את הסיפור המופלא הבא שהתרחש לפני כשש שנים, סיפר הרב שניאור זלמן פרקש, משפיע בישיבת חב"ד בבואנוס איירס, במכתב שכתב לידיד. המכתב צבר פרסום והרי הוא לפניכם, כמעט ללא שינוי.
ידידי היקר מה שאני הולך לספר לך עכשיו יהיה ארוך. זה אולי ייראה לך כסיפור מהאגדות אבל זה קרה במציאות איתי. בעיניי ראיתי ובאוזניי שמעתי כל זה ביום ראשון שעבר (כ' בסיון תשע"ה). ביום חמישי בערב יצאתי מבואנוס איירס בדרכי לחתונה של בת אחי. החתונה הייתה בסיאטל, אבל ניצלתי את ההזדמנות כדי לעצור בניו-יורק ולבקר ב"אוהל" של הרבי. ידידי יהודה (שם בדוי) נתן לי טרמפ לשדה התעופה. לפני הרבה שנים יהודה חלה בסרטן ובניסים שרד והחלים, אבל בעקבות המחלה לא זכה להביא ילדים לעולם.
בדרך לשדה התעופה סיפר לי יהודה כי הוא וזוגתו שוקלים לאמץ ילד וכי הם עומדים בפני התלבטות קשה. מצד אחד, הם רוצים לאמץ ילד יהודי; מצד שני, לא קל למצוא ילד לאימוץ ואולי עליהם להתפשר ולקחת גם ילד לא יהודי אך לגיירו ולגדל אותו כיהודי. "התייעצתי עם רבנים שונים ולכל אחד דעה משלו", אמר לי יהודה. הוא נתן לי את שמו ושם אימו וביקש: "האם תוכל בבקשה להזכיר אותנו לברכה ב'ציון' של הרבי שנזכה שבורא העולם יאיר את עינינו ונדע כיצד לפעול?" כמובן הבטחתי לו לעשות זאת. לניו-יורק הגעתי ביום שישי, ונשארתי שם עד ליום ראשון בערב, אז המשכתי לסיאטל לחתונה. בבוקר יום ראשון ישבתי בבית הכנסת שליד ה'אוהל' ולמדתי בספר חסידות. במקום התקבצו אנשים שונים שהחלו להתפלל תפילת שחרית. אחד מהם היה יהודי מבוגר שהגיע מלווה באיש צעיר, הוא התיישב מולי והתפלל. הבחנתי שהוא אומר קדיש יתום במשך התפילה. התפילה הסתיימה, היהודי קיפל את הטלית והתפילין והתכונן לצאת. לפתע הסתובב לכיווני, חיטט בשקית התפילין, הוציא משם פתק ישן ומקופל והגיש לי אותו. "תסתכל, תקרא מה כתוב כאן", אמר באידיש מעורבת באנגלית. "בטח זה יעניין אותך". לקחתי את הפתק מתוך נימוס. מעולם לא נפגשתי עמו ודבריו היו נשמעים לי קצת מוזרים. אבל לקחתי את הפתק והתחלתי לקרוא.
הדברים הדהימו אותי. היה זה מכתב מקורי של הרבי, שעסק בנושא של אימוץ ילדים. הרבי העניק תשובה מדוייקת וציין מה לא לעשות ומה כן לעשות. בדיוק תשובה לשאלתו של ידידי יהודה! נדהם ביקשתי מהיהודי האלמוני רשות לצלם את המכתב. בתחילה סירב, אבל כשסיפרתי לו על הידיד בבואנוס איירס התרצה והסכים שאצלם את המכתב ללא שם המשפחה של הנמען, וכך עשיתי. לאחר-מכן סיפר לי האיש את הסיפור שעומד מאחורי המכתב: "את המכתב הזה שלח הרבי לאבי זכרוני לברכה", פתח בדבריו.
"לאבי לא נולדו ילדים במשך שנים רבות, ובלבו גמלה ההחלטה
לאמץ ילדים. הוא פנה אל הגאון רבי משה פיינשטיין אשר הציע
לו להתייעץ עם האדמו"ר מליובאוויטש.
"אבי פנה לרבי שבתשובתו יעץ לו שלא לאמץ תינוק גוי אלא
לחפש משפחות יהודיות חסרי יכולת שמבקשות להעניק את
ילדיהן לאימוץ."
היהודי הנרגש סיים את דבריו:
"אני הוא הילד המאומץ, והיום הוא היום האחרון לאמירת הקדיש
אחר אבי המאמץ עליו השלום. אינני יודע מדוע אבל כשסיימתי
את הקדיש הרגשתי דחף לא מובן להראות לך את המכתב ולספר
לך את הסיפור".
