...ואמר כי ליועצי שלום ראוי אליהם השמחה, כאשר השלום הוא השלימות, והוא שלימות הכל והוא נותן המציאות אל הכל, ומפני כך ראוי אל רודפי השלום השמחה, כי השמחה הוא כאשר נמצא דבר בשלימות, וזה בעצמו מה שנקרא שלום שהוא מלשון שלימות, כי השלום משלים המציאות עד שנמצא הדבר בשלימות בלי חסרון.... כמו האבל שהוא הפסד והעדר...
בדבר זה תראה כמה גדול מדרגת השלום, כי שמו ית' נקרא שלום... וזה כי הוא השי"ת עושה שלום בין כל הנמצאים, ואם לא היה השי"ת עושה שלום בין ההפכים שהם בעולם אין העולם מתקיים, כי הנמצאים יש בהם ההפכים, והוא יתב' כולל את הכל. ומצד השי"ת אשר הוא כולל את הכל שלום ביניהם, כי הוא ית' צורת העולם האחרונה, ובזה משלים הכל. וזה ויקרא לו ה' שלום, רוצה לומר כי השי"ת צורה אחרונה לעולם, ובזה הוא ית' כולל הכל ומקשר ומאחד הכל, וזה הוא השלום בעצמו. ומפני כי השלום הוא במה שהוא ית' צורה אחרונה ואין דבר זה תאר בלבד כמו שאר תוארים, רק הוא דבר עצמי, ולכך שמו שלום. ומפני כי השלום הוא צורה אחרונה אל הכל ולכך חותם הכל הוא השלום, ללמד דבר זה כי השלום הוא מן השי"ת במה שהוא צורה אחרונה אל הכל...
והדברים אשר אין שלום בהם מצד כי נכנסו זה בזה ונדחה זה מזה ולכך אין בהם שלום, כאשר האחד נכנס בגבול השני, והשי"ת שהוא צורה אחרונה עושה הפרש ביניהם ובזה יש שלום ביניהם, עד שאין אחד נכנס בגבול האחר וכל אחד עומד בעצמו, והכל צריכים לקבל השלום אף העליונים, רק השי"ת הוא השלום בעצמו. ולכך בשם הזה אשר שמו שלום הוא ית' נבדל מן הנמצאים, כי כל הנמצאים אין שלום בהם והם צריכים אל השלום חוץ מן השי"ת אשר מאתו השלום אל הכל. ומאחר שבענין זה הוא נבדל מהכל, לכך ראוי שיהיה שמו שלום כי זה ענין השם מורה על דבר מיוחד שנבדל בו מאחר.
...ופירוש דבר זה מה ששינה הקב"ה מפני השלום, כי כך מדת השלום בעצמו שכך צריך לעשות כאשר רודף שלום בין שנים המחולקים, שיאמר לזה אשר ישר בעיניו ולשני לא יאמר כן, והכל הוא בשביל השלום, ולפיכך אמרו מותר לשנות מפני השלום, ואם אין שלום הרי יש מחלוקת, וכל מחלוקת הוא שנוי בעולם לגמרי, ואם כן בלא זה יהיה שנוי, ולכך יותר טוב שיהיה משנה מפני השלום.
ועוד כי כך הוא בעולם, כי כל אחד מן ההפכים מקבל מן השי"ת מה שאין מקבל השני, וזהו השלום, כי האש מקבל מן השי"ת אשר ראוי לו מה שאין מקבל המים הם הפך האש, והשי"ת עושה שלום בין שניהם שיהיה מקבל כל אחד לפי מה שראוי לו, וזהו השלום. הרי לך כי עיקר השלום הוא מצד שאין זה מקבל מה שזה מקבל, ולכך מותר לשנות כדי לעשות שלום כאשר השי"ת הוא משנה לכל אחד ואחד גם כן מפני השלום. ודבר זה יש לך להבין מאד.
ומה שאמר גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה ימחה כדי לעשות שלום, דבר זה כי השי"ת גם כן שמו שלום, ולפיכך אמרה תורה שימחה השם על המים לעשות השלום, כי מחיקת השם הוא בשביל שמו של השי"ת שהוא שלום. ודבר זה מבואר כי זה נקרא שהוא מוחק השם כדי לקיים השם שהוא שלום.
ומה שאמר שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום, כלומר שהזהירו שיעשו תשובה שלא יחרב הבית ויתבטל השלום בעולם, שהשלום הוא מעלת ושלימות העולם הזה, ולכך לא נטעו הנביאים שבאו להשלים עולם הזה רק השלום, שזהו שלימות העולם וזהו כל ענין הנביאים.
ואמר עוד גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, ופירוש זה כי השלום נחשב כמו הכלי מקבל כל ברכה, כי בשלום הדבר יושלם וכאשר אין שלום הוא חסר, והשלימות מקבל הברכה, כי הברכה היא תוספת טובה, שלכך נקרא ברכה, ואי אפשר להגיע אל תוספת ברכה וטובה רק כאשר תחלה הוא בלא חסרון, כי כאשר אין לו שלום הוא חסר ועל ידי השלום הוא בשלימות, ואז אפשר לקבל הברכה שהיא תוספת טובה. ועוד יש לך להבין כי השלום הוא כלי מקבל כל הברכות, כי הברכה הוא שלימות, והשלום והשלימות הוא דבר אחד, כמו שמורה עליו השם, וכמו שיתבאר עוד, ולפיכך השלום הוא כלי מקבל כל הברכות, כי כאשר יושלם הדבר ראוי לקבל כל הברכות שהם גם כן שלימות, ולכך השלום הוא נשוא לכל הברכות, כי השלום הוא שלימות והוא הכנה לקבל כל השלימות, והבן זה.
ומה שאמר שאין חותם כל הברכות אלא בשלום, כבר התבאר כי השלום הוא עצם השלימות, ואף כי הברכות הם גם כן שלימות, אין אל ברכה בפני עצמה רק שלימות במה, אבל השלום הוא עצם השלימות, והשלימות היא באחרונה כאשר יושלם הדבר, וכבר אמרנו גם כן כי השלום הוא מצד השי"ת שהוא צורה אחרונה לכל, וזהו השלום, ולכך השלום הוא באחרונה, והבן זה. ועוד כי אין קיום הדבר אלא בחותמו, ושלום נותן קיום, ולפיכך חותם כל הברכות הוא השלום, כי בלא שלום יש שנוי ובשלום עומד הכל.
ואמר גדול השלום שניתן לענוים, דבר זה יש לך להבין מן הדברים, כי מדת הענוה הוא כאשר אין האדם מיחד עצמו שיש לו מעלה מיוחדת בפני עצמו, והוא מחולק מן שאר אדם רק הוא שוה אל הכל, וזהו השלום, כי אין המחלוקת רק כאשר כל אחד רואה עצמו מיוחד במעלה, ומפני זה מתחדש המחלוקת, אבל בעל ענוה לא שייך בו מחלוקת, ולכך נתן השלום לבעלי ענוה.
ואמר עוד גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל, והטעם שהשלום נגד הכל, כי הכל צריכין אל השלום, ולפיכך השלום הוא כנגד הכל, וגם מן הטעם אשר התבאר, כי השלום הוא מן השי"ת אשר הוא צורה אחרונה אל הכל, ולכך השלום הוא הכל...
...ולפיכך כאשר יש שלום באומה ויש כאן שלימות אין כח בשטן שהוא מצד החסרון יכול לו, כי אין ספק כי הכלי שהוא שלם קשה לשבור אותו בשביל שהוא שלם, ומיד כאשר מתחיל בו שבר אז מקבל עוד שבירה, כי דבק בו החסרון. ולפיכך אמר כאשר ישראל אומה שלימה מצד שהם אומה שלימה אין כח השטן שהוא מצד העדר מושל בהם בעבור שלימות שלהם...
ולפיכך אמר אחריו שאפילו המתים צריכים שלום, ולא תאמר כי אין צריך שלום רק מצד העולם הזה, כי בעולם הזה הם בעלי מחלוקת כל אחד ירצה לדחות את השני ממציאותו, כמו שתראה בענין עולם הזה, אבל המתים אינם צריכים שלום, ועל זה אמר כי אף המתים צריכים שלום, כי אין בעולם שאין מקבל השלום רק השי"ת שהוא השלום בעצמו, והכל מקבלים ממנו ית' השלום...
ואמר עוד גדול השלום שניתן השלום שכר התורה והמצות, דבר זה יש לך להבין מן הדברים אשר בארנו, כי כל פעולה ותנועה היא בשביל השלמה שיושלם בסוף, וזהו ענין כל המתנועע, כי הזרע בבטן האשה תנועת הויה שלו אל השלמה שיושלם הולד, וכן כל מתנועע הוא מתנועע אל השלמה. ולפיכך כאשר האדם עושה מצות התורה אין ספק כי התנועה הזאת והמעשה הזה הוא מגיע אותו אל ההשלמה, שזהו תכלית המצות שיגיע אל השלמה, ואי אפשר זולת זה רק שיבא אל ההשלמה, וזה עצמו השלום שהשלום הוא השלמה בודאי. ואמר גדול השלום שניתן לאוהבי התורה וכן ללומדי התורה, דבר זה מבואר כי התורה בעצמה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולפיכך ראוי השלום לאוהבי וללומדי התורה, מפני שהם לומדים התורה אשר התורה משלמת הכל...
לכן נראה כי שם שלום מורה על מעלת השלום, כי בשם שלום השי"ן בתחלה, והשי"ן יש לה שלשה ראשים, אחד בקצה זה ואחד בקצה השני והשלישי מחבר בין שניהם, והוא עצם השלום, כי צריך שלישי שיהיה מכריע בין החלוקים אשר האחד הוא לקצה האחד, והשני הוא לקצה השני וצריך מכריע בין שניהם.
ומפני כי הראשים הם שצריכים השלום יותר, כי אחר שהוא מן העם הוא תחת הראשים והם מושלים עליהם, והם מעמידים השלום בין העם, אבל הראשים אין להם דבר זה, ואם יש חלוק בין הראשים הרי גם העם אשר תחתיהם הם במחלוקת, ולכך אי אפשר שיהיה השלום רק על ידי האמצעי שהוא מכריע ונעשה אחד. ותראה כי הראש האמצעי (של שי"ן) נוטה לצד שמאל, כי אשר הוא על הימין הוא יותר חשוב, ואם יהיה נוטה אחריו יהיה זה עוד מחלוקת יותר, כי הגדול אומר הנה הקטן הזה חלק עלי ויהיה זה גורם מחלוקת, ולכך יהיה נוטה לצד שמאל וללמד עליו זכות, ובזה יהיה כאן שלום גמור.
ואחר כך אות הלמ"ד כי הלמ"ד הוא עולה למעלה, כי השלום יש לו מעלה עליונה עד שעולה השלום למעלה למעלה, ואין דבר שיש לו יותר מעלה עליונה כמו השלום שהוא תכלית הכל. וכאשר ישראל שלום ביניהם הם דבקים במי שהוא עושה השלום הוא השי"ת.
ופעולת השלום שהוא כמו מ"ם סתומה, שהמ"ם סתומה אין פתיחה לה רק היא סתומה עד שיש לה גדר מכל צד לא כמו מ"ם פתוחה. ותלמד לך כי השלום גורם סתימה וסגירה מכל צד עד שאין אחד יכול לשלוט בו... (נתיב השלום פרק א)
