שמעתי מהגאון ר בי שניאור קוטלער זצ"ל, בנו של
מקים עולה של תורה בארה"ב הגאון ר בי אהרן
קוטלער זצ"ל .
שסיפר לו אביו זצ"ל, שפעם אחת כשהיה בנסיעה
עיין בספר של חסידים (בספר מאיר עיני הגולה אות קלט), וראה
שם מימרא מהרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא
זיע"א, שפעם בצעירותו אמר על עצמו שיש בכוחותיו
להביא את משיח, אבל הוא חושש שלצדיק וזקן הדור
הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זיע"א תהיה חלישות
הדעת מכך ש'בונם פרשיסחער' הביא את המשיח ולכן
אינו רוצה להביא
כשקרא זאת ר' אהרן זצ"ל תמה מאוד על הדברים,
וכי בגלל חשש חלישות הדעת אין מביאים את המשיח,
ענה בנו ר' שניאור ואמר לאביו , הלא זו היתה הנהגתו
של משה רבינו שבשעה שאמר לו הקב"ה ללכת למצרים
ולהביא את הגאולה לבניו, סירב מחמת שחשש שיגרום
חלישות הדעת לאהרן אחיו, ואמנם כך איתא להדיא
במדרש תנחומא (סי' כז), ז"ל 'אמר משה עד שלא עמדתי
היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה וכו',
ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר , לכך לא
היה רוצה לילך' ע"כ. הרי לנו שאע"פ שידע משה רבינו
שהוא צריך להביא את הגאולה סירב שמא יהא אהרן
אחיו מיצר על כך .
והיה אפשר להוסיף על דבריו מימרא מהרב מבריסק
זצ"ל ששמעתי מנכדו הגאון ר' נחמיה קפלן שליט"א,
חתן הגאון רבי דוד משולם זצ"ל, דהנה איתא
בגמרא בבא מציעא (דף פה:) שאליהו הנביא גילה לרבי
שרבי חייא ובניו יכולין לעורר רחמים ולהחיש את
הגאולה יעויי"ש. הקשו שם תני במגילה, אין מורידין לפני התיבה לא מאנשי חיפא
ולא מאנשי בית שאן שקורין לאלפין עיינין ולעיינין
אלפין, ור' חייא לא היה יכול לומר וחכיתי כדאמר התם,
הני מילי היכא דאפשר באחר, הכא לא הוה אפשר
באחר.
והקשה הרב מבריסק זצ"ל על קושיית התוספות,
הלוא אליהו הנביא אמר לרבי שרבי חייא יכול בתפילתו
להחיש את הגאולה, ואיזה מקום יש לדקדק בענין קל
שכזה כאשר כל הגאולה תולה בזה, ואמר שמכאן נמצינו
למדים יסוד גדול, שאסור לעבור אפילו לא על הדבר
הכי קל שבקלים אפילו לא בכדי להביא את משיח.
ולדרכנו למדנו מפרשתן עד כמה צריך כ"א להיזהר
בכבוד חבריו שהרי משה רבינו רעיא מהימנא הבין
שהגאולה אינה יכולה לבוא כשהיא גורמת לחלישות
הדעת אצל אחיו, וזאת ביודעו את גודל קושי השעבוד
של בני ישראל הנמקים במצרים, והדבר הזה צריך חיזוק
גדול מאוד, להיזהר שחלילה וחס לא נגרום שום חלישות
דעת אצל זולתנו ביותר בתקופה זו של בחירות שצריך
להיזהר מאוד ולהישמר שלא לדבר בגנות שום איש יהודי, ולהעריך, וחלילה שלא לצער ולא לבייש, או לדבר בגנות
וכדו' .
ודבר זה נרמז בשי"ן דשובבי"ם, דהנה אות שי"ן
מחול קת לג' ראשים, ומחוברת למטה בבסיס אחד, וזה
בא להראותינו וללמדנו, שהגם שבענינים רבים אנו
חלוקים ונפרדים זה מזה, מ"מ אנו צריכים לזכור שכולנו
בני קל אחד אנו, ואנו מחוברים ליסוד אחד של תורה
ועבודת ה' . ויעזור השי"ת שנשכיל להזהר בכבוד זולתנו
כדבעי, ובכך נזכה שימהר ויחיש לגאלנו, אכי"ר .
האדמו"ר מטאלנא שליט"א
