ואמרו דזעירין אינון דידעין לרמזא כו'. פירוש כי הנה האדם נברא בצלם אלוקים בצלמינו כדמותינו ממש. ויש בו גם כן נטוע בתחילת הבריאה שורש רצון הזה שיש אפשרות לטעות גם כן כנ"ל. וזהו שורש הנעלם דחסרון שיש בכל אדם שמצידו הוא הבחירה באדם ומצד אותו שורש רצון הנעלם נתפשט היצר הרע אחר כך במחשבה דבור ומעשה לחשוב ולרצות דברים שזולת רצון השם יתברך ולעשות עבירות. הכל נמשך מצד שורש הנעלם ברשות ובחירה ברע גם כן ועבודת כל אדם מישראל הוא להגיע לדבר זה בידיעת מעשה בראשית שזהו התחלת התורה רצה לומר לדעת שכל מה שאתה רואה היא בריאה מהשם יתברך וכחו שופע להם והוא מלכם. ואי אפשר לו להטות כמלא נימא לעבור מצות המלך במחשבה דבור ומעשה מה שבידו לעצור תאותיו ופעולת ידיו ומחשבתו ורצונו שלא יהיה חס ושלום להמרות רצון השי"ת רק לרצונו כראוי לעבד הנאמן למלכו. וזהו על ידי ידיעת אמיתות מעשה בראשית. ובזה חבריא לעאין וידעין פירוש יגיעים. שגם זה אין בא בלתי יגיעה וידעין דיגעת ולא מצאת בזה אל תאמין. כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו. וכל אדם מישראל יוכל להגיע למדרגה זו לאכפיא יצרו בכל כחו ולהגיע להכרה ברורה הזו שהשם יתברך הוא מלכו ואדונו שמצד זה יוכל לכפות התפשטות יצרו. ונמצא ממילא על ידי זה שב היצר רע טוב מאוד. שהרי לזה היתה כונת שורש הנעלם כדי שלא ישמעו לו בהתפשטות דמחשבה דבור ומעשה ויכירו שאין כן. ואם במחשבה דבור ומעשה חס ושלום עושה נגד רצון השם יתברך נעשה גם שורשו הנעלם שהוא מכלל הבריאה נפרד מהשם יתברך והוא רע גמור ושורש הרע. ונמצא שורש הנעלם הזה תלוי בג' כחות דמחשבה דבור ומעשה שבמוח ולב וכלי הפעולה שלו שבידם להטות השורש לכפי מה שהם. וכן הם ארבעה קליפות שראה יחזקאל כנזכר בזוהר תרומה קל"א ריש עמוד א' [ודרגא חמישי דחשמל הנזכר שם ובפ' יתרו פ"ב ריש עמוד א' הוא הכרת שהשורש הנעלם הוא מן השם יתברך ותיקון הרע בשורשו שיתברך] ובאורך בפ' ויקהל ר"ג א' ב' ע"ש כל לשונו:
1. המקור מהזוהר והקדמה
"ואמרו דזעירין אינן דידעין לרמזא וכו'"
ביאור: רבי צדוק פותח בציטוט מהזוהר האומר שרק מעטים ("זעירין") הם אלו שיודעים ומבינים את הרמזים העמוקים של סודות הבריאה. הוא בא לבאר את אותו "רמז" הנוגע לשורש נפש האדם.
2. האדם כמיקרוקוסמוס של רצון הבורא
"פירוש כי הנה האדם נברא בצלם אלקים, בצלמינו כדמותינו ממש, ויש בו גם כן נטוע בתחילת הבריאה שורש רצון הזה שיש אפשרות לטעות גם כן כנ"ל"
ביאור: מכיוון שהאדם נברא ב"צלם אלקים", הוא משקף את המערכת האלוקית. כשם שבבריאת העולם הקדוש ברוך הוא "פינה מקום" כביכול (סוד הצמצום) כדי שתהיה מציאות שנראית נפרדת ממנו, כך הוא נטע באדם "שורש רצון" שיש בו אפשרות לטעות. כלומר, חופש הבחירה והאפשרות לנטות מהדרך הישרה הם חלק מהותי מהתבנית שבה נברא האדם.
3. שורש החיסרון והבחירה
"וזהו שורש הנעלם דחסרון שיש בכל אדם שמצידו הוא בחירה באדם"
ביאור: לכל אדם יש "נקודת חיסרון" פנימית ונסתרת. החיסרון הזה הוא לא תקלה, אלא הוא הבסיס לבחירה החופשית. ללא תחושת חוסר או אפשרות לטעות, האדם היה כפוי לעשות רק טוב (כמו מלאך), ולא הייתה משמעות למעשיו.
4. התפשטות היצר הרע
"ומצד אותו שורש רצון הנעלם נתפשט היצר הרע אחר כך במחשבה דבור ומעשה לחשוב ולרצות דברים שזולת רצון השי"ת ולעשות עבירות, הכל נמשך מצד שורש הנעלם ברשות ובחירה ברע גם כן"
ביאור: מאותו שורש נסתר של חוסר, צומח היצר הרע. הוא מתחיל כפוטנציאל של "רצון עצמי" ומתפתח לביטויים מעשיים: מחשבות שליליות, דיבורים אסורים ומעשי עבירה. כל אלו נובעים מהיכולת שניתנה לאדם לבחור ברע.
5. תפקיד האדם: ידיעת מעשה בראשית
"ועבודת כל אדם מישראל הוא להגיע לדבר זה בידיעת מעשה בראשית, שזהו התחלת התורה, רוצה לומר לדעת שכל מה שאתה רואה היא בריאה מהשי"ת וכחו שופע להם והוא מלכם"
ביאור: העבודה הרוחנית היא להבין לעומק את "מעשה בראשית". אין הכוונה רק ללמוד איך נברא העולם פיזית, אלא להפנים שכל המציאות, בכל רגע, מקבלת חיות מה' ומבוטלת אליו. כשאדם מכיר בכך שה' הוא המלך והמקור של הכל, תפיסת המציאות שלו משתנה.
6. חוסר האפשרות לחטוא מתוך הכרה
"ואי אפשר לו להטות כמלא נימא לעבור מצות המלך במחשבה דבור ומעשה, מה שבידו לעצור תאותיו ופעולת ידיו ומחשבתו ורצונו שלא יהיה חס ושלום להמרות רצון השי"ת... וזהו על ידי ידיעת אמיתות מעשה בראשית"
ביאור: ברגע שאדם מגיע להכרה ברורה ומוחלטת בנוכחות ה', הוא פשוט לא מסוגל לחטוא. כמו שאדם לא יכניס ידו לאש, כך מי שיודע באמת את "אמיתות מעשה בראשית" מבין שחטא הוא ניתוק ממקור החיים, והוא עוצר את עצמו באופן טבעי מלעבור על רצון ה'.
7. חשיבות היגיעה
"ובזה חבריא לעין וידיעין, פירוש יגיעין, שגם זה אין בא בלתי יגיעה וידעין דיגעת ולא מצאת בזה אל תאמין"
ביאור: רבי צדוק דורש את המילה "ידיעין" (יודעים) מלשון "יגיעין" (מתאמצים). ההכרה הזו לא באה בקלות או כמתנה, אלא דורשת עבודה קשה ויגיעה נפשית. הוא מסתמך על חז"ל: "יגעת ומצאת - תאמין".
8. היכולת של כל יהודי
"כי קרוב אליך הדבר בפיך ולבבך לעשותו, וכל אדם מישראל יוכל להגיע למדרגה זו לאכפיא יצרו בכל כחו ולהגיע להכרה ברורה הזו שהשי"ת הוא מלכו ואדונו, שמצד זה יוכל לכפות התפשטות יצרו"
ביאור: למרות שמדובר במדרגה גבוהה, היא אפשרית לכל אחד. באמצעות הכוח של "אכפיא" (כפיית היצר), האדם יכול להכניע את הדחפים שלו ולהגיע לאותה הכרה שה' הוא המלך, ובכך לנטרל את כוח היצר.
9. הפיכת היצר הרע ל"טוב מאוד"
"ונמצא ממילא על ידי זה שב היצר רע טוב מאד, שהרי לזה היתה כונת שורש הנעלם כדי שלא ישמעו לו בהתפשטות דמחשבה דבור ומעשה ויכירו שאין כן"
ביאור: כאן מגיע הפאנץ' הרוחני: המטרה של ה' ביצירת היצר הרע (אותו "שורש נעלם") לא הייתה שהאדם ייכשל, אלא שהאדם יתגבר עליו. כשזה קורה, מתברר שהיצר הרע הוא "טוב מאוד", כי הוא זה שאפשר את עבודת ה' האמיתית ואת הבחירה.
10. סכנת הפירוד
"ואם במחשבה דבור ומעשה חס ושלום עושה נגד רצון השי"ת נעשה גם שורשו הנעלם שהוא מכלל הבריאה נפרד מהשי"ת, והוא רע גמור ושורש הרע"
ביאור: אם האדם נכנע ליצר, הוא גורם לאותו פוטנציאל של חוסר להפוך למציאות של "רע גמור". החטא הופך את האפשרות לטעות לפירוד ממשי מהבורא.
11. המבנה האנושי והקליפות
"ונמצא שורש הנעלם הזה תלוי בג' כחות דמחשבה דבור ומעשה שבמוח ולב וכלי הפעולה שלו שבידם להטות השורש לכפי מה שהם, והן הם ארבעה קליפות שראה יחזקאל כנזכר בזוהר תרומה"
ביאור: השורש הרוחני של הבחירה מתבטא בגוף האדם דרך המוח (מחשבה), הלב (דיבור/רגש) והאיברים המעשיים. שלוש המערכות הללו יכולות להטות את האדם לקדושה או להפך. רבי צדוק מקשר זאת ל"ארבע הקליפות" מחזון המרכבה של יחזקאל – שהן הכוחות המסתירים את האלוהות בעולם, והאדם במעשיו קובע האם הקליפה תישאר חשוכה או תהפוך לכלי לגילוי אור.
לסיכום: רבי צדוק מסביר שה' טמן בנו "שורש של חיסרון" כדי שתהיה לנו בחירה חופשית. העבודה שלנו היא להשתמש ביגיעה שכלית ונפשית כדי להכיר בכך שה' הוא מקור הכל ("מעשה בראשית"), ועל ידי הכרה זו לבטל את כוחו של היצר הרע ולהפוך אותו לטוב.
