For one English article [many others have been written] - here.
חולין ס"ז
אמר רב ששת בריה דרב אידי קוקיאני אסירי מאי טעמא מעלמא אתו
אמר רב ששת בריה דרב אידי קוקיאני אסירי מאי טעמא מעלמא אתו
Rav Sheshet, son of Rav Idi, says: Kukeyanei, worms found in the internal organs of animals, e.g., in the lung and liver, are forbidden. What is the reason for this? It is that they came from the outside world, i.e., the animal must have swallowed them along with vegetation, in which case these worms were already included in the prohibition: “Every swarming thing that swarms on the earth is a detestable thing; it shall not be eaten.”
מתקיף לה רב אשי אי מעלמא אתו לישתכחו דרך בית הריעי
Rav Ashi objects to this: If they came from the outside world, they should be found in the digestive tract as well. Since they are found only in non-digestive organs, they must have originated in the animal and should not be considered creeping animals that swarm on the earth.
איכא דאמרי אמר רב שישא בריה דרב אידי קוקיאני שרו מאי טעמא מיניה גבלי אמר רב אשי פשיטא דאי מעלמא קא אתו לישתכחו דרך בית הריעי
Some state the exchange differently: Rav Sheisha, son of Rav Idi, says: Kukeyanei are permitted. What is the reason for this? It is that they originate from inside the animal. Rav Ashi said: This is obvious, as if they came from the outside world, they should be found in the digestive tract.
והלכתא קוקיאני אסירי מ"ט מינם ניים ועיילי ליה באוסייה תולעים דרני דבשרא אסירי דכוורי שריין
The Gemara concludes: And the halakha is: Kukeyanei are forbidden. What is the reason for this? It is that the animal sleeps, and worms enter it through its snout. From there they travel to the internal organs without passing through the digestive tract. Worms found in meat between the skin and the flesh are forbidden; those found in fish are permitted.
אמר לה רבינא לאימיה אבלע לי ואנא איכול א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא לרבינא מאי שנא מהא דתניא (ויקרא יא, יא) ואת נבלתם תשקצו לרבות את הדרנים שבבהמה
The Gemara recounts: Ravina said to his mother: Conceal the fish’s worms inside it so I cannot see them, and I will eat the fish. Rav Mesharshiyya, son of Rav Aḥa, said to Ravina: What is different in this case from that which is taught in a baraita, that the verse: “Their carcasses you shall have in detestation” (Leviticus 11:11), serves to include worms that are in animals as forbidden? Why are worms in fish permitted?
א"ל הכי השתא בהמה בשחיטה הוא דמשתריא והני מדלא קא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימן אבל דגים באסיפה בעלמא מישתרי והני כי קא גבלן בהיתרא קא גבלן
Ravina said to him: How can these cases be compared? An animal is rendered permitted for consumption only by slaughter. Before it is slaughtered, it and all its contents are considered part of a living animal and prohibited by the Torah. And since the animal’s slaughter is not effective for these worms, they retain their forbidden status. But fish are rendered permitted by merely gathering them; they are not included in the prohibition against eating a limb from a living animal. And therefore, when these worms originate inside the fish, they originate in a permitted state.
חלק שישה עשר
סימן ד
בדין תולעים שנמצאו בדגים
ער"ח כסלו התשנ"ז בנ"י יצו"א מע"כ ידי"נ הרב הגאון וו"ח כו' כש"ת מוה"ר בן-ציון הלוי ואזנער שליט"א, יו"ר משמרת סת"ם מאנסי נ"י
אחדשכ"ג בידידות נאמנה.
קבלתי מכתב ידידי על ידי הפאקס בנידון השאלה שמוצאין תולעים בתוך בשר הדג ווייטפיש בלע"ז, שהתולע נקרא בלשונם "טריינאפריס קראסעס", והעיר כמה נקודות חדשות וחשובות שהוא עדות גדולה שבעצמו ביקר בוויניפעק וד"ר דיק מסר לו כל המציאות ואלו הדברים בקיצור. הדג נ. פייק מטיל ביצים להים. ומאלו ביצים נוצר שרץ קטן שלא נראה לעין האדם, הנקרא ק. והשרץ הזה אינו חי יותר מב' שבועות. אם לא נבלע ע"י שרץ אחר. ואם בא שרץ אחר הנקרא זאפ. ובולע השרץ ק. ובבטן אותו השרץ נתגדל השרץ הנ"ל לפי גודל המקום שיש לו שם. וקורין לו שם חדש פ. שוב בא הדג פייק הראשון ובולע את השרץ ז'. והחומץ במעי הווייטפיש מעכל את השרץ ז'. והשרץ פ' לא נתעכל וקורין לו שם א. פ. ולפי שלא יכול לחיות שם דוחק עצמו דרך עור המעי הוייטפיש בלי עשיית נקב במעי הדג, ואז הוא נכנס בבשר הדג ומתחיל לגדל להיות לתולעת או שרץ ומתכסה בכיס כמו מה שאנו רואין כעת. ושרץ זה זמן חיותו לערך שש שנים ואח"כ הוא מת ונתעכל ונבלע בבשר הדג, ושוב בולע הפייק וייטפיש קטן ונעשה לשרץ ונשתנה לביצה בתוך הדג ואח"כ יוצא למים וחוזר חלילה. העתקתי כמעט כל דבריו כי כנראה דקדק בכל הענין וכדאי עכ"פ לראות עד כמה יכולים אנשים הנקראים אנשי טבע לסלף ולהתעקם, ולהתעכב בדברים שבלתי מציאות כלל רק שלא יאמינו שיש בורא עולם. והגם כי אין בידי להכריע בדבר מ"מ מאחר שפנו אלי אענה גם אני חלקי בס"ד כפי אשר יורוני מן השמים.
ומתחילין לזכות בכחה דהתירא, גרסינן בגמ' (חולין ס"ז ע"ב) אמר רב שישא בריה דרב אידי קוקיאני אסירי מ"ט מעלמא אתו. מתקיף לה רב אשי אי מעלמא אתו לישתכחו דרך בית הריעי. איכא דאמרי אמר ר"ש וכו' קוקיאני שרו מ"ט מינה גבלי. אמר רב אשי פשיטא דאי מעלמא קא אתו לישתכחו דרך בית הריעי והלכתא קוקיאני אסירי מ"ט מינם ניים ועיילי ליה באוסייה תולעים, פרש"י כשהבהמה ישנה נכנסים בחוטמה ומשם לקנה ריאה וכבד, הלכך לא משתכחי דרך בית הריעי ע"כ. דרני דבשרא אסירי, דכוורי שריין. ופריך רב משרשיא לרבינא מ"ש הני מהני, ומשני בהמה בשחיטה הוא דמשתריא והני מדלא קא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימן, אבל דגים באסיפה בעלמא מישתרי והני כי קא גבלן בהיתרא קא גבלן ע"כ.
שני מיני תולעים בדגים
ולפום ריהטא נראה דחשב כאן שלשה שמות והם שתי מינים, א) תולעים, ב) קוקיאני, והם נמי תולעים כמו שאמר והלכתא קוקיאני אסירי מ"ט מינם ניים ועיילי ליה באוסייה תולעים, הנה קוקיאני הוא שם לתולעים הבאים מבחוץ שאסרה תורה והם בכלל שרצים ותולעים והם אסורים בין בבהמה ובין בדגים כדמסיק והלכתא קוקיאני אסירי, והשלישית) דרני דבשרא, והם נמי מין תולעים הנמצאים בין עור לבשר ואין להם דין תולעים הבאים מעלמא, אלא יש להם דין המהוה אותו ושנתהוה וגידל ממנו, וכעין מין גידול בבעל חי שיש לו דין של בעה"ח, ולכן דרנא דבשרא שנתהוה מבשר בהמה ובשר בהמה יש לו דין אבמה"ח או בשר מה"ח דטעון שחיטה להתירו, וכיון דהאי דרנא (התולעת) שנעשה ונוצר מבשר בהמה ובא מאיסור אבמה"ח צריך תקון להוציאו מידי אבמה"ח, והבהמה תיקונה שחיטה דכתיב וזבחת ואכלת, אבל דרני דבשרא ליכא מידי דיכול להוציאו מידי אבמה"ח נשאר באיסורו, ואולי הוא כעין חלב דאי לאו קרא הו"א דאסור משום אבמה"ח, ולכן דוקא דרנא דבשרא דבהמה בחייה בחזקת איסור אבמה"ח עומדת, אבל דרנא דכוורא שנתהוה ונתגבל ונוצר מבשר דגים מותר באכילה בלי שחיטה כמו המולידו ומי שממנו נתהוה, שהרי אפילו דג חי חותך ממנו ואוכל (אם לא משום בל תשקצו), ולכן דרנא דכוורא מותר. ולשון הא"ז סי' תל"ז הנמצאים בבשר דגים אפילו פירשו לגמרי (מותרין) שהמוליד אע"פ שהוליד ע"ג הארץ מותר עכ"ל. ועיין כנה"ג יו"ד סי' פ"ד אות ק"א שהאריך בזה אי הם דבר אחד או שני מינים, והעלה דהוא במחלוקת שנוי', ובסמוך אי"ה עוד נביא ראי' לזה. ומיהו בערוך אות דרן כתב יריעה שנפל בה דרנא וכו' קרש שנפל בו דרנא מטיף לתוכו אבר וסותמו, ובערך קקני ציין לברכות ל"ו קמחא דשערי קשי לקוקיאני, ע"ש.
חילוק לתולעים הנמצאים בבהמה לדגים
ובטוש"ע (יו"ד סי' פ"ד סט"ז) כל תולעים הנמצאים בבהמה בין שהם בין עור לבשר בין שהם במעיה אסורים, והנמצאים בדגים במעיה אסורים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרים, ויש לדייק דבתולעים הנמצאים בבהמה פתח המחבר כל תולעים הנמצאים בבהמה, ולשון כל כולל הכל, אבל בתולעים הנמצאים בדגים לא כתב וכל תולעים הנמצאים בדגים בין עור לבשר אלא כתב, והנמצאים בדגים, יש מהן אסורין כשנמצאים במעיה, ויש מהן מותרין כשנמצאים בין עור לבשר או בתוך הבשר. והנה כתב והנמצאים בדגים יש מהן אסורין כשנמצאים במעיה, ויש מהן מותרין וכו' הרי דיש ויש, ולכן לא יכול לומר כל התולעים הנמצאין דין אחד להם, שהרי יש ויש ולכן אמר רק והנמצאים. ונראה פשוט שבבהמה כל תולעים דין אחד להם בין שהם במעיה ובין שהם בין עור לבשר, אבל בדגים יש חילוק בין תולעים שנמצאים במעיה אסורים, ובין עור לבשר או בתוך הבשר מותרים, ולכן לא שייך לשון כל ולכן כתב והנמצאים, כלומר דיש ויש, יש שאסורים ויש שמותרים. והוסיפו הטור והמחבר תיבות או בתוך הבשר דבנמצאים בבהמה לא כתב רק בין עור לבשר ובדגים הוסיף בתוך הבשר ועיין רש"י דרנא בין עור לבשר, אמנם הרשב"א ז"ל בתוה"ב הקצר הל' תולעים כתב וז"ל תולעים הנמצאים בדגים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרים, שאלו באמת מבשרן נגדלו, ובמאירי נמי כתב מורנא היא תולעת הנמצאת בתוך הבשר וכו'.
ויש להקשות כיון דבדגים נמי תולעים הנמצאים במעיהם אסורים משום דאמרינן דמעלמא קאתו כד ניים ונכנסים דרך חוטמן או דרך אזנם, ומה"ט בקוקיאני אסורי ואפי' לא משתכחי בבית הריעי כדמסיק והלכתא קוקיאני אסירי משום דמעלמא קא אתו, וא"כ אמאי לא ניחוש בדרני ומותרין לכתחילה, ניחוש שמא נכנס דרך חוטמו ונכנס בבשרו ולא למעיה, ולא מיבעיא לדעת ר"ת דהא שמעתתא בדגים איתמר א"כ רואים דר"ש חש דילמא מעלמא קאתי ומ"ש דבקוקיאני אסירי ומ"ש דדרני דמותרין, ואפי' לפרש"י נמי ניחוש כמו דחיישינן בבהמה. והן אמת דהרמב"ם ז"ל בפ"ב מהמ"א הי"ז דס"ל שכל התולעים הנמצאים בדג מחיים אסורים והטעם אמרו דס"ל שאינם מתהוים מהדג אלא נכנסין לו דרך נחיריו, נמצא לכאורה דהוא מחלק דקוקיאני מיירי בתולעים שבאים מעלמא ולכן אסורים והם באים מחיים, ודרנא באים מבשר הבהמה, והגם שכלם דחו דבריו ז"ל ועיין ה"ה שם מ"מ טעמא בעי לדידן למה לא חיישינן בספיקא דאורייתא ודבר השכיח ומציאות ממש, כפי פסק הגמ' דקוקיאני אסירי.
בענין תולעים הנמצאים בכבד או בבשר
ושטו עיני וחזיתי לקדוש אחד מדבר בשערי דורא השלם דין תולעים (סימן נ"ב) וז"ל ומסיק פ' אלו טריפות תולעים שנמצאו בכבד או בחתיכת בשר אסורים התולעים כיון שבחיי הבהמה לשם [פי' דלכן התולעים אסורים כיון שהי' שם בחייה של הבהמה והו"ל כאבר מן הבהמה שצריך שחיטה, ואין שחיטת הבהמה מתיר התולעים דל"ל שחיטה, ולא דמי לעובר שניתר בשחיטת האם דהוא גזה"כ דארבעה סימנים מתירין בה], ובחתיכות דג מותרים, כדפי' טעמא לעיל בדברי ראב"ן דבבהמה אסורין דבעי שחיטה ושחיטה אינו מתיר רק הבשר, ובדגים שרי דבאסיפה בעלמא סגי, ומסיק שם דאף בדגים אסירי דקאמר דהלכתא קוקיאני אסירי, ופר"ת תולעים שבדגים משום דעיילי באוניה כי נאים דאינם גדילים בגוף הדג אלא מעלמא נכנסים באזנו כשהוא ישן, וכבר שרצו על הארץ, והלכך קיי"ל דכולהו אסירי בין תולעים הנמצאין בחתיכות בשר בין הנמצאין בחתיכות דגים, וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר דמעלמא אתו, אבל לאחר שחיטה שנשחטה הבהמה ימים הרבה אם באו תולעים בבשר או בגבינה או בדגים מחמת סרחון אז אפי' התולעים עצמן מותרין וכו', ע"ש. ובהגהות שם לענין פסק הלכה קיי"ל כבעל השערים דבכל עניין אסורים אפי' לא נמצאים בחוטמן או במעיהן, ועיין מ"ש מהרא"י לעיל גבי דגים בסי' מ"ז, עכ"ל.
ולפום ריהטא נראה דזה כעין שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהמ"א הי"ז וז"ל תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה, אבל דג מליח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת, ובהשגות כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש וכו', גם ה"ה עזב את דברי הרמב"ם והלך אחר דברי הראב"ד בזה, ופי' דשיטת האחרונים דהם מפרשי קוקיאני אסירי הם הנמצאים במעי הדגים דבהנהו איכא למימר דמעלמא קאתי, אבל הנמצאים בדגים אפילו מחיים בין עור לבשר שרו דליכא למימר מעלמא אתו אלא ממנו הם גדלים וכו' ע"ש, והוא תימה לכאורה על הרמב"ם. ולפמ"ש לעיל י"ל דעת הרמב"ם כהש"ד הנ"ל דמחיים לעולם אסור דפסק הלכתא קוקיאני אסירי לעולם כיון שיש אופן דמעלמא קאתי ולא נמצא בבני מעים הכ"נ מחיים לעולם חיישינן, אבל לאחר מיתה לא חיישינן וי"ל.
בדברי רבינו ירוחם
ולא אכחד מעטי דרבינו ירוחם (נתיב חמשה עשר חלק חמישי אות כ"ו) כתב וז"ל תולעים הנמצאים בדגים במעיהם אסורין דמעלמא קא אתו או דרך האזנים נכנסו או דרך שום מקום אחר אבל הנמצאים בין עור לבשר או בתוך בשר הדג מותרים פשוט (שם), ועוד שם (אות כ"ז) וז"ל תולעים הנמצאים בבשר בין עור ובשר וכ"ש בבני מעים שנוכל לומר דמעלמא אתו כלומר דרך אזנים או דרך שום מקום אחר נכנסו כלם אסורים, וכן תולעים הנמצאים בכבד כך פשוט (שם), וכתב הרב ברוך בסה"ת ודוקא מחיים שלא הותרו בשחיטת הבהמה אבל התולעים הגדלים בבשר אחר שחיטה או בדגים או בגבינה מותרין וכו' ע"ש, והמעיין בדברי רבינו ירוחם ז"ל נראה דהוא מפרש דברי בעל סה"ת דלא כב"ח, ואינו מחלק אלא בין תולעים שבבהמה דבעי שחיטה ובין דגים דלא בעי שחיטה, ובדגים אין נפ"מ מחיים או לאחר מיתה כל שבבשר הדג לעולם מותרין. ולשון הסה"ת לפנינו אות ל"ז וז"ל הלכך תולעים הנמצאים בחתיכת בשר או בחתיכת דג אפי' אינן בבני מעיין דהשתא אינן ודאי דאתיא מעלמא אפי' הכי אסורין התולעים כיון שמחיים של הבהמה באו שם, אבל אם לאחר שנשחטה הבהמה באו התולעים בבשר או בדגים או בגבינה מחמת סרחון הבשר אז אפי' התולעים מותרין עכל"ק ע"ש, וצ"ע. ונראה עכ"פ דפליגי הראשונים ז"ל בלשון רבינו ברוך בעה"ת ובפסקיה אי מדמה תולעים דבשר דג חי לבשר בהמה חיה או לא.
והב"ח הביא דברי הש"ד הנ"ל והביא דנחלקו בפירוש דבריו ז"ל פי' ראשון דיש לחלק דהא דהתירו בגמ' תולעים שנמצאו בבשר דגים הוא דוקא בדג שלם אבל אם חתכו הדג ומצאו תולעים בחתיכת הדג אסור לר"ת והטעם דכשהוא שלם ודאי לא אתי מעלמא, אבל כשנמצאו בחתיכת דג אע"ג דלא נמצאו במעיים יש לחוש שמא נכנסו באזנו ואח"כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולא באו בכלל בבני מעיים, וחילוק זה כתב נמי בסה"ת סי' ל"ו-ל"ז ובאיסור והיתר הארוך שער מ"א שכך הוא דעת ש"ד לחלק בין דג שלם שנמצא בבשרו תולעים שמותר לחתיכות דג שאסור, ומדברי הרשב"א נראה דאינו מחלק בהכי וחולק על הש"ד ע"ש.
תולעת הנמצאת במעי הדגה
גם בספר ארחות חיים הל' איסורי מאכלות (לר"א הכהן מלוניל חלק שני סי' מ"ג) ז"ל תולעת הנמצאת במעי הדגה אע"פ שאינן דרך בית הרעי אסורין פעמים שנכנסין דרך אזנו כשהוא ישן, וכן הנמצאות במוח הבהמות וברגליה, והנמצאת בבשר אסורה, אבל דג מליח שהתליע הרי הוא כפירות שהתליעו אחר שנקרעו, וכתב הר"ף ז"ל תולעים הנמצאים בחתיכת בשר או בחתיכת דג שבאו בחיי בהמה או הדג אסורין, ואותן שבאו אחר שחיטה מחמת הבשר או הדג מותרין לאחר שימותו, אבל אם מחיים פירשו על הבשר אסורין לעולם, כמו שפי' ע"ג גג של תמרה. והרשב"א ז"ל (בבית ג' שער ג') כתב תולעים הנמצאים במעי הבהמה אפילו בין עור לבשר אסורין וכן אותן הנמצאים במעי הדגה. אבל אם נמצאים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרין שאלו באמת מבשרן נגדלו ולפיכך מותרין שהדגים אינן בני שחיטה וכו' ע"ש, והנה הביא ב' השיטות ראשונה הוא דעת הרמב"ם ושניה הרשב"א ודעימיה וכנראה שלא הכריע בדבר. ועיין א"ז הל' טריפות סי' תל"ז שמביא דברי רש"י ומה שהקשה ר"ת עליו, ונראה לר"ת כדפי' ר"ח קוקיאני הם תולעים הגדילים בדגים והנהו שרי אי גבלי מיניה כדמסקינן בסמוך, והכי משמע לישנא דעייל ליה באוסיה דלשון אוסיה שייך בדגים וכו', הלכך תולעים שנמצאו בגוף הדגים שריין ושנמצאו בחוטמן ובמעיהם אסירי, מיהו איני יודע מאי דאמר לשתכחו בבית הרעי מאי בית הרעי שייך בדגים, מיהו תולעים שנמצאו בכבד ובריאה אסירי לכ"ע, ע"ש עוד מה שכתב מורנא וכו', ודו"ק היטב בדבריו ז"ל.
והיוצא מכל הנ"ל דדבר זה במחלוקת שנוי', והשערי דורא סתם לן הדרך דתולעים הנמצאים בדגים חיים אפי' בבשר אין לאכלם דאיכא למימר דמעלמא קאתי, ולאחר שחיטה או מיתה מתיר הכל, ולדעת כמה גם דעת סה"ת והרמב"ם והג"א כן והכין מדייק לשון הגמ' שם דאמר והלכתא קוקיאני אסירי מ"ט וכו' ומדאמר אסירי משמע דלעולם אסירי בין בדגים ובין בבשר, אלא די"ל לחלק דבבהמה אסירי מדאורייתא מדין אבמה"ח ובכוורא מדרבנן דיש לחוש שמא נכנסו דרך החוטם או האוזן כל זמן שהוא חי, ולכן לעולם אסור דמ"ש כוורא מבהמה לענין ליחוש דמעלמא קאתו, (ולפענ"ד אולי כן גם דעת רש"י שפי' שנכנסו התולעים באוזן או דרך חוטם הבהמה ור"ת חולק, ולדעת רש"י י"ל דאהכ"נ לא מחלק בינייהו ומפרש בבהמה וה"ה בדגים בחייהם, וא"כ הי' נראה גם שיטת רש"י כן, וי"ל).
ומעתה נראה מה נעשה אנן בשאילתן שהרי לפנינו דעת הרמב"ם והכת דעימיה ובעיקר דעת הש"ד דדג נמי בחייה אסור, ובהג"ה שם כתב דקיי"ל כותיה, ולעומת זה בש"ע פסק לכאורה כרשב"א ודעימיה וצ"ב, והנה בהג"ה זו שפסק דקיי"ל כש"ד ציין שם עיין מ"ש מהרא"י לעיל סי' מ"ז. וקיימתי בעצמי מצוה לשמוע דברי חכמים ועיינתי שם והאירו עיני בדבר חדש שמביא שם דברי הרא"ש ופר"ת שלא להקפיד לאכול דגים שיוצאין מגופן תולעים לבנים וכו' דניכר וידוע הוא דמגוף הדגים קאתו וכו', מהרא"י ע"ש. ולרגע עמדתי משתאה ותרי תמיה מדכרי אינשי מדכתב שלא להקפיד לאכול דגים שיוצאין מגופן תולעים לבנים וכו' משמע דשאר תולעים עם צבע אחר אסורין, גם לשון שיוצאין מגופן משמע דניכר וידוע הוא דמגוף הדגים קאתו.
חידש לחלק בצבע התולעים
ואשר נראה שחידש לן המהרא"י שני דברים חדא) שכתב תולעים לבנים דוקא מה שלא נזכר בפוסקים צבע התולעים, ובפשטות כל תולעים במשמע, והמהרא"י הגביל את התולעים שיצאו מדגים שהם לבנים, ומשמע לכאורה דתולעים שאינן לבנים לא. שנית) במה שכתב והם ניכרים וידועים ונקראים בשמותם שויברי"ן, משמע דנתן לן סימנים מאיזה מין תולעים מדבר א) שהם לבנים ב) שהן נכרין בשם וצבע, וכל שאינו ניכר וידוע שתולעים אלו באין מגוף הדגים אסור לאכול. והרי זה לכאורה נגד הפוסקים שמפרשים בכל התולעים במשמע, וכן נראה לשון הטוש"ע, ולפמ"ש לעיל יש לישב הכל דהמהרא"י מחלק בין דרנא לקוקיאני, ואותן התולעים הנקראין שויברי"ן ניכרין במראה לובן וידוע הוא דמגוף הדגים קאתו ומותרין, והשאר שלא ידוע ולא ניכר או שאינם לבנים שזה ניכר שאינם מהתולעים הבאים מבשר הדגים הכ"נ דאסירי משום דחיישינן דילמא מעלמא קאתו ע"י חוטמן או אוזן.
איברא דהא גופא אכתי יש לחקור במה שכתב נכרין וידועים אם הכוונה שהם לבנים ונכרים וידועין כלומר שראינו עכשיו שיצאו מגוף הדג ואפ"ה דוקא לבנים א"כ בעי דוקא תולע לבן ושראינו שיוצא מהגוף וכ"ש כשעדיין בתוך הבשר שמותר ולהוציא שאם לא הי' תולעת לבן אלא בגוון אחר אפילו ראינו יוצא מתוך הבשר אסור דדילמא מעלמא קאתו ונכנס דרך חוטם או אוזן כד ניים, או שהכוונה דכיון שהוא לבן וניכר שהוא מתולעת הגדילים בדגים ממילא מותר אפילו לא ראינו יוצא מתוך בשר הדג, ולכן נתן לו שם ידוע וניכר להתיר התולעת אפי' על הארץ וכמ"ש הא"ז שהבאתי בסמוך, וכן נראה לכאורה.
ועוד חשבתי קצת ראי' ממה שאמרו בגמ' חולין (ס"ז ע"ב שם) תולעים דכוורא שריין ופי' המפרשים דכוורא תולעים הנמצאים בדגים סתם, ומיהו בגמ' מו"ק י"א אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טוייא באחוה אסוקי באבוה מובלי בבריה אשתי עליה אבוה ופרש"י שותין עליו מים ע"ש ובתוס' שם כתבו דבזה"ז תופסים לסכנה לאכול דגים ומשתי עליה אבוה (מים) ושמא נשתנו הרפואות וי"מ דכוורא מין דג אחד הוא ע"ש. ולפ"ד היש מפרשים דכוורא מין דג אחד הוא א"כ אפשר לגבי תולעים נמי אמרו כוורא ולא שאר דגים ועיין ספרי משנה הלכות מהד"ת ח"א א"ח סי' רי"א. ולפ"ז הי' חומרא גדולה ויתירא ומיהו כל הפוסקים לא פי' כן.
תולעים שנבראו מבשר הדג מותרים
ומה שהוסיף עוד המהרא"י שם והיינו אין רביתייהו לצאת מקצת ולחזור ולכאורה מאי קמ"ל בזה, אבל דברי המהרא"י עמוקים, ויצא לישב בזה מה דקשה לי זה זמן, לפ"מ שאמרו בגמ' הלכתא קוקיאני אסירי מ"ט מינם ניים ועיילי ליה באוסייה, וכר"ת דקאי בכוורי נמצא דבאמת חיישינן שמא מעלמא קאתי, ואי חוששין שמא מעלמא קאתי הני תולעים ונכנסו דרך החוטם, א"כ למה לא נימא גם בהני תולעים שנמצאים מתחת העור ובבשר שבאו מעלמא, וכ"ת משום דכשבאו נמצאים בבני מעיים, זה אינו שהרי מה"ט אומר דאסירי אפי' לא נמצאו בבני מעיים, משום דמעלמא קאתי. עוד יש לחקור אם ימצא תולעים בתרוייהו גם בבשר גם בבני מעיים ונכריח מזה שהגם שהם בבשר ותחת העור מ"מ כיון שיש גם בבני מעיים הרי הוכחה גדולה שמעלמא קאתי דאי מבשרא אמאי משכחא במעיים וע"ז מתרץ והיינו אין רביתייהו לצאת מקצת ולחזור ר"ל דאם באמת מצא בשניהם יש להשליכן, ומה מדויק שם הגירסא אשר מחקו ונתנו בסוגרים וז"ל (ולפעמים נמצאו במיעיהם אותן תולעין וכשנמצאים במיעיהם רגילין להשליכן והמו"ל כתב ולפעמים (במ"ס אין זה נמצאו במיעיהם אותן תולעין וכשנמצאים במיעיהם) רגילים להשליכן וכו', ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דנמצאו במיעיהם א"כ כבר יש לחוש שמא מעלמא קאתי.
ולכן חידש לן המהרא"י ז"ל עוד חידוש שני דהני תולעין שנבראו מבשר הדג ניכרין וידועין דמגוף הדג קאתי ולא נתחלפו בתולעים אחרים שאין מכירין אותן שבאו מגוף הדג והוא ידיעה חדשה ונפלאה מאד.
ובזה מובן מה שמובא בגמ' דחולין שם שאמר רבינא לאמו אבלע לי ואנא איכול כלומר שאמו תבליע ותערב התולעים של כוורא בתוך מאכלו שלא ידע ולא ימאס בהם ויאכל עיין רש"י, ומעכ"ת ידידי תמה שאמורא כרבינא יקל כ"כ ויאמר לאמו שתבליע התולעים, ולא חש שמא הן ממין שרץ וכיוצא בו, ומינה דייק נגד החוקרים החופשים. ובאמת כי קושיא זו לאו חדתא הוא וכבר הקשה קושיא זו בכנה"ג הנ"ל אחר שהביא שם ההגהות ש"ד ואו"ה ושה"ג בשם הגהות אשר"י וסה"ת סי' ל"ו דכתב בתחלה דתולעים הנמצאים בחתיכת הדג שרו ואמר ליה רבינא לאימיה איבלע לי ואני איכול, ואח"כ כתב מיהו אפי' של דגים וכו' כיון שמחיים של בהמה באו שם ע"כ, ותמה דבגמ' קאמר רבינא לאימיה וכו', וע"ש מה שהאריך הרבה וכתב חילוק שכתבנו לעיל בין קוקיאני לדרנא, ולפמ"ש פשוט דהני דרנא שנבראו בבשר הדגים ניכרים וידועים היו לכל, ואמו של רבינא הכירה אותן ולא הי' שום חשש משרצים או תולעים מעלמא, ופשוט.
ומאחר שזכינו לזה איפשט לן שאילתן דנראה לפענ"ד דהמהרא"י ז"ל חידש לן דרך שיהא מותר אליבא דכ"ע, ומפרש דמה שאסר הש"ד מחיים אפי' בכוורא היינו היכא דלא ניכר שהתולעים הם מבשר הדג, דאז יש עכ"פ להסתפק ולחוש דלמא מעלמא קאתי, אבל היכא דניכר התולעת שהוא בא מבשר הדג גם הש"ד מודה דלא חיישינן דמעלמא קאתי ואפי' מחיים מותר, דמה שכתב הש"ד דמחיים אסור היינו דוקא היכא דלא מכירין שזה מן בשר הדג ומחיים חיישינן שמא מעלמא קאתי, אבל היכא דמכירין שזה התולעת מבשר הדגים לכ"ע מותר והבן כי לפענ"ד הוא חילוק חדש ונכון בס"ד. ונראה להוסיף עוד דמה שהצריך המהרא"י להכיר התולעים הוא כשפי' מן בשר הדג, אבל בעודו בבשר אין צריך היכר לזה שהרי הוא תחוב בבשר או בין עור לבשר שזה ממילא ידוע שלא בא מעלמא, וההיכר צריך רק כשפי' באופן שלא נאסר מחמת שרץ. ומה עמקו דברי המגיה שם בש"ד שכתב דק"ל כש"ד, וצוה לעיין מש"כ המהרא"י לפרש דכה"ג הש"ד מודה.
תולעים הנמצאים תחת העור ובבשר לכו"ע כשר
ולולי דמסתפינא הי' אפשר לישב שיטה זו גם בלשון הש"ע שכתב כל תולעים הנמצאים בבהמה וכו' לעולם אסורין דאין שום היתר מחיים, והנמצאים בדגים זה כבר תלוי כי אם הם הנמצאים במעיה אסורים משום דמעלמא קאתי או דמסתמא מעלמא קא אתו משא"כ כאשר הם נמצאים בין עור לבשר או בתוך הבשר שא"א לחוש דמעלמא קא אתו מותרים. ומה מתקו בזה דברי הפר"ח ז"ל שם אות מ"ה וז"ל והנמצאים בדגים כו' אם נמצאים במוח או בכבד אסורים משום דמעלמא קא אתו ועיילו ליה דרך נחיריו, ואם נמצאו במעיים אסורים משום שבלעתן עם האוכלים, והנמצאים בין עור לבשר שרו ולא אסירי משום אבמ"ה משום דמיניה קגבלי ודגים באסיפה סגי להו ע"ש. הנה שמפרש דברי הש"ע דהנמצאים בדגים יש חילוק, ומתרץ למה לא חיישינן משום דמעלמא קאתו, ומישב דאהכ"נ חיישינן אלא דהנמצאים בין עור לבשר שרו דא"א שיבואו מעלמא כבמוח ובכבד, ובבהמה נמי לא אסורים רק משום אמ"ה לדעתו, ובדגים ליכא למיחש דבאסיפה בעלמא סגי, ועיין גם בשלחן גבוה יו"ד סי' פ"ד אות מ"ז מ"ח דמאי דקאמר הנמצאים במעי הבהמה והדגים אסורים לאו דוקא אלא ה"ה הנמצאים בחוטמו או כיוצא בזה במקום דאיכא למיחש דמעלמא קאתו, ועיין באות נ"א שם הנמצאים בשדרה של דג כבתוך הבשר דמי ושרי, ודו"ק.
ומעתה לשאילתן ממ"נ יהי' מותר דלהפוסקים דלעולם לא חיישינן בדכוורא דילמא מעלמא קאתי, כל שלא נמצאו בבני מעים הגם שאפשר דניים ובא ע"י חוטמו אפ"ה נראה דלא חששו לזה, א"כ הוא היתר גמור, אלא מה תאמר להש"ד והרמב"ם הנ"ל הרי כתב המהרא"י דהיכא דהתולעת ניכר שהוא בא מבשר הדג ליכא שום חששא ומותר, וכבר כתבתי דכה"ג הש"ד נמי מודה דלא חיישינן אפי' בדג שלם וחי, וכיון דאנן מכירין דהני תולעים הם מין מיוחד ונראין שבא מן בשר הדג, ואדרבה הרי הם תחובים בבשר ואפי' לא נראין מבחוץ עד שנפריש אותן מן הבשר שפיר הוא היתר גמור, שע"כ מה שאסר הש"ד נמי י"ל דלא אסר רק משום דחיישינן שמא מעלמא קאתי, אבל היכא דאנן מכירין מודה להנהו פוסקים ולא נשוי' חולק לגמרי אלא דמסתמא לא מכירין בין אלו לאלו לפי דעתו הגדולה ועיין כנה"ג שם והבן, וממילא דרנא דידן הנמצא בבשר הדג ממש ואפי' מכוסה מן העין וליכא לספוקי שמעלמא קא אתו מותר לכ"ע.
