אגרות הראי"ה ח"ב אגרת תי"ח אל הגרי"מ חרל"פ זצ"ל "חלילה לנו למעט אף כל שהוא את קשר האהבה לכל יראי ה' וחושבי שמו באיזו מדה שהיא וגם דילוגם ושגיאתם ואפילו שנאתם וקנאתם מעוררת בנו אהבה וידידות פנימית המעודדת אותנו לדרוש שלומם וטובתם בכל לב ונפש".
ובשו"ת דעת כהן סי' קל"א כותב "בתשובה למכתבך בענין הצדקה דין תורה הוא שמי שבא ואמר האכילוני אין בודקין אותו רק אם בא ואמר כסוני בודקין אותו [שולחן ערוך יורה דעה סי' רנ"א] ובכלל יש בזמן הזה להמשיך רחמים על כל ישראל, שבגלל הצרות גם העבריינים שנראין כמזידין יש לומר שהם נחשבין כשוגגים".
וכן באגרת אל הסופר ר' בנימין מתמוז התרצ"ד "בכל סיעה ובכל תנועה יש בודאי דברים שאני לא יכול להסכים אליהם אבל זה לא יוכל לגרום שאהבתי מלאת השלהבת היוקדת בי לעמנו הקדוש ולכל פרטיו תהיה נפגמת אפילו כחוט השערה, והיא עומדת בי במדה שוה למכבדי ולבוזי, את כולם אני אוהב בלי מצרים".
