תקציר השיעור
א. בסוגיית הגמרא במסכת פסחים מפורש כי רק חמשת מיני דגן באים לידי "חימוץ" ולא אורז ודוחן, וכן פסקו להלכה הרא"ש הרמב"ם. ובשל כך פסק מרן השו"ע כי מותר לעשות בפסח תבשיל מקטניות. אולם גדולי הראשונים באשכנז אסרו אכילת קטניות בפסח, ויש לברר את טעם האיסור.
ב. וכן יש לדון האם האיסור לאכול קטניות הוא "גזירה", "תקנה", "מנהג", או איסור מחמת "נדר", וכיצד מכריעים בספק איסור קטניות – לקולא או לחומרא.
ג. עוד יש לדון האם ניתן להתיר את האיסור לבני אשכנז [אכילת קטניות בשעת הדחק בשני רעבון • מאכלי קטניות לקטן ולחולה].
ד. האם מותר לאכול קטניות ששמרו עליהם מפני חימוץ • קטניות שלא באו עליהן מים • קטניות שנחלטו ברותחים.
ה. האם לנוהגים איסור באכילת קטניות מותר להשהותן בביתם בפסח [האם צריך למכור קטניות במכירת חמץ] • הנאה משמן קטניות שנשרף.
ו. תערובת קטניות בתבשיל של פסח • תבשיל שנתבשל בכלים שבושלו בהן קטניות • שמן ויין שנעשו מקטניות.
ז. מנהג בני ספרד באכילת קטניות • אזהרות לנוהגים היתר באכילת קטניות • בן ספרד המחמיר לא לאכול קטניות, האם רשאי לעשות התרת נדרים למנהגו.
ח. דיני אשכנזי המתארח בבית ספרדי • אשכנזיה שנישאה לספרדי או ספרדיה שנישאה לאשכנזי • האם מי שנוהג איסור באכילת קטניות רשאי לבשל ביום טוב קטניות למי שאוכלם • דיני גר צדק מארצות אשכנז באכילת קטניות.
ט. הגדרת מיני "קטניות" לענין פסח: פיצוחים [בוטנים • פיסטוקים] • קפה תה וקקאו • מדוע לא נאסרה אכילת תפוחי אדמה כי עושים מהם קמח.
י. אכילת קטניות בערב פסח מזמן איסור אכילת חמץ ועד כניסת החג.
קטניות בפסח
אחת מהגזירות או המנהגים [יבואר להלן] שלאחר חתימת התלמוד, אשר נתפשט איסורם בכל מקהלות האשכנזים במאות השנים האחרונות, הוא האיסור לאכול קטניות בפסח. בגדרי ופרטי ההלכות והמנהגים של איסור זה, הרחיבו הפוסקים בדורות האחרונים, לפנינו עיקרי הדברים ובירורי הלכה בנדון.
א. בסוגיית הגמרא במסכת פסחים (1) לה, א) נלמד מדברי המשנה כי רק חמשת מיני דגן באים לידי "חימוץ" ולא אורז ודוחן [והקטניות לסוגיהן], דלא כרבי יוחנן בן נורי "האוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ". ומסתימת הסוגיא בפרק ערבי פסחים (2) נראה דלית הלכתא כרבי יוחנן בן נורי, וכן פסקו להלכה הרא"ש (1) והרמב"ם (1) שאין בקטניות משום חמץ בפסח ומותר לעשות מהן תבשיל בפסח.
ובשל כך פסק מרן השו"ע (2) כי מיני קטניות אינם באים לידי חימוץ בפסח ומותר לעשות מהן תבשיל בפסח.
אולם גדולי הראשונים באשכנז אסרו אכילת קטניות בפסח.
המקור הראשון הידוע לנו על איסור זה מוזכר בהגהות רבנו פרץ [מרבותינו מבעלי התוספות, נפטר בשנת ה' אלפים נ"ה] לספרו של רבו, רבי יצחק מקורביל – סמ"ק (1) ספר מצות קטן), שכתב בתוך דבריו כי "גדולים נוהגים בהם היתר, ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן, וגם היה אומר כן בשם הגדולים. מיהו קשה הדבר מאד להיתר דבר שנוהגים בו איסור מימי חכמים הקדמונים".
איסור זה מוזכר גם בספרו של המהרי"ל (1) רבי יעקב מולין) שחי כמאה שנים אחריו [נפטר בשנת ה' קפ"ז], ובספרו של רבי ישראל איסרלן, תרומת הדשן (2), שחי כחמשים שנה לאחר מכן [נפטר בשנת ה' ר"נ]. ונפסק להלכה בהגה"ת הרמ"א לדברי מרן השו"ע (2) "ויש אוסרים [לעשות תבשיל מקטניות בפסח], והמנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות".
כמה טעמים נאמרו לאיסור זה:
גזירה על מיני קטניות אטו חמשת מיני דגן – כמבואר בדברי המהרי"ל (1) וכדברי תרומת הדשן (2), "פן יטעו מדגן זה לדגן ה' מינים". וכפי שהביא המשנה ברורה (2) ס"ק ו) "שכמה פעמים טוחנים האורז ושאר מיני קטניות לקמח וכמה פעמים אופים גם כן מהם לחם, ואיכא הדיוטים ועמי הארץ טובא שלא יבחינו בין קמח זה לקמח של מיני דגן ובין פת [של קטניות] לפת של מיני דגן, ואתי לאקולי גם בפת וקמח של מיני דגן. לפיכך החמירו עליהם לאסור כל פת וכל תבשיל ואפילו לבשל אורז וקטניות שלמות גם כן אסרו משום לא פלוג".
חשש לחמץ המעורב בקטניות – כמבואר בדברי תרומת הדשן (2) "איכא למיחש דלמא איערב באינהו קטניות מה' מיני דגן", וכפי שהביא המשנה ברורה (2) ס"ק ו) "טעם חומרא זו משום שלפעמים תבואה מעורב במיני קטניות ואי אפשר לברר יפה ואתי לידי חמוץ כשיאפם או יבשלם", וכן בהמשך דבריו: "דילמא נמצא בהם גרעינים של מיני דגן".
יש מיני חיטים שלפעמים משתנים ונראים כמיני קטניות – כמבואר בדברי רבנו מנוח על הרמב"ם (1) וכפי שביאר את דבריו בביאור הלכה (2) ד"ה יש). וראה בשיעורו של הגר"א וייס (11) הנפקא מינה בין הטעמים.
איסור קטניות – "גזירה", "תקנה", "מנהג", או איסור מחמת "נדר"
ב. הסמ"ק (1) והמהרי"ל (1) כתבו כי איסור אכילת קטניות בפסח הוא "גזירה", וכן מבואר בדברי החתם סופר (4) שכתב "לפענ"ד הגאונים שהתקינו כך, לא תיקנו מתחילה על מנת שיתפשט בכל ישראל, אלא על בני אשכנז במקום שמצאו בקעה, ושם גדרו גדרם ושם נתפשט ונתקבלה גזירתם באמת".
אך החיי אדם (5) כתב כי "הגאונים שהיו כמה מאות שנים לפנינו נהגו לאיסור, מפני עמי הארץ שיבואו לטעות ויאמרו מאי שנא קמח קטניות או קמח מחמשת מיני דגן". והוסיף: "וכיון שאבותינו נהגו כך, אסור לנו לשנות. וכן בכל מנהגי ישראל שנהגו באיזה דבר, אע"פ שלא עשו דבר זה לתקנה אלא שנהגו כך מעצמם, איכא איסור לאו מדברי נביאים כמו שכתוב "אל תטוש" [עם זאת, כתב החיי אדם כי ספק באיסור קטניות נדון כספק דרבנן לקולא].
וכן נראה מדברי האגרות משה (7) שכתב בתוך דבריו מדוע בוטנים לא נאסרו באכילה כדין קטניות: "כיון שלא תיקנו בקיבוץ חכמים לאכול דברים שיש חשש שיתערב בהן מיני דגן ודברים שעושים מהם קמח, אלא שהנהיגו שלא לאכול איזה מינים, לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו, ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצויים אז. שלכן תפוחי אדמה שלא היו מצויים אז כידוע ולא הנהיגו ממילא לאוסרם, אינם בכלל האיסור".
האם יש "היתר" לאיסור קטניות לבני אשכנז ולבני ספרד שנהגו להחמיר ולא לאוכלם
ג. והנה איסור אכילת קטניות נתפשט בכל מקהלות האשכנזים, ואף שהיעב"ץ הביא בספרו מור וקציעה (3) את דברי אביו החכם צבי "שהצטער על המנהג הגרוע הלז שהיא חומרא דאתי לידי קולא ונפק מינה חורבא", ואמר "אשרי שינפץ החומרות הזרות על הסלע", למעשה אין כל היתר לאיסור זה אצל האשכנזים, וכפי שהאריך החתם ספר (4) בענין זה וכתב שאפילו אם היו מוצאים להתיר את האיסור "מכל מקום היינו בקיבוץ כל או רב אנשי מדינת אשכנז שהרי הם קיבלו עליהם הגזירה מעיקרא, ואם כן מי יקבץ כעמיר גורנה כל חכמי פולין ואשכנז להסכים בהיתר זה". ועי"ש בדבריו שלא מועילה בזה התרת נדרים.
אמנם בשעת הדחק [בשני רעבון] – הביא השדי חמד (6) בשם מהר"י בריסק "דגזירת חז"ל אינה בהחלט, ולעת הצורך אמרינן דלא היתה בזה גזירה", וכן פסק החיי אדם (5) להתיר בישול קטניות בשעת הדחק שאין מה לאכול. וכן הכריע המשנ"ב (3) ס"ק ז) שהוסיף: "ופשוט דה"ה לחולה אף שאין בו סכנה דמותר לבשל לו אם צריך לזה. אלא דצריך לבדוק ולברור יפה יפה בדקדוק היטב שלא ימצאו בם גרעינים מה' מיני דגן. וכתב החתם סופר בתשובה (4) דאפילו במקום שיש להתיר מכל מקום יחלטנו לכתחילה ברותחים, דכל מה דאפשר לתקן מתקנינן, וכן כתב החיי אדם (5)". ועי' בפסקי תשובות (13) אות ט) בנדון מאכלי קטניות לקטן ולחולה [ומכל מקום יקצה להם כלים מיוחדים].
מנהגי הספרדים באכילת קטניות – הבן איש חי כתב בשו"ת רב פעלים (5) כי בירושלים גם הספרדים נהגו לא לאכול אורז בפסח, אבל אין מוחים ביד האוכלים, והביא שגם בבגדד [עירו של הבן איש חי] יחידים נהגו להחמיר על עצמם לא לאכול אורז, ומכל מקום יכולים להתיר את מנהגם במקום צורך. אמנם הנוהגים לאיסור אינם יכולים לבשל אורז ביום טוב עבור מי שאוכלם, אבל מותר להם לטלטלו [אך לאשכנזים הסתפק האם מותר, מחשש "מראית עין].
וראה במש"כ בחזון עובדיה (10) בענין מנהגי הספרדים באכילת קטניות, ובמש"כ שבן ספרד המארח בביתו בן אשכנז, יזהר שלא להאכיל אותו אורז ושאר קטניות כי "אשכנזי שנתארח בבית ספרדי בחג הפסח, מותר לו לאכול תבשיל שנתערב בכלים של בעל הבית, אף על פי שבעל הבית נוהג היתר באורז וקטניות, ונתבשלו בכלים ההם" [ועי"ש בדבריו בנדון אשכנזיה שנישאה לספרדי או ספרדיה שנישאה לאשכנזי, ובמש"כ כי גר צדק מארצות אשכנז שנתגייר בארץ ישראל מותר באכילת קטניות, כדעת מרן השו"ע שהוא ה"מרא דאתרא" בארץ ישראל]. [ועי' בפסקי תשובות (12) אות א) הזהרות לנוהגים היתר באכילת קטניות].
ד. למרות שהקטניות נאסרו באכילה אכילת, כתב בתרומת הדשן (2) כי מותר להשהותן בביתם בפסח [וגם אין לאוסרם משום "מראית עין"], וכפי שנפסק ברמ"א (3) "וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית", וכתב המשנה ברורה (3) ס"ק יב) "אפילו נפלו עליהן מים, דבשאר תבואה כהאי גוונא אסור להשהות, בהא לא גזרינן דלא קיבלו עלייהו רק לאסור אכילתן. וכמו כן כתב הרמ"א (2) שמותר להדליק בשמנים שנעשו בקטניות, וכפי שביאר המשנ"ב (2) ס"ק י) "דלא נהגו איסורא אלא באכילה ולא בהנאה".
תערובת קטניות בתבשיל של פסח – בתרומת הדשן (2) כתב: "אם נמצא גרגיר של מיני קטניות בקדירה או בתבשיל, לא מחמירנן כלל לאסור התבשיל אפילו האכילה". ודין זה נפסק ברמ"א (2) "פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל", ובמשנ"ב (3) ס"ק ט) פסק כדברי החוק יעקב, שהבין בדברי הרמ"א שיש רוב בהיתר. וראה בדברי הגר"א וייס (11) במש"כ שמחלוקתם האם צריך ביטול בשישים או ביטול ברור בתערובת, תלויה בשני הטעמים לאיסור אכילת קטניות בפסח, ובמש"כ שם האם האיסור הוא גם שהקטניות לא באו במגע עם מים.
ה. פרטים נוספים בדיני האיסור לאכול קטניות בפסח
שמן ויין שנעשו מקטניות – ראה בספר עיונים במסכתות התלמוד (7) ובפסקי תשובות (13) אות ה).
קטניות ששמרו עליהם מפני חימוץ – פסקי תשובות (12) אות ג).
הגדרת מיני "קטניות" לענין פסח – ראה בכף החיים (6) ובאגרות משה (7) ובפסקי תשובות (13) בנדון פיצוחים [פיסטוקים ובוטנים], קפה, תה וקקאו, ובנדון אכילת תפוחי אדם וקמח תפוחי אדמה.
כותנה – ראה בהרחבה בדברי הראשי לישראל, הגר"ד לאו בספרו שו"ת משכיל לדוד (8) אות ד) שהמנהג לאסור כותנה אף שאינה קטניות, ובנדון שמן כותנה יש חילוקי מנהגים בזה, יעו' בדבריו.
לפתית וקינואה – ראה בהרחבה בדברי הראשי לישראל, הגר"ד לאו בספרו שו"ת משכיל לדוד (8)-(9).
אכילת קטניות בערב פסח – בשבט הלוי (7) כתב שנהגו לא לאכול, וראה באבן פנה (9) ובפסקי תשובות (12) אות ד).
עולמות
Here is a translated and structured summary of the lesson:
Summary of the Lesson: Kitniyot (Legumes) on Passover
Introduction
The prohibition of eating kitniyot (legumes) on Passover is a custom/decree established after the completion of the Talmud. While it has become universally accepted among Ashkenazic communities over the last several centuries, the specifics of its laws and definitions have been extensively discussed by later authorities (Poskim).
I. The Source and Reasons for the Prohibition
Talmudic Source: The Gemara (Pesachim 35a) states that only the five species of grain can become Chametz (leavened). Rice and millet do not leaven. Consequently, the Rambam, Rosh, and Shulchan Aruch rule that legumes are permitted on Passover.
The Ashkenazic Custom: Leading Ashkenazic Rishonim (such as the Smak and Maharil) cited a long-standing custom to forbid kitniyot. The Rama codified this, stating: "The custom in Ashkenaz is to be stringent, and one should not change it."
Three Reasons for the Prohibition:
Resemblance to Grain: Legumes are often ground into flour or baked into bread. Unlearned people might confuse legume flour/bread with grain flour/bread and mistakenly permit actual Chametz.
Cross-Contamination: Grains are often grown in the same fields or stored in the same sacks as legumes; therefore, actual grain may be mixed into the legumes.
Appearance: Certain types of wheat can sometimes look like legumes.
II. The Legal Status: Decree, Custom, or Vow?
Some authorities (Maharil, Chatam Sofer) treat it as a formal decree (Gezeira) established by early Ashkenazic sages for their region.
Others (Chayei Adam, Igrot Moshe) view it as a binding custom (Minhag).
Legal Practicality: Because it is not a biblical prohibition, doubts regarding kitniyot are generally treated leniently (Sfeika d'Rabanan l'Kula).
III. Leniencies and Special Cases for Ashkenazim
Annulment: An Ashkenazi cannot simply perform Hatarat Nedarim (annulment of vows) to stop observing this custom, as it was accepted by the entire community.
Distress and Illness: In times of famine or extreme need, the prohibition may be relaxed. It is permitted for the sick (even those not in mortal danger) and for children to consume kitniyot if necessary.
Precautions: When permitted for the sick/children, one must check the legumes carefully for stray grains and should ideally use separate utensils.
IV. Sephardic Customs and Interactions
Sephardic Practice: Most Sephardim follow the Shulchan Aruch and eat kitniyot. However, some communities (e.g., in Baghdad or certain families in Jerusalem) traditionally avoided rice.
Intermarriage: Rules vary for an Ashkenazic woman who marries a Sephardic man (she may follow his lenient custom) or vice versa.
Hosting: An Ashkenazi guest in a Sephardic home may not eat kitniyot, but they may eat from the Sephardic host’s utensils (even if kitniyot was cooked in them), provided no actual legumes are in the dish.
Converts: A convert from an Ashkenazic country who joins the community in Israel follows the "Master of the Land" (the Shulchan Aruch) and may be permitted to eat kitniyot.
V. Ownership, Benefit, and Mixtures
Ownership: One is permitted to keep kitniyot in their home during Passover; there is no obligation to sell them with the Chametz.
Benefit: One may derive benefit from kitniyot. For example, one may use oils derived from kitniyot for lighting or fuel.
Mixtures (Bittel): Unlike actual Chametz, which is not nullified even in a 1,000-fold mixture on Passover, kitniyot that accidentally falls into a dish is nullified by a simple majority (some require a 60-fold ratio).
VI. Defining What Qualifies as "Kitniyot"
Potatoes: Not considered kitniyot because they were not known in Europe when the custom was established (the Igrot Moshe uses this logic for other new foods).
Peanuts/Pistachios: There are differing customs; many permit them as they are "nuts" and not "legumes."
Coffee, Tea, Cocoa: Generally permitted.
Cottonseed Oil/Quinoa: These are modern debates. Quinoa is often permitted because it does not grow near grain and was not part of the original custom.
Erev Pesach: The custom in many communities is to stop eating kitniyot from the time Chametz becomes forbidden on the morning of the 14th of Nisan.
