האמונה היא הסתמכות – "מימיו נאמנים" המושג אמונה פירושו הסתמכות, זה ביאור המילה אמונה, הדברים נאמנים עלי. כך היא לשון תורה, כמו "מימיו נאמנים" (ישעיהו ל"ג ט"ז), פירוש, הבאר הזאת מימיה נאמנים, אני יכול לסמוך עליה תמיד, בכל עת ובכל שעה, מתי שאבוא אמצא פה מים, אם הבאר הזאת מכזבת אפילו אם זה פעם אחת בשבע שנים, ובנסיבות מאד מקילות, לאחר שהיו ימים חמים בזה אחר זה, ואני בא אל הבארואין אף טיפת מים, הבאר הזאת נקראת באר מכזבת, באר שקרנית. זאת באר לא נאמנת, מימיה לא נאמנים, זה נקרא מעיין אכזב. נאמן, זה מי שאפשר לסמוך עליו בכל מקום, זה נקרא נאמן, בר סמכא, וכלשון הפסוק "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (ישעיהו כ"ב כ"ג). מקום נאמן, הכוונה היא, היתד תקועה בצורה כזאת שבכל שימוש שאעשה, היתד תחזיק מעמד, היא לא תכזב, היא לא תיפול, היא לא תתעקם, היא תתפקד כראוי.
על אברהם אבינו כתוב "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", חז"ל דורשים עליו את הפסוק בשיר השירים (ח' ט') "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז", דלת, זה דבר שנפתח ונסגר, דבר נייד. גם כשהדלת סגורה, לא כדאי לסמוך עליה מאד, כל מי שנסמך עליה בכל גופו, בחוזק, גם כשהיא סגורה, זה לא דבר נאמן לגמרי, זה דבר שעשוי להיפתח ולהיסגר. מי שנסמך על זה, וסומך לגמרי על הדלת , יכול ליפול. "וכל מעשהו באמונה", כל מעשהו, הכוונה בזה, כשנצרף את הכל ביחד, את כל מעשהו, חייבת להיות מסגרת של אמונה. על אברהם נאמר, שעליו כביכול בורא העולם בנה את אותה טירת כסף, את כל המציאות, וכפי שדרשו חז"ל בבראשית רבה (י"ב ט') "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם", אברהם הוא היסוד האיתן של הבריאה, הוא הנקרא איתן, כפי שדורשים חז"ל בבבא בתרא (ט"ו ע"א ש"איתן האזרחי" (תהלים פ"ט א') זה אברהם אבינו, וכך אנו מוצאים בלשון הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פ"א ה"ב) שאברהם אבינו נקרא עמודו של עולם, "עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו", הוא העמוד שהעולם בנוי ונשען עליו. עמוד, פירושו, הדבר שעליו הכל עומד.
מצות האמונה היא, שכביכול בורא העולם יהיה נאמן עלינו. נאמן, פירוש, מישהו שאת כל קיומנו אנחנו מסמיכים עליו, את כל מציאותנו כולה. יש אדם שנאמן על מישהו עד שהוא מוסר ומפקיד בידיו רכוש, אכן, אדם צריך להיות מאד מאד נאמן, כדי שאמסור בידיו את כל קיומי, את כל כבודי, את כל רכושי, את נפשי ואת נפש כל בני ביתי, אדם כזה צריך להיות נאמן כמעט מעבר לגבולות האפשר בעולם הזה. זאת מצות האמונה, הכוונה בזה, שכל עצמנו, כל קיומנו, כל מה שיש לנו, הכל נסמך כביכול עליו, הכל שלו והכל ממנו, והוא נאמן עלי, עד לרביעית דם האחרונה. נאמן עד הסוף. המציאות הזאת של אמונה, היא המקיים של כל העולם. אין שום אפשרות של תיפקוד בלעדיה בעולם כל כך מורכב, זה בולט לעין למי שקצת רואה ומתבונן,למי שקצת מבין את המורכבות, עד כמה הדברים תלויים אחד בשני, וזה בכל המערכות כולן. כל המערכות מתפקדות אך ורק משום שביסוד כל הדברים כולם נמצאת אמונה.
[הגרמ"ש זצ"ל]
