עודד מזרחי
לפני תחילת תפילת שחרית של שבת נכנס לבית כנסת חב"ד יהודי הדור פנים כבן ארבעים מלווה בבנו הצנום, שנראה כמו נשמה גבוהה בגוף סמלי. הוא התיישב מאחוריי וקיוויתי שתגיע שעת כושר שאוכל לתהות על קנקנו. כל יהודי הוא חידה עמוקה, ואם הוא אדם קליל - אתה מרוויח גם בדיחה על הדרך.
לפני הקריאה בתורה החל הגבאי למכור את העליות. הכהן והלוי נמכרו בזה אחר זה בפעמיים ח"י שקלים, וכשהגיעה מכירת שלישי קרא אותו יהודי "ח"י שקלים!". מישהו אמר "פעמיים ח"י", ומישהו נוסף אמר "מאה" וזכה בעלייה. קצת התאכזבתי מאותו יהודי: עם כזאת הדרת פנים אתה פורש מהמרוץ אחרי פעמיים ח"י?! בעליית רביעי חזרו הדברים על עצמם. הוא קרא "ח"י", ומיד עקפו אותו - והוא פרש מהמרוץ.
תמהתי בלבי, האם יש לו רק ח"י שקלים להקדיש לעלייה לתורה?... כך אירע גם בעולה החמישי השישי והשביעי. אכזבתי ממנו גברה, והחלטתי שאיני רוצה לתהות על קנקנו, סתם אחד שרוצה לעלות לתורה, אבל בתנאי שלא ישלם יותר מח"י שקלים... במקרה הטוב הוא חסכן ובמקרה הפחות טוב, יסלח לי הבורא - קמצן. כאשר הוצעה עליית מפטיר, הוא אמר כרגיל "ח"י שקלים", ומיד אמר בעצמו "פעמיים ח"י". יופי, תחיית המתים, אמרתי בלבי, אבל זה לא יספיק למפטיר. ואז הוא אמר "מאה ועשרים שקלים". הגבאי והמתפללים היו מופתעים. הבנאדם מתחרה כנגד עצמו... אבל הדבר לא נגמר במאה ועשרים ש"ח, אלא היהודי המשיך להעלות את המחיר של עצמו 260 ,520 ,720 .
כולם היו מופתעים ומשועשעים. והוא המשיך לטפס עד 1200 שקלים, סכום שיא למפטיר בשבת רגילה, וזכה בעלייה ללא מתחרים כמובן. כעת רציתי מאוד לעמוד על קנקנו. כאשר הגיע תורו לעלות כמפטיר הוא שלח את בנו. הבן קרא בקול נמוך, קול הנשמה, וכאשר מחו שלא שומעים אותו, הגביר את קולו מעט. צדיק בן צדיק. בתום התפילה, לפני שירדנו להתוועד, פניתי אליו: "שבת שלום. אמנם אני לא מכיר אותך, אבל מאוד מעניין אותי לדעת מה הסיפור של קניית העליות שלך? מדוע הצעת בכל עלייה ח"י שקלים, וכאשר העלו את הסכום מעט פרשת מהמרוץ, ואילו במפטיר התמודדת כנגד עצמך והגעת עד 1200 ש"ח? מה הנקודה?". הוא חייך ואמר לי: "הגעתי לאיזו תובנה בחיים שהיא כל כך נכונה, עד שאני מנסה ליישם אותה בכל מקום אפשרי". ציירתי על פני סימן שאלה גדול. "הגעתי למסקנה שאסור לאדם להתחרות כנגד אדם אחר בשום תחום בעולם, אלא עליו להתחרות רק כנגד יצרו הרע!...". מאוד התחברתי לאמת היהודית הגדולה הזאת. זהו המסר העיקרי של רבי נחמן בסיפורו 'החכם והתם', שבו אומר התם, "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו", לכך התכוונו חז"ל באומרם "איזהו עשיר? השמח בחלקו". לכל אדם נתוני חיים שונים לגמרי משל חברו ומשימות מיוחדות משלו, ואם כן מה שייכת תחרות ביניהם? אפשר לקבל השראה ממאבקי צדיקים בחיים, אבל לא שייך להתחרות בבן אדם אחר, בטח שלא בצדיק. בכל זאת היה קשה לי משהו. "מסכים איתך", אמרתי לו, "אבל למה לא אמרת בתחילת מכירת המפטיר 1200 ₪ והיית גומר את ההתמודדות מראש?". הוא ענה מיד: "אדם צריך לנצח את היצר הרע שלו בהדרגה. אם הייתי נותן ליצרי כבר בפתיחה רף גבוה מאוד, הייתי עלול להרגיז אותו - והוא היה מתמרד כנגדי".
ירדנו בזה אחר זה במדרגות הלולייניות, כשאני משתאה מיהודי שנלחם רק כנגד עצמו, ובכך נפטר מכל מלחמות העולם.
