הקישור המחשבתי באלהים הוא האושר היותר גדול, התוכן הנותן את המציאות היותר מלאה, בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים, ואומה אשר ד' מבטחה היא קונה את העמדה הנצחית. אבל מחשבה זו אינה ככל המון המחשבות שאדם מצייר אותן רגע ואחר כך הוא עוזבן, כי אם היא שורש כל המחשבות, בסיס כל הרצונות, ומעמד כל האופי היותר עצמי של החושב, עד שכל ארחות חייו, כל תשוקותיו, כל דיעותיו והגיונותיו, כל לבו ובשרו, כל כיסופיו היותר פנימיים, רק אליה הם פונים, ובה הם מתקיימים, שבים ורצים. ואומה שיסוד הקודש הזה הוא המיסד את הוייתה, את תולדתה, את עמקי הגיונותיה, את שירתה, את תקוותיה, את יחושה לארצה ולממלכתה, את כל סבל צרותיה, ואת כל ערכיה, בכל החיים, בכל השקפות עולמים, היא האומה המשוגבת, הגבורה מכל עמים אדירי תבל, המובטחה בקיום עדי עד. וזאת היא סגולתה הפנימית של אומת ישראל, שיסוד מחשבתה ומעמק הגיונה הטבעי, התולדתי, מנפש עד בשר, הוא רק התוכן של המחשבה האלהית. ומתוך עומק קישורה בהרעיון האלהי, ומתוך הכשרון העצמי שלה לההסתגלות אליו, היא מרגשת בכל פגימה שיפגום מי שהוא בעוצם הטוהר אשר להרעיון, המרומם מכל רוממות קדשי קדשים, המתעלה מכל אמת וטוהר, ולא תוכל לסבול שום שמצת עבודה זרה, שום מחשכים של אילו צללי כפירות, ועצם יסוד נשמתה טהור הוא כעצם השמים לטוהר, ולא יסבול לקלוט בתוכו שום סיג ודופי. וסגולה איתנה זו, כשם שהיא שרויה בעצם תמותה בכללות האומה כולה וכל דורותיה, מראש ועד סוף, ככה היא מתגלה בנשמות יחידי הסגולה, בכל אחד ואחד לפי כשרונו והכנתו. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'.
"הקישור המחשבתי באלהים הוא האושר היותר גדול, התוכן הנותן את המציאות היותר מלאה"
ביאור: המחשבה על אלוהים אינה רק עיסוק אינטלקטואלי, אלא חוויה קיומית. ככל שהאדם מקושר יותר במחשבתו למקור החיים, כך חייו הופכים לבעלי משמעות ("מציאות מלאה") והוא חווה את העונג הרוחני העילאי ("אושר").
"בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים, ואומה אשר ד' מבטחה היא קונה את העמדה הנצחית"
ביאור: הרב זצ"ל מצטט פסוק מישעיהו כדי להראות שהביטחון בה' אינו רק עניין מוסרי, אלא חוק טבע רוחני. אומה שמשעינה את קיומה על הנצחי (אלוהים), הופכת בעצמה לנצחית ולא נמחקת מדפי ההיסטוריה.
"אבל מחשבה זו אינה ככל המון המחשבות שאדם מצייר אותן רגע ואחר כך הוא עוזבן, כי אם היא שורש כל המחשבות, בסיס כל הרצונות, ומעמד כל האופי היותר עצמי של החושב"
ביאור: המחשבה האלוהית היא "מחשבת אם". היא לא מידע נוסף בזיכרון, אלא התשתית שממנה צומחים כל הרצונות, המידות והאישיות של האדם. היא הציר שסביבו נבנה האני האמיתי.
"עד שכל ארחות חייו, כל תשוקותיו, כל דיעותיו והגיונותיו, כל לבו ובשרו, כל כיסופיו היותר פנימיים, רק אליה הם פונים, ובה הם מתקיימים, שבים ורצים"
ביאור: הרב מתאר טוטאליות. גם הדברים החומריים ("בשרו") והרגשיים ("תשוקותיו") יונקים מהשורש האלוהי. המושג "רצוא ושוב" (ממעשה מרכבה) מתאר תנועה מתמדת של החיים אל עבר האלוהות ובחזרה אל המציאות.
"ואומה שיסוד הקודש הזה הוא המיסד את הוייתה... היא האומה המשוגבת, הגבורה מכל עמים אדירי תבל, המובטחה בקיום עדי עד"
ביאור: כאן עובר הרב מהפרט אל הכלל. עם ישראל אינו מוגדר על ידי שפה או ארץ ככל העמים, אלא על ידי הקשר שלו לקודש. זה מה שנותן לו חוסן ("גבורה") לשרוד אימפריות אדירות שקרסו.
"וזאת היא סגולתה הפנימית של אומת ישראל, שיסוד מחשבתה ומעמק הגיונה הטבעי, התולדתי, מנפש עד בשר, הוא רק התוכן של המחשבה האלהית"
ביאור: הרב קובע שהנטייה לאלוהות היא "טבעית" ו"תולדתית" (ביולוגית-רוחנית) לישראל. זה ב-DNA הלאומי, מהרבדים העליונים של הנשמה ועד הפיזיולוגיה של הגוף.
"ומתוך עומק קישורה בהרעיון האלהי... היא מרגשת בכל פגימה שיפגום מי שהוא בעוצם הטוהר אשר להרעיון... ולא תוכל לסבול שום שמצת עבודה זרה"
ביאור: בגלל החיבור המוחלט למונותאיזם הטהור, לעם ישראל יש "רגישות אלרגית" לכל מה שמזייף את האמת האלוהית – עבודה זרה, טקסים ריקניים או תפיסות מעוותות.
"ועצם יסוד נשמתה טהור הוא כעצם השמים לטוהר, ולא יסבול לקלוט בתוכו שום סיג ודופי"
ביאור: מהותה של נשמת כנסת ישראל היא טהורה באופן מוחלט. חטאים הם רק חיצוניים, אך הגרעין הפנימי נשאר חסין לטומאה.
"וסגולה איתנה זו... מתגלה בנשמות יחידי הסגולה, בכל אחד ואחד לפי כשרונו והכנתו"
ביאור: התכונה הכללית של האומה מופיעה אצל יחידים (צדיקים, נביאים, חכמים) בצורה מרוכזת ומודעת יותר, בהתאם לעבודה הרוחנית שלהם.
---
מחשבת אלוהים כשורש הכל: ב"אורות האמונה" כותב הרב: "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי של עומק החיים". זה מקביל למשפט שהמחשבה היא "בסיס כל הרצונות".
האושר שבקרבת אלוהים: ב"שמונה קבצים" (א, סד): "כל מה שהנשמה חושבת יותר על דבר האלוהות, היא מתמלאת עושר ואושר".
סגולת ישראל והטבעיות: ב"אורות" (למהלך האידיאות בישראל): "ישראל בטבעו הוא דבק באלוהים". הרב מדגיש תמיד שהקודש בישראל אינו "תוספת" אלא "עצמיות".
ההתנגדות לעבודה זרה: ב"מאמר הדור" מסביר הרב שהכפירה של דורו נובעת לעיתים מתוך רצון לטהר את מושג האלוהות מציורים מגושמים (עבודה זרה), מה שמתחבר לרגישות ל"פגימה בטוהר הרעיון".
