הרצון יסוד החיים הוא, הוא מוכרח להיות פועם בחיים. המוסר, התורה, כל אור קדוש ועליון צריך הוא לפעול עליו לישרו, אבל לא לטשטש את כחו. החלשת כח הרצון על ידי מעמסות מטרידות, אפילו כשיהיו נובעות ממקום עליון וקדוש לפי דעת האדם, היא מדלדלת את הצורה העליונה של הוד האדם. אור הקודש בעז הרצון וחופשו, בהודו הרענן הוא מתגלה, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. והמעטת הטרחים היא אחת ממגמות התורה האלהית, הנותנת שביל חיים ומהלך ישר לכל כח הרצון ממבועו האמיץ, ממקור החיים.
1. הרצון כבסיס החיוניות
"הרצון יסוד החיים הוא..." – הרב זצ"ל רואה ברצון האנושי את המנוע המרכזי של הקיום. הוא לא רואה בו "יצר רע" שיש לדכא, אלא כוח חיים אלוהי שפועם באדם. כדי שאדם יהיה בריא בנפשו ורוחני באמת, הרצון שלו חייב להיות חזק, חי ופועם.
2. תפקיד הקודש: יישור ולא טשטוש
"המוסר, התורה... צריך הוא לפעול עליו ליישירו, אבל לא לטשטש את כוחו" – זוהי נקודה קריטית. מטרת התורה והמוסר היא לא "לשבור" את האדם או להפוך אותו לייצור כבוי וחסר רצון. תפקידם הוא לכוון את הרצון (ליישר אותו) אל אפיקים טובים, נאצלים ואלוהיים. אם המוסר גורם לאדם לאבד את העזות והחיוניות שלו – משהו בתפיסת המוסר הזו פגום.
3. הסכנה ב"מעמסות מטרידות"
"החלשת כוח הרצון על ידי מעמסות מטרידות... היא מדלדלת את הצורה העליונה של הוד האדם" – הרב זצ"ל מזהיר מפני מצב שבו דקדוקי הלכה או דרישות מוסריות נחוים כנטל כבד ומעיק שמתיש את הנפש. גם אם המקור של המעשים הללו הוא "עליון וקדוש", אם התוצאה היא החלשת הרצון והחיוניות של האדם, הדבר פוגע ב"הוד" האנושי. אדם דתי צריך להיות אדם מלא חיים, לא אדם מותש ומדוכא.
4. הפירוש המיוחד לפסוק "ולא אותי קראת יעקב"
"ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" – הרב זצ"ל משתמש בפסוק מישעיהו בפרשנות מקורית: אם אתה מרגיש "יגיעה" (עייפות, כבדות, מיאוס) בעבודת השם, סימן שזה "לא אותי קראת". עבודת השם האמיתית לא אמורה להביא לידי לאות, אלא לידי התחדשות וכוח. הקדושה מתגלה בתוך "עוז הרצון וחופשו".
5. מגמת התורה: המעטת הטרחים
"והמעטת הטרחים היא אחת ממגמות התורה האלוהית" – משפט זה עשוי להפתיע, שהרי התורה מלאה במצוות. אך הרב זצ"ל מסביר שהתורה אינה באה להעמיס "טרחנות" לשם טרחנות. המטרה היא ליצור "שביל חיים" שמאפשר לרצון לזרום בצורה ישרה ובריאה ממקורו האלוהי. התורה נועדה לתת תבנית שתשמור על עוצמת החיים ולא תבזבז אותם על מאבקים פנימיים מיותרים.
סיכום ומסר:
המסר של הרב בפסקה זו הוא אופטימיות רוחנית. הוא קורא לאדם לא לפחד מהרצונות שלו, אלא לרומם אותם. הוא מזהיר מפני דתיות של "דיכוי" ומטיף לדתיות של "העצמה". לפי גישה זו, ככל שהאדם יותר "חי", יותר רציוני ויותר חופשי בנפשו, כך האור האלוהי יכול להופיע בו בצורה שלמה יותר.
האידיאל הוא: רצון חזק ועז, המכוון על ידי התורה למעשים טובים, מתוך תחושת חופש ושמחה ולא מתוך כפייה ועייפות.
