דינא דגמרא: לקדש את השם 'ראשון'
הגמרא במסכת מגילה (ל.) קובעת שיש לקרוא את 'פרשת החודש' לפני ראש חודש ניסן. כפי הנראה, הסיבה לכך נובעת מהיסוד של "ישראל דקדשינהו לזמנים" (ברכות מט.). כשם שקידוש החודש עצמו מסור לידי כלל ישראל, כך גם מוטל עלינו לקדש ולקבוע את התואר 'ראשון' לחודש ניסן, כפי שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב).
בזמן שבית המקדש היה קיים, קידוש החודש נעשה על פי הראייה על ידי בית הדין הגדול (הסנהדרין). כל פעולה שצריכה להיעשות על ידי כלל ישראל כציבור – כגון מינוי מלך, מינוי כהן גדול או קידוש החודש – נעשית על ידי הסמכות העליונה, בית הדין הגדול. כיום, בהיעדר סנהדרין, המנהג בכל תפוצות ישראל הוא שהציבור כולו מברך ומקדש את החודש בבית הכנסת בשבת שלפניו, ובכך בא לידי ביטוי האופן שבו "ישראל קדשינהו לזמנים".
קריאת פרשת החודש אינה רק תזכורת מעשית להתכונן לפסח ולקנות את קרבן הפסח ("בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה..."), אלא יש בה עניין מהותי: ההכרזה שחודש זה הוא הראשון. את יתר חודשי השנה איננו מקדשים על פי מספרם, אלא אנו קוראים להם בשמות שעלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א, ב). אולם בניסן, לצד שמו שמופיע במגילת אסתר ("בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן"), אנו מקדשים את היותו 'הראשון'. כאן טמונה התחלה חדשה.
המדרש (שמות רבה טו, יא) שופך אור על מהותה של התחלה זו: "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל".
בעולם קיימים שני סדרי זמן: שנת החמה, שעל פיה מונות אומות העולם, ושנת הלבנה. כלל ישראל מונה גם לחמה וגם ללבנה. אולם, המדרש מחדש שכאשר בחר הקב"ה בישראל, הוא קבע בעולם סדר זמן נוסף וייחודי: "ראש חודש של גאולה". כדי להבין זאת, עלינו להעמיק במהותו של הזמן.
שני סדרי זמן: 'בראשית' ו'החודש הזה לכם'
המשנה באבות (ה, א) אומרת שבעשרה מאמרות נברא העולם. הגמרא (ר"ה לב.) שואלת הרי ישנם רק תשעה מאמרות של "ויאמר", ומתרצת: "בראשית נמי מאמר הוא".
לכאורה, למי נאמר המאמר "בראשית", הרי טרם נברא דבר? אלא, שהכלל הוא שהאפשרות לקיומו של דבר קודמת למציאותו (כפי שהמקום קודם לחפץ המונח בו). המאמר "בראשית" הוא זה שיצר את התשתית והמסגרת המאפשרת לכל שאר המאמרות לחול.
ומהי אותה מסגרת שנבראה ב"בראשית"? מפרשים רבותינו הראשונים (כגון הספורנו והגר"א) שהדבר שנברא הוא ה**'זמן'**. הבריאה כולה כפופה למסגרת הזמן, שמשמעותו תהליך של מוקדם ומאוחר, סיבה ומסובב. המילה 'ראשית' מעידה על התחלה של מהלך הצועד לקראת 'אחרית', כפי שנאמר "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו, י). זהו הפירוש הפנימי לכך שהעולם נברא "ששת ימים" – העולם נברא כ'ימים', דהיינו כתהליך.
אולם, חז"ל מגלים לנו שלצד הזמן הטבעי, קיים בעולם מהלך זמן פנימי ונסתר. העולם צועד לקראת עולם אחר – "שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב" (סנהדרין צז.). על הפסוק "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" דורשים חז"ל (בראשית רבה יד, ה): "שתי יצירות, יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא". האדם נוצר כדי לחיות במערכת הזמן של העולם הזה, אך שורשו ואחריתו שייכים למערכת קיום אחרת – העולם הבא. זהו יסוד אמונתי כה גדול, עד שחז"ל תיקנו במקדש לומר "מן העולם ועד העולם" כדי להוציא מלבם של המינים שכפרו וטענו ש"אין עולם אלא אחד" (ברכות ט, ה).
כאשר בורא העולם בחר ביעקב ובניו (שבחרו בחלקם את העולם הבא), הוא קבע עבורם "ראש חודש של גאולה". כלומר, נפתח בעולם סדר זמן חדש המוביל לאחרית אחרת – לגאולה.
בדיוק כשם שהמאמר "בראשית" איפשר את קיומה של הבריאה הפיזית, כך "החודש הזה לכם" הוא ה'בראשית' המאפשר את קיומה של הגאולה. זו הסיבה שפרשת גאולת מצרים פותחת במילים אלו. כשחז"ל אומרים "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל", הכוונה היא שבחודש ניסן נבראה האפשרות של גאולה. זהו הזמן המסוגל להחיל בתוכו את הגאולה, עד סוף כל הדורות.
מלחמות בעולם – המאבק על 'ה' ומשיחו'
לאור דברים אלו, נוכל להבין יסוד עמוק המתרחש בעולמנו. על הפסוק (בראשית יד, ב) "עָשׂוּ מִלְחָמָה" (במלחמת ארבעת המלכים את החמישה), דורשים חז"ל (בראשית רבה מב, א): "חרב פתחו רשעים – זה אמרפל וחבריו... להפיל עני ואביון – זה לוט. לטבוח ישרי דרך – זה אברהם".
זו הייתה המלחמה הראשונה בעולם. וכלל הוא, שכל פעם שדבר מופיע לראשונה (ראשית), הוא טומן בחובו את תמצית כל התולדות שיבואו אחריו. אם נבין את שורש המלחמה הראשונה, נבין את מהותן של כל המלחמות.
מלחמה היא דבר המנוגד לטבע האנושי. מדוע שאדם ימסור את נפשו וימות רק למען שאיפותיו של מלך בשר ודם? בגמרא (עבודה זרה ב:) נאמר: "מלחמות אני עשיתי". בורא העולם הוא המחולל את התסיסה הזו. המלכויות בעולם, במיוחד הגדולות והחזקות שבהן, חפצות בשליטה מוחלטת. כפי שמתאר דוד המלך: "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק... יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהילים ב, א-ב).
כל מלחמה בעולם היא בסופו של דבר הכרזה של מלך או אומה האומרים: "אני בעל הבית, אין עוד מלבדי", ומטרתם: "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ". המציאות של מלכות ה' בעולם מפריעה להם. מאז יציאת מצרים, פועל בעולם אותו סדר זמן סמוי המוביל לאחרית של גאולה, והמלכויות החומריות חשות בכך, גם אם בתת-מודע, ויוצאות להילחם כדי להוכיח את שלטונן הבלעדי. המלחמה הראשונה כוונה נגד אברהם ולוט, משום שהם נשאו בקרבם את מלכות ה' ואת זרעו של מלך המשיח.
"צפה לרגלו של משיח"
חז"ל אומרים (בראשית רבה מב, ד): "אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח".
לאור הבנתנו, חז"ל לא רק מגלים לנו את הסיבה ההיסטורית למלחמות, אלא מטילים עלינו חובה מעשית. מה אנו נדרשים לעשות כשהעולם גועש? "לצפות לרגלו של משיח".
מהי ציפייה לישועה? אין זו רק המתנה פסיבית. ציפייה משמעותה להכניס את עצמנו לתוך מסלול הזמן של "החודש הזה לכם". הבורא קבע זמן של גאולה, אך הוא יכול להתגלות רק במי שחי בתוך הזמן הזה. "רגלו של משיח" הוא אותו מהלך הצועד מראשית לאחרית, לקראת הישועה. אדם המצפה לישועה, הוא אדם שכל חייו מכוונים לאותה תכלית אמיתית, שאינו רואה בקיום הפיזי של העולם הזה את חזות הכל.
כאשר אנו קוראים את פרשת החודש, איננו רק מקיימים הכנה לפסח, אלא אנו מחילים על עצמנו את מסגרת הזמן ("הבראשית") המאפשרת לגאולה להתגלות בנו. התפקיד שלנו, ובמיוחד בדור שבו אנו רואים בחוש "מלכויות מתגרות אלו באלו", הוא לצפות לישועה ולחיות את חיינו לאור המהלך הפנימי והאמיתי של העולם.
ה' יעזור לנו שנזכה באמת להצטרף ולהשתייך לזמן של "החודש הזה לכם", ראש חודש של גאולה.
חודש טוב, וחג כשר ושמח לכל הציבור כולו.
The Law of the Gemara: Sanctifying the Title 'First'
The Gemara in Tractate Megillah (30a) establishes that Parshat HaChodesh must be read before the New Month of Nissan. It appears the reason for this stems from the principle that "Israel sanctifies the times" (Berachot 49a). Just as the sanctification of the New Moon itself is entrusted to the People of Israel, we are likewise commanded to sanctify and establish the title 'First' for the month of Nissan, as it is written: "This month shall be for you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you" (Exodus 12:2).
When the Holy Temple stood, the sanctification of the month was performed by the Great Court (the Sanhedrin) based on the sighting of the moon. Any action that must be performed by Israel as a collective—such as appointing a King, a High Priest, or sanctifying the month—is carried out by the supreme authority, the Sanhedrin. Today, in the absence of a Sanhedrin, the custom throughout the Jewish diaspora is for the entire congregation to bless and sanctify the month in the synagogue on the preceding Shabbat. In doing so, we express the concept that "Israel sanctifies the times."
Reading Parshat HaChodesh is not merely a practical reminder to prepare for Passover and purchase the Paschal lamb ("On the tenth day of this month they shall take every man a lamb..."); rather, it carries an essential significance: The declaration that this month is the First. We do not sanctify the other months of the year based on their numerical order; instead, we call them by the names that came up with us from Babylon (Jerusalem Talmud, Rosh Hashanah 1:2). However, regarding Nissan—alongside its name found in the Book of Esther ("In the first month, which is the month of Nissan")—we sanctify its status as 'The First.' Herein lies a new beginning.
The Midrash (Shemot Rabbah 15:11) sheds light on the essence of this beginning:
"When the Holy One, Blessed be He, chose His world, He established within it New Moons and years. And when He chose Jacob and his sons, He established for them a New Moon of Redemption, in which Israel was redeemed from Egypt and in which they are destined to be redeemed in the future."
There are two systems of time in the world: the Solar year, by which the nations of the world count, and the Lunar year. Israel counts by both the Sun and the Moon. However, the Midrash innovates that when G-d chose Israel, He established an additional, unique order of time: "The New Moon of Redemption." To understand this, we must delve deeper into the essence of time itself.
Two Orders of Time: 'In the Beginning' and 'This Month for You'
The Mishnah in Pirkei Avot (5:1) states that the world was created with ten utterances. The Gemara (Rosh Hashanah 32a) asks: "But there are only nine utterances of 'And He said'?" and answers: "'In the beginning' (Bereshit) is also an utterance."
To whom was the utterance "In the beginning" said, if nothing had been created yet? The principle is that the possibility for a thing to exist must precede its actual existence (just as space precedes the object placed within it). The utterance "In the beginning" created the infrastructure and the framework that allows all other utterances to take effect.
And what is that framework created in Bereshit? Our early commentators (such as Sforno and the Vilna Gaon) explain that the thing created was 'Time.' All of creation is subject to the framework of time, which implies a process of earlier and later, cause and effect. The word Reshit (Beginning) indicates the start of a process moving toward an Achrit (End/Future), as it says: "Declaring the end from the beginning" (Isaiah 46:10). This is the inner meaning of the world being created in "six days"—the world was created as 'days,' i.e., as a process.
However, our Sages reveal that alongside natural time, there exists an internal, hidden progression of time. The world marches toward another world—"Six thousand years the world exists, and one [thousand] it is destroyed" (Sanhedrin 97a). On the verse "And the L-rd G-d formed man," the Sages homiletically teach (Bereshit Rabbah 14:5): "Two formations: a formation for this world and a formation for the World to Come." Man was created to live within the time system of this world, but his root and his ultimate end belong to a different system of existence—the World to Come. This is a foundational principle of faith, so much so that the Sages ordained saying "From world to world" (from eternity to eternity) in the Temple to refute those who claimed "there is only one world" (Berachot 9:5).
When the Creator chose Jacob and his sons (who chose the World to Come as their portion), He established for them a "New Moon of Redemption." In other words, a new order of time was opened in the world, leading to a different end—to Redemption.
Just as the utterance "In the beginning" enabled the existence of physical creation, "This month shall be for you" is the Bereshit (the beginning) that enables the existence of Redemption. This is why the story of the Exodus begins with these words. When the Sages say, "In Nissan they were redeemed and in Nissan they are destined to be redeemed," they mean that in the month of Nissan, the possibility of Redemption was created. This is the time capable of containing Redemption within it, until the end of all generations.
Wars in the World: The Struggle Over 'The L-rd and His Anointed'
In light of this, we can understand a deep phenomenon occurring in our world. Regarding the verse (Genesis 14:2) "They made war" (the war of the four kings against the five), the Sages teach (Bereshit Rabbah 42:1): "'The wicked have drawn the sword'—this refers to Amraphel and his companions... 'to cast down the poor and needy'—this is Lot. 'To slay such as be of upright ways'—this is Abraham."
This was the first war in the world. It is a rule that whenever something appears for the first time (Reshit), it contains the essence of all the developments that will follow. If we understand the root of the first war, we understand the essence of all wars.
War is something contrary to human nature. Why would a person sacrifice their life and die just for the ambitions of a flesh-and-blood king? The Gemara (Avodah Zarah 2b) states: "I [G-d] have made the wars." The Creator of the world is the one who generates this ferment. The kingdoms of the world, especially the large and powerful ones, desire absolute control. As King David describes: "Why do the nations rage, and the peoples imagine a vain thing?... The kings of the earth set themselves, and the rulers take counsel together, against the L-rd, and against His anointed" (Psalms 2:1-2).
Every war in the world is ultimately a declaration by a king or a nation saying: "I am the master, there is none beside me," and their goal is: "Let us break their bands asunder." The reality of G-d's Kingship in the world disturbs them. Since the Exodus, that hidden order of time leading to the Redemption has been active in the world, and material kingdoms sense this—even subconsciously—and go out to fight to prove their exclusive rule. The first war was directed against Abraham and Lot because they carried within them the Kingship of G-d and the seed of the Messiah.
"Expect the Footsteps of the Messiah"
The Sages say (Bereshit Rabbah 42:4): "If you see kingdoms provoking one another, expect the footsteps of the Messiah."
Based on our understanding, the Sages are not just revealing the historical cause of wars, but are imposing a practical obligation upon us. What are we required to do when the world is in upheaval? "To expect the footsteps of the Messiah."
What does it mean to "expect salvation"? This is not merely passive waiting. Expectation means placing ourselves within the time track of "This month shall be for you." The Creator established a time of Redemption, but it can only be revealed in one who lives within that time. The "footsteps of the Messiah" represent that progression marching from the beginning toward the end, toward salvation. A person who expects salvation is one whose entire life is directed toward that true purpose, who does not see the physical existence of this world as the sum total of everything.
When we read Parshat HaChodesh, we are not just preparing for Passover; we are applying to ourselves the framework of time (the Bereshit) that allows Redemption to be revealed within us. Our role—especially in a generation where we tangibly see "kingdoms provoking one another"—is to expect salvation and to live our lives in light of the internal and true progression of the world.
May G-d help us merit to truly join and belong to the time of "This month shall be for you," the New Moon of Redemption.
A good month, and a Kosher and happy holiday to the entire community.
