק בלתי נפרד מהתהוות העולם על ידי הבורא.
