דברי הגרי"א ויינטראוב זצ"ל בזמן המלחמה בשנת תשס"ט

As ALWAYS, printing an article [if I didn't write it] does not necessarily mean that I agree with every word. I present it and everyone is free to come to their own conclusions. 

מטרת האסיפה כאן היא בשל הימים הטורפים שעברו עלינו בשבועות האחרונים, וברצונינו להבהיר להציבור איך להסתכל על המאורעות מתוך מבט ברור, לדעת את אשר לפנינו, ומה נדרש מאיתנו בעת כזאת. ומקווים אנו אשר בזכות הרבים יהיו הדברים ברורים היטב.

ראשית, הדבר הפשוט ביותר אשר עלינו לקבוע בדעתינו הוא את הבהירות בזה שאין שום סיבה בעולם לכל המאורעות אלא השי"ת לבד. אם כי בודאי שהוא דבר פשוט וברור אצלינו, אלא שישנה מלחמה תמידית בין החוש להאמונה, שהגם שזו היא אמונתינו, אך בהיות שהחוש מראה פנים אחרות א"כ נדמה להאדם כאילו יש כאן ב' כתובים המכחישים זא"ז. אך אליבא דאמת אינו כן! אלא המציאות היא רק אחת, והיא שאין עוד מלבדו, והוא ית' הסיבה היחידה לכל מה שקורה, ואילו מה שנראה בחוש אינו אלא דמיון כוזב ותו לא!

ואכן, נעיר בזכרונינו את הר"ה של שנה זו - תשס"ט - בעת עבודתינו אז להמליך את הקב"ה בעולם, אמרנו מלכיות, זכרונות, שופרות. ואכן כ"א מאיתנו חשב בליבו (כפי שכל בן תורה חושב) איך שממש באותה שעה הקב"ה יושב ודן את כל העולם כולו וקובע את כל מה שיהיה במשך השנה לפרטי פרטים, ושכל מה שיהיה הוא אך ורק מסיבת פסק זה, ואין שום סיבה אחרת, לא הטבע, ולא מעשה ידיו של מאן דהוא, אלא הקב"ה דן יחידי והכל נקבע אך ורק על ידו, ומבלי שיש אפשרות לאף אחד לברוח מהפסק הזה. וכנראה שתפילותינו לא היו מספיק כדבעי, עד כדי שהיה צורך שמן השמים יעמידו אותנו בפני איום שיש בו ממש [תיבה חסרה: סכנת השמדה].

והבעיה היא, כנ"ל, שהגם שיודעים שהכל תלוי בהר"ה אך צורת החיים לא נראית כך, ובעל כרחינו מחמת הכחשת החוש, החיים שלנו מתנהלים מתוך גישה של עולם כמנהגו נוהג. ועל כן הקב"ה שולח לנו ברקים ורעמים באמצע השנה בכדי לעורר אותנו ולהזכיר לנו שהכל תלוי בהפסק של ר"ה! ושבאמת אין שום דרך להימלט אלא רק מתוך ידיעה שאין לנו עסק אלא רק עם הקב"ה בלבד, ואף גם אחר גזר דין יש דרכים להקל את המצב ע"י תפילה ותשובה וכו'.

וזה אנו צריכים לתקוע בלבינו שהסיבה היחידה לכל מה שקרה כאן היא ה"ויגבה ה' צבקות במשפט" של ר"ה (-תשס"ט-)! (וכפי המשמעות הפשוטה של המלכיות זכרונות ושופרות שאין עוד מלבדו). וזה מה שצריכים לקבוע בדעתינו בפשיטות, להסתכל במבט של "א ראש השנה דיקאמפלג", (וגם עי"ז להגביר את עבודת ה"רחם" להבא).

נתמקד במספר נקודות שצריכים להבהיר לציבור. לאחרונה, פורסם בציבור שיטה חדשה! בהנהגת הציבור, אשר לא שמענו ולא ראינו מרבותינו והם לא מרבותיהם, אף פעם לא היה דבר כזה! שמו של חידוש זה הוא "אלף למטה", שפירושו שכל א' מבני הישיבות והכוללים "יאמץ" לעצמו "חייל" שיהיה תלוי "על חשבונו", שילמד עבורו או יתפלל עליו. דבר זה הוא טרף! ומעולם! בזמן שחיו כאן הרב מבריסק זצ"ל ושאר גדולינו זצ"ל לא היה דבר כזה (בשום מלחמה), לתת לבן תורה תיפקוד חדש... חייל על חשבונו.

ואכן, מי שהוא תמים! מגיב: "מה רע בדבר כזה, אדרבה, הלא הם מוסרים נפש בשבילינו א"כ למה לא? זהו דבר חשוב מאוד..." (העובדא שכל שני וחמישי יכולים למכור לציבור דברים חדשים אשר לא שיערום אבותינו ויתקבלו אצלו כ"כ בקלות, הנה אין זה מורה על התפתחות לטובה בתציבור, אלא אדרבה, רק על האי יציבות והערעור שיש בהשקפה. ומי שאינו מיושב בהשקפה יכולים להכניס בדעתו כל מה שרוצים).

ברצונינו לברר כאן את חומרת הענין ובפרט שהיא בעיה עמוקה מאוד. אמנם נקדים, דבודאי אין כאן הנידון על עצם המושג של תפילה בעת צרה ובודאי פשוט הוא דעת צרה ומלחמה הוא סיבה לעורר אותנו להתפלל על ישועה, אבל בודאי אין אנו מ"ד להגיד להקב"ה איך לעשות ומה לעשות, וכל חובתינו בעת כזאת אינה אלא כפי המבואר בשו"ע שבעת צרה מתפללים על ישועה, ותו לא מידי!

ניגש לענין מנקודת השורש שלו. בפרשת המרגלים בעת שובם מא"י הם סיפרו את התרשמותם מהארץ "ארץ זבת חלב ודבש" ואח"כ סיפרו "וגם בני ענק ראינו שם ערים גדולות ובצורות בשמים" ומסקנת התרשמותם בא לידי ביטוי בלשון זה "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" פירושו, שמדדו את ערך עצמם כלפי בני הענקים במידה של חגב מול אדם, וזהו "ונהי בעינינו כחגבים", ואכן גם - כתוצאה מזה - שמעו אותם מדברים עליהם 'הנה חגבים בין הכרמים' (כמ"ש רש"י שם). ואכן דב"ז עצמו היה הרס הכל, מחמת שעם נשיא בישראל והוא גם הנושא בתוכו את כל כח התורה של השבט, ואעפ"כ המבט שלו על עצמו הוא באופן כזה שהערך שלו כלפי הסובב אותו נמדד בגוף, בכמה קילו בשר עומד ממולו... ואם יש כאן איזה "ענק" ששוקל חמש מאות קילו בשר מולי אז אני (עם כל התורה והעבודה שלי...) רק חגב כלפיו, כי הלא אני הרי שוקל רק מאה קילו. זה גופא הרס והפיל את הכל, וזה גם חיזק את ה"וכן היינו בעיניהם" כי אם אתה חגב בעיני עצמך אז אתה קובע בזה את המציאות שלך, ואיך שיהיה המבט עליך.

ואכן על כל בן תורה לדעת שמדידת הערך העצמי באופן זה (של חתיכות בשר!) אינה מדידה!... צריך לדעת שכח התורה שלנו היא המציאות היחידה שנקראת מציאות ורק מה שנקבע על ידה למציאות הוא מציאות (ואין שום כח קובע אחר מבלעדיה) ואילו מה שחוץ מזה אינו מציאות! ומה שבכל אופן יכולים לראות ולשמוע אחרת (וכגון הלא פלוני העם הארץ גדול וענק כי שוקל מאתיים קילו ואילו הת"ח שוקל רק חמישים...) אין זה אלא רק מחמת הטישטוש של המבט שלנו שלכך אנו מודדים דברים שלא לפי ערכם האמיתי.

כאן היא נקודת הבעיה בענינינו. זה גופא שישנה אפשרות לדבר לבן תורה בסגנון: הלא עתה עת מלחמה, וצריך ישועה, (..אמת..) קום נא ועשה שותפות עם החייל היוצא בחזית כי הלא הוא מוסר נפש בשבילך ואילו מה אתה עושה?? כלום!, יושב ובטל, (..נו אז לפחות תשתתף (במשהו קטן) ...)

אנו מכריזים כאן: יש כאן עניין עקום בגישה זו!!! בודאי, נכון צריכים לישועה ויכולים להתפלל שיחזרו לחיים, - אם כי המדינה - היא מדינת רשע וכשאחז"ל דבעקבתא דמשיחא ראשין דעמא (השולטים) מערב רב אינון, וכמו שנדבר מזה בהמשך. אך החיילים הרי הם בגדר תינוקות שנשבו, [וכש"כ ר' אלחנן בעקבתא דמשיחא] ומגיע להם הצלה, ואין מה להסתפק בזה - אבל לעשות כאן שותפות? ולהסתכל כאילו יש כאן מגע וחיבור בין המחנה שלנו למחנה החילוני, זהו טרף! כי שותפות זו פירושה הוא, שהמחנה התורתי מכיר את עצמו כחלק מהמערכה והוא עושה פחות ממה שהחייל בחזית עושה (כי הרי הוא לא נמצא שם) וממילא נוצר רגש של נחות דרגא בעסק, ואז כתגובה, משפילים כבוד התורה לגמרי, שיהיה ה"ישיבע מאן" טפל לחייל.

שוב, עלינו להבהיר אין המדובר כאן על תפילה לישועתם, כי הם תינוקות שנשבו ואין מה להסתפק ע"ז, אבל לעשות שותפות? ולהעמיד את התינוק שנשבה בראש, ואתה - הבן תורה - טפל?... שמה של שיפלות זו היא "ונהיה בעינינו כחגבים"! הם - החיילים - ענקים, ואני - הלומד תורה -חגב למולם... אם כי הדברים חריפים, אבל לצעריינו זו היא המציאות. לקחו כאן את העולם התורתי, שהוא ואך ורק הוא, עצם המציאות ומרכז המציאות, ומעמידים אותו מול... (לא פחות ולא יותר) חייל?! התורה שהיא המציאות ואשר ירדה לעולם בסיני, לא ניתנה לחייל! צה"ל! אלא ניתנה לכלל ישראל, תופשי התורה! וכל זמן שאנו אוחזים בתורה אנו מובטחים שהשי"ת יושיע. אבל אם ח"ו משפילים את כבוד התורה ...לעומת הרובה... וכאילו חלילה הוא חשוב יותר, אז אין אנו יודעים איזה תוצאות ח"ו יכול לצאת מזה רח"ל.

זהו הטרף שיש באותה תפיסה של "אלף למטה" ... תפילה, אכן... אבל שותפות??! הרי זה בגדר גשר בין ב' המחנות, באופן שהוא חד סיטרי, הליכה מאיתנו לחלק שלהם... (כי חלק תורתינו ותפילתינו משייכים אליהם) ואנו אין לנו חלק עמהם כלל וכלל!

סיפר לי ר' יוסף ליס זצ"ל - שהיה נאמן ביתו של הרב מבריסק זצ"ל - שבשנת תשי"ז שהיתה אז מלחמה בין א"י למצרים שארכה במשך חודש (או יותר) ונהרגו אז בערך 500 חיילים, והוא נכנס בשעתו קמיה דהרב ז"ל ושאל אותו ילמדנו רבינו איך צריך להיות המבט על כל מה שקרא כאן? מורה היא וללמוד אני צריך.

וענהו בזה"ל: באמת אין הם שייכים להצלה בכלל, מחמת שהם לא בסדר, ואילו באנו לחשב את הניצולים והנהרגים הנה הניצולים הוא רק מכח בני התורה שהם גרמו להצלה, ואילו הנהרגים הם רק על חשבונם, ואילולי הם לא היו הרוגים בכלל! אח"כ הוסיף: שמעולם! - אף פעם, פשוט אף פעם!! - לא עלתה על דעתם טובתם של ישראל. כלומר, אף פעם לא נתנו את דעתם לחשוב אפי' מחשבה קלה להיטיב לאחרים. (היום כבר לא צריכים ראיות לזה כי כבר יצאה כל הפסולת שלהם החוצה), ממילא כל הכיוון שלהם הוא רק לעשות חייץ בין כלל ישראל והתורה לבין מה שהם עושים. (דהיינו שתהיה מדינה שאינה קשורה לכלל ישראל ולתורה)

[ויש לעורר על שיבוש נוסף שקיים בגישת בעלי שיטה חדשה זו ד"אלף למטה" באמרם: "כי הלא הם - החיילים - מוסרים נפש בשבילנו, שהרי הולכים או להרוג או ליהרג רחמנא ליצלן..." ודבר זה הוא פשוט שקר כפשוטו! ותא ראיה, הנה אם יגשו להחיילים, שלא בעת מלחמה ויבקשו מהם עשרים שקלים לטובת הישיבות ולומדי התורה הנמצאים בדוחק. נו, האם ירצו ליתן כמו שהם רצים עתה לתוך עזה?? בודאי לא! ומעתה בואו חשבון, הנה עשרים שקל!! אינם מוכנים לתת בשבילנו, ולמסור את החיים שלהם כן??? !!! ואם ישאל התמים הא קחזינן שהולכים לאפשרות הריגה? התשובה, ברור שמוסרים נפש, אבל השאלה למי ולמה (ולא חסר, תאות הכבוד, חוצפא, וכיוצ"ב) אבל זה ברור מבלי מקום ספק! שאין כאן שום עסק בשבילנו הבני תורה! כי למי שלא מוכנים לתת עשרים שקל גם אין אפי' צד למסור נפש בשבילו. וכ"ז אינו צריך לפנים].

נציע כאן בפני הציבור נקודה נוספת שצריכה הבהרה. מסתובבת שמועה אצל הציבור על עובדא פלאית שהיתה בחזית. שהיתה פלוגת חיילים שבקשו להיכנס למבנה מסויים בכדי לעשות שם איזו פעולה, והנה נצבה בפתח אישה שאמרה להמפקד שלא כדאי להיכנס כי יש כאן סכנה, ואכן יצאו. הקיפו את המבנה והפציצו אותו מבחוץ והתברר כדברי האישה. אח"כ פנו לעבר מבנה נוסף והסיפור חזר על עצמו. וכששאלוה מי את? ענתה, רחל אמכם! עי"כ השמועה.

רבותי, אם הגענו למצב כזה שאנו מסוגלים להאמין לכאלה סיפורים, אוי ואבוי איפה אנו עומדים! עד היכן הגיע האי יציבות בהשקפה, השיבוש!

הא למה זה דומה? הנה שמעתי מר' יוסף ליס זצ"ל ששמע מהרב מבריסק זצ"ל פשט במה שאמרו חז"ל (הובא ברש"י ריש פ' תולדות) שהקב"ה עשה זיו איקונין של יצחק דומים לאברהם ממש, מפני שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה. והק' הרב מה הליצנות כאן הלא אצל אברהם לא היתה בעיה שהרי הוליד את ישמעאל ז"א שיכל להוליד וא"כ כל הנס היה אצל שרה שהיתה עקרה, וא"כ לא הפחיתו מעצמת הנס, ולו בכי הוא זה באמרם מאבימלך נתעברה? וענה: שהיא היא, בודאי לא נתכוונו להוריד במעלת הנס ואדרבה בדווקא כי היה נס, ולא סתם נס אלא נס גדול, ורק כאן הוא עומק הרשעות שלהם שלאבימלך כן ולאברהם לא! וכאן הוא נוראות הארס, להפוך את כל ההשקפה! שלאבימלך שהוא פושעאק! עושים ניסים בשמים ולאברהם הגדול בענקים (אשר אין שום אפשרות יחס מדידה אפי', על הפער בינו לבין אבימלך) לא!

רבותי, זה בדיוק מה שקרה כאן! אם היו מספרים לנו שאצל הגאון או הרמב"ן או הרמב"ם נתגלתה רחל אמנו, בודאי יכולים להסכים, הם קדושי עליון כל מציאותם ומאויים הוא רק כבוד שמים, ושום דבר אחר לא היה נוגע להם כלל, וממילא ראויים לזכות כזו שברוח קדשם תתגלה להם רחל אמנו. אבל להאמין שאליהם לא [כי אכן עם כל גדולתם לא שמענו שהיה זה מעולם], ואילו למפקד, בעל עבירות, עם כל החיי החילוניות שלו כן??? !!! והמאמין כך - או שהוא פשוט שוטה או שהוא משובש לגמרי! זהו, אבל בדיוק! מאבימלך נתעברה שרה, לאבימלך כן - ולאברהם לא! ...

ואם יאמר האומר הלא היה מעשה ולמה לא להאמין שהיתה כאן השגחה פרטית כדי להציל את כל החבורה שם, וכפי שידוע, שהלא היו שם מנועים גלויים של השגחה פרטית? ע"ז התשובה היא, וכי אין שום דרך אחרת להציל אלא רק ע"י שרחל אמנו תקום מקברה ותתגלה למפקד? לא חסר דרכים להצלה, וכמשאחז"ל ע"י הכל עושה הקב"ה שליחותו, ואיתא בגמ' (מעילה דף יז:) מעשה שהיה עם רשב"י שהלך בשליחות לקיסר רומי כדי לבטל גזירות שגזרו על ישראל, בדרך פגשו שד קטן ששמו היה בן תמליון ושאלם אם רוצה שיבא לסייע בעדו. בכה רשב"י, אמר, מה שפחה של בית אבא (הגר) נזדמן לה מלאך ג' פעמים, ואצלי מגיע שד? (יש על מה לבכות כאן) אח"כ התנחם באומרו יבא הנס מכל מקום. ואז, רץ השד לפניהם נכנס בתוך בת הקיסר ונשתגעה, ואז הגיע ר' שמעון לשם ואמר בן תמליון צא - בן תמליון צא, ומיד נסתלק ונתרפאה. ואז א"ל שיבקש את שחפץ וכו' ונתבטלה הגזירה. ומעתה, באמת נשאלת השאלה, אין שליח מכובד יותר בשביל רשב"י? אלא, שזהו קרימי שמים שהכל לפי דרגת הדור.

גם ידוע, שהשדים שקרנים הם ויכולים להופיע ולהציג את עצמם בדמות מישהו מסויים ולהגיד אני הוא פלוני, וכידוע זה מהגמ' בגיטין שמלך השדים סילק את שלמה מכסאו וישב במקומו כאילו הוא שלמה עצמו במשך תקופה ארוכה, ובאמת לא הורגש רק עד שחכמים בדקו ודרשו היטב ומצאו איזה סימנים ורק אז נתוודע.

וידוע מעשה שהיה אצל הרב שמעון אגסי זצ"ל שהיה מגדולי חכמי בבל לפני מאה שנה, שהביאו לפניו ילד בגיל 12 שאומר שאליהו הנביא מתגלה אליו בכל יום, ותיאר איך שהיה נראה עם בגדי לבן וזקן לבן ארוך, והיה שם רגלים לדבר שאכן אינו משקר. והיה לפלא, ייתכן ילד בגיל 12 יזכה לגילוי אליהו כל יום? אמר ר' שמעון לילד, שבפעם הבאה כאשר יופיע, תאמר בפיך את אשר אומר אליך, ואז נראה מה יהיה. תגיד "אֱ-לָהָא דִי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה" (ירמיהו י' י"א) (כלומר: שאם אין בכוחו לברא שמים וארץ, יאבד). ואכן למחרת כאשר הופיע שוב, הנה רק הוציא הילד אימרה זו מפיו נסתלק מיד, ושוב לא חזר. ואז א"ל ר' שמעון היה זה שד!

רבותי, יתכן שהיה כאן מעשה הצלה, אך לא היה זה רחל אמנו כי למפקד עם כל ציור החיים החילוניים שלו לא מגיעה רחל אמנו! והיה זה לכל היותר "שי"ן דלת" שהתחפש!

[וזאת צריכים אנו להודיע כי אין הכוונה כאן לאמת שאכן כך היה מעשה, כי אין זה ענייננו ואנו לא נכנסים לזה האם כן היה או לא היה. וכל הכוונה כאן אינה אלא להוקיע את הניגון של "מאבימלך נתעברה שרה" המתנגן כאן בתוך הציבור! ה"כל הכבוד לצה"ל וחייליו ש"רחל אמנו" הצילתם", ואת הטרפיות הזו באנו לבקר! ולגופו של ענין, אם שייך שם גילויים של השגחה פרטית בחוש, כבר נתבאר בתוך הדברים] וכל זה נובע מאותה הרגשת שפלות של "ונהי בעינינו כחגבים" כי הרי הם עומדים בראש. אבל מה האמת, בודאי, אבל אין זה אלא "וישם את השפחות וילדיהן ראשונה"! זהו זה ותו לא מידי... בשביל קרב הם טובים, ולא יותר!

הנה בפרשה ב' דק"ש מדובר על שכר ועונש "והיה אם שמע וכו' והשמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וכו' ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מעל הארץ הטובה וכו'". והק' המפרשים, מדוע עדיין נקראת 'הארץ הטובה' אחר שחל בה הקללה הקודמת שאין בה מטר ויבול, ואיזה עוד טוב נשאר כאן עוד? ותירצו שזה גופא שבא"י לא מניחים להיות חטא, והארץ מקיאה בעלי חטאים וזהו "הארץ הטובה" שאינה מניחה את יושביה להכנס לתרדמה וכסדר יש תזכורת להיושבים עליה באם נמצאים בדרך לא טובה, חזרו בכם!

והנה אם נבא לעשות סיכום נראה דבר מתמיה. המדינה קיימת כאן כ60 שנה ומספר המלחמות שעשו עימה הם שבע! (לא פחות! בזמן כ"כ קצר) ומעתה בואו חשבון, האם בכל ההסטוריה היתה כזאת מדינה שבכל שני וחמישי יש מלחמה? מה נשתנה? התשובה היא, שכאן - ארץ ישראל- היא 'הארץ הטובה', לא נותנים לישון כאן! א"י דורשת שיהיו יושביה מקיימי מצוות וכל זמן שיש קטרוג ע"ז אז היא מרעידה את הלבבות. זה מה שקורה כאן, מרעידים את האדמה תחתינו.

בודאי צריכים אנו להתפלל שהקטרוג והעת צרה יחלפו, אבל צריכים לדעת שימי החרדה הם יותר טובים מימי השלוה, משום שאז האדם מתעורר ויש לו דחיפה ומנוע, ומשא"כ בימי השלוה נכנסים לתרדמה בחזרה.

נסיים בעוד נקודה קצרה. למעשה אנו נמצאים בסכנה גדולה מאוד. אך לא מהערביים בעזה, נכון יש שם מלחמה, והיא גם סכנה, אך זו היא סכנה פי כמה וכמה.

במה דברים אמורים? איתא בפירוש המשניות להרמב"ם (סוף ברכות) עה"פ "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", שפעמים אשר מדת הדין דורשת את שלה, אלא שמחמת כח התורה יש הגנה וממילא א"א, ואז התחבולה לזה בשמים היא, שלוקחים מהדור את כח התורה ע"י שמחלישים את עמוד התורה, ואז הדרך פתוחה לקטרוג וגזירות רח"ל.

הנה, מה שמתרחש כאן בחדשים האחרונים בענין של התמכין דאורייתא ואם אין קמח אין תורה. הנה זו היא סכנה גדולה! אין המדובר כאן בהטרדה בעלמא ללומדי תורה, אלא הרי זה הורדת רמת התורה בכלל ישראל, ועי"ז פתיחת דרך לגזירות, זהו נסיון מיוחד לבני תורה. והסכנה כאן היא פי אלף! מהסכנה שיש בחזית היום.

השי"ת ירחם עלינו שלא יהיה קיום למצב זה, או שבני התורה יתעקשו על עול תר"מ שאעפ"כ לא נכנעים לדברים אחרים מחמת הנסיון, ובאמת עניות ודחקות הת"ח שקולה פי אלף מול גזירת גופים להמחנה החילוני.

והמסקנא היא, שבודאי כמו שכבר אמרנו - צריכים להתפלל ולבקש מהקב"ה שיאמר לצרותינו די, אבל להתפלל על עמוד התורה ולומדי התורה שלא יפסיקו זה ממש ראש וראשון על הפרק! ...וזה חשוב מאוד מול הקפיטל תהילים שאומרים בשביל האלף למטה...

השי"ת יעזור שנזכה לישועה גמורה ונחמה בקרוב ובמהרה לראות את עמוד התורה על תילו לעולם ועד.