הרגשת האמת היא יסוד התשובה. ההכרה, שהעולם כולו וכל הופעותיו הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המחלטה האלהית, משרישה בלב אהבת אמת בהירה, וכל הבטאה מנגדת ליסוד האמת, בין שהיא בדבור בין שהיא בתנועה ובמעשה, הרי היא נטולה מן העולם. עבורה מהמציאות ומסולקה מן החיים. והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הנוול, את הכעור ואת האפסיות שלו. ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת. ותלמיד חכם ג"כ מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת, להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, - כגון :בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת.
"הרגשת האמת היא יסוד התשובה"
הסבר: התשובה אינה רק "תיקון מעשים" טכני או פחד מעונש. היסוד העמוק שלה הוא המצפן הפנימי של האדם – היכולת להבחין בין אמת לשקר. כשאדם מרגיש שמשהו בחייו הוא "זיוף", שם מתחילה התשובה.
"ההכרה, שהעולם כולו וכל הופעותיו הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המחלטה האלהית, משרישה בלב אהבת אמת בהירה".
הסבר: הרב זצ"ל טוען שהעולם הפיזי הוא לא "שקר", אלא השתקפות (הזרחה) של האמת האלוהית המוחלטת. ברגע שאדם מבין שכל יופי וכל טובה בעולם מקורם באמת האלוהית, נוצרת בו אהבה גדולה לאמת. האמת הופכת להיות מושא לתשוקה ולא רק חובה שכלית.
"וכל הבטאה מנגדת ליסוד האמת, בין שהיא בדבור בין שהיא בתנועה ובמעשה, הרי היא נטולה מן העולם. עבורה מהמציאות ומסולקה מן החיים"
הסבר: כאן מופיעה תפיסה אונטולוגית (קיומית): השקר הוא לא רק "רע", הוא "אין". מה שאינו אמת – אין לו קיום אמיתי. הוא כמו צל או אשליה. לכן, כשאדם משקר או פועל בחוסר יושר, הוא בעצם מנתק את עצמו מזרם החיים הממשי ומחליש את נוכחותו בעולם.
"והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הנוול, את הכעור ואת האפסיות שלו".
הסבר: התפקיד של חשבון הנפש הוא לא "להלקות" את האדם, אלא לנקות את הראייה. כשאדם בוחן את עצמו באמת, הוא רואה את הרגעים שבהם הוא "נעדר" מהאמת. הוא חש גועל (נוול וכעור) מהשקר, לא בגלל "עבירה" דתית יבשה, אלא בגלל שהשקר הוא פשוט מכוער וחסר תוכן (אפסיות).
"ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת"
הסבר: זוהי "תשובה מאהבה". האדם לא בורח מהחטא, הוא רץ אל האמת. הוא רוצה להיות "ממשי", להיות מחובר למקור החיים.
"ותלמיד חכם ג"כ מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת..."
הסבר: הרב זצ"ל מצטט מהגמרא (ברכות ה, א) על הצורך לומר פסוק של רחמים לפני השינה. השינה היא זמן שבו האדם "מפקיד" את נשמתו.
"...להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, - כגון: בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת"
הסבר: המטרה של השינה (והפסוק "בידך אפקיד רוחי") היא להתחבר מחדש למקור האמת בלילה, כדי לקבל כוח לפעול באמת ביום המחרת דרך התורה (שנקראת "תורת אמת").
