החטא גרם שבע"ח נתקו ממדת הצדק, והותר בשרם כירק עשב. ההתרחקות הזאת שהאחים בבריאה נתרחקו, שמרה על האנושיות בהשתפלה, שלא תצמד לאותו הכיעור שיש בהסיג התחתיתי של נפש ב"ח הבהמית, אבל לעומת זה אבדה ג"כ את הבסיסיות האיתנה של המדות הטובות, המוטבעות כ"כ עמוק בנפש הבהמה. כשיחזור העולם לאיתנו, יתקרבו הרחוקים, ואריה ונמר וזאב, נחש ודוב וחביריהם יכנסו במערכת הצדק בתכונתם, ויתקשרו למעלת הצדק בחובת האדם נגדם. הזיקוק העולמי של הנפש הבהמית, שתטהר מסיגיה, יהיה הגורם שהאחוה עם היצורים כולם אשר תתגלה לא תערב שום סיג בנפשות האדם, המתחברות חיבור אחותי עם נפש בע"ח כולם. והשפעה הטובה של מיזוג הכחות, והחסינות המוצקה של הנפש הבהמית בטבעיותה, תשפיע בכחה האמץ על הנפש האנושית, לתת לה העז והתם הבריא, אשר נעשקו ממנה לרגלי סעיפי החטא אשר נתפש בשדרות הדורות והעולם. וכל החיל החי בתוכן ישוב לאיתנו, לכבודו, לשלותו ורוממותו.
1. "החטא גרם שבע"ח נתקו ממדת הצדק, והותר בשרם כירק עשב."
ביאור: במצב האידיאלי (לפני חטא אדם הראשון), האדם ובעלי החיים היו באותה מדרגה מוסרית מבחינת הזכות לחיים, ולאדם היה אסור להרוג חיות למאכל. בעקבות ירידת המדרגה המוסרית של האנושות ("החטא"), נוצר פער עצום בין האדם לבעיה"ח. כדי שהאדם לא ידרדר לרמה של חיה (ויאכל בני אדם או ינהג באכזריות כלפי דומים לו), הותר לו לאכול בשר. היחס לבעלי חיים הפך להיות כמו היחס לצמחים ("כירק עשב") – חסרי זכויות מוסריות של "צדק" כלפיהם.
2. "ההתרחקות הזאת שהאחים בבריאה נתרחקו, שמרה על האנושיות בהשתפלה, שלא תצמד לאותו הכיעור שיש בהסיג התחתיתי של נפש ב"ח הבהמית..."
ביאור: הרב מכנה את בעלי החיים "אחים בבריאה". ההפרדה המוסרית (שאנחנו בני אדם והם רק "אוכל") נועדה להגן על האדם. כשהאדם נמצא במצב רוחני ירוד ("בהשתפלה"), יש סכנה שאם הוא ירגיש קרוב מדי לחיות, הוא יאמץ את התכונות השליליות שלהן (ה"כיעור" והיצרים הנמוכים). הריחוק הזה שומר על הייחודיות של צלם האלוהים שבאדם, כדי שלא יטבע בבהמיות.
3. "...אבל לעומת זה אבדה ג"כ את הבסיסיות האיתנה של המדות הטובות, המוטבעות כ"כ עמוק בנפש הבהמה."
ביאור: לכל מטבע יש שני צדדים. מצד אחד התרחקנו מהבהמיות השלילית, אך מצד שני איבדנו את הקשר לתכונות החיוביות שיש בטבע החיה: הישרות, הבריאות הנפשית, הנאמנות והאינסטינקטים הבלתי-מקולקלים. האדם הפך להיות יצור "שכלי" ומורכב, אך הוא איבד את ה"תמימות" והעוצמה הטבעית שיש בנפש הבהמית.
4. "כשיחזור העולם לאיתנו, יתקרבו הרחוקים, ואריה ונמר וזאב, נחש ודוב וחביריהם יכנסו במערכת הצדק בתכונתם, ויתקשרו למעלת הצדק בחובת האדם נגדם."
ביאור: לעתיד לבוא, כשהעולם יתקן את עצמו ויחזור למצבו השלם ("לאיתנו"), המחיצה בין האדם לחיות תיפול. החיות הטורפות והמסוכנות ביותר ישתנו מבחינה פנימית ומוסרית. האדם שוב יכליל אותן בתוך "מערכת הצדק" – כלומר, יכיר בכך שיש לו חובה מוסרית כלפיהן ולא יתייחס אליהן כאל חפץ או מזון.
5. "הזיקוק העולמי של הנפש הבהמית, שתטהר מסיגיה, יהיה הגורם שהאחוה עם היצורים כולם אשר תתגלה לא תערב שום סיג בנפשות האדם, המתחברות חיבור אחותי עם נפש בע"ח כולם."
ביאור: בתהליך הגאולה, גם נפש בעלי החיים תעבור "זיקוק" – היצרים האלימים והנמוכים שבהם יתעדנו. במצב כזה, האדם יוכל להתחבר שוב ב"אחוה" לכל היצורים בלי לחשוש שהחיבור הזה יוריד אותו לרמה נמוכה או יזהם את נפשו בתכונות בהמיות רעות. החיבור יהיה "אחותי" (מלשון אחים) וטהור.
6. "והשפעה הטובה של מיזוג הכחות, והחסינות המוצקה של הנפש הבהמית בטבעיותה, תשפיע בכחה האמץ על הנפש האנושית, לתת לה העז והתם הבריא, אשר נעשקו ממנה לרגלי סעיפי החטא אשר נתפש בשדרות הדורות והעולם."
ביאור: האיחוד המחודש בין האדם לחיות יביא לברכה גדולה לאדם. האדם יקבל בחזרה את הכוחות הטבעיים שהוא איבד במהלך ההיסטוריה בגלל החטאים: ה"עוז" (הכוח) וה"תום הבריא" (הפשטות והיושר הטבעי). הנפש הבהמית, כשהיא מזוקקת, תיתן לנפש האנושית את ה"חסינות" והיציבות שהיו חסרות לה בגלל התסביכים של המוסר האנושי המקולקל.
7. "וכל החיל החי בתוכן ישוב לאיתנו, לכבודו, לשלותו ורוממותו."
ביאור: לסיכום, כל כוחות החיים הטמונים בבריאה (בבעלי החיים ובאדם) יחזרו למצבם המקורי והחזק. הטבע כולו יתעלה למדרגה של כבוד, שלווה ורוממות רוחנית, שבה אין עוד הרג, אין אכזריות, ויש הרמוניה מוחלטת בין כל חלקי הבריאה.
סיכום הרעיון:
הרב זצ"ל מסביר שאכילת בשר היא שלב זמני ודיעבדי בהיסטוריה האנושית. הריחוק מהחיות נועד להגן עלינו מחייתיות כל עוד אנחנו לא מתוקנים. לעתיד לבוא, גם החיות וגם בני האדם יתעלו, המחיצות יפלו, והאדם יזכה לקבל מבעלי החיים את כוחות החיים הטבעיים והבריאים שלהם בתוך עולם של צדק ואחווה כללית.
