ר' מיכה יוספי
רבי נחמן מלמד אותנו " כי יש בכל אחד מישראל, דבר יקר שהוא בחינת נקודה, מה שאין בחברו.". בכל אחד מאיתנו, הקב"ה שתל נקודה יקרה. העבודה של כל אחד מישראל, היא להתחבר לנקודה היקרה שיש בתוכו, וממנה להשפיע, לעורר ולהאיר את לב חבריו: " כי יש בכל אחד מישראל, דבר יקר שהוא בחינת נקודה, מה שאין בחברו.". רבי נחמן מוסיף " ובחינה הזאת שיש בו יותר מחברו, הוא משפיע ומאיר ומעורר לב חברו, וחברו צריך לקבל התעוררות ובחינה הזאת ממנו, כמו שכתוב ומקבלין דין מן דין". הרעיון הזה מאוד משמח. מתברר שלכל אחד מאיתנו יש נקודה יקרה וחשובה, ויש לנו תפקיד, להשפיע אותה הלאה כלפי הזולת.
כיום, בעברית המודרנית, יש למילה 'השפעה' קונוטציות לא כל כך חיוביות - כמו השפעה פוליטית או כלכלית. כשאומרים על מישהו שהוא 'משפיע', מיד חושבים על מה הוא רוצה להרוויח. אלא שבמקור שלה, המילה 'השפעה' באה לבטא עניין חיובי מאוד, של נתינת שפע. חלק מהמפגש עם העצמיות והמהות שלנו זאת המשימה למצוא את הנקודה היקרה שה' נתן בנו. צריך להתעניין, להקשיב ולחפש, מהי אותה נקודה יקרה. כמובן, לא לחפש אותה כדי לטפח את האגו ולהשאיר אותה אצלנו, אלא כדי להשפיע אותה לאחרים. אדם שמתעלם מהנקודה היקרה שיש בו, הוא נחשב כמזלזל חלילה במתנה שהקב"ה העניק לו.
אחרי שאני יודע מה יש בי ומסוגל להעניק את אורי לאחרים, ישנה עבודה נוספת, לפתוח את הלב לנקודה היקרה שיש בסובבים אותי. המעגלים הראשונים שאליהם אנחנו אמורים לפתוח את הלב ולקבל את הנקודה הייחודית שלהם, הם בני הזוג והילדים שלנו. זאת עבודה די מאתגרת להורה, ועם זאת משמחת, ממש לנסות ולגלות את הנקודה המיוחדת שיש לכל אחד מילדיו, מה שאין בילדים אחרים. ולא רק לגלות את הנקודה הזאת, אלא לפתוח את הלב, ולתת לנקודה של הבן שלי, של בן או בת הזוג שלי, להיכנס ללב שלי, ולקבל ממנו את מה שרק הוא יכול להעביר לי. רק עם מהלך כזה, יכולים להיבנות קשרי אנוש מבורכים. הבעיה של "לא טוב היות האדם לבדו" איננה רק בעיה של שעמום. גם בדידות ועצבות הן עדיין לא סיבה טובה ליצירת קשר עם הזולת. הנקודה המרכזית של קשר בין בני אדם, היא הנקודה הפנימית של כל אחד, שהוא צריך להעניק ממנה לאחרים. אם אנחנו יודעים ליצור קשר שנוגע בפנימיות, אז משהו נפלא מתחיל לקרות. כך מתגלה נקודת הערך שבכל אחד, והלבבות נפתחים לקשר אמיתי. העבודה הכפולה שנעשית בענווה - להכיר את מה שה' נתן בי, ולפתוח את הלב כדי לקבל את הנקודה היקרה שבזולת, היא היסוד לכך שבתנועת החסידות מאד משקיעים בעניין של התוועדות חברים. העיקר בהתוועדות הוא להיות "מקבלין דין מן דין" (מקבלים זה מזה)). כשיושבים כמה חברים, אם זה בכובד ראש או באווירה שמחה יותר, אם מדברים או שרים, בסופו של דבר, כל אחד מביא לחבורה את הנקודה שמאירה בו, ומפתח נכונות לקבל מאחרים.
חסידים מספרים, שהיה פעם משפיע חסידי, שדיבר בהתוועדות בהתעוררות גדולה על כמה וכמה נקודות. לאותה התוועדות הגיע יהודי שהתקשה לקבל ביקורת. את כל מה שהמשפיע ניסה לומר, הוא לקח באופן אישי, כאילו שמאשימים דווקא אותו על דברים שהוא עשה או לא עשה. הוא התחיל לענות, כמו פינג פונג, על כל מה שהמשפיע אמר, הצטדק או העיר משהו בחזרה. לצער הלב, יש מקרים של אנשים ששוכחים את האפשרות לפתוח את הלב, ולקבל ממה שמתרחש מסביב. יהודים כאלה, נמצאים כל הזמן בתחושה שהם תחת מתקפה, גם כשהאווירה ידידותית והסיטואציה של ההתוועדות נעימה ומשדרת אהבת חברים. אותו יהודי ממש כבר ציער את המשפיע שניסה לדבר. אתם יודעים שאין בזה כללים. לפעמים ההתוועדות 'תופסת', אנשים נכנסים לעניין, פותחים את הלב ומדברים בכנות, ונוצרת התרחשות משמעותית. ולפעמים, יש איזושהי חסימה אנרגטית כזאת, ושום דבר לא קורה. לא פעם קורה, שאפילו אם יש רק אדם אחד שהגיע עם התנגדות פנימית, שלא מוכן לכוון את הלב לתדר הנכון, כל המהלך נעצר.
נחזור לסיפור - אותו משפיע, שהיה חד לשון, פנה אל אותו יהודי ואמר לו: "אתה יודע מה ההבדל בין האבן של רבי עקיבא לחמור?". לאלה מבינינו שלא זוכרים נאמר שהאבן של רבי עקיבא היא אותה אבן שהוא פגש, בשלב שבו הוא חשב שאין לו סיכוי להצליח בלימוד תורה. פעם הוא ראה אבן שטפטפו עליה מים, עד שאחרי זמן ארוך יצרו בה חור, ורבי עקיבא למד קל וחומר לעצמו, שוודאי הלב שלו יותר רך מהאבן. אני מקווה שכולכם קראתם את הסיפור הזה ב'כה עשו חכמינו', אבל אם לא יצא לכם - השלמנו כעת... בכל אופן, המשפיע ירה אליו את השאלה: מה ההבדל בין האבן של רבי עקיבא לחמור? אחרי השאלה הזאת השתרר שקט. כולם היו סקרנים מה בכלל הקשר בין הדברים. המשפיע חיכה כמה שניות, ואחר כך אמר: "באבן של רבי עקיבא, נהיה בסוף חור. כל טיפה שהיא מקבלת, עושה עוד משהו, עד שהיא נבקעת. אבל החמור, כשיורד עליו גשם, הוא מתנער מכל הטיפות! שום דבר לא פועל עליו!". לא באתי לרמוז חלילה שמישהו מאיתנו הוא חמור, אבל העיקר של הסיפור, מעבר לניסיון לעורר חיוך, זאת ההבנה שצריך לתת לדברים שאנחנו שומעים מהסובבים לחלחל בנו. לא לדחות אף טיפת השפעה נפלאה כזאת. חברים יקרים! לחיים לחיים! אני מקווה שמיד תתחילו ליישם את ההצעה הנפלאה הזאת, לגלות את אורכם, לקבל את הנקודה הטובה איש מאת רעהו ולתת לה לחלחל, ולהאיר באור הנפלא של כל הנקודות היקרות.
