במדרש (ויקרא רבה פ"א) ר' תנחומא פתח יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת וכו' מתלא אמר דעה קנית מה חסרת וכו' יש זהב הכל הביאו נדבתן למשכן זהב וכו', ורב פנינים זה נדבתן של נשיאים וכו' לפי שהיה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן ואני לא הבאתי אמר לו הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל וכו' להבין זאת מה זה הצער למשה רבינו ע"ה בזה שלא הביא נדבתו זהב כי בוודאי הוא מפני שלא היה לו אז מה להביא כמ"ש (סוטה יג.) עה"פ חכם לבב יקח מצות שכל ישראל עסקו בביזת מצרים והוא עסק בעצמות יוסף והלא אמרו ז"ל (מנחות קד: ובפירש"י) שנאמר במנחת עני נפש כאלו הקריב נפשו.
אמנם הענין הוא שיש ב' כתרים כתר מלכות וכתר כהונה וזהו יש זהב הוא מלכות שמרמז על השלחן בצפון וכמ"ש (ביומא ע"ב:) דזר של שלחן הוא כתר מלכות, וכמש"נ מצפון זהב יאתה והיינו בחינת היראה והצמצום שע"ז רמזו ז"ל (בב"ב כה:) הרוצה להעשיר יצפין היינו מי שהוא בבחינת צפון ביראה גדולה וצמצום בעצמו זוכה לעשירות בפועל, מפני שירא שלא יקלקל לו העשירות כמש"נ בשלמה רש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכו' ועי"ז זכה לעשירות והוא מדת מלכות הפלגת היראה וההכנעה בלב כמו"ש (ברכות לד:) מלך כיון שכרע שוב אינו זוקף. ועי"ז היה להם עשירות זהב בפועל ג"כ כמו"ש (הוריות ט.) יצא הנשיא שאינו בא לידי עניות והוא היראה שבלב כמ"ש (יומא עב:) עה"פ ולב אין מי שיש בו וכו' ואין בו יר"ש וכדאיתא בס"י הלב באיברים כמלך במדינה.
ורב פנינים הוא נגד כתר כהונה כמ"ש (הוריות יג.) יקרה הוא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים וכן הי' בפועל שהביאו פנינים דהוא אבנים טובות לבגדי כה"ג והוא בחי' חכמה שבמוח דהיא הנשמה שבמוח שאין בה פגם וקלקול לעולם כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא וזהו בחי' אהרן הכהן שלא היה בו שום חטא ועון, כי גם החטא של מי מריבה שנאמר בו יען לא האמנתם בי בלשון רבים איתא ע"ז במדרש (במד"ר פ' י"ט) המשל לבע"ח שבא לטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו כי באמת על אהרן לא היה שום חטא גם במי מריבה, וכמו"כ נאמר בכהן המשיח כי יחטא לאשמת העם כי גם השוגג שאירע לו הוא אינו כשאר אנשים שנאמר ואלוק' אינה לידו מסיבתו רק סיבת הכהן הוא מאשמת הציבור, ולכן לא נאמר בקרבן שלו ונסלח לו מחטאתו אשר חטא כמו שנאמר בכולם, והרמב"ן הק' עמד בזה וכתב שהוא מפני שלרוב מעלתו לא נגמר בזה הכפרה, וי"ל כדברנו מפני שאין לו צורך בכפרה מפני שהחטא לא היה מצדו, ועכ"ז וכלי יקר שפתי דעת כי משה רבינו ע"ה הי' מצר בזה שלא הי' לו שייכות לזהב ולפנינים דהיינו מלכות וכהונה כמש"נ לו אל תקרב הלום אין הלום אלא מלכות אין הלום אלא לכהונה שמות רבה פ"ב) וע"ז נאמר לו כלי יקר שפתי דעת מתלא אמרי דעה קנית מה חסרת כי בחי' מלכות בעצמה שהוא הבינה שבלב יוכל ליארע בה קלקל ע"י הלב כסיל וכמו שמצינו במלכים שלא היו כשורה, וגם לבחי' הכהונה שהוא החכמה שבמוח בלבד יוכל גם כן להתהוות עוד איזה קלקל ע"י הלב שממנו תוצאות חיים להמוח, רק שורש הקיום הוא ע"י הדעת שמחבר החכמה שבמוח עם הרצון שבלב ועי"ז הוא נשמר שלא יתקלקל גם בחינת החכמה כמש"נ ושפתי כה"ן ישמרו דע"ת, וזהו עיקר כח משה רבינו ע"ה בחי' הדעת שהוא כתר תורה ועל ידו דייקא נתקיים הכתר כהונה, וזהו הדרוש על ויקרא אל משה כדאי' במדרש (פ"ז) שעמד לו מן הצד כי ספר ויקרא נקרא תורת כהנים מפני שכל עניינו מקרבנות ועירכין שהוא שייך לכהנים דוקא וחשב משה רבינו ע"ה שאין לו שום שייכות לבחינה זו ע"ז נאמר כאן דייקא ויקרא אל משה להודיע לו שעיקר ענין קדושת תורת כהנים נשתלם ונתקיים דייקא על ידי בחינתו שהוא בחי' הדעת המקשר המוח עם הלב וכדברנו הנ"ל:
חלק א': שאלת היסוד - למה משה רבנו הצטער?
הטקסט: "במדרש (ויקרא רבה פ"א) ר' תנחומא פתח 'יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת' וכו' מתלא אמר דעה קנית מה חסרת וכו'... לפי שהיה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן ואני לא הבאתי, אמר לו הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל וכו'. להבין זאת מה זה הצער למשה רבינו ע"ה בזה שלא הביא נדבתו זהב? כי בוודאי הוא מפני שלא היה לו אז מה להביא כמ"ש (סוטה יג.) עה"פ חכם לבב יקח מצות שכל ישראל עסקו בביזת מצרים והוא עסק בעצמות יוסף, והלא אמרו ז"ל (מנחות קד: ובפירש"י) שנאמר במנחת עני נפש כאלו הקריב נפשו."
ההסבר:
המדרש מספר שכאשר בנו את המשכן, בני ישראל הביאו "זהב", הנשיאים הביאו "פנינים" (אבנים טובות), ומשה רבנו היה עצוב כי לא היה לו מה להביא. אמר לו ה': ה"שפתי דעת" שלך - התורה שתלמד את ישראל - יקרה יותר מהכל ("דעה קנית מה חסרת").
רבי צדוק שואל קושיה פסיכולוגית-רוחנית חזקה: למה משה רבנו בכלל היה עצוב? הרי הסיבה שלא היה לו כסף וזהב היא משום שבזמן שכל עם ישראל אספו את ביזת מצרים (והתעשרו), משה היה עסוק במצווה של הוצאת עצמות יוסף! זו גאווה גדולה להיות עני מסיבה כזו! יתרה מכך, חז"ל אומרים שאדם עני שמביא קורבן מנחה פשוט, ה' מחשיב לו כאילו הקריב את נפשו. אם כן, משה לא היה צריך להרגיש רע, ה' הרי יודע את ליבו!
חלק ב': סוד "הזהב" - כתר מלכות (היראה שבלב)
הטקסט: "אמנם הענין הוא שיש ב' כתרים כתר מלכות וכתר כהונה. וזהו יש זהב הוא מלכות שמרמז על השלחן בצפון וכמ"ש (ביומא ע"ב:) דזר של שלחן הוא כתר מלכות, וכמש"נ מצפון זהב יאתה והיינו בחינת היראה והצמצום שע"ז רמזו ז"ל (בב"ב כה:) הרוצה להעשיר יצפין, היינו מי שהוא בבחינת צפון ביראה גדולה וצמצום בעצמו זוכה לעשירות בפועל... מפני שירא שלא יקלקל לו העשירות כמש"נ בשלמה... והוא מדת מלכות הפלגת היראה וההכנעה בלב כמו"ש (ברכות לד:) מלך כיון שכרע שוב אינו זוקף. ועי"ז היה להם עשירות זהב בפועל... ואין בו יר"ש וכדאיתא בס"י הלב באיברים כמלך במדינה."
ההסבר:
כדי לענות על השאלה, רבי צדוק מסביר ש"זהב" ו"פנינים" אינם רק חומרים פיזיים, אלא סמלים לכתרים רוחניים (כמו שאמרו חז"ל שיש 3 כתרים: תורה, כהונה, ומלכות).
הזהב = כתר מלכות.
במשכן, שולחן הפנים היה עשוי זהב ועמד בצפון. צפון רומז ל"מצפון זהב יאתה" (עושר מגיע משם), וגם מלשון "הצפנה" - הסתרה וצמצום. מי שמצניע ומקטין את עצמו ויש בו יראת שמיים, הוא הראוי לעושר ולמלכות, כי הוא לא יושחת על ידי הכסף.
האיבר בגוף הקשור למלכות הוא הלב: ספר יצירה קובע ש"הלב הוא המלך". המלכות האמיתית מתבטאת ביראה ובהכנעה עמוקה בלב (ולכן מלך שמשתחווה בתפילה, לא מזדקף עד סופה). בני ישראל שהביאו זהב, הביאו את בחינת כתר המלכות - היראה שבלב.
חלק ג': סוד "הפנינים" - כתר כהונה (החכמה שבמוח, הנשמה הטהורה)
הטקסט: "ורב פנינים הוא נגד כתר כהונה כמ"ש (הוריות יג.) יקרה הוא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים וכן הי' בפועל שהביאו פנינים דהוא אבנים טובות לבגדי כה"ג, והוא בחי' חכמה שבמוח דהיא הנשמה שבמוח שאין בה פגם וקלקול לעולם כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא, וזהו בחי' אהרן הכהן שלא היה בו שום חטא ועון... וכמו"כ נאמר בכהן המשיח כי יחטא לאשמת העם... וי"ל כדברנו מפני שאין לו צורך בכפרה מפני שהחטא לא היה מצדו..."
ההסבר:
הפנינים = כתר כהונה.
הנשיאים הביאו אבנים טובות ("פנינים") שהיו מיועדות לבגדי הכהן הגדול. מבחינה פנימית, הכהן הגדול מייצג את ה**"חכמה שבמוח"**. המוח הוא משכן הנשמה, והנשמה בעצם טהרתה מעולם אינה חוטאת.
טהרת אהרן הכהן: רבי צדוק מסביר חידוש עצום - אהרן הכהן מעולם לא חטא באמת! אפילו בחטא "מי מריבה" (שבגללו לא נכנסו לארץ), מביא רבי צדוק מדרש שאהרן רק "שילם את המחיר" של משה (כמו אדם שלקחו את התבואה שלו כדי לכסות חוב של שכנו). כך גם לגבי כל כהן גדול שחוטא בשוגג: התורה כותבת "לאשמת העם" - כלומר, החטא של הכהן הגדול נובע מקלקול שנמצא בעם, ולא מפגם בעצמותו של הכהן. הכהן הוא נקי לחלוטין, כמו החכמה שבמוח.
חלק ד': הפתרון - צערו של משה וכוחו של "כתר תורה" (סוד הדעת)
הטקסט: "ועכ"ז וכלי יקר שפתי דעת כי משה רבינו ע"ה הי' מצר בזה שלא הי' לו שייכות לזהב ולפנינים דהיינו מלכות וכהונה כמש"נ לו 'אל תקרב הלום' אין הלום אלא מלכות... וע"ז נאמר לו כלי יקר שפתי דעת... כי בחי' מלכות בעצמה שהוא הבינה שבלב יוכל ליארע בה קלקל ע"י הלב כסיל... וגם לבחי' הכהונה שהוא החכמה שבמוח... יוכל גם כן להתהוות עוד איזה קלקל ע"י הלב שממנו תוצאות חיים להמוח, רק שורש הקיום הוא ע"י הדעת שמחבר החכמה שבמוח עם הרצון שבלב ועי"ז הוא נשמר שלא יתקלקל... וזהו עיקר כח משה רבינו ע"ה בחי' הדעת שהוא כתר תורה ועל ידו דייקא נתקיים הכתר כהונה."
ההסבר:
עכשיו מובן למה משה הצטער! הוא לא בכה על כך שאין לו "כסף" בבנק. הוא ראה שלישראל יש חלק ב"כתר מלכות" (זהב/לב/יראה) ולאהרן ולנשיאים יש חלק ב"כתר כהונה" (פנינים/מוח/חכמה). משה נזכר שה' אמר לו בסנה "אל תקרב הלום", שזה רמז לכך שמשה לא יזכה לא למלכות (שעברה לדוד) ולא לכהונה (שעברה לאהרן). משה פחד שאין לו אחיזה בעמודים שמחזיקים את המשכן והאומה!
על כך עונה לו הקב"ה: "כלי יקר שפתי דעת".
משה רבנו הוא הדעת (כתר תורה).
למה הדעת יקרה מכל? כי הלב (מלכות) יכול להתקלקל ולהיות "לב כסיל" (כמו מלכים רשעים). המוח (כהונה) הוא אמנם טהור, אבל הלב יכול למשוך אותו למטה ולבלבל אותו.
מה שומר על המערכת שלא תקרוס? הדעת! (משה רבנו). בספירות של הקבלה, ה"דעת" היא הספירה שמחברת בין החכמה (המוח) לבינה ולרגשות (הלב). משה הוא זה שמחבר את המוח ללב ונותן קיום לכל שאר הכתרים. בלי תורה - המלכות והכהונה לא יחזיקו מעמד.
חלק ה': סיכום וקישור לפתיחת חומש ויקרא
הטקסט: "וזהו הדרוש על 'ויקרא אל משה' כדאי' במדרש (פ"ז) שעמד לו מן הצד כי ספר ויקרא נקרא תורת כהנים מפני שכל עניינו מקרבנות... וחשב משה רבינו ע"ה שאין לו שום שייכות לבחינה זו. ע"ז נאמר כאן דייקא 'ויקרא אל משה' להודיע לו שעיקר ענין קדושת תורת כהנים נשתלם ונתקיים דייקא על ידי בחינתו שהוא בחי' הדעת המקשר המוח עם הלב וכדברנו הנ"ל."
ההסבר:
זה מסביר למה חומש ויקרא פותח במילים "ויקרא אל משה" (קריאה של חיבה וכבוד).
חומש ויקרא נקרא "תורת כהנים" כי הוא מלא בהלכות קורבנות. משה רבנו, מתוך הענווה והצער שלו, עמד בצד וחשב: "זה ספר של כהנים (פנינים/מוח), לי אין שייכות לזה, אני הרי לא כהן".
לכן ה' פונה אליו אישית ("ויקרא אל משה") כדי להגיד לו: טעות בידך! כל הקדושה של "תורת כהנים" (אהרן) לא יכולה להתקיים ולהיות שלמה בלי הדעת שלך (משה), שמקשרת בין המוח ללב. בלעדיך, גם הכהונה לא יכולה לפעול.
לסיכום קצר:
זהב (ישראל): כתר מלכות -> לב -> יראה.
פנינים (אהרן): כתר כהונה -> מוח -> חכמה (טהרה ללא חטא).
שפתי דעת (משה רבנו): כתר תורה -> דעת -> הכוח שמחבר, מאזן ומקיים את המוח והלב גם יחד. לכן כוחו של משה יקר מכולם, ובלי משה גם הכהונה חסרה משמעות, ולכן ה' קורא לו לפתוח את תורת הכהני
