וכמו שהדין נוהג בתשובה, כן הוא נוהג בתפלה. ישנם דברים המעכבים את התפלה, ומי שנדמה לו שכל אלה הם בידו ומ"מ הוא אוחז בחזקה ביסוד התפלה, והוא קורא לד' בכל עת, סופו שיסורו ממנו כל הדברים המעכבים. ואז אור התפלה הבאה מתוך הדברים המעכבים הולך הוא למישרים בחיל גדול, בגבורה של מעלה, ומפלש נתיבות להמון תפלות נדחות של עצמו ושל כל העולם כולו, ומתקים בו דוקא מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, ד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, ד' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי.
1. "וכמו שהדין נוהג בתשובה, כן הוא נוהג בתפלה."
הסבר: הרב זצ"ל מקביל בין עולם התשובה לעולם התפילה. כשם שבתשובה יש תהליכים, מדרגות ומכשולים (יש דברים שמעכבים את התשובה), כך גם בתפילה. הקשר ביניהם הוא הדוק: שניהם מבטאים את הרצון של האדם להתקרב לאלוהים ולתקן את המציאות.
2. "ישנם דברים המעכבים את התפלה, ומי שנדמה לו שכל אלה הם בידו ומ"מ הוא אוחז בחזקה ביסוד התפלה, והוא קורא לד' בכל עת, סופו שיסורו ממנו כל הדברים המעכבים."
הסבר: לפעמים אדם מרגיש "חסום". הוא מרגיש שיש לו חטאים, מחשבות זרות, או חוסר ריכוז שמונעים מהתפילה שלו להתקבל ("דברים המעכבים").
הרב זצ"ל אומר כאן חידוש עצום: גם אם אדם מרגיש שכל המעכבים הללו נמצאים אצלו ("בידו"), אם הוא יחליט לא לוותר וימשיך להחזיק בכוח בעצם העיקרון של התפילה – כלומר ימשיך לקרוא לה' למרות הכל – בסופו של דבר המחסומים הללו יתפוררו וייעלמו. העקשנות של התפילה היא זו שמנצחת את המעכבים.
3. "ואז אור התפלה הבאה מתוך הדברים המעכבים הולך הוא למישרים בחיל גדול, בגבורה של מעלה..."
הסבר: כאן מתואר המהפך. התפילה שהייתה "כלואה" מאחורי המחסומים צברה כוח דווקא בגלל המאבק. כשהיא סוף סוף פורצת החוצה, היא לא יוצאת כתפילה רגילה, אלא ב"חיל גדול" ובגבורה אלוהית. האור שיוצא מתוך החושך והקושי הוא עוצמתי הרבה יותר מאור שהגיע בקלות.
4. "...ומפלש נתיבות להמון תפלות נדחות של עצמו ושל כל העולם כולו."
הסבר: זהו רעיון קבלי ומוסרי עמוק. התפילה של אותו אדם "עקשן" לא רק פותחת את השער עבור עצמה, אלא היא הופכת להיות כמו "פורצת דרך" (מפלשת נתיבות). היא פותחת סכר שדרכו יכולות לעבור כל התפילות הקודמות שלו שנדחו בעבר, ואפילו תפילות של אנשים אחרים בעולם שהיו תקועות ולא מצאו נתיב לעלות. האדם הפרטי שנאבק על תפילתו הופך לצינור של ישועה לכלל.
5. "ומתקים בו דוקא מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה..."
הסבר: הרב מצטט מהתהילים כדי להמחיש את העיקרון: דווקא מתוך ה"מצר" (הדוחק, המחסומים, המועקה) נוצר ה"מרחב". בלי המצר, לא היה מגיע המרחב הגדול הזה. הקושי הוא שהוליד את ההרחבה.
6. "...ד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, ד' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי."
הסבר: בסיום, האדם מגיע לדרגת ביטחון מוחלטת. "שונאיו" כאן הם לאו דווקא אנשים בשר ודם, אלא אותם "דברים מעכבים" – היצר הרע, הייאוש, המחשבות המבלבלות. האדם רואה במפלתם של המחסומים הללו, ומבין שה' עזר לו להפוך את הקושי לניצחון גדול.
לסיכום:
הרב זצ"ל מעודד את האדם שנמצא במשבר רוחני: אל תפסיק להתפלל גם כשנראה לך שהתפילה שלך פסולה או חסומה. אם תמשיך לקרוא לה' מתוך ה"בוץ" הרוחני, אתה תפרוץ דרך לא רק לעצמך אלא לעולם כולו, והתפילה שתצא מהקושי תהיה חזקה לאין שיעור מתפילה שבאה בקלות.
