האמונה היא כח בנפש

רצוננו לבאר בוועדים אלו את יסודות האמונה ואת יחסי הגומלין בין אמונה למידות. ראשית דבר עלינו לדעת כי האמונה אינה ענין של שכל והשקפה בלבד, אלא היא כח מכוחות האדם ומידה ממידותיו, וישנה השפעה הדדית ביניהן. מידות האדם נמצאות כולן בלב, ולכן ישנה השפעה ממידה אחת על השניה. ומאחר ואף האמונה בכלל המידות, ישנה השפעה הדדית בין המידות לאמונה. מעתה עלינו לברר מה הן המידות שעוזרות לאמונה ואלו מידות מפריעות לה, וכיצד התחזקות באמונה מסייעת בתיקון המידות. טרם נעמוד על ענין זה ראוי לבאר מהו כח האמונה המושרש באדם.

האמונה היא כח המקיף את האדם במצבים רבים: הקונה מאמין במוכר, הבן מאמין בהוריו, החולה מאמין ברופא, וכן בכל היחסים הקיימים בין האנשים. גם אדם שגדל בסביבה המרוחקת מאמונה בה' הוא מאמין, אך אמונתו פונה לדברים אחרים. אני לא מצאתי אדם שלגמרי מנותק מאמונה, אלא אדם אחד שהיה חולה במחלת נפש ומנותק מתקשורת עם בני אדם. נתק זה עמד בעוכריו גם ביחס לקשר אמונתו עם בוראו. כמו כן ישנם אנשים שאמונתם פונה להאמין במנהיגים שלהם. קומוניסט אחד אמר לי פעם, שאני מאמין עיוור. אמרתי לו, שנינו מאמינים, אני מאמין בדבר הגיוני – שהקב"ה ברא את כל העולמות, ואילו אתה מאמין בסטאלין שהוא הציל את העולם! כח האמונה של אותו קומוניסט פעל אצלו במלוא העוצמה, אלא שהוא לא השקיע אותו לניווט הנכון.

יש להוסיף שהבריאה עצמה מסתירה את האמונה בבורא העולם וכפי שמובא בספרי הראשונים שהמילה עולם היא מלשון העלמה היינו שהעולם אינו מגלה את הבורא. בלי שנתעמק ונתבונן בו וכל עוד לא מגלים אותו כח האמונה נמשך לכיוונים אחרים. אמונה בסיסית נמצאת בלב כל אדם ולכן אפילו הגויים יכולים להאמין בה אבל אין אמונתם דומה לשלנו. 

בתורה מצאנו תביעה על הגויים בחסרון היראה כפי שנשמע מדברי אברהם אבינו: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה" (בראשית כ, יא). כמו כן על עמלק אומרת התורה (דברים כה, יח): "ולא ירא אלוקים". אך מאידך איננו מוצאים בתורה שתובעים אותם על חסרון באמונה. 

 אולם על כלל ישראל טען משה רבינו ואמר: "והן לא יאמינו לי" (שמות ד, א), היינו תביעה דקה על אמונה. מאידך גיסא הקב"ה ענה לו: אדרבה, בני ישראל הם מאמינים בני מאמינים. "הן מאמינים — דכתיב ויאמן העם, בני מאמינים — והאמין בה'" (שבת צז:). האמונה של יהודי חזקה ביותר, והסיבה לכך היא מפני שהנשמה הישראלית ספוגה באמונה מאברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים  ושתל בצאצאיו את כח האמונה.

המאמין מוצא ראיות רבות לחזק את אמונתו, והרי במבט אמיתי על הבריאה, היא כולה ראיה חזקה לאמונה, אך האמונה עצמה היא "רגש" — כח באדם. האמונה אינה תלויה בראיות, אבל כאשר רגש האמונה מכוון לאמונה בה', נגלים לפניו חיזוקים רבים לאמונתו. המטרה בהבאת ראיות למי שאינו מאמין, היא רק כדי לעורר אצלו את כח האמונה שכבר שתול בו. וכן אצלנו, כל ראיה נוספת מחזקת את האמונה הטמונה בקרבנו.

כאשר אדם יודע שישנו כח אמונה שטבוע ופועל בו באופן תמידי, עצם ידיעה זו עוזרת לו, כי הוא מבין שתפקידו להפנות את אותו כח לאמונה בבורא העולם. תלמידי חכמים ולומדי מוסר אינם מסתפקים באמונה פחותה, אלא תמיד מחפשים לחזק את אמונתם, עד שהאמונה נושאת אותם בכל המצבים השונים בחייהם.

כשאנו מתייחסים לאמונה בדרך של עבודה מוסרית, אנו שמים לב שכל מידה ומידה משפיעה עליה. הסיבה לכך היא מפני שהאמונה היא כח עדיין באדם, לכן היא עלולה להיפגע בקלות מפגם או חסרון במידות.

 אם נצליח לברר אלו מידות מחלישות את האמונה ואלו מחזקות אותה – תהיה פרושה לפנינו הדרך כיצד לעבוד על חיזוק אמונתנו.

חז"ל אומרים (שבת לא.) שכאשר דנים את האדם לאחר פטירתו, השאלה הראשונה ששואלים אותו היא "נשאת ונתת באמונה?" מדוע שואלים האם הקפיד על יושר במסחרו, ולא שואלים שאלה פשוטה: האם האמנת בה'? הביאור הוא, שהדרך לבנות את האמונה באופן ברור ומעשי היא על ידי התנהלותו במשא ומתן – אם הוא נעשה מתוך נקיות כפיים. כאשר הוא מקיים את עסקיו כהלכה, ברור שאמונתו בהקב"ה חזקה.  

עיין ספר הכוזרי (מאמר ד סימן ג) שלא נדע את מציאות ה' בראיה ממעשיו בלבד, "אבל... ברמיזה הנבואית ובראייה רוחנית, כי הראיות מתעים [סכנתם מצויה – קול יהודה] ומן הראיות יבא אדם לאפיקורסות ולדעות מפסידות".

לעומת זאת ישנם כוחות חזקים יותר כגון כח "הרצון לחיות" ולשמור על החיים, שהם לא נפגעים בקלות ממידות אחרות.

מדרגות רבות באמונה

כלל ישראל אמנם ספוג באמונה, אבל מדרגות רבות יש בה, כפי שנתבאר.  

כאשר הקב"ה בישר לאברהם אבינו על המשך זרעו, נאמר עליו (בראשית טו, ו): "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". פירש רש"י: "והאמין בה' – לא שאל לו אות על זאת. ויחשבה לו צדקה – הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו". מקשה הרמב"ן על פירושו: "ואיני מבין מה הזכות הזאת, למה לא יאמין באלוקי אמן, והוא הנביא בעצמו ולא איש א-ל ויכזב. ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות, איך לא יאמין בבשורה טובה?!".

המהר"ל (גבורות ה' פרק ז) מעיר על תמיהת הרמב"ן: מדוע אין ראוי להחשיב לאברהם זכות במה שהאמין בה', אטו אמונה מלתא זוטרתא היא, והרי על משה רבינו שהיה אדון כל הנביאים ושלם בתכלית השלימות מצאנו תביעה על חסרון באמונה, כפי שנאמר (במדבר כ, יב) "יען לא האמנתם בי"? נמצא שאמונה מושלמת היא דבר גדול.

אמונתו של אברהם אבינו הייתה במדרגה נעלה, שהרי חז"ל אמרו (יבמות סד:): "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית הייתה, שנאמר 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד', אפילו בית ולד אין לה". מאחר ובדרך הטבע לא יכלה ללדת, ובכל אופן הוא האמין שהיא תלד, בוודאי הייתה אמונתו בשלימות – לכן שיבחה התורה את גודל אמונתו.

Faith is a Power in the Soul

In these meetings, we wish to explain the foundations of faith and the mutual relationship between faith and character traits (Middot). First, we must know that faith is not merely a matter of intellect and outlook, but is one of man’s internal powers and one of his character traits, and there is a mutual influence between them. All human traits reside in the heart, and therefore one trait influences another. Since faith is also included among the traits, there is a mutual influence between traits and faith. Now we must clarify which traits aid faith and which traits hinder it, and how strengthening faith assists in refining character. Before we address this, it is appropriate to explain what this power of faith rooted in man actually is.

Faith is a power that surrounds man in many situations: the buyer trusts the seller, the son trusts his parents, the patient trusts the doctor, and so too in all existing relationships between people. 

Even a person raised in an environment far removed from faith in God is a believer, but his faith is directed toward other things. I have never found a person completely detached from faith, except for one individual who was mentally ill and disconnected from communication with people. This disconnect also hindered his faithful connection with his Creator. Likewise, there are people whose faith is directed toward believing in their leaders. A Communist once told me that I am a blind believer. I said to him, "We are both believers; I believe in something logical—that the Holy One, Blessed be He, created all the worlds—whereas you believe in Stalin, that he saved the world!" That Communist’s power of faith operated in him with full intensity, but he did not invest it in the correct direction.

It should be added that creation itself hides the faith in the Creator of the world, as brought down in the books of the Early Authorities (Rishonim), that the word Olam (world) is from the language of He'elem (concealment). That is, the world does not reveal the Creator without us delving deeply and contemplating it, and as long as He is not revealed, the power of faith is drawn in other directions.

Basic faith exists in every person's heart, and therefore even Gentiles can believe in God, but their faith is not like ours.

In the Torah, we find a demand upon Gentiles regarding a lack of fear (Yirah), as heard from the words of Abraham our Forefather: "There is only no fear of God in this place" (Genesis 20:11). Similarly, regarding Amalek, the Torah says (Deuteronomy 25:18): "And he did not fear God." On the other hand, we do not find in the Torah that they are held accountable for a lack of faith.

 However, regarding the Jewish people as a whole, Moses our Teacher argued and said: "But they will not believe me" (Exodus 4:1), which was a subtle demand regarding faith. Conversely, the Holy One, Blessed be He, answered him: On the contrary, the Children of Israel are "believers, children of believers." "They are believers—as it is written, 'And the people believed'; children of believers—as it is written, 'And he [Abraham] believed in God'" (Shabbat 97a).

 The faith of a Jew is extremely strong, and the reason for this is that the Jewish soul is saturated with faith from Abraham our Forefather, who was the head of believers and planted the power of faith in his descendants.

The believer finds many proofs to strengthen his faith; indeed, with a true look at creation, it is all a powerful proof for faith, but faith itself is a "feeling"—a power within man. Faith does not depend on proofs, but when the feeling of faith is directed toward faith in God, many reinforcements for his faith are revealed to him. The goal of bringing proofs to one who does not believe is only to awaken within him the power of faith that is already planted in him. Similarly for us, every additional proof strengthens the faith hidden within us.

When a person knows that there is a power of faith ingrained and operating in him constantly, this knowledge itself helps him, for he understands that his role is to direct that power toward faith in the Creator of the world.

Torah scholars and students of Mussar (ethics) are not satisfied with a lesser faith; rather, they always seek to strengthen their faith until the faith carries them through all the different situations in their lives.

When we relate to faith as a form of ethical work, we notice that every single trait influences it. The reason for this is that faith is a delicate power in man; therefore, it can be easily damaged by a flaw or deficiency in character traits.

 If we succeed in clarifying which traits weaken faith and which strengthen it, the path of how to work on strengthening our faith will be laid out before us.

Our Sages say (Shabbat 31a) that when a person is judged after his passing, the first question they ask him is: "Did you deal faithfully (Be-Emunah) in business?" Why do they ask if he was meticulous about honesty in his trade, and not ask a simple question: "Did you believe in God?" The explanation is that the way to build faith in a clear and practical manner is through his conduct in business—if it is done with clean hands. When he conducts his business properly, it is clear that his faith in the Holy One, Blessed be He, is strong. 

See Sefer HaKuzari (Article 4, Section 3) that we do not know God's existence through proofs from His actions alone, "but... through prophetic hint and spiritual vision, for proofs mislead [their danger is present - Kol Yehuda] and from proofs a person may come to heresy and destructive views."

When the Holy One, Blessed be He, gave the news to Abraham our Forefather regarding the continuation of his offspring, it was said of him (Genesis 15:6): "And he believed in God, and He accounted it to him as righteousness." Rashi explains: "'And he believed in God'—he did not ask Him for a sign regarding this. 'And He accounted it to him as righteousness'—the Holy One, Blessed be He, considered it a merit and righteousness for Abraham for the faith that he believed in Him." Ramban questions this explanation: "I do not understand what this merit is; why would he not believe in the 'God of Truth',  especially as he was a prophet himself and 'not a man that He should lie'? And one who believed [enough] to slaughter his only, beloved son and [stood through] other trials, how could he not believe in good news?!"

The Maharal (Gevurot Hashem Chapter 7) remarks on Ramban’s wonder: Why is it not appropriate to consider it a merit for Abraham that he believed in God? Is faith a small thing? Even regarding Moses our Teacher, who was the master of all prophets and perfectly complete, we find a demand regarding a lack of faith, as stated (Numbers 20:12): "Because you did not believe in Me"? Thus we see that perfect faith is a great thing.

Abraham our Forefather's faith was at an exalted level, for our Sages said (Yevamot 64b): "Rav Nachman said in the name of Rabbah bar Avuha: Our mother Sarah was physically incapable of bearing children (Aylonit), as it is said, 'And Sarai was barren, she had no child'—she did not even have a womb." Since by the laws of nature she could not give birth, and nonetheless he believed that she would give birth, his faith was certainly in a state of perfection—therefore, the Torah praised the greatness of his faith.