(שבת סג.): "אר"א אמר ר"ש בן לקיש, שני ת"ח המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולם, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר ברח דודי וגו'".
ההופעה האלהית בהנהגת העולם, מתגלה היא ע"י ההקשבה לכל מהלכי הדעות, באופן שאע"פ שכל אדם יש לו מהלך דעת שלו, שאי אפשר לפעמים שישנה אותו, מ"מ הוא צריך להקשיב ג"כ מהלך דעת חבירו, וידע שגם הוא יש לדבריו מקום, ובזה תפעל דעת חבירו על דעתו לבסם אותה, כפי אותה המדה שהוכנו הדעות לפעול כל אחת על חברתה. וכשם שההקשבה האלהית שברגש הפנימי, ברחשי הקדושה והטהרה העליונה, יוצאת ע"י אותה ההכנה המוסרית של מצאות נחת רוח בהגיוני לב של חבירו, אע"פ שהם רחוקים מהגיונותיו הוא. כן האורה האלהית של הצלחת ההנהגה, יוצאת מההקשבה שכל אחד קושב בשכל טוב את דעת חבירו, ואז בין שהוא מקבל אותה, בין שהוא דוחה אותה, פועלת היא את פעולתה על ההגיון המיוחד של כל אחד, להכשירו להיות ראוי להנהגה כללית, כפי הראוי להסדר האלהי, המתפשט על כל החיים החמריים והרוחניים כולם לפי שינויי פרטיהם. וההנהגה היוצאת מדעות משוקלות בשקל הראוי, הבא אחר קבלת ההשפעה מכל הדעות, היא מכוונת להסדר האלהי שבמציאות, ופועלת עליו ג"כ באופן מתאים. מה שא"כ כשכל אחד רוצה להתיחד דוקא בהגיונו המיוחד, אין ההשפעות הרוחניות הפרטיות מתאימות כלל לפי ההכנה הכללית האלהית השרויה בכללות הנשמות של כלל האומה כולה, היונקת את נטיותיה מהאורה האלהית הטבועה בקרבה, ע"כ גורמין הם בזה לשכינה שתסתלק מישראל.
