סיפר הרב צבי (הרשל) חיטריק ז"ל: בתוך הקהילה היהודית בברזיל בלטה דמותו של נשיא הקהילה, היה זה יהודי מכובד שכיהן כנשיא כלל הארגונים היהודיים המקומיים וידו הייתה מעורבת בכל דבר. הוא בהחלט היה איש מוכשר, נואם בחסד ואף תלמיד-חכם לא קטן. לא פלא אפוא שכאשר נודע לו שעצרו את רעייתו בשדה התעופה במיאמי, בעוון הברחת יהלומים, עולמו חרב עליו.
באותם ימים לא היו טיסות ישירות מברזיל לניו-יורק; הדרך מדרום אמריקה לניו-יורק שבצפונה, עברה דרך שדה התעופה במיאמי. וגם, המכס על יהלומים היה אז גבוה פי כמה מאשר היום והברחת יהלומים הייתה אחת מהעברות הפליליות החמורות שהופיעה בספר החוקים דאז. כשזוגתו של נשיא הקהילה היהודית בברזיל עשתה את דרכה לניו- יורק דרך מיאמי, מצאו בתיק שהיא נשאה עמה, בתוך מכפלת תפורה היטב, חופן יהלומים בשווי כולל של מיליוני דולרים. היא נבהלה כהוגן וטענה לחפותה. "התיק אינו שלי, מישהו ביקש ממני להעביר את התיק לגברת שתמתין לי בשדה", אמרה, אבל טענתה שאינה יודעת מי היא אותה גברת האמורה לקבל ממנה את התיק ואת היהלומים, לא התקבלה. בינתיים עשתה לה השמועה כנפיים והלהיטה את רחובות ברזיל. העיתונות המקומית רעשה וגעשה. הכל שחו במחדל המביך. אפילו נשיא ברזיל היה מעורב בניסיונות לטפל בסיפור. נשיא הקהילה היהודית ובני משפחתו ירדו למחתרת, הם התביישו להוציא את קצה אפם החוצה. מתוך מרתפי הבושה דאג נשיא הקהילה לשכור את שירותם של עורכי-דין מהשורה הראשונה, כאלה שהוציאו תחת ידם זיכויים גם במקרים שבהם הסיכויים קלושים. אך למרות המאמצים הכבירים נראה היה שהעתיד מעורפל ואפלולי. גם הסנגורים המיומנים דיברו על "מינימום עשר שנות מאסר" לאותה אם יהודייה שילדים רכים בביתה. בינתיים עברה כל המשפחה להתגורר זמנית בארה"ב. בברזיל הם לא מסוגלים היו להיראות בחוצות, ומעבר לכך, ביקשו להיות קרובים יותר למיאמי, לבית המעצר, לעורכי הדין ולבית המשפט. הייתה זו תקופת החגים - מספר ר' הרשל חיטריק - והגעתי גם אני לשהות בניו-יורק ליד הרבי. באחד הימים פגשתי את ר' דוד, יהודי ליטאי ותלמיד חכם מובהק. ר' דוד היה גיסו של נשיא הקהילה היהודית בברזיל והגיע אף הוא לניו-יורק בשביל לפעול לטובת בת המשפחה העצורה. כשפגשתי אותו ושמעתי מפיו על המאמצים החוזרים ריקם, שאלתי אותו: וכי למה לא תסור עמי אל מזכירות הרבי שם נבקש לקבל את ברכת קדשו?
הלה סירב בתוקף. רחוק היה פרסאות מרובות מחסידים וחסידות. אני לא הרפיתי. מה יש לך ר' דוד? סנטתי בו. כמה זה יעלה לך? מה זה כבר דורש ממך? הרי ניסית כל דרך אפשרית, למה שלא תקדיש שעה-שעתיים ותנסה גם את האפיק הזה? סופו שהשתכנע. התלוויתי אליו אל שכונת קראון-הייטס. היה זה ביום חמישי בשבת והייתה זו שעת 'יחידות'. לנוכח מקרה החירום הבלתי שגרתי, אף כי תמיד נדרש היה לקבוע תור ליחידות שבועות וחודשים מראש, ניתנה לו הרשות להיכנס בין גברא לגברא. ר' דוד נכנס אל חדר הרבי כמעט בעל כורחו, אך משנכנס, התמוססו כל המחיצות שבליבו. כשדמעות זולגות במורד לחיו, תיאר את הצרה שנחתה על המשפחה הנכבדה. הרבי האזין ברוב קשב, ומיהר לפסוק: "סע למיאמי!" פסק ולא יסף. ר' דוד יצא מן הקודש מבולבל כולו. "אסע כעת למיאמי? היכן בדיוק אשהה? אנה אלך? למי אפנה? הרבי לא אמר לי דבר!" אני לא חשבתי להניח לו: אל תהיה סכל. כל עורכי-הדין המנוסים והמתנשאים כבר הרימו ידיים. עמדת הפרקליטות קשה מאוד. להפסיד, כבר בטח לא תוכל. אז למה שלא תעשה את המאמץ הנוסף הזה, לפעול על פי הוראת הרבי? נימת דבריי הבוטחת פעלה את פעולתה ור' דוד ניאות לעשות כדבר הרבי. הוא הגיע למיאמי ביום שישי והשתכן במלון כשר בעיר. השבת פרשה כנפיה והוא ירד אל אולם התפילות למנחה, קבלת שבת וערבית של שבת קודש. תפילתו כמו סיפקה לו הזדמנות לפרוק את המועקה הקשה שהפכה לבת לוייתו בימים האחרונים. כל מהלך התפילה זלגו עיניו דמעות ללא הפוגה. הוא התייפח כגמול עלי אמו. תמה התפילה.
אחד המתפללים ניגש אליו ומברר אצלו: "יהודי, למה תבכה? שבת היום". בהתחלה ניסה להתחמק ממנו: "ממילא לא תוכל לעזור לי", אמר לו במרירות. כשהלה לחץ עוד קצת, השתחרר כל הפקק הרגשי. משך דקות ארוכות גולל ר' דוד בפני איש שיחו האלמוני את כל אשר קרהו ואת גורלה המר של גיסתו שנתפסה מבריחה יהלומים כשהיא אינה יודעת כי נפלה קרבן לשליחות פלילית; תיאר את הבושות הגדולות שהן מנת חלקה של המשפחה הנכבדה, מאצולת ההנהגה המקומית בברזיל, וחתם ביבושת אודות המשפט המתוכנן שאין תולים תקוות והביקור אצל הרבי מליובאוויטש ששיגרו למיאמי. "מתי אמרת שהמשפט יתקיים, ביום שלישי?" שאל האלמוני. ר' דוד אישר בהנהון ראש. "אני אמור להיות השופט במשפט!", הטיל הזר את הפצצה. "בשיחתנו הכנה, השתכנעתי שאכן הצדק עמה, היא באמת לא ידעה כלום. ביום שלישי אוציא את הצדק לאור עולם".
כשחלפה שנה מהזיכוי המהדהד, הגיע השופט לברזיל על מנת להשתתף בסעודת ההודיה הנרגשת שערכה המשפחה. גם אני הייתי שם - מעיד הרב חיטריק - ושמעתי מפיו של השופט את כל השתלשלות האירועים שכבר היו ידועים לי. מוקדם יותר, כשזכיתי להיכנס להיכלו של הרבי לאחר ההתרחשות, התעניין הרבי על גורלה של אותה בת ישראל שנחשדה בפלילים. סיפרתי לו את ההשתלשלות המופלאה, וחתמתי: "כל העיר ריו דה ז'נירו הברזילאית, יהודים וגויים כאחד, רועשים ב'מופת' הגדול של הרבי".
הרבי שמע והתחייך. "אוי חיטריק" – אמר – "המופת היה בכלל בכך שהם שמעו בקולי לנסוע למיאמי".
