שתי שאיפות בעולם

ישנן שתי שאיפות אציליות, בירור בירורים, והעלאת עולמות. הראשונה היא מדת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה. והשניה היא מדת יחידי עולם, ואבות עולם שאור רוח אפינו משיח ד' זורח בהם, מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה. עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים. מבררי הבירורים, אף על פי שגם בהם ישנן מדרגות, אבל כללות כולם הוא התוכן של טוהר הכונה התכליתית של כל פעולה. והדברים מקיפים שאיפה פנימית, ומחשבה דבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע. אבל מעלי העולמים עומדים למעלה מהמגמה והתכלית, התכלית נעוצה אצלם בכל תנועה גשמית ורוחנית. לפעמים צדיק אחד מורכב משני הכחות, ומשמש שתי רשויות לפעמים הוא מברר ברורים ולפעמים אחרות מעלה עולמות. מצד העלאת העולמות תוכל לבא מדרגה עליונה כזאת שאין שום רע יוכל לפגע כלל. ומעין עולם הבא ועולם הבא עצמו מתגלה עליו, עד שאפילו תותי עקביה ג"כ מאיר. אין עוד מלבדו, והיא מדת רבי חנינא. עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה לכל. אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם כבר היו יורדים לכלל מבררי בירורים. דוקא כשחושקים להאיר את נועם הטוב בכל ממש, ולהשביע צחצחות במקור הכל, וסוללים דרכים שזורמים בהם תמיד חיי כל, עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת, כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש, כי אם במנוחה ועונג.

1. "ישנן שתי שאיפות אציליות, בירור בירורים, והעלאת עולמות."

הרב זצ"ל פותח בחלוקה יסודית. בעולם הרוחני יש שתי דרכים להתקדם:

בירור בירורים: מושג קבלי (מהאר"י) שמשמעותו הפרדת ניצוצות הקדושה מה"קליפות" (הרע). זו עבודה של מיון, סינון ומלחמה ברע.

העלאת עולמות: עבודה גבוהה יותר שבה לא "בוררים" חלק מתוך חלק, אלא מרוממים את המציאות כולה כיחידה אחת אל מקורה האלוהי.

2. "הראשונה היא מדת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה."

עבודת הבירור היא העבודה הסטנדרטית והנחוצה לכל אדם. אנחנו כל הזמן בוררים: בין מותר לאסור, בין אמת לשקר, בין טוב לרע. רוב הצדיקים לאורך ההיסטוריה עסקו בתיקון המידות ובזיכוך המציאות מתוך המאבק הזה.

3. "והשניה היא מדת יחידי עולם, ואבות עולם שאור רוח אפינו משיח ד' זורח בהם, מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה."

העלאת עולמות היא מדרגה נדירה. היא שייכת ל"יחידי סגולה", לאבות האומה ולנשמת המשיח. אלו דמויות שרואות את העולם לא כזירת מאבק בין טוב לרע, אלא כביטוי של אור אלוהי שצריך רק "להעלות" אותו חזרה למקורו.

4. "עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים."

בששת ימי המעשה אנו עסוקים ב"בירור" (מלאכה, שינוי הטבע). בשבת, אסור לברור (מלאכת "בורר"). השבת היא מעין עולם הבא, שבה הכל כבר מתוקן. לכן השבת היא המודל של "העלאת עולמות" – מצב של מנוחה ועונג שבו המציאות מתעלה מעצמה.

5. "מבררי הבירורים... כללות כולם הוא התוכן של טוהר הכונה התכליתית של כל פעולה."

מי שעוסק בבירור צריך להשקיע מאמץ כביר בכוונה. הוא עושה פעולה גשמית (אוכל, עובד) ומכוון להוציא ממנה את הטוב. המוקד הוא ה"מטרה" (התכלית) שנמצאת מעבר לפעולה עצמה.

6. "והדברים מקיפים שאיפה פנימית, ומחשבה דבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע."

עבודת הבירור חולשת על הכל: החל מקיום מצוות ועד להתנהגות המוסרית והיומיומית (אכילה, שיחה, עבודה). בכל אלו האדם מנסה לזכך את הרצון שלו.

7. "אבל מעלי העולמים עומדים למעלה מהמגמה והתכלית, התכלית נעוצה אצלם בכל תנועה גשמית ורוחנית."

כאן ההבדל המרכזי: "מעלי העולמים" לא צריכים "לחפש" את המטרה מחוץ למעשה. אצלם, כל תנועה – אפילו הפשוטה ביותר – היא כבר קדושה. אין אצלם "אמצעי" ו"מטרה", כי הכל חדור בנוכחות אלוהית.

8. "לפעמים צדיק אחד מורכב משני הכחות... לפעמים הוא מברר ברורים ולפעמים אחרות מעלה עולמות."

המדרגות הללו אינן תמיד קבועות. צדיק גדול יכול לנוע בין המצבים: לפעמים הוא נאבק ברע ומברר אותו (כמו ביום חול), ולפעמים הוא שרוי במדרגה עליונה שבה הכל מואר (כמו בשבת).

9. "מצד העלאת העולמות תוכל לבא מדרגה עליונה כזאת שאין שום רע יוכל לפגע כלל."

במדרגת העלאת העולמות, האדם נמצא כל כך גבוה, עד שהרע "מתבטל ברוב". במבט הכולל שלו, הוא רואה איך גם מה שנראה כרע הוא חלק מהתוכנית האלוהית, ולכן הרע מאבד את כוחו להזיק או ללכלך את הנשמה.

10. "ומעין עולם הבא ועולם הבא עצמו מתגלה עליו, עד שאפילו תותי עקביה (תחת עקביו) ג"כ מאיר."

זוהי חוויה של גאולה פרטית. האור מאיר לא רק בראש (במחשבה), אלא עד ל"עקביים" – המקומות הנמוכים, הגשמיים והחומריים ביותר של החיים.

11. "אין עוד מלבדו, והיא מדת רבי חנינא."

הרב זצ"ל מקשר זאת לרבי חנינא בן דוסא (מהגמרא), שהיה חי בניסים מעל חוקי הטבע. עבורו, חוקי הטבע והחומר לא היוו מחסום, כי הוא חי בתודעה מוחלטת של "אין עוד מלבדו".

12. "עבודת מעלי העולמים היא עבודת משיח, להבאת גאולה לכל."

זוהי עבודה גלובלית. המשיח לא רק מתקן פרטים, אלא גואל את המציאות כולה, מחזיר את כל העולם למצבו האידיאלי.

13. "אם היה דבר אחד בכל המציאות יוצא מכלל שאיפת טובם כבר היו יורדים לכלל מבררי בירורים."

כדי להיות "מעלה עולמות", האדם חייב להיות בעל אהבה אינסופית וכוללת. אם הוא שונא משהו, פוסל משהו או חושב שיש דבר בעולם שהוא "רע מוחלט" שאין לו תקנה – הוא מיד נופל חזרה למדרגת ה"בירור" (שבה מפרידים בין טוב לרע).

14. "דוקא כשחושקים להאיר את נועם הטוב בכל ממש... עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת, כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש, כי אם במנוחה ועונג."

הסיכום: כאשר האדם מלא רצון להיטיב לכל (למקור הכל ולחיי הכל), העבודה שלו הופכת להיות קלה וטבעית. היא לא דורשת את המאמץ וה"מלחמה" של הבירור, אלא היא עולה מאליה כמו להבה, מתוך תחושת מנוחה, הרמוניה ועונג עילאי.

הרב זצ"ל קורא לנו לשאוף אל מעבר לעבודה הסיזיפית של מאבק ברע (בירור), ולנסות לגעת במדרגת השבת והמשיח (העלאת עולמות) – שבה מביטים על העולם בעין טובה וכוללת, ומעלים את הכל אל הקודש מתוך מנוחה ושמחה.