"אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְהַעֲרִיךְ אֶת גְּדֻלַּת הָאֹשֶׁר, שֶׁצָּרִיךְ
הָאָדָם לָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ, בְּרֹב קֹרַת רוּחַ, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַצַּעַר
הֶעָדִין הַמְצַעֵר אוֹתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה
שֶׁל הַתְּשׁוּבָה חָל עָלָיו, בָּעֵת שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט
בָּרַעְיוֹן הַבּוֹעֵר בְּאֹשֶׁר שֶׁל חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל כָּל חֲטָאָיו
וַעֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו, בְּעֵת שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְרַפֶּקֶת
בְּאַהֲבָה עַל הוֹד הַקְּדֻשָּׁה וְהַשְּׁלֵמוּת, מִתְרַפֶּקֶת עַל
דּוֹדָהּ יוֹצְרָהּ וּמְחוֹלְלָהּ מְחוֹלֵל כֹּל בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת
שֶׁבְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ רוֹצֶה הָאָדָם בְּעֹמֶק שֶׁל חֵפֶץ אַדִּיר
לִהְיוֹת הוֹלֵךְ בְּתֹם וּבְיֹשֶׁר, לִהְיוֹת צַדִּיק פּוֹעֵל צְדָקוֹת,
לִהְיוֹת יָשָׁר הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְלַבֵּט
מְאֹד אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת רַגְלָיו מִתּוֹךְ הַבֹּץ שֶׁל הַחֲטָאִים, אַף
עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לוֹ כְּלָל וּכְלָל אֵיךְ מְתַקְּנִים אֶת
הֶעָבָר כֻּלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּרָכִים הַמַּעֲשִׂיִּים אֵינָם
עֲדַיִן כְּלָל סְלוּלִים לְפָנָיו, וְאַבְנֵי נֶגֶף הֵם מְלֵאִים, אֲבָל
הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים*, הַמְנַשֵּׁב
בַּנְּשָׁמָה וּמְמַלֵּא אוֹתָהּ אֹשֶׁר אֵין קֵץ, עַד אֲשֶׁר גַּם אֵשׁ
הַגֵּיהִנֹּם שֶׁל הַצַּעַר הֶעָמֹק מִתְהַפֵּךְ גַּם הוּא לְנַחַל
עֲדָנִים." [אורות התשובה ט"ז ג-ד]
הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים. ישנם מצבים שבהם האדם אינו יודע כיצד לתקן את חטאי העבר, והדבר מצער אותו. הרב קוק מלמד אותנו שאל לו לאדם להצטער, כיוון שהעיקר הוא השאיפה של האדם להיות טוב, ועצם הרצון הזה צריך לגרום לו אושר. במקום אחר אומר מרן הרב זצ"ל שאושרו של האדם אינו תלוי אלא ברצונו של האדם: "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם ממה שהוא חוץ להווייתו וחוץ לרצונו מחשבת פיגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת... על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" [אורות הקודש ג עב - מובא באתר של ישיבת בית אל].
מרן ראש הישיבה זצ"ל האיר באגרת [קנ"ב] שכלל ישראל מתפרנס על שלחנה של העקידה לדורי דורות ולא תמיד שמים לב שהאירוע הגדול לעולם לא התרחש!! המלאך התערב ומנע מאברהם מלהוציא מחשבתו את הפועל ולא שחט את בנו אהובו. איך יונקים זכויות כה רבות ועצומות [כולל מרכזיותה של העקידה בתפילת ראש השנה] ממעשה שלא התרחש??
התשובה טמונה כאן בדברי הרב זצ"ל [וכך כתב מרן ראש הישיבה באגרת המרגשת המדוברת עיי"ש] - העיקר הוא כח הרצון. התפקיד הוא לרצות ולשאוף ואילו הביצוע המעשי תלוי בבורא עולם.
והדברים חודרים עמקי בטן ומרוממים נפשות חלשות ושבורות.
