סיפור מופלא על עיניו הטהורות של הרבי, סיפר האדמו"ר מויז'ניץ: בשנת התש"מ שהיתי במעונו של יהודי חשוב בלוס-אנג'לס. בין השאר סיפרתי לו על כוונתי לנסוע לברוקלין על מנת להיכנס ל'יחידות' אצל האדמו"ר מליובאוויטש. כשמוע היהודי את אזכורו של הרבי, הוא קפץ ברעד ואמר לי: "מהליובאוויטש'ער רבי צריך להיזהר. הוא יכול לראות אותך גם ממרחק אלפי מילין!". ראיתי כי האיש נרעש מאוד ושאלתי אותו לפשר הדבר, וכך הוא סיפר לי: כעשור שנים קודם לכן לקה בליבו ואושפז במרכז רפואי מרוחק מביתו בלוס-אנג'לס.
אחד הדברים הראשונים שעשה כשהגיע האמבולנס היה לבקש מקרוב משפחה לחייג אל מזכירות הרבי בבקשה להזכירו לרפואה שלמה. חלפו מספר ימים, הוא החל להתאושש אך עוד נזקק לטיפול רפואי רחב. היה זה ביום שישי, והנה נקרה לפניו ניסיון גדול מאוד ביראת שמים. הניסיון היה בוער לפניו כאש וכמעט שנפל ברשת היצר הרע. באותו רגע הגיע אחד מהעובדים ואמר לו שמישהו מחפש אותו בדחיפות בטלפון. העובד סיפר לו שתחילה סירב לקרוא לו, מאחר והחולה זקוק למנוחה, אבל "מי שזה לא יהיה מעבר לקו, התעקש מאוד ואמר שהוא חייב לשוחח איתך בדחיפות נוראה". על הקו היה הרב חודוקוב, מזכירו של הרבי, ובפיו המילים הבאות: "לפני מספר דקות שהיתי בחדרו של הרבי וטרם יציאתי הורה לי לאתר בדחיפות את בית הרפואה בו אתה שוהה ולהורות לך לעזוב ברגע זה, ללא שהות, את בית הרפואה, ללא טענות ומענות". היהודי היה מבולבל מאוד. הוא ניסה להסביר למזכיר שבית הרפואה שוכן במרחק ניכר מביתו ועד שישתחרר, יסע את כל הדרך הארוכה ויגיע לביתו, יהיה זה כבר דקות בודדות לפני שקיעת החמה של כניסת שבת. והרופאים הרי ציינו במפורש שהוא באמצע טיפול רפואי ועליו לנוח ולהישאר במעקב. מזכיר הרבי לא נתן לו אפילו להשלים את דיבורו: "אם הרבי הורה שתעזוב את בית הרפואה, איני רואה כל סיבה שתתחשב בכל דבר אחר או תיתפס בכל עילה שרק יכולה להיות. עליך לעזוב ברגע זה ממש את בית הרפואה ולצאת לביתך. לא משנה כמה רחוק אתה מתגורר וכמה חיוני הוא המשך הטיפול". הרב חודוקוב לא ניתק את הטלפון עד שהיהודי התחייב שברגע זה הוא מבקש שחרור, אורז את חפציו ועוזב את השטח. גם אחרי שהוריד את השפופרת עוד חכך היהודי בדעתו להישאר, היצר הרע בער בעצמותיו, אבל אז הוא הסיק שהישארות בין כותלי בית הרפואה, משמעותה 'להתחיל' עם הרבי מליובאוויטש. הוא התנתק ממקומו ויצא לעבר ביתו בנסיעה ארוכה. "הוא אשר אמרתי" - סיים היהודי את סיפורו הנרגש והפלאי – "הרבי ראה אותי גם ממרחק של אלפי קילומטרים. ראה אותי ושמר עלי".
