עזב אותנו לאנחות האי גברא רבא תלמיד חכם אשר בקי בכל מכמני התורה, כולל גם פנימיות התורה, מרביץ תורה בישיבות רבות וכותב עשרות ספרים בעיקר בנושא אמונה - הרה"ג משה צוריאל זצ"ל.
קשה מאוד לעמוד על הרב גוניות התורנית שלו שכן הוא פתח צוהר לעולמם של פרשנים רבים שסללו דרכים שונות, הרב צוריאל היה תלמיד חכם משכמו ומעלה אולם כל מגמת חייו הייתה לקדש שם שמים ולהאהיב תורה על הבריות.
אי אפשר שלא לראות את הדברים במפעל הספרותי הכל כך ענף שלו ובמאמרי האקטואליה שלו, וכמו כן בהתמסרות המיוחדת שלו אל צעירי הצאן בישיבות בהם הוא זכה ללמד.
מה ייחד את הרב צוריאל.
אפשר להצביע על כמה מאפיינים מרכזיים. המאפיין המרכזי הוא נושא העידוד. הרב צוריאל מתוך הבנה שלדור שלנו יש הרבה מה לתרום בבניין התורה – תורת ארץ ישראל עודד רבנים וגם תלמידים צעירים להוציא לאור את תנובתם התורנית
מאפיין נוסף הוא שבלתי אפשרי היה לתייג אותו. היה בו שילוב נדיר של שימור וחדשנות. הוא היה הוגה דעות שלא היסס לחדש ולבחון כל דבר בראש פתוח, אולם לא יכולת שלא להתרשם מהקפתו על קלה כחמורה. מצד אחד הוא היה תקיף בדעותיו ולא חת מפני איש ומהצד השני הוא היה עדין נפש ביחסו אל הבריות.
מאפיין נוסף שלא יכולים היו שלא לשים לב אליו הוא היקיות שלו. לרב צוריאל היה סדר יום שלא ניתן לשנותו. תפילות בשעות קבועות, מנוחת צהרים קבועה וזמן קבוע לשינת לילה. כל ספריו מלאים הערות וסימונים, שרק אנשים מסודרים כמוהו יכולים למלא.
ואי אפשר של לציין את התמדתו הבלתי מצויה. אמנם איני יודע מידיעה אישית, אולם דומני שאצלו לא היה מושג שנקרא חופשה. כל כולו קודש למשימה של הגדלת כבוד התורה. התמדה זאת הייתה הבסיס לעבודתו הספרותית הענפה, אולם היבול המבורך שלו לא היה מתאפשר ללא זיכרון מיוחד במינו – בור סוד שאינו מאבד טיפה.
לרב צוריאל הייתה יכולת הקשבה מדהימה ותוך כדי הקשבה הוא היה מלא אסוציאציות כרימון ותמיד ידע בדרך כלל לאשש את הדברים, אולם לפעמים גם לבקר. הוא היה שמח לשמוע דעות של אחרים ושמח בכל חידוש שהתחדש לו כמוצא שלל רב ומיהר להוסיף אותו לרשימותיו.
ועם כל גדולתו זאת הרב צוריאל היה אדם צנוע וענו ולא החזיק טיבותא לנפשיה.
הרב צוריאל ייחס חשיבות רבה לכל מי שפנה אליו, ולא עיכב כל תשובה או התייחסות לפניות. כבוד לכל אדם בא לידי ביטוי בהסברה סבלנית בטלפון לכל מי שפנה אליו לעצה, והיו עשרות כאלו, אם בשאלות של חינוך ילדים ואם בשאלות של שלום בית ואם בשאלות של עבודת השם. יצא לי לא פעם לשמוע את העצות שלו בטלפון ופשוט נדהמתי מהסבלנות, ומאהבת ישראל שבכל הדרכה והדרכה. מי ששמע שיחות אלו הבין שמדובר במחנך בהא הידיעה, דבר שניכר גם בספריו הרבים.
זכיתי לתת לו ספר פרי עטי. קיבלתי ממנו מכתב בו הוא כותב שהקדיש בשבת כמה שעות לקריאת הספר והוא נהנה ממנו מאוד והוסיף כהרגלו שתי הארות. המכתב נכתב ישר במוצאי אותה שבת, שהרי אסור לדחות התייחסות למי שמחכה להתייחסות. ואם חשבת שבזה תם העניין, הרי שטעות היא בידך. לאחר כמה ימים קיבלתי דף הארות עם כמה הצעות, ומה שיותר מפתיע שהיו במכתב זה גם התייחסות לכמה שגיאות כתיב. אם ניתן לסכם את המסקנה שלי מההארות הללו היא שמדובר באישיות בעלת הסתכלות כללית, אולם עם ירידה לפרטים. רב שיודע לחלוק כבוד גם לאלו שקטנים ממנו בהרבה דרגות.
הרב צוריאל חיבר תורה וחיים בצורה מעוררת השראה, ולכן הוא כתב מאמרים רבים בנושאים אקטואליים בבמות שונות, וזאת כדי להראות שהתורה שלנו מקיפה הכל, ומרוממת את האדם.
זכיתי להיפגש עמו רבות בביתו וכל פגישה האירה באור מיוחד. הרגשת שנפתחים כאן כיוונים חדשים. עצותיו הטלפוניות לכל הפונים היוו בחינת חוויה משובבת נפש.
כאשר זוכים לכתוב על אישיות מיוחדת כמו הרב צוריאל אי אפשר שלא להעלות אל הכתב את הקשר המיוחד שזכיתי לו מהרב צוריאל.
היכרותי הראשונה עם הרב צוריאל הייתה בשירותי הצבאי. זכיתי לשרת ביחידת שריון עם תלמידי ישיבת שעלבים. זכינו לביקורים של רבני שעלבים ובין היתר ביקר אותנו הרב צוריאל. כבר אז עוד לפני שנכנסתי לתחום של הירושלמי כתבתי מאמרים בנושאים של תנ"ך ואמונה ואחד מהחברים הציע לי להראות את הדברים לרב צוריאל הרב צוריאל שיבח את המאמרים ועודד אותי להמשיך בכתיבה.
המפגש השני היה לאחר שזכיתי להוציא בשנת תשנ"ד ספר שהוא בחינת צוהר לאגדות התלמוד הירושלמי וזכיתי לקבל ממנו מכתב המלצה חם.
עשר שנים לאחר מכן נפגשתי באקראי עם הרב וסיפרתי לו שאני עומד לסגור את מכון אורות הירושלמי לאחר חמש שנות פעולות מסיבות כלכליות. הרב שמע את הדברים והוא אמר שבשום פנים ואופן הוא לא מוכן לשמוע על סגירת מכון ברוח הרב קוק שעוסק בתלמוד הירושלמי – תורת ארץ ישראל. הרב אמר שהוא לוקח על עצמו את החזקת המכון, על ידי שהתרים לכך כמה אנשים אמידים. כמובן שבנוסף עודד אותנו כל הזמן בעבודתנו זו. כמובן שהוא לא היה מוכן שנפרסם את העובדה שהוא מחזיק את מכון אורות הירושלמי.
הרב צוריאל נתן ביקורות לספרים שהמכון הוציא לאור ועמד אתנו בקשרי מכתבים.
מה שממש מדהים הוא שהוא התייחס אלינו בני תורה צעירים יחסית כידידים. במכתביו הוא פונה אלינו כחברים, ידידים ומכובדים. כמו שכתבנו למרות גדולתו התורנית המיוחדת הוא התייחס בכבוד רב לנו לצעירי הצאן. תלמיד חכם גדול שאינו מחזיק טיבותא לנפשיה.
תרומתו בתחום הספרות התורני ובגידול תלמידים עתידה עוד לתת פירות ופירי פירות בתורה ובחינוך. יהי רצון שנזכה להפיק שפע רב מהשפע התורני שהשאיר מהדרכותיו החינוכיות ומאישיותו הלבבית והקורנת. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים וילמד זכות, כמו שנהג תמיד לעשות בחייו, בפמליה של מעלה.
