בס"ד
הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
האוכל מעשר שני חוץ לירושלים האם עובר על מצות משמרת
בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה "ואני נתתי לכם את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל" וגו', והנה מפסוק זה ילפי' בבכורות ל"ד א' דאסור לטמאות את התרומה, ולא רק לטמאותה בידים אלא גם לגרום לה טומאה אסור וכדאמרי' בסוכה ל"ה ב' דתרומה שלא הוכשרה אסור ליטלה לד' מינים דעי"ז מכשירה לקבל טומאה וכ' רש"י ז"ל התם דאם מכשירה עובר אאיסור משמרת, ולא רק לגרום לה טומאה אלא אפי' להכניסה לרה"ר שיש בה ספק טומאה אע"ג דס"ט ברה"ר טהור מ"מ עבר אמצות משמרת וכדכ' הרמב"ן ז"ל בחולין ב' ב', יעוש"ה.
אמנם מצינו חידוש גדול יותר בדברי האחרונים ז"ל בגדר מצות משמרת, דזר שאוכל תרומה לבד מאיסור זרות בתרומה קעבר נמי אאיסור משמרת וכדלקמן, ובזה נרויח בע"ה ליישב ב' קושיות חמורות שהק' רבנן בתראי ז"ל.
א] הנה התוס' בסוכה ל' א' ד"ה משום, הקשו למאי בעינן קרא דאין יוצאין ידי חובה במצה של טבל, תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה, והניחו בקושיא.
והנה השאגת אריה ז"ל בסי' צ"ו כתב דהיכא דלית לי' אלא כזית של טבל הי' מן הדין דיאכל הטבל כיון דעשה דמצה דוחה לא תעשה דטבל, אלא כיון דלא תעשה דטבל יש בו מיתה בידי שמים, א"כ כי היכא דאמרי' ביבמות ה' ב' דעשה לא דחי לא תעשה שיש בו כרת ה"ה דלא דחי לא תעשה שיש בו מיתה בידי שמים. וכ"ז בטבול לתרומה, אבל בטבול למעשר שני או מעשר עני דלית ביה מיתה לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מאכלות אסורות ה"כ, שוב הי' מן הדין דנימא עשה דוחה לא תעשה, קמ"ל קרא ד'לא תאכל עליו חמץ' למעט טבל, וכנ"ל.
והנה טרם נבא לתרץ קו' השאג"א ז"ל נוכיח בע"ה דלא אמרי' עשה דוחה לא תעשה במצה של טבל.
דהנה לדברי השאג"א ז"ל הי' מן הדין דלדידן דאיסור חמץ חל על איסור טבל, דחמץ הוי איסור כולל דכל החמץ נאסר, שפיר יוצא ידי חובתו במצה של טבל. וליכא למימר משום מצוה הבאה בעבירה, דהרי בטבול למעשר שני או מעשר עני אמרי' עשה דמצה דוחה ל"ת דטבל לדעת השאג"א ז"ל.
ומעתה צ"ע, אמאי כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מחמץ ומצה ה"ז דאין יוצאין ידי"ח במצה של טבל, ומשמע דבכל טבל קמיירי, ותיקשי הא הרמב"ם ז"ל איהו דס"ל בפ"י ממאכ"א ה"כ דליכא מיתה בטבול למע"ש או מעשר עני יעו"ש, אלא מוכח דלא אמרי' בזה עדל"ת, וצ"ע אמאי.
וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ן ז"ל בחי' לפסחים ל"ה א' דכתב דלדידן דאיסור חל על איסור שפיר יוצאין ידי"ח במצה של טבל, ומשום מצוה הבאה בעבירה לית לן בה דאינו בא לרצות או משום דבידו לתקן. ושוב כ' דמדרבנן אינו יוצא בזה ידי"ח דמהבב"ע הוי רק מדרבנן, וצ"ע אמאי הוי מהבב"ע נימא עדל"ת וע"כ דלא אמרי' בזה עדל"ת, וצ"ע אמאי.
תו נלע"ד בע"ה לדון בדבר החדש בגוף קושית השאג"א ז"ל, דהנה נסתפקתי בהא דאמרי' בסוכה ל"ה א' דאתרוג של ערלה פסול משום דאין בו היתר אכילה, היאך יהי' הדין באחד שנמצא בסכנה וחייב לאכול האתרוג של ערלה האם זה נחשב כיש לו בו היתר אכילה, או דילמא אע"ג דמותר לו לאכלו כדי להציל עצמו מ"מ האתרוג עצמו אין בו היתר אכילה אלא דמצות וחי בהם דוחה האיסור ערלה.
ומצאתי בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל ז"ל לירושלמי ריש ביכורים שהוכיח דכל שיש לו היתר אכילה במאכל ה"ז נחשב כשלו ויעו"ש דתלה לה בנדון אם פקו"נ הוי הותרה או דחוי'. ובמ"א כ' בע"ה דתליא בפלוגתת הש"ך והנוב"י ז"ל בנשבע שלא לאכול נבילה בזמן פיקו"נ האם חל השבועה דזה נחשב כמאכל מותר וחל עליו שבועה.
ומעתה י"ל דהתינח בפיקו"נ אם נימא דהותרה א"כ שפיר הוי כיש לו בו היתר אכילה, אבל במצה של טבל דאתינן להתיר לאכלו משום עשה דמצה שידחה ל"ת דטבל, א"כ הדרי' לסברתינו דזה לא נחשב כיש לו בו היתר אכילה, אלא דהגברא היכא דיש לפניו עשה נגד ל"ת אמרה תורה שיעדיף העשה.
והשתא לפי"ז מיושב היטב קו' השאג"א ז"ל, דהא כי היכי דבאתרוג בעינן שיש לו בו היתר אכילה והיינו מדכתיב 'לכם' א"כ גם במצה דלשי' הבבלי בעי' מצתכם וכדאמרי' בפסחים ל"ח א' ובסוכה ל"ה א', בעינן מצה שיש בו היתר אכילה, וא"כ גם אם עדל"ת מ"מ לא נחשב כיש לו בו היתר אכילה, והרבה יש להאריך בזה ואכ"מ.
ועתה נשובה לקו' השאג"א ז"ל והנה נלע"ד בעז"ה ליישב קושית השאג"א ז"ל באופן נפלא דלא שייך בזה עשה דוחה לא תעשה, ובהקדם ה' הקדמות.
א] קיי"ל דאסור לטמא את התרומה והגורם טומאה לתרומה קעבר על איסור משמרת [ועי' בדברי האבני מילואים ז"ל בתשו' סי' י"ז דגם המבטל תרומה ברוב חולין עובר על איסור משמרת], והנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם אסור לאדם לשרוף תרומה משום משמרת או דילמא מצות משמרת היינו רק לשמור הקדושה, דהתוס' בפסחים י"ג א' ד"ה ושורפין כתבו וז"ל "אפי' אם נאמר דאסור לשרוף טהורות משום דכתיב את משמרת תרומותי כמו שאסור לטמאם" ומשמע דספוקי מספק"ל בזה, והר"ן ז"ל בחי' לפסחים שם הביא בשם רבינו אפרים ז"ל דליכא איסור לשרוף את התרומה יעו"ש.
וצל"ע דלכאו' מפורש בדברי הגמ' בסוכה ל"ה ב' דאסור ליטול לכתחילה אתרוג של תרומה טהורה ולחד מ"ד היינו מפני שמפסידה, ומוכח דאסור לאבד תרומה, וליכא למימר דהתם היינו מדרבנן, דזה אינו, דהא למ"ד התם מפני שמכשירה הרי הוי איסור תורה משום משמרת וכדכ' רש"י ז"ל שם בד"ה שמכשירה, והשתא אי נימא דלמ"ד מפני שמפסידה הוי רק איסור דרבנן, א"כ הא דאמרי' התם מאי בינייהו, אמאי לא אמרי' דאיכא בינייהו טובא אי הוי איסור תורה או מד"ס ונפק"מ לספק, ושו"ר דמדברי רש"י ז"ל התם מוכח כן להדיא דבד"ה מפני שמכשירה כ' דאסור לגרום טומאה לתרומה משום משמרת, ובד"ה שמפסידה כ' וז"ל "קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה כדפרישית" וכונתו ז"ל למה שפי' לעיל מיני' למ"ד מפני שמכשירה ומוכח דהפסד תרומה אסור משום מצות משמרת.
ב] מצינו חידוש גדול בדברי הגרעק"א ז"ל בשו"ת וחידושי רע"א שי"ל ע"י הגר"ד גריינימן שליט"א סי' מ' שדייק מדברי הר"ן ז"ל בחי' לנדה ל"ב ב' דלהאכיל תרומה לזר, לבד מאיסור זרות בתרומה איכא נמי איסור משמרת, דבמה שמאכילו לזר הרי מחלל קדושת התרומה. וכ"כ העונג יו"ט ז"ל סי' צ"ו והאבני נזר ז"ל אהע"ז סי' ר"ד-ר"ה יעו"ש.
והנה מדברי הגרעק"א ז"ל שם נראה דקאתי עלה משום דע"י שמאכילה לזר נחשב כמפסיד התרומה וא"כ כ"ז רק אם נימא דאיכא איסור להפסיד התרומה משום משמרת, אמנם מדברי האבנ"ז ז"ל הנ"ל בסי' ר"ה נראה דקאתי עלה משום דמה שזר אוכל התרומה הוי נמי חילול הקדושה יעו"ש.
ג] מצינו חידוש גדול בדעת רש"י ז"ל בנדה ו' ב' ד"ה תעשה ובע"ז נ"ו א' ד"ה כן דעת התוס' בע"ז נ"ו א' ד"ה שמותר, דכי היכא דבתרומה איכא איסור לטמאה משום 'משמרת', ה"ה גם בטבל איכא מצות משמרת ואסור לטמאותו מן התורה עכ"פ לאחר מירוח יעוש"ה, ויעוי' נמי בחי' הריטב"א ז"ל החדשות גיטין ס"א.
ומעתה אם נצרף דעת הר"ן ז"ל הנ"ל דמאכיל תרומה לזר קעבר אאיסור משמרת עם דעת רש"י ז"ל דגם בטבל איכא מצות 'משמרת', נמצא דמי שמאכיל טבל לזר עובר נמי אאיסור משמרת.
אולם יש לסתור זאת, דהנה אם נימא כדמשמע מדברי הגרעק"א ז"ל דהא דאסור לזר לאכול תרומה משום משמרת היינו משום דנחשב כמפסיד התרומה, א"כ אם כנים אנו דבטבל איכא נמי איסור לזר לאכול משום משמרת, הי' מן הדין דאסור נמי לשרוף טבל וכהך גיסא דכ' התוס' בפסחים י"ג הנ"ל.
והנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם מותר לשרוף טבל, דדעת רש"י ז"ל והתוס' בשבת כ"ו א' ד"ה אין, דאסור להדליק טבל טהור, ודעת הרשב"א והתוס' הרא"ש ז"ל שם דמותר יעו"ש, והשתא לא מבעיא לדעת הרשב"א והתוס' הרא"ש ז"ל דמותר לשרוף טבל הרי מוכח דליכא איסור להפסיד הטבל, אלא אפי' לדעת רש"י ותוס' ז"ל דאסור, הרי כתבו התוס' התם דטעמא הוי משום דאיתקש טבל טהור לטבל טמא, ולהנ"ל תיקשי אמאי לא נחתו רבנן קמאי ז"ל להא דאסור לשרוף טבל מפני שמפסידו וקעבר אמצות משמרת.
ויהא מוכח אחת מב' פנים או דבטבל ליכא משמרת או דאע"ג דאיכא משמרת מ"מ ליכא איסור להפסידו, והנה הפן הראשון דבטבל ליכא משמרת לא יתכן, דהא דעת רש"י ז"ל בע"ז ובנדה הנ"ל דבטבל איכא משמרת, אלא בע"כ דליכא איסור להפסיד טבל, וא"כ ה"ה דזר האוכל טבל לא עבר אאיסור משמרת. ולכאו' יש להוכיח כן מדברי התוהרא"ש ז"ל הנ"ל דס"ל דמותר לשרוף הטבל ואע"ג דבנדה ו' ב' ס"ל דאסור לטמא טבל ומלשונו ז"ל נראה דהוי משום משמרת, ומוכח דליכא איסור להפסיד טבל, ולטעמי' אזיל דס"ל בפסחים י"ג א' דגם בתרומה ליכא איסור לשורפו, וא"כ גם בדעת רש"י ז"ל נימא הכי.
אמנם למאי דמשמע מדברי האבנ"ז ז"ל הנ"ל דזר שאסור לאכול תרומה גם משום משמרת היינו משום דהוי כמחלל הקדושה, הנה לפי"ז י"ל דגם אם מותר לשרוף טבל, מ"מ זר שאוכל טבל עבר אאיסור משמרת דלאו משום הפסד הטבל קאתינן עלה.
ד] דעת רש"י ז"ל בסוכה ל"ה ב' ד"ה שמכשירה, דבמעשר שני נמי איכא מצות 'משמרת' ומה"ט אסור לגרום טומאה למעשר שני. ולפי חשבון הנ"ל נמצא דהאוכל טבל שלא הופרש ממנו מעשר שני עובר על איסור 'משמרת.
ה] נחלקו הראשונים ז"ל האם עשה דוחה איסור עשה או לא. דעת הרשב"א ז"ל בכתובות מ' א' דעשה דוחה איסור עשה, דכשם דעשה דוחה ל"ת, והיינו משום דעשה הוי בקום ועשה והל"ת הוי בשב ואל תעשה, ה"ה איסור עשה דהוי בשב ואל תעשה. אמנם יש להוכיח מהא דס"ל להרמב"ן והמאירי ז"ל [פסחים נ"ט א'] דעשה ד'עליה השלם' שלא יהי' קרבן מאוחר לתמיד של בין הערבים הוי איסור עשה, ועלה אמרי' בפסחים נ"ט א' דאין עשה דוחה עשה ד'עליה השלם' ומוכח דאין עשה דוחה איסור עשה.
והנה לדעת הרשב"א ז"ל דל"ת הבא מכלל עשה דינו כל"ת ונדחה מפני עשה יל"ע היאך יהי' הדין בדאיכא ל"ת ואיסור הבא מכלל עשה האם נדחה מפני עשה או לא, והנה להסוברים דאין עשה דוחה ב' לאוין עי' בדברי המנח"ח ז"ל מצוה רנ"א אות י"א [וצ"ע שלא הביא מדברי התוס' יבמות ג' ב' ד"ה לא תעשה דמפורש דגם ב' לאוין החמורים נדחים מפני עשה], י"ל דה"ה דאין עשה דוחה ל"ת ואיסור הבא מכלל עשה, ומצאתי דהמנח"ח ז"ל במצוה ש"ג אות י' הביא כן מדברי בעלי התוס' על התורה דהא דעשה דמצה אינו דוחה איסור חדש היינו משום דבחדש איכא נמי לאו הבא מכלל עשה ששת ימים תאכלו מצות מן הישן ולא מן החדש יעו"ש.
והפני יהושע ז"ל, אע"ג דבביצה ח' א' ד"ה ועל פי פשיט"ל דעשה דוחה תרי לאוין, מ"מ בכתובות מ' א' ד"ה בתוספות, כ' דגם לדעת הרשב"א ז"ל דעשה דוחה איסור עשה מ"מ כשמצטרף איסור עשה בהדי איסור ל"ת, לכו"ע אין עשה דוחה הל"ת והאיסור עשה, והוכיח לה מיבמות כ' א' גבי אלמנה מן הנישואין דאמרי' דאין עשה דיבום דוחה איסור אלמנה דהוי ל"ת ואיסור עשה, יעו"ש.
ועתה בואו חשבון, כיון דבאכילת טבל איכא איסור ל"ת ואיסור עשה דמשמרת וכנ"ל, נמצא דעשה דאכילת מצה אין בכוחו לדחות הל"ת והאיסור עשה דאכילת טבל. ומיושב היטב הא דפסק הרמב"ם ז"ל דאין אדם יוצא ידי חובתו במצה של טבל ומשמע אפי' בטבול למעשר שני דלית בי' מיתה ביד"ש, ודו"ק היטב.
והא דהשאג"א ז"ל לא נחית לתירוצינו צ"ל דס"ל דזר שאוכל תרומה אינו עובר על איסור משמרת.
מיהו בגוף הסברא שכתבנו דזר האוכל טבל עבר על איסור משמרת יש לדון בזה. דהתינח בתרומה דכשזר אוכל תרומה קעבר על משמרת שפיר י"ל דה"ה באכילת טבל כיון דפתיך בי' תרומה, אבל במעשר שני דהרי כשאוכל מעשר שני אינו עובר על משמרת, דאדרבא, המצוה היא שכל אחד יאכל מעשר שני, א"כ גם בטבל שטבול למעשר שני אינו עובר על משמרת, ובדומה לזה יש להסתפק בכהן שאוכל טבל לתרומה האם עובר על איסור משמרת.
ויש להסתפק לפ"ז באוכל מעשר שני חוץ לירושלים אם יעבור על איסור משמרת, די"ל דזר שיאכל מעשר שני חוץ לירושלים עובר על משמרת דכשם שזר האוכל תרומה קעבר אאיסור משמרת והיינו משום דפוגם בקדושת התרומה שצריכה שתהא נאכל לכהנים, ה"ה באוכל מעשר שני חוץ לירושלים. ואי כנים אנו בע"ה בזה, י"ל דה"ה באוכל טבל של מעשר שני חוץ לירושלים נמי עובר על איסור משמרת ויש לדון בזה.
שו"ר דכל מש"כ ניחא גבי טבול למעשר שני, דבזה כתב רש"י ז"ל דאיכא מצות משמרת וכנ"ל ושפיר הוי עשה ול"ת. אבל אכתי תיקשי בטבול למעשר עני דבזה ליכא מצות 'משמרת', וא"כ בזה שפיר הוי לן למימר דעשה דמצה ידחה ל"ת דטבל בטבול רק למעשר עני, וא"כ הדרי קו' השאג"א ז"ל לדוכתי', וגם קושייתינו הנ"ל אמאי לא הזכיר הרמב"ם ז"ל דאדם יוצא ידי"ח במצה של טבל קשיא לפי"ז, דהא במעשר עני ליכא מיתה לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"י ממאכ"א ה"כ.
מיהו אין הדבר מוסכם, דהנה הצל"ח ז"ל בברכות מ"ז א' ד"ה והנלע"ד, כ' דהא דכ' התוס' התם דאינו יכול להאכיל לעניים טבל היינו משום דאסור לפרוע חובו בממונו של כהן ותיקשי אמאי לא כ' התוס' דהיינו משום דבטבל אסור הנאה של כילוי וכדהוכיח המל"מ ז"ל בפ"ב מתרומות הי"ד בדעת התוס' בפסחים ל"ג ב' ד"ה אמר, ותי' הצל"ח ז"ל דהתוס' כלל נמי טבול למעשר עני דבזה ליכא משמרת ומותר בהנאה של כילוי, וכ"כ הנתה"מ ז"ל בסי' ר' סק"א והאמרי בינה ז"ל בדיני שבת סי' ט'.
ברם, הצל"ח ז"ל תברא לגזיזי' שכ' שם דליכא למילף טבול למעשר עני מטבול לתרומה דשאני טבול למע"ע דאיסורו קיל דלית בי' מיתה אלא לאו לדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל יעו"ש, ולפי"ז להך גיסא דכ' התוס' ביבמות פ"ו א' ד"ה אי דגם בטבול למע"ע איכא מיתה מדנכלל לענין אזהרה באיסור טבל, לפי"ז שפיר י"ל דאית בי' נמי מצות משמרת ואסור בהנאה של כילוי, ובזה יש לבאר בע"ה דברי התוס' בעירובין י"ז ב' ד"ה ואת, שכ' דטבל אסור להאכיל לעניים משום דאסור בהנאה, ולהנ"ל י"ל דהא דהתוס' לא חילקו ומשמע דמיירי נמי בטבול למע"ע משום דס"ל כהך גיסא דגם בטבול למע"ע איכא מיתה.
והאחיעזר ז"ל בחיור"ד סי' ל"ח הביא דברי הנתה"מ ז"ל וכ' לתמוה עליו מדברי רש"י ז"ל בסוכה ל"ה ב' הנ"ל דגם במעש"ש איכא מצות משמרת, ומכח זה אסיק דגם בטבול למעשר עני איכא משמרת ואסור בהנאה של כילוי, ונפלאתי על תמיהתו ז"ל הרי שפתי רש"י ז"ל ברור מללו דטעמא דבמעש"ש איכא משמרת היינו משום דאיקרי קודש דכתיב וכל מעשר הארץ וגו' קודש לד', וזה קאי רק על מעשר שני וכדדרשי' בקידושין נ"ג א' ולא על מעשר עני, וצ"ע.
ב] במתני' בפסחים ע"ה ב' תנן "סכו בשמן של תרומה יקלוף את החיצון" דאסור לזר לאכול תרומה. והנה הגרי"א ז"ל בבאר יצחק או"ח סי' ט' הק' להנך אמוראי דס"ל ביבמות ז' א' דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, א"כ אמאי לא נימא דליתי עשה דאכילת פסח וידחה הלאו דאכילת תרומה לזר והאריך שם לתרץ יעו"ש.
והשתא אי נימא דזר שאוכל תרומה קעבר נמי אאיסור עשה דמשמרת, יש ליישב קושיתו בסגנון הנ"ל דא"כ בזר שאוכל תרומה עובר אעשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה.
תמצית העולה מהדברים.
א] אמרי' בבכורות ל"ד א' דהטמא תרומה עובר על מצות משמרת, וגדולה מזו מצינו דהמכשיר תרומה לקבל טומאה נמי עובר על מצות משמרת, גדולה מזו מצינו דהמעביר טומאה ברה"ר שיש שם ספק טומאה אע"ג דפסקינן שהתרומה טהורה מ"מ עבר אמשמרת.
ב] האחרונים ז"ל הוסיפו לחדש דזר שאוכל תרומה, לבד מאיסור זרות עובר נמי על מצות משמרת. וביסוד זה יש ליישב בע"ה ב' קושיות גדולות שהק' רבנן בתראי ז"ל.
ג] התוס' בסוכה הק' למאי בעי' קרא דאין אדם יוצא ידי"ח במצה של טבל תיפו"ל דהוי מצוה הבאה בעבירה.
ד] השאג"א ז"ל כתב דלולי קרא דאין אדם יוצא ידי"ח במצה של טבל שפיר הוי יוצא דעשה דמצה דוחה ל"ת דאכילת טבל, אמנם היינו רק בטבול למעש"ש דבטבול לתרומה ומע"ר דאית בה תרומת מעשר הרי חייב מיתה ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו מיתה.
ה] יש לדון בסברתו ז"ל די"ל דלדעת הבבלי דבעי' במצה שיהי' 'לכם' א"כ בעי' מצה שיש בו היתר אכילה, א"כ י"ל דהא דמותר לאכול המצה משום עדל"ת אין זה נחשב כיש לו בו היתר אכילה אלא דהגברא חייב להעדיף העשה על הל"ת.
ו] נראה בע"ה ליישב קו' השאג"א ז"ל בהקדם ה' הקדמות. א] לדעת כמה ראשונים ז"ל דמשום מצות משמרת אסור להפסיד תרומה ב] הגרעק"א ז"ל הוציא מדברי הר"ן ז"ל דזר שאוכל תרומה לבד מאיסור זרות עובר נמי אאיסור עשה דמשמרת, ג] דעת רבנן קמאי ז"ל דגם בטבל איכא מצות משמרת, וא"כ זר שאוכל טבל עובר נמי אמשמרת, ד] דעת רש"י ז"ל דגם במעש"ש איכא מצות משמרת ולפי"ז בטבל למעש"ש נמי איכא משמרת, ה] גם להסוברים דעשה דוחה איסור עשה מ"מ אין עשה דוחה ל"ת ואיסור עשה.
ז] והשתא לפי"ז נמצא דאוכל מצה שטבול למעש"ש איכא ל"ת דאכילת טבל ואיסור עשה דמשמרת וא"כ ליכא למימר בזה עדל"ת דאין עשה דוחה ל"ת ואיסור עשה.
ח] ואכתי קשיא בטבול למעשר עני דבזה ליכא משמרת, מיהו אין הדבר מוסכם דדעת האחיעזר ז"ל דגם בטבול למע"ע איכא משמרת, ומדברי הצל"ח ז"ל נמי יש להוציא כן להסוברים דבטבל למע"ע איכא מיתה ביד"ש.
ט] בפסחים תנן דאם סך הקרבן פסח בשמן של תרומה יקלוף את החיצון, והק' הגרי"א ז"ל בבאר יצחק להנך אמוראי דס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אמאי לא נימא יבא עשה דפסח וידחה ל"ת דתרומה, ולהנ"ל ניחא מאד דזר האוכל תרומה עובר נמי על מצות משמרת ואין עשה דוחה ל"ת ואיסור עשה.
