זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר וגו' ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר. אאז"ל אמר שעובדי ה' צריכים לחדש עצות בכל יום לעבודת ה' וזהו עצים בבוקר בבוקר, וזהו שאיתא אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, זהו דכתיב נר מצוה ותורה אור, נר מצוה הוא הכח מהאדם עצמו ובזה יש לכל אחד חלק, איתא בזוה"ק שהמצות הם תרי"ג עיטין שהתורה נותנת זה הוא על ידי כח התורה שלמעלה דאיתא אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה מאי טעמא וכו' והגה מפיו יצא. שיש שני אשות אש למעלה ואש למטה אש שחורה על גבי אש לבנה ויש מזה בכל יום ציצית ותפילין ציצית היא אש לבנה ותפילין אש שחורה ציצית בגימטריא תרי"ג רמ"ח אברים ושס"ה גידין שהיא כוללת כל הגוף וכפי מה שמתנקין כך חל מה שכתוב כי שם ה' נקרא עליך שקאי על תפילין אימא במדרש משל למלך וכו' בישל לו האחד תבשיל וכו' ערב לו ועשה השני תבשיל וכו' במה שהוא מצווה את השני וכו' אנו יודעים שהשני ערב לו ואחר כך הקריב נח קרבן וכו' במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם ריח ניחוחי משמרו להקריב לי אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר, איתא שהקב"ה כרת ברית עם נח ואחר כך בא אברהם ודמתה בריתו לבריתו של נח והברית של אברהם אבינו יש לה קיום לתמיד דכתיב "אנכי מגן לך" הנקודה של אברהם אבינו היא תמיד עם ישראל ברית היא התקשרות וזהו ובער עליה וגו' עצים בבוקר בבוקר זה בוקר לאברהם.
ואיתא שאברהם אבינו היה יודע ההלכה שהקב"ה מחדש בכל יום ואיתא עוד במדרש משל למלך שהיה מהלך במדבר וכו' אכל שם ושתה שם ולן שם וכו' כך וכו' זאת תורת העולה וכו' כל הלילה עד הבוקר זה הוא סימן שהדבר הוא לשם שמים כיון שהוא לן ויש לו קיום עד הבוקר וזהו דכתיב תשמרו להקריב לי היינו לשמי ואיתא בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, ואיתא במדרש תנחומא זאת תורת העולה זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה בבני אלים וכו' בלעם שבקש להדמות להקב"ה בבני אלים בבני אברהם יצחק ויעקב וכו' אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש להטעות את עצמך וכו' זהו החילוק בין גוי לישראל שגוי אינו יכול לעשות לשם שמים ולכך אין לו קיום וכתיב ג' פעמים לשון עריכה וערך עליה העולה ובמנורה כתיב יערוך ובשלחן כתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו והעיקר הוא הכנת האדם וכתיב לאדם מערכי לב ומה מעכה לשון וכפי האדם וכתיב לאדם מערכי לב ומה מענה לשון וכפי מה שמכינים לאש שלמטה כך מתעורר למעלה בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה מנורה למטה מנורה למעלה שלחן למטה שלחן למעלה, איתא במדרש על הפסוק טוב מלא כף נחת זה יום השבת ואיתא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני זה יכולים רק ישראל ביום השבת יערכנו היינו ששבת הוא לשם שמים וזה מסייע להטות כל ימי המעשה.
הקדמה: מצוות האש והעצים
"זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר וגו' ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר"
הסבר: זהו ציטוט מפסוקי התורה בפרשת צו. התורה מצווה על אש התמיד במזבח, ומציינת שהכהן צריך להוסיף עצים למזבח בכל בוקר מחדש כדי שהאש תמשיך לבעור.
"אאז"ל (אדוני אבי זקני לברכה) אמר שעובדי ה' צריכים לחדש עצות בכל יום לעבודת ה' וזהו עצים בבוקר בבוקר"
הסבר: האמר"א מצטט את סבו (כנראה ה"חידושי הרי"ם"). הוא דורש את המילה "עצים" מלשון "עצות". הפירוש החסידי הוא שיהודי לא יכול להסתמך על ההתלהבות של אתמול; בכל בוקר עליו למצוא "עצות" (דרכים ושיטות) חדשות איך להתקרב לה'.
שילוב הכוח האנושי עם הסיוע האלוקי
"וזהו שאיתא אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט"
הסבר: הגמרא במסכת יומא אומרת שלמרות שבבית המקדש ירדה אש פלאית מהשמים, עדיין הייתה מצווה על הכהנים (בני אדם - "הדיוט") להדליק אש בעצמם. המשמעות הרוחנית: ה' נותן לנו עזרה משמים, אבל אנחנו חייבים לעשות את הצעד הראשון מלמטה.
"זהו דכתיב נר מצוה ותורה אור, נר מצוה הוא הכח מהאדם עצמו ובזה יש לכל אחד חלק"
הסבר: הפסוק ממשלי מבדיל בין ה"נר" (המצווה) ל"אור" (התורה). המצווה היא המעשה המעשי של האדם, ובו לכל אדם יש חלק ייחודי וכוח אישי שהוא משקיע.
"איתא בזוה"ק שהמצות הם תרי"ג עיטין שהתורה נותנת זה הוא על ידי כח התורה שלמעלה דאיתא אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה מאי טעמא וכו' והגה מפיו יצא"
הסבר: הזוהר הקדוש קורא למצוות "613 עצות" (תרי"ג עיטין). כוחן של המצוות מגיע מהתורה העליונה. המדרש אומר שהקב"ה מחדש בכל יום הלכה בשמים, וכל הדיבורים האלה יוצאים מפי ה' ומעניקים כוח לחידוש כאן למטה.
אש לבנה ואש שחורה: ציצית ותפילין
"שיש שני אשות אש למעלה ואש למטה אש שחורה על גבי אש לבנה ויש מזה בכל יום ציצית ותפילין ציצית היא אש לבנה ותפילין אש שחורה"
הסבר: מושג קבלי של "אש לבנה" (רחמים, אור פשוט) ו"אש שחורה" (דין, צמצום, אותיות כתובות). הציצית היא לבנה ומייצגת את החסד המקיף, והתפילין (עור שחור וכתב) מייצגים את התגלות השם בתוך האדם.
"ציצית בגימטריא תרי"ג רמ"ח אברים ושס"ה גידין שהיא כוללת כל הגוף וכפי מה שמתנקין כך חל מה שכתוב כי שם ה' נקרא עליך שקאי על תפילין"
הסבר: המילה ציצית (עם הקשרים והחוטים) רומזת ל-613 המצוות שמקיפות את כל גוף האדם. כשאדם מנקה את גופו ומתקדש על ידי הציצית, הוא הופך ראוי לכך ששם ה' "ייקרא עליו" דרך הנחת התפילין (כמו שאומרת הגמרא שתפילין הם "שם ה'").
ההבדל בין ישראל לעמים: המעשה "לשם שמים"
"אימא במדרש משל למלך וכו' בישל לו האחד תבשיל וכו' ערב לו ועשה השני תבשיל וכו' במה שהוא מצווה את השני וכו' אנו יודעים שהשני ערב לו"
הסבר: המדרש משווה בין נח לישראל. נח הקריב קרבן מרצונו (לאחר המבול), אבל ישראל מקריבים כי ה' ציווה אותם. העובדה שה' ציווה את ישראל מעידה שהקרבן שלהם גורם לו נחת רוח ("ערב לו") גדולה יותר.
"ואחר כך הקריב נח קרבן וכו' במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר"
הסבר: ה' קורא לקורבנות ישראל "ריח ניחוחי" ו"קרבני", מה שמראה על קשר אישי ועמוק יותר מאשר קורבנות של כל אדם אחר.
"איתא שהקב"ה כרת ברית עם נח ואחר כך בא אברהם ודמתה בריתו לבריתו של נח והברית של אברהם אבינו יש לה קיום לתמיד דכתיב 'אנכי מגן לך'"
הסבר: ברית נח הייתה זמנית או מוגבלת. ברית אברהם היא נצחית ("מגן אברהם"). הכוח של אברהם מגן על עם ישראל לעולם.
"הנקודה של אברהם אבינו היא תמיד עם ישראל ברית היא התקשרות וזהו ובער עליה וגו' עצים בבוקר בבוקר זה בוקר לאברהם"
הסבר: "ברית" פירושה התקשרות בלתי ניתנת לניתוק. אברהם אבינו מסמל את מידת החסד ואת עבודת הבוקר ("וישכם אברהם בבוקר"). כשאנחנו "מבערים עצים בבוקר", אנחנו מעוררים את זכות אברהם שבתוכנו.
"ואיתא שאברהם אבינו היה יודע ההלכה שהקב"ה מחדש בכל יום"
הסבר: בגלל דביקותו העצומה, אברהם היה מחובר ל"תורה שמעבר לזמן" וידע מה מתחדש בשמים בכל יום.
נצחיות העבודה "לשמי"
"ואיתא עוד במדרש משל למלך שהיה מהלך במדבר וכו' אכל שם ושתה שם ולן שם וכו' כך וכו' זאת תורת העולה וכו' כל הלילה עד הבוקר זה הוא סימן שהדבר הוא לשם שמים כיון שהוא לן ויש לו קיום עד הבוקר"
הסבר: אם אדם עושה משהו וההתלהבות שלו מחזיקה מעמד "כל הלילה עד הבוקר" (גם בזמנים קשים של חושך), זה סימן שהמעשה נעשה באמת "לשם שמים" ולא מאינטרס רגעי.
"וזהו דכתיב תשמרו להקריב לי היינו לשמי ואיתא בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם"
הסבר: המילה "לי" בתורה פירושה להקדש נצחי. כשישראל מקריבים לה' באמת ("לשמי"), המעשה הזה נחקק לנצח.
"ואיתא במדרש תנחומא זאת תורת העולה זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה בבני אלים וכו' בלעם שבקש להדמות להקב"ה בבני אלים בבני אברהם יצחק ויעקב וכו' אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש להטעות את עצמך וכו'"
הסבר: בלעם ניסה להקריב קורבנות כמו האבות (אברהם, יצחק ויעקב) כדי לקבל כוח. ה' אמר לו שאי אפשר להשוות – האבות עשו זאת מתוך קדושה וביטול, ובלעם מתוך גאווה ורצון להרע.
"זהו החילוק בין גוי לישראל שגוי אינו יכול לעשות לשם שמים ולכך אין לו קיום"
הסבר: הייחודיות של ישראל היא היכולת לבטל את האגו ולעשות מעשה טהור לחלוטין לכבוד ה', ולכן למעשיהם יש ערך נצחי.
ההכנה של האדם (העריכה)
"וכתיב ג' פעמים לשון עריכה וערך עליה העולה ובמנורה כתיב יערוך ובשלחן כתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו והעיקר הוא הכנת האדם"
הסבר: המילה "עריכה" (סידור) מופיעה בקורבנות, במנורה ובלחם הפנים בשבת. זה מלמד שהעיקר בעבודת ה' הוא ההכנה והסדר שאדם משקיע לפני המעשה.
"וכתיב לאדם מערכי לב ומה מענה לשון וכפי מה שמכינים לאש שלמטה כך מתעורר למעלה בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה מנורה למטה מנורה למעלה שלחן למטה שלחן למעלה"
הסבר: הפסוק "לאדם מערכי לב" אומר שהאדם אחראי להכין את ליבו. ברגע שאנחנו מכינים את ה"כלים" למטה (במקדש הארצי או בלבנו), האור האלוקי המקביל ("המקדש של מעלה") שוכן בתוכנו.
סיום: מעלת השבת
"איתא במדרש על הפסוק טוב מלא כף נחת זה יום השבת ואיתא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני זה יכולים רק ישראל"
הסבר: שבת היא המנוחה (נחת) האמיתית. המטרה של כל הקורבנות היא ה"נחת רוח" לה' – שישראל עושים את רצונו. רק ישראל יכולים לגרום לקב"ה את הנחת המיוחדת הזו דרך השבת.
"ביום השבת יערכנו היינו ששבת הוא לשם שמים וזה מסייע להטות כל ימי המעשה"
הסבר: עריכת השולחן וההכנות לשבת הן כולן "לשם שמים". הקדושה שמושגים בשבת נותנת כוח ("מטה") את כל ששת ימי החול הבאים, שגם הם יהיו מחוברים לקדושה.
