בס"ד
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
חולה שנצרך לאכול פחות מכזית ויש לפניו טבל ונבילה האם יתכן לחייבו לאכול טבל ולא נבילה
בעמדנו סמוך ליומא דהילולא קדישא של זקיני הגה"ק מרן רבינו בעל האמרי נועם זיע"א, אמרתי אנקוט בשיפולי גלימתו לפלפל בדבריו הקדושים.
אא"ז הגה"ק רבינו בעל האמרי נועם זי"ע בשו"ת אמרי נועם ח"ב סי' ל"א הביא דברי האחרונים ז"ל, בהא דכ' התוס' בשבועות כ"ד א' ד"ה האוכל, דבכל נבילה לבד מהאיסור נבילה איכא נמי איסור עשה שאינו זבוח דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ומה שאי אתה זובח אי אתה אוכל. וכ' האחרונים ז"ל דיותר חמור איסור עשה דשאינו זבוח משאר איסורים שבתורה, דבשאר איסורים שבתורה השיעור לעבור עליו הוא בכזית אבל באיסור עשה שאינו זבוח, השיעור לעבור עליו הוא בכל שהוא.
ואסברה לן זקיני האמרי נועם זי"ע, דזה תליא בטעמא דכל האיסורים בכזית. דאם נימא דהיינו משום דלשון אכילה הוא כזית, א"כ באיסור עשה שאינו זבוח דלא כתיב לשון אכילה אלא 'וזבחת מבקרך ומצאנך', השיעור בכל שהוא. אבל אי נימא כדעת הר"א מזרחי ז"ל בתוספותיו לסמ"ג הל' חמץ, [הביאו המשנה למלך ז"ל בפ"א מהל' חמו"צ ה"ז] דאכילה כל דהו משמע, אלא דאתא הלכה למשה מסיני ד'שיעורין' ואפיקתי' ממשמעותי' לענין מלקות וקרבן אבל לענין איסורא כדקאי קאי. הנה לפי"ז גם בעשה דאינו זבוח הוי השיעור בכזית, דהרי הלל"מ דשיעורין בא לגלות דכל מצוות ואיסורים בתורה במידי דאכילה שיעורם בכזית, וגם עשה שאינו זבוח הוי מידי דאכילה.
והנה סתם לן האמרי נועם ז"ל ולא פירש מאן נינהו האחרונים ז"ל שכ' דבאיסור עשה שאינו זבוח השיעור הוא בכ"ש. והנה הפמ"ג ז"ל בפתיחה להל' שחיטה השורש הב' כ' וז"ל, "משא"כ אי הוה עשה וזבחת, ודאי דעשה חייב על כל שהוא, דלא כתיב ביה אכילה. ואי דכתיב וזבחת ואכלת, האי אכילת רשות הוא, וע"כ לא אמרינן כ"מ שנאמר אכילה בכזית אלא במניעה או בציווי כמו בערב תאכלו מצות מה שא"כ באכילת רשות".
איברא, דמדברי הפמ"ג ז"ל עולה דגם אם נימא כדעת הר"א מזרחי ז"ל דאכילה כל דהו משמע, אלא דאתא הלכתא ד'שיעורין' ואפיקתי' ממשמעותי' לענין מלקות וקרבן אבל לענין איסורא כדקאי קאי, מ"מ שפיר איכא למימר דבעשה שאינו זבוח השיעור הוא בכ"ש, והיינו משום דדוקא היכא דציותה התורה לאכול או לא לאכול נתנה התורה שיעור בזה, אבל באכילת רשות לא שייך בזה דין שיעורים, ומשו"ה הוי בכל שהוא.
ולאשר כתבנו ת"ל בפרשת קרח בענין משמרת בטבל, אכתוב בעז"ה בענין זה הנוגע לדברי הפמ"ג והאמרי נועם ז"ל.
הנה בגוף הדין שכ' הפמ"ג והאמרי נועם ז"ל, קשיא לי קושיא עצומה ובהקדם ג' הקדמות.
א] אמרי' ביומא פ"ג א' "תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל, טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה, טבל ושביעית שביעית", וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהל' מאכלות אסורות הי"ז. וכ' רש"י ז"ל בד"ה טבל וז"ל, "טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית לאחר זמן הביעור, שהטבל במיתה בידי שמים והשביעית בעשה". והא דטבל ונבילה מאכילין אותו נבילה, היינו נמי מהאי טעמא, דהטבל במיתה ביד"ש והנבילה הוי ל"ת.
ב] כבר ידוע בשער בת רבים חידושא דייסד לן הר"ן ז"ל ביומא [ד ב מדפי הרי"ף], דטעמא דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבילה, אע"ג דשחיטה בשבת הוי עבירה חמורה טפי דאית בי' כרת ומיתה, ונבילה אינה אלא לאו, היינו משום דעדיף לעבור פעם אחת על איסור חמור כשחיטה בשבת, מלעבור על כל כזית וכזית נבילה אע"ג דהוי איסור קל, דריבוי המעשים נחשב כדבר חמור, והכמות מכריע את האיכות, יעו"ש. [אמנם התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ל"ז פליג על הר"ן ז"ל, מ"מ המג"א ז"ל סי' שכ"ח סק"ט העתיק דברי הר"ן ז"ל ללא חולק].
ג] דעת התוס' בשבועות כ"ד א' ד"ה האוכל הנ"ל, דהאוכל בשר שלא נשחטה, לבד מאיסור ל"ת של נבילה איכא איסור עשה לאכול את שאינו זבוח, דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ולאו הבא מכלל עשה עשה, וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בספר המצוות מצוה קמ"ו, יעו"ש.
ומעתה לפי"ז צ"ע טובא, דברי הגמ' הנ"ל דביכול להאכיל לחולה או טבל או נבילה יאכיל נבילה ולא טבל, והיינו משום דטבל הוי איסור חמור דאית בי' מיתה בידי שמים, ולהנ"ל צ"ע מה בכך, הא כשאוכל כזית נבילה הרי עובר על ב' איסורים, איסור ל"ת דנבילה ואיסור עשה שאינו זבוח, וכשאוכל כזית טבל אינו עובר אלא איסור אחד של אכילת טבל, וא"כ נהי דטבל הוי איסור חמור, מ"מ לסברת הר"ן ז"ל הנ"ל דהכמות מכריע את האיכות, א"כ מוטב יאכל כזית טבל שאינו עובר אלא איסור אחד ולא יאכל כזית נבילה שעובר בב' איסורים.
מיהו יש לתרץ, דע"כ לא קאמר הר"ן ז"ל אלא היכא דעושה כמה פעמים מעשה עבירה וכגון באוכל ב' פעמים כזית דאיכא ב' מעשי עבירה, ובזה ס"ל להר"ן ז"ל דעשיית עבירה כמה פעמים חמירא טפי מעבירה חמורה פעם אחת, אבל היכא דבאכילה אחת עובר כמה עבירות ואין כאן אלא מעשה עבירה אחת, א"כ הדרי' לחומר העבירה, ומוטב שיאכל כזית שעובר באכילתו ב' עבירות קלות, משיאכל כזית שעובר באכילתו עבירה חמורה.
והשתא לפי"ז, נהי דבנבילה איכא נמי איסור עשה דאינו זבוח, מ"מ באכילת כזית אחד הוי טבל איסור חמור דאיכא בזה מיתה ביד"ש, ושו"מ דכ"כ הגרעק"א ז"ל ביומא פ"ג א', ומדסתם שם ולא כ' דלדעת הר"ן ז"ל אינו כן מוכח קצת דס"ל דבזה לא שייך סברת הר"ן ז"ל יעוש"ה.
איברא, גוף הסברא שכתבנו דכשאוכל בב"א כזית שיש בו כמה איסורים, גם הר"ן ז"ל מודה דאזלי' כפי האיכות, אין הדבר מוסכם. דדעת השער המלך ז"ל בהל' מאכ"א פי"ד הי"ז וכ"ה דעת המנחת חינוך ז"ל מצוה שע"ו אות ו', דגם בכה"ג ס"ל להר"ן ז"ל דיעבור על החמור ולא על ב' הקלים. אמנם המלבושי יו"ט ז"ל ח"ב קונטרס קל וחומר סי' י"ג דבכה"ג גם הר"ן ז"ל מודה דיעבור על האחד החמור, ולא על ב' הקלים והוכיח כן מדברי המל"מ ז"ל.
ונלע"ד בעז"ה ליישב באופן נפלא, למאי דכתבנו ת"ל [בעלון הקודם] להוכיח דזר שאוכל טבל עובר נמי על מצות משמרת, וילפי' לה מהא דכ' רבנן קמאי ז"ל דאסור לטמא טבל משום מצות משמרת, ומהא דכ' רבנן בתראי ז"ל דזר שאוכל תרומה עובר על מצות משמרת, ומעתה לפי"ז נמצא דבאכילת טבל איכא נמי ל"ת ועשה, ל"ת דאכילת טבל ואיסור עשה דמשמרת, וא"כ שוב ליכא חומרא בנבילה שאין בטבל, דבתרוייהו איכא ל"ת ועשה, וא"כ כיון דאיסור ל"ת דטבל חמור יותר מאיסור ל"ת דנבילה, הדר דינא שיאכל נבילה ולא טבל.
ואכתי מבחוץ אנו עומדין, נהי דגם בטבל איכא עשה ול"ת מ"מ למאי דחדית לן הפמ"ג ז"ל הנ"ל בריש המאמר דאכילת עשה שאינו זבוח עובר בכל שהוא, א"כ נמצא דנבילה אכתי חמור מאיסור טבל, דבנבילה כיון דאיכא איסור עשה שאינו זבוח עובר על כל משהו שאוכל וכנ"ל, ובאכילת טבל אינו עובר אלא בכזית. וא"כ לסברת הר"ן הנ"ל בהקדמה הב', הי' מן הדין שיאכל טבל שאינו עובר אלא בכזית, ולא יאכל נבילה שעובר בכל כזית כמה וכמה איסורים.
וגם למאי דחדית לן הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' שכ"ח א"א סק"ט דכשאוכל כזית עובר הרבה איסורים של ח"ש, מ"מ איסור עשה דאינו זבוח חמירא מאיסור ח"ש של טבל דבאינו זבוח עובר איסור גמור בכל כ"ש, ובטבל עובר רק אאיסור ח"ש.
ואגב גררא אבא העיר"ה דלענ"ד הפמ"ג ז"ל שם לא מיירי באוכל בב"א כזית, דלא יתכן לומר דעובר על כל כ"ש שאוכל, דבאכילת כזית שהוא שיעור שלם אין מקום לדונו משום ח"ש, אלא כונתו ז"ל באוכל מקצת ומקצת עד שמגיע לכזית ואוכלם בכדי אכילת פרס, וכונתו ז"ל לחלוק בזה על סברת העולת שבת ז"ל שם דבנצרך רק לכזית ודאי יאכל נבילה ולא ישחטו לו בשבת דבזה ליתא לסברת הר"ן ז"ל הנ"ל, וע"ז כ' הפמ"ג ז"ל דכיון דאינו מצוי שיבלע כזית בב"א ובודאי אוכל כזית רק בכדא"פ א"כ כשחילק הכזית עובר על כל מקצת ממנו שאוכל באיסור חצי שיעור, וא"כ שוב שייך סברת הר"ן ז"ל דהא בשחיטה בשבת אינו עובר אלא איסור אחד, ודו"ק.
ונלע"ד בעז"ה ליישב, דכשאוכל בבת אחת כזית נבילה אינו עובר על כל משהו ומשהו, ואמינא מילתא בטעמא, דבשלמא באוכל ב' זיתים כיון דכזית הוי חפצא דאיסורא ונתפס שם האיסור על הכזית, א"כ אם אכל ב' זיתים שייך להגדירו שעבר ב' עבירות כיון דכל כזית הוי מעשה עבירה בפנ"ע, אבל דבר ששיעורו בכל שהוא, כשם שאין לו שיעור למטה כך אין לו שיעור למעלה דאיסור זה לא נאמר בו שיעור וא"כ גם כשאכל שיעור גדול אין כאן אלא מעשה עבירה אחד.
ברם לפי"ז נמצא חידוש דין נפלא דאם החולה אינו יכול לאכול כזית בבת אחת אלא מחצה כזית בכל פעם, אע"ג דאוכלם בכדי אכילת פרס, מ"מ בזה הדר דינא שיאכל כזית טבל ולא נבילה, דבטבל לא יעבור אלא פעם אחת, ובנבילה עובר בכל מחצה כזית איסור עשה שאינו זבוח ששיעורו בכ"ש.
ולא עוד, אלא אם החולה נצרך לאכול פחות מכזית מטבל או נבילה, נמי דינא הוי שיאכל טבל ולא נבילה, דבטבל אינו עובר אלא איסור חצי שיעור, ובנבילה עובר על איסור עשה שאינו זבוח, ומסתברא דאיסור עשה חמור טפי מאיסור חצי שיעור של ל"ת.
ונמצא לפי"ז, דדינא דהגמ' דטבל ונבילה מאכילין אותו נבילה, לא משכח"ל אלא היכא דנצרך לו כזית לרפואתו ואוכל הכזית בבת אחת, דאם נצרך לו פחות מכזית או שאינו יכול לאכול כזית בב"א יאכל טבל ולא נבילה. וא"כ קשיא אמאי נקטה הגמ' רק בציור כזה שאינו מצוי כ"כ שאדם יבלע כזית בב"א, ולא אשמעינן רבותא דאם נצרך לפחות מכזית או כשאינו יכול לאכול ולבלוע הכזית בב"א, יאכל טבל ולא נבילה.
ונלע"ד בעז"ה ליישב הקושיא, דהנה לסברת זקיני האמר"נ ז"ל דבאיסור עשה שאינו זבוח כיון דלא כתיב אכילה שיעורו בכ"ש, א"כ ה"ה מצות משמרת דלא כתיבא התם אכילה נמי שיעורו בכ"ש. וכן הוא גם לסברת הפמ"ג ז"ל דהיכא דלשון אכילה לא נכתב בלשון ציווי או מניעה שיעורו בכ"ש, ורואה אני הדברים ק"ו, ומה עשה שאינו זבוח דכתבה התורה ל' אכילה, מ"מ כיון דאין זה ציווי או מניעה אמרי' דשיעורו בכ"ש, ק"ו לאיסור משמרת דלא כתבה התורה כלל לשון אכילה, דדינא הוי דשיעורו בכ"ש. והשתא לפי"ז שוב ליכא חומרא שיש בנבילה מה שאין בטבל, דבתרוייהו עובר בכל כ"ש על איסור עשה, וא"כ כיון דהל"ת דטבל הוי איסור חמור יותר מנבילה דינא הוי שיאכל נבילה ולא טבל.
והנה הר"ן ז"ל בחי' לשבת צ"א א' נסתפק אם איכא משמרת בפחות מכזית אלא דהוא ז"ל מיירי לענין האיסור לטמאותה, ומדברי התוס' התם ד"ה כגון משמע דליכא איסור לטמאות תרומה פחות מכזית, [וכבר דיברו בזה גדולי האחרונים ז"ל ואכ"מ], והנה להך גיסא דליכא איסור לטמאות פחות מכזית מסתברא דלאבד תרומה לא חמירא מלטמאותה, אמנם לאידך גיסא דגם פחות מכזית אסור לטמאותה, אכתי י"ל דכ"ז לענין טומאה שהוא איסור עצמי שלא לטמאות התרומה דמוזהר לשמר קדושתה, וגם היכא דא"א לאוכלה וכגון תרומה תלויה אסור נמי לטמאותה, אבל זר שאוכל תרומה דאיסור משמרת היינו משום דמונע מהתרומה ליאכל ע"י כהן כדינו שפיר י"ל דבפחות מכזית דליכא מצות אכילה לא מוזהר על איבודה, מיהו הרי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מתרומות ה"ב פסק דתרומה תלויה אסור לאבדה יעו"ש ומוכח דאע"ג דאינו עומד לאכילה מ"מ אסור להפסידה, מ"מ י"ל דשאני התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה, אבל תרומה פחות מכשיעור י"ל דליכא איסור להפסידה. ושו"מ דדו"ז האלפי מנשה ז"ל בספרו תורת האשם סי' ג' אות ז' דן בזה באיסור להפסיד תרומה פחות מכזית יעו"ש בדבריו הנפלאים.
אמנם אכתי קשיא, דהא כשאינו נצרך אלא לפחות מכזית כיון דבין אם יאכל טבל או נבילה חומרתם שוה דעובר באיסור עשה, א"כ מאי חומרא דטבל יותר מנבילה ואמאי יאכל נבילה. אלא דזה תליא בב' השיטות שהביא הרמב"ן ז"ל בתורת האדם ענין הסכנה אות ד', בחולה שנצרך לפחות מכזית ויש לפניו או ח"ש חלב או ח"ש נבילה, דאע"ג דבתרוייהו ליכא אלא איסור חצי שיעור מ"מ ח"ש מאיסור כרת חמור מח"ש של איסור לאו. ובתי' השני כ' דאיזה שירצה יאכל, ולא אזלי' בתר חומרתו אילו הי' אוכל שיעור שלם, יעו"ש.
והשתא לפי"ז לתי' הראשון דכ' הרמב"ן ז"ל א"ש הא דטבל ונבילה יאכל נבילה גם אם נצרך לפחות מכשיעור, דנהי דבתרוייהו הוי איסור עשה, מ"מ הא עובר נמי על איסור חצי שיעור וא"כ ח"ש דנבילה קיל טפי מאכילת ח"ש של טבל שיש בו מיתה ביד"ש. אבל לתי' השני דכ' הרמב"ן ז"ל דח"ש מכרת וח"ש מאיסור ל"ת שוין הן, א"כ הדרי' להא דכתבנו דאם נצרך לפחות מכזית טבל או נבילה איזה שירצה יעשה.
ברם, גוף הסברא שכתבנו דגם איסור משמרת כיון דלא כתיב בה אכילה שיעורו בכ"ש וכדמצינו לענין איסור עשה שאינו זבוח, הנה לאחר העיון יש לגמגם בזה מב' טעמים.
א] נראה בע"ה דחילוק גדול איכא בין איסור משמרת לאיסור עשה שאינו זבוח. דהנה מסברא נראה דמצות שחיטה נאמרה גם לפחות מכזית, וכגון בעוף שאין בו כזית מסתברא דגם בזה איכא מצות שחיטה מה"ת, וא"כ כל שאכל בלא שחיטה ביטל מצות שחיטה וקעבר אאיסור עשה שאינו זבוח. אבל זר שאוכל תרומה או טבל, דכ' הגרעק"א ז"ל בשו"ת וחידושי רע"א שי"ל ע"י הגר"ד גריינימן שליט"א סי' מ' דכשהזר אוכל הוי כמפסיד התרומה שמונע בזה מצות אכילה מהכהנים ולפיכך עובר על מצות משמרת, א"כ שפיר י"ל דכיון דמצות אכילת תרומה לכהן הוי בכזית, לא שייך מצות משמרת אלא בכזית, וכשזר אוכל פחות מכזית לא עבר על מצות משמרת. וגם לדברי האבני נזר ז"ל הובא לקמן בסמוך, י"ל דליכא משמרת בפחות מכזית דחילול התרומה היינו נמי בהא גופא שאין אכילת התרומה מתקיימת כמצותה ויל"ע בזה.
וחילא דידי מהא דאיתא בירושלמי בפ"ב דביכורים ה"א [הובא בתוס' ב"מ נ"ג א' ד"ה ואסורין], אהא דתנן התם "התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים", ואקשי' התם לדעת ר' יוחנן דזר האוכל תרומה טהורה במיתה ממתני' דקתני ואסורין לזרים דמשמע דאין בה חיוב מיתה. ושנינן, דמיירי באכל חצי שיעור. והתוהרא"ש ז"ל בב"מ נ"ג א' ד"ה חייבין הק', מה חידוש השמיענו מתני' דאיכא איסור חצי שיעור, הא בכל התורה כולה איכא איסור ח"ש, יעו"ש.
והשתא אי נימא דפחות מכשיעור מתרומה איכא איסור משמרת, צ"ע טובא מאי קשיתי' להרא"ש ז"ל, הא שפיר איכא רבותא בהא דקתני ואסורין לזרים בפחות מכשיעור, דאין זה משום איסור ח"ש אלא איסור עשה דמשמרת, ונפק"מ דאין שבועה חלה ע"ז, אבל אם הוי ח"ש שפיר חלה שבועה ע"ז, וכדכ' התוס' בשבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי. אלא בע"כ דס"ל להרא"ש ז"ל דליכא איסור משמרת פחות מכשיעור. ובדברי התוס' בב"מ שם מפורש נמי דהוי רק חצי שיעור, אלא אם נדחה דהתוס' והתוהרא"ש ז"ל ס"ל דליכא איסור משמרת בזר שאוכל תרומה.
ב] תו יש לדון בזה, ובהקדם דברי האבני נזר ז"ל באהע"ז סי' ר"ה דגם אם נימא דאיכא איסור משמרת בזר שאוכל תרומה, מ"מ כל זה היכי דאוכל שלא כדין, אבל באוכל חצי שיעור לדעת ר"ל, או בקטן להסוברים דאין בי"ד מצווין להפרישו, לא עבר נמי אמשמרת יעו"ש. ולפי"ז יש לדון בפקו"נ כיון דהחולה חייב לאכול שוב ליכא כלל איסור משמרת דלא אכל באיסור, ואינו דומה לשאר איסורים דהאיסור קיים אלא דנדחה מפני פקו"נ ובזה בעינן לחשב מהו איסור קל, אבל גבי איסור משמרת י"ל דבפקו"נ פקע האיסור ממילא ושוב א"א להכליל איסור זה בחשבון הקלים והחמורים, וצ"ע היטב בסברא זו.
מיהו י"ל דהאבנ"ז ז"ל לטעמי' אזיל, דנקט שם דהא דאיכא איסור משמרת בזר שאוכל תרומה היינו משום דמחלל קדושת התרומה, ובזה שפיר י"ל דכל שאינו אוכל בדרך חילול הקדושה לית לן בה, אבל למאי דנקט הגרעק"א ז"ל הנ"ל דזר שאוכל תרומה קעבר אאיסור משמרת משום דהוי כמפסיד ומאבד התרומה במה שאין הכהן אוכל התרומה, הנה לפי"ז מסתברא דגם באוכלו להציל חיי עצמו מ"מ הפסיד התרומה אלא דקעביד הכי משום פקו"נ.
מעתה לפי"ז למאי דהוכחנו דאיסור משמרת ליכא באכילת ח"ש מתרומה, א"כ הדרי קושיתינו לדוכתא א"כ אמאי בטבל ונבילה מאכילין אותו נבילה הא כיון דבנבילה עובר בכל כ"ש שאוכל ובטבל אינו עובר אלא בכזית, הי' מן הדין דיאכל טבל ולא נבילה, לפי סברת הר"ן ז"ל דמוטב לעבור על עבירה חמורה פעם אחת מלעבור על עבירה קלה כמה פעמים, וצ"ע.
ונלע"ד בעז"ה לתרץ באופן נפלא, דהנה זקיני האמרי נועם ז"ל הרי כ' דרק להסוברים דאכילה הוי בכזית איכא למימר דאיסור עשה שאינו זבוח שיעורו בכ"ש. אבל לדעת ר"א מזרחי ז"ל דאכילה בכל התורה הוי בכ"ש אלא דמדין שיעורים בעי' כזית ליכא למימר דאיסור עשה שאינו זבוח שיעורו בכ"ש. והעלה שם דר"ע וחכמים בשבועות י"ט ב' נחלקו בסברא זו האם אכילה בכה"ת הוי בכ"ש או בכזית ור' עקיבא ס"ל דאכילה בכה"ת בכ"ש וכזית הוי מדין שיעורים.
והשתא לפי"ז י"ל דתנא דברייתא הנ"ל אתיא כר' עקיבא, ולדידי' נמצא דגם באיסור עשה שאינו זבוח שיעורו בכזית, וא"כ ליכא חומרא בנבילה יותר מטבל, דבתרוייהו איכא איסור עשה ושיעורו בכזית ,ונוסף חומרא בטבל שיש בו מיתה ביד"ש, ולפיכך טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה.
ועתה ניתנה ראש ונשובה לפלוגתת רבנן קמאי ז"ל אם איכא איסור עשה שאינו זבוח. הנה בברייתא ביומא פ"ג א' הנ"ל, הר"ח ז"ל גריס בברייתא עוד הלכה, "נבילה ושביעית נבילה" וכן נראה דגרס הרמב"ם ז"ל בפי"ד ממאכ"א הי"ז, אמנם הרמב"ם ז"ל פי' דמיירי בנבילה וספיחי שביעית יעו"ש.
ומהר"ם חביב ז"ל בס' תוספת יום הכיפורים כ' חידוש גדול, דס"ל להרמב"ם ז"ל דנבילה ושביעית מאכילין אותו נבילה, דשביעית היינו שביעית לאחר הביעור וזה הוי איסור עשה, ואיסור עשה חמיר מאיסור ל"ת וכדחזי' דעשה דוחה ל"ת, וביאר הרמב"ן ז"ל בפי' לתורה פר' יתרו דקיום מצות עשה הוי יותר מקיום מצות לא תעשה, ולפיכך העמיד הרמב"ם ז"ל דברי הברייתא בספיחי שביעית דהוי רק איסור דרבנן ולפיכך יאכל ספיחי שביעית ולא נבילה וזה חידוש גדול, [ויעו"ש בגליון הגרעק"א ז"ל].
מיהו למאי דהוכיחו האחרונים ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל בסה"מ דבאכילת נבילה איכא נמי איסור עשה שאינו זבוח, א"כ דברי מהר"ם חביב ז"ל צע"ג, דכיון דגם בנבילה איכא איסור עשה א"כ פשיטא דיאכל שביעית ולא נבילה דבתרוייהו איכא איסור עשה ובנבילה נוסף נמי איסור ל"ת.
תמצית העולה מהדברים.
א] זקיני האמרי נועם זי"ע לחדש יצא דלהסוברים דהאוכל בהמה שלא נשחטה כדינה עובר נמי אעשה שאינו זבוח, כיון דלא נכתב באיסור זה לשון אכילה שיעורו בכל שהוא.
ב] הפמ"ג ז"ל כתב נמי כעין סברא זו ובא"א קצת, דגם אם נימא דאכילה בכה"ת הוי בכ"ש וכזית הוי מדין שיעורים מ"מ כ"ז כשנכתב אכילה בל' ציווי או מניעה אבל כשנכתב אכילה בתורת רשות שיעורו בכ"ש.
ג] צ"ע להסוברים דאיכא עשה שאינו זבוח, א"כ למאי דכ' הר"ן ז"ל דמוטב לעבור עבירה חמורה פעם אחת מלעבור כמה פעמים על עבירה קלה, א"כ הא דאמרי' ביומא פ"ג דחולה שיש לפניו טבל או נבילה יאכל נבילה דהוי ל"ת ולא טבל שיש בה מיתה ביד"ש, ותיקשי הא בנבילה עובר בל"ת ועשה משא"כ בטבל.
ד] יש לתרץ למאי דכ' בע"ה בעלון הקודם דזר האוכל טבל עובר נמי בעשה דמשמרת א"כ גם בטבל איכא עשה ול"ת.
ה] אמנם לדברי הפמ"ג והאמ"נ ז"ל צ"ע דהא בעשה שאינו זבוח עובר בכ"ש משא"כ משמרת וא"כ הי' מן הדין שיאכל טבל שעובר רק פ"א משיאכל נבילה שעובר בכל כ"ש. וי"ל דעשה דאינו זבוח כשם שאין לו שיעור למטה כך אין לו שיעור למעלה וכשאוכל הרבה בב"א ליכא אלא מעשה עבירה אחד.
ו] אמנם לפי"ז התינח בבולע כזית בבת אחת אבל בשנצרך לאכול כזית בב' פעמים אפי' בצירוף בכדא"פ, הי' מן הדין שיאכל טבל דאינו עובר אלא פ"א משיאכל נבילה שעובר ב' פעמים, תו נמצא דאם נצרך רק לפחות מכזית יאכל טבל ולא נבילה, ונמצא דדברי הגמ' קאי רק בבולע כזית בב"א שאינו מצוי כ"כ.
ז] מיהו י"ל דגם במשמרת לא כתיב אכילה וא"כ גם בזה עובר בכל כ"ש. ולפי"ז בנצרך לפחות מכזית דבתרוייהו ליכא אלא איסור עשה לכאו' איזה שירצה יאכל, אמנם הא ליתא, דעכ"פ הרי עובר נמי על איסור חצי שיעור, תליא בב' תי' הרמב"ן ז"ל בח"ש דכרת וח"ש דאיסור ל"ת האם איכא בזה דין הקל הקל.
ח] אמנם נראה לחלק באופן נכון, דבשחיטה הרי גם לפחות מכזית איכא מצות שחיטה וכשאינו שוחט עבר אאיסור אינו זבוח, אבל בטבל מצות משמרת היינו במה שנחשב כמאבד התרומה ומונע אכילתה מהכהן וכיון דמצות אכילת תרומה הוי בכזית י"ל דליכא משמרת בפחות מכזית.
ט] יש להוכיח כן מהא דהק' הרא"ש ז"ל מאי חידושא איכא בהא דח"ש תרומה אסור לזרים הא בכה"ת אסור ח"ש, ולהנ"ל צ"ע אמאי לא תי' דרבותא הוי דח"ש דתרומה איכא איסור גמור משום משמרת ונפק"מ דלא חל שבועה ע"ז. וא"כ הדק"ל אמאי טבל ונבילה יאכל נבילה.
י] לדברי זקיני האמ"נ ז"ל יש לתרץ גוף הקושיא מהא דטבל ונבילה, דהברייתא ביומא ס"ל דאכילה בכה"ת בכ"ש ומדין שיעורין בעי' כזית והרי כ' האמ"נ ז"ל דלשיטה זו גם בעשה שאינו זבוח בעי' כזית, וא"כ א"ש הא דבטבל ונבילה יאכל נבילה, אבל לדברי הפמ"ג ז"ל דגם להשי' דכזית הוי מדין שיעורין, איסור עשה שאינו זבוח שיעורו בכ"ש אכתי קשיא.
י"א] מהר"ם חביב ז"ל חידש דהא דכ' הרמב"ם ז"ל דנבילה וספיחי שביעית יאכל שביעית היינו משום דבשביעית לאחר הביעור דהוי איסור עשה יאכל נבילה ולא שביעית דעשה חמור מלא תעשה, וצ"ע דהא דעת הרמב"ם ז"ל דבנבילה איכא נמי איסור עשה שאינו זבוח.
