חלק שישה עשר
סימן יד
בענין שכרן של מצות
מע"כ וכו'
אחדשה"ט. בדבר שנסתפק הפמ"ג בס' מתן שכרן של מצות חקירה ו' איזה שכר מרובה אי שכר מצוה של תורה או של דבריהם, וצדדי הספק דקיי"ל גדול המצוה ועושה וכו' וא"כ שכר מצוה של תורה מרובה שמצוה מה' או דילמא הואיל וכל גדרים וסייגים שעשו חז"ל הוא כדי שלא יבא לעבור על מצות התורה א"כ הפורש מן הסייגים וגדרים וכוונתו לשמור דרך ה' שכרו מרובה והביא ראי' מירושלמי דא"ר זעירא הפורש מספק עבירה שכרו מרובה מאלו פי' מודאי עבירה והא ספק עבירה מדרבנן הוא דאסור, וכ"כ הפ"ח ביו"ד סי' ק"י א"כ מוכח דהפורש מסייג וגדר שעשו חז"ל שכרו מרובה שוב דחה לעצמו דלמאן אמרינן שכל הספקות מה"ת מותרות להרמב"ם והרי הרמב"ם ס"ל דכל דרבנן נמי מה"ת הם מקרא דלא תסור עיין רמב"ם בשרשים שורש א' ובספרו פ"א מהל' ממרים, ע"ש מה שהאריך.
ולפענ"ד לפמ"ש בגמ' עירובין כ"א ע"ב דרש רבא מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו' בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ול"ת ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה, ובר"ח שם כדתנן (ברכות י"א) אמרו לו לר"ט כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל וכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, ומביא שם בגמ' גם דברי ר"ע שאמר מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי, ועיין מהרש"א בח"א שם שדחק בדברי רש"י ז"ל ולפענ"ד דברי רש"י כפשוטן שכתב וז"ל עשה ול"ת, יש בהן שאין בהן חיוב מיתה אבל דברי סופרים חייבין מיתה על כולן כדכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש, משמע דעל כל דברי חז"ל ישכנו נחש וצ"ע מה שהקשה המהרש"א דהיאך יהי' הטפל שהוא השומר חמור מהאיסור בעצמו ע"ש.
ולדידן מיהו אומר אם העובר על דברי חכמים חייב מיתה והוא חמור מדברי תורה א"כ הרי מרובה מדה טובה ממדת פרעניות כמבואר סוטה י"א (ועיין תוס' שם ד"ה מרים) וסנהדרין ק' ע"ב וברש"י עה"ת יתרו כ' ו' ועושה חסד לאלפים דמדה טובה יתירא אחת על ת"ק שזו לארבעה דורות וזו לאלפיים, וכ"כ בפ' תשא ל"ד ג' ועל רבעים א"כ נראה לכאורה דשכר מצות מדברי סופרים גדול ומרובה משל תורה וק"ל.
ומה שפלפל שם בדברי ר' זעירא בירושלמי דמי שבא לידו ספק עבירה ומפלפל בה אי הוה כאילו עשה מצוה, ולכאורה מהא דקיי"ל דאשם תלוי מביא על הספק וקרבנו בשתי סלעים וחטאת בא על הודאי ומביא חטאת בת דנקא ואמרו מכאן שהספק חמור מהודאי והאריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל.
אם שכר מ"ע מרובה מל"ת
עוד מסתפק ליה שם איזה מדה טובה מרובה אם מ"ע שבל"ת אין לו שכר רק בשב ואל תעשה שנזהר ולא עבר אינו אלא ניצול מדינה של גיהנם ובמ"ע זוכה לחיי העולם הבא בקיימם וגם במ"ע אפשר שיקיים מ"ע אחת יוכללו בה הרבה לאוין שעשה וזה בקיום מ"ע של תשובה אשר עיקר עזיבת החטא בלב וגם בוידוי פה ונמצאו הרבה לאוין שעבר נעשו לו כזכיות. ושוב דחה לו השכל אדרבה מצות ל"ת מרובה ממדת מ"ע לפמ"ש במדרש חביבין ישראל יותר ממה"ש שאומרים שירה בכל רגע והם פ"א ביום וא"ל פ"א בשבוע וכו' והכוונה כי ישראל בכל עת עובדין את ה' במ"ע ואם מקיים ל"ת כאילו קיים מ"ע כמ"ש דהמע"ה אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו (ועיין בעל העקרים במאמר ג'), ומעתה חלק הל"ת מדה מרובה יותר ממ"ע שבשוא"ת מקיים מצות בוראו בכל רגע, משא"כ במ"ע אין לו שכר כ"א בקום ועשה, ע"ש.
וקצת יש להעיר שהרי אמרו ז"ל קידושין ל"ט ע"ב רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין עשה אין לא עשה לא ורמינהו ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה אמר ליה התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה כי הא דר' חנינא תבעתיה ההיא מטרנותא והנה דוקא כשבא דבר עבירה לידו כרבי חנינא בר פפי מקבל שכר אבל יושב ולא בא עבירה לידו אינו מקבל שכר והאי אף לא פעלו צריך לפרש כשבא עבירה לידו אז בזה לבד בדרכיו הלכו וי"ל.
ובמקום אחר פי' ג' אשרי, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וזה קום והי' כעץ שתול שמקבל פירות שכר בעוה"ז ובעוה"ב. והשני אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' שהגם שאינו מקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה אבל מ"מ מקיים ובלכתך בדרך הולכים בתורת ה' והגם יש כמה נסיונות וכל דרכים בחזקת סכנה מ"מ אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו דהו"ל כעין בא עבירה לידו ולא עשה. והשלישי אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה והיינו על לעתיד שישבו בבית ה' וכאשר שאל דוד המלך אחת שאלתי ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי ולבקר בהיכלו.
דושה"ט בלו"נ,
מנשה הקטן
