לרפואת מרים בת חיה בתוך שח"י
If you come into shul on Friday evening and the Chazan says "Bo-ri-chu esssss Hasheeeeemmmmmm Hamivoooorrrrruuuuucchhhhhh" and you haven't davened mincha yet DON'T ANSWER "Baruch Hashem Hamivoruch" etc because once you do you can't daven mincha since answering Borchu is considered accepting Shabbos - and making a condition that you don't want to accept Shabbos doesn't help...
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יח
שאלה: בית כנסת שמתפללים בו מנינים רבים בזה אחר זה, כמו בכותל המערבי, ונכנס אדם להתפלל שם בערב שבת מנחה וערבית, וקודם שהתפלל מנחה שמע משליח צבור של מנין אחר שאומר ברכו את ה' המבורך, של תפלת ערבית, האם יענה ברוך ה' המבורך עם הצבור, או לא?
תשובה: כתב המרדכי (בפרק ב' דשבת סימן רצו) וזו לשונו: מי ששהה להתפלל מנחה וכבר ענה עם הקהל ברכו, הואיל ועשהו קודש לא יעשנו חול, להתפלל מנחה של חול, אלא יתפלל שתים של שבת. כן פסק רבינו שמואל מבייברק. ע"כ. וכן כתב בהגהות מיימוני (בסוף פרק ה' מהלכות שבת). וזו לשון הארחות חיים (בסדר תפלת ערבית של שבת אות א', דף סא ע"ב): מי שנכנס לבית הכנסת אחר תפלת מנחה (של הצבור), והוא לא התפלל מנחה, יענה קדיש עם הקהל, ותיכף יקום להתפלל מנחה, ולא יענה ברכו עם הקהל, כי אחר ברכו לא יוכל להתפלל שמונה עשרה של מנחה אחר שקיבל עליו שבת. וכן מצאתי כתוב בשם גאון שקיבל מרבותיו. ע"כ. וכן כתב בספר האגודה (סוף פרק במה מדליקין סימן נ'), שכתבו הגדולים, מי שלא התפלל מנחה בערב שבת ומצא שהשליח צבור אומר ברכו, לא יענה ברכו עם הקהל, כי לאחר שיענה ברכו לא יוכל להתפלל מנחה שהיא של חול, ויצטרך להתפלל שתים של שבת. ע"כ. ובשו"ת תרומת הדשן (סימן ד'), הביא דברי המרדכי הנ"ל, וכתב, ונראה לי שאם יבוא אדם בערב שבת לבית הכנסת סמוך לברכו, לא ימתין מלהתפלל מנחה עד לאחר שיענה ברכו, כמו שצריך לעשות בשאר ימים, שמכיון שהשעה עוברת לתפלת מנחה אם יענה ברכו, כדפירשתי בשם המרדכי, אין להקפיד באופן כזה אם לא יענה ברכו. וכן מבואר כיוצא בזה בסמ"ק במצות תפלה, לענין עניית מודים עם הצבור, ונראה שהוא הדין לגבי עניית ברכו. ע"כ. ודע כי בשו"ת ריב"ם שנייטוך (תלמיד הגאון רבי נתן אדלר, נדפס תר"נ) סימן יח, נדפסה תשובת התרומת הדשן סימן ד', ככתבה וכלשונה, אות באות תיבה בתיבה, וכן כמה תשובות שנדפסו שם מועתקים מספר תרומת הדשן, (כגון מ"ש שם בסימן ה', הוא מתרומת הדשן סימן ב', ומ"ש שם סימן ו', מועתק מתרומת הדשן סימן ג', ומ"ש שם סימן ז', מועתק מתרומת הדשן סימן ה', וכן מ"ש בסימן ח', מועתק מתרומת הדשן סימן ו', וכן הלאה כמה תשובות, כאשר יחזה המעיין שם). וכנראה שהגאון המחבר העתיק דברי התרומת הדשן לעת מצוא, ושלוחא הוא דעוית, והכניס תשובות אלו בספרו של הריב"ם שנייטוך. ולפלא על ספר ארחות חיים החדש (סימן רסז סק"א), שהביא מה שכתב בתשובת ריב"ם שנייטוך סימן יח ככתבה וכלשונה, ולא הרגיש שזוהי תשובת התרומת הדשן, אשר הביאה מרן הבית יוסף (סוף סימן רסג). ומוכח מדברי כל הפוסקים הנ"ל, שאם עדיין לא התפלל מנחה, לא יענה ברכו כלל, ואינו יכול לענות ברכו באופן שיתנה שאינו רוצה לקבל שבת בעניית ברכו, שכל שענה ברכו עם הקהל, שבזה הם מקבלים עליהם שבת, (וכמבואר בשלחן ערוך /או"ח/ סימן רסא סעיף ד'), חלה עליו גם כן קדושת שבת על כל פנים, ואינו מועיל בזה תנאי. וכעין מה שפסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן רסג סעיף יא), שאם קדם היחיד והתפלל ערבית של שבת, אפילו אם אמר שאינו רוצה לקבל שבת אסור הוא בעשיית מלאכה. ע"ש. והוא הדין לגבי תפלת מנחה, שהואיל ועשאו קודש לא יעשנו חול. וכן הדין אם ענה ברכו עם הצבור. (אלא שיש לדחות, שדוקא בתפלת שבת שהזכיר קדושת היום בתפלה אי אפשר לעשותו חול, כמו שכתב בבית יוסף, מה שאין כן ברכו. ועיין בדרישה אות ב', ובאליה רבה ס"ק כה, ובהגהות רעק"א שם. ודו"ק). והרי גם לגבי הדלקת הנרות, לדעת בעל הלכות גדולות, שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, מבואר באור זרוע חלק ב' (סימן יא) שאינו מועיל תנאי לומר שאינו רוצה לקבל שבת בהדלקת הנרות. וכן כתב בארחות חיים (הלכות הדלקת הנרות בערב שבת, אות ב', דף מד ע"ג) בשם רבינו פרץ, שהמדליק נרות בערב שבת, אין לך קבלת שבת גדולה מזו ואינו מועיל בזה שום תנאי. ע"כ. וכן כתב הכל בו (סימן לא). ואמנם דעת מהר"ם בספר תשב"ץ (סימן ח'), וכן הובא במרדכי (סוף פרק במה מדליקין), ובהגהות מיימוני (סוף פרק ה'), וכן הוא בארחות חיים ובכל בו שם, שהמדליק נרות בערב שבת יכול להתנות שאינו מקבל עליו שבת עד שיתחיל השליח צבור בתפלת ערבית של שבת. ע"ש. (ומה שכתב בספר תשב"ץ סימן יד, שלאשה המדליקה נרות בערב שבת אינו מועיל שום תנאי, דברי רבינו פרץ הם, שהגיה כן על דברי מהר"ם, וכמו שכתבו בארחות חיים וכל בו שם). אך נראה מדברי מרן השלחן ערוך /או"ח/ (סימן רסג סעיף י') שמסכים לדברי רבינו פרץ שאין תנאי מועיל בזה. ואף לדברי הרמ"א בהגה שם שכתב שמועיל תנאי בהדלקת הנרות, יש לומר שמודה הוא לענין עניית ברכות עם הצבור שמקבלים שבת בעניית ברכו, שאין תנאי מועיל בזה, ולכן פסקו הארחות חיים והאגודה בסכינא חריפא שאם עדיין לא התפלל מנחה לא יענה ברכו, ולא אמרו שיענה ברכו בתנאי שאינו מקבל עליו את השבת, וכן נראה ממה שכתב התרומת הדשן הנ"ל, שלא ימתין מלהתפלל מנחה לענות ברכו, כיון שהשעה עוברת לתפלת מנחה אם יענה ברכו, ולא כתב שימתין ויענה ברכו על תנאי שאינו רוצה לקבל שבת, אלא ודאי שאין תנאי מועיל בעניית ברכו, ולכן נראה שגם כשנכנס בשעה שהצבור עונים ברכו לא יענה אחריהם כדי שלא יפסיד תפלת מנחה.
והן אמת שיש להעיר ממה שכתב התרומת הדשן שם: שאחד מהגדולים מצא בתשובות מהראשונים, שמי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת, אל יתפלל מנחה באותו בית כנסת שבו הצבור מתפללים ערבית של שבת, שהואיל והצבור קידשו את היום ועשאוהו קודש, לא יעשנו חול אצלם בתפלת מנחה של חול, אלא יצא חוץ לבית הכנסת ויתפלל שם מנחה. ושכן היה רגיל להורות. ולכאורה צריך להתיישב במה שכתב המרדכי, שאם שהה להתפלל מנחה בערב שבת וענה עם הקהל ברכו, הואיל ועשאו קודש לא יעשנו חול אלא יתפלל שתים של שבת. ומשמע שאין לו תקנה כלל להתפלל מנחה, אלא יתפלל שתים של שבת. ויש לומר דלא פליגי, שיפה דקדק המרדכי בלשונו וכתב שכבר ענה עם הקהל ברכו, שדוקא באופן כזה שהוא עצמו עשאו קודש לא יעשנו חול, ואין לו תקנה, אלא יתפלל שתים של שבת. אבל אם לא ענה עמהם, כגון שלא היה בבית הכנסת, יכול לעשותו חול שלא בפניהם. ע"כ. (וכן פסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ סימן רסג סעיף טו וזו לשונו: מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקיבלו הקהל שבת, לא יתפלל מנחה באותו בית כנסת, אלא יצא לחוץ ויתפלל מנחה של חול, והוא שלא קיבל שבת עמהם, אבל אם ענה ברכו וקיבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית שתים של שבת ע"א) והנה ממה שכתב בתרומת הדשן שאם לא ענה עמהם כגון שלא היה בבית הכנסת יכול לעשותו חול שלא בפניהם, משמע שאם היה בבית הכנסת בשעת ברכו, חייב לענות עמהם ברכו, אף על פי שיפסיד תפלת מנחה. (ורק כשבא סמוך לברכו לא ימתין לענות ברכו עם הקהל כמו בשאר ימי החול. אלא יתחיל להתפלל מנחה מיד). וכ"כ בספר תורת חיים סופר (סי' רסג ס"ק נה). ע"ש. אולם בהיות ונודע מה שכתב המהרש"ל בספר ים של שלמה (ביצה פרק ה' סימן ו'), שאין דרך המהרא"י בעל תרומת הדשן לחלוק על דברי הראשונים בלי ראיה גמורה וסיוע משאר המחברים, ולכן אם כתב דבר הלכה בניגוד לדעת הרמב"ם, בודאי שלא ראהו, ונקטינן כדברי הרמב"ם. ע"ש. וכאן הרי מפורש בארחות חיים בשם גאון שלא יענה ברכו עם הקהל, וכן מוכח להדיא בספר האגודה, [ועינו הבדולח של מהרא"י כבר ראתה ספר האגודה שהיה בזמן רבינו יעקב בעל הטורים, ומזכירו בכמה מקומות, וכמו שכתב מרן החיד"א בשם הגדולים חלק א' דף כא ע"א, ובדפוס חדש מערכת ז' אות א'. ושוב ראיתי להאליה רבה (סימן רסג ס"ק לג) שתפס בזה על התרומת הדשן, שלא ראה מה שכתב בספר האגודה שאם שמע ברכו לא יענה, כדי שלא יפסיד מנחה. ע"ש]. ואפשר שגם התרומת הדשן שכתב כגון שלא היה בבית הכנסת, לרווחא דמילתא כתב כן, ולא נתכוון לומר שאם היה בבית הכנסת חייב לענות ברכו עם הקהל, אף על פי שעל ידי כך יפסיד תפלת מנחה ויצטרך להתפלל ערבית שתים של שבת, לפיכך נראה שהעיקר להלכה שאף אם בא בשעה שהשליח צבור אומר ברכו, לא יענה ברכו עם הקהל, כדי שלא יפסיד תפלת מנחה, ואין תנאי מועיל בזה כלל.
אמנם ראיתי להגאון רבי עקיבא איגר בהגהותיו לאורח חיים (סימן רסג סעיף טו), שדייק מדברי התרומת הדשן הנ"ל שכתב והוא שלא קבל שבת עמהם, כגון שלא היה בבית הכנסת ולא ענה ברכו, משמע שאם הוא בבית הכנסת מחוייב הוא לענות ברכו, אבל האגודה כתב שאם בא לבית הכנסת כשאומרים ברכו לא יענה עמהם. ולפי מה שכתבנו לעיל בסעיף יא שלפי מה דקיימא לן שבהדלקת הנרות יכול להתנות שאינו מקבל שבת, הוא הדין בברכו שלפני תפלת ערבית, אם כן יש לומר שצריך לענות ברכו ולהתנות שאינו מקבל שבת, ואז יוכל להתפלל מנחה חוץ לבית הכנסת. ע"כ. ובאמת שכבר הבאנו דברי הארחות חיים בשם גאון שפסק כדברי האגודה שלא יענה ברכו כלל, ואין תנאי מועיל, וגם מדברי התרומת הדשן שכתב שהבא סמוך לברכו לא ימתין לענות ברכו כמו בשאר הימים מפני שהשעה עוברת לתפלת מנחה אם יענה ברכו, מוכח שאין תנאי מועיל, שאם לא כן הרי יוכל להמתין ולענות ברכו על ידי תנאי. ומכל מקום סבירא ליה להגאון רבי עקיבא איגר שהאגודה וכן התרומת הדשן אזלי בשיטת הסוברים שאין תנאי מועיל בהדלקת הנרות של שבת, מה שאין כן לשיטת הרמ"א דסבירא ליה שתנאי מועיל בהדלקת הנרות, יש לומר שהוא הדין לגבי ברכו. (ולא דמי למי שהתפלל ערבית של שבת דלא מהני תנאי לכל הדעות, וכמו שכתב מרן הבית יוסף, וכן כתב בעולת שבת סימן רסג סק"ז. ע"ש. דשאני התם שהזכיר קדושת השבת בתפלה). וכן כתב בספר מאורי אור (באר שבע, דף קב ע"ב) שאף על פי שמדברי התרומת הדשן מוכח שבכל ענין לא יענה ברכו, ולא מהני תנאי, זהו מפני שסובר כדעת האומרים דלא מהני תנאי בהדלקה, מה שאין כן לדידן דמהני תנאי בהדלקה, הוא הדין לעניית ברכו וכו'. ע"ש. אולם עדיין יש לומר שהרמ"א שפסק דמהני תנאי בהדלקה, משום שבעיקר הדין אם קבלת שבת תלויה בהדלקה, יש מחלוקת בראשונים, שאף שדעת בעל הלכות גדולות קבלת שבת תלויה בהדלקה, רבו החולקים עליו, ומהם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והמאירי, בפרק במה מדליקין (שבת כג:), שכולם כתבו לדחות דבריו. וכן דעת הרא"ש בסוף פרק במה מדליקין (לה:). וכן כתב רבינו שמשון, הובא באור זרוע חלק ב' (סימן יא), ובהגהות מיימוני (סוף פרק ה' מהלכות שבת). וכתב בשבולי הלקט (סימן נט) שכן מצא בדברי הגאונים. וכן כתב הר"ן (שבת כג:) בשם התוספות. ובחידושי הר"ן שם הביא כן בשם הרא"ה. ע"ש. ולכן הואיל ולדעת רוב הפוסקים אין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, דיינו להחמיר בזה כדברי בעל הלכות גדולות כשלא היה שום תנאי, מפני שכן המנהג, אבל כשהיה תנאי בדבר, יש לסמוך על המהר"ם והמרדכי דסבירא להו דשפיר מהני תנאי בהדלקה, אבל בעניית ברכו יש לומר דלא מהני תנאי, כדברי הארחות חיים והאגודה והתרומת הדשן, ובפרט שעניית ברכו היא עם הצבור שמקבלים שבת בענייתם, לפיכך אין היחיד יכול להוציא עצמו מן הכלל. (ועיין באליה רבה ס"ק כח. וי"ל). וכן העיר קצת מזה על הגרע"א בספר תורת חיים סופר (סי' רסג סוף ס"ק נה). ע"ש. [וע' בשו"ת באר משה ח"א (סי' טו אות ג) שכתב ג"כ שבעניית ברכו לא מהני תנאי. וע' מה שכתב שם בסוף אות ד'. ודו"ק].
ואנכי הרואה להרב מאורי אור הנ"ל שכתב, שמלשון מרן השלחן ערוך /או"ח סי' רס"ג/ בסעיף טו שכתב, שאם ענה ברכו וקיבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל מנחה של חול, משמע שדוקא כשענה ברכו לשם קבלת שבת כשאר צבור, אבל אם דעתו להתפלל מנחה וענה בסתם דרך מצוה כמו שעושה גם בחול אין לחוש, דשפיר חשיב כתנאי של הדלקת הנרות. וכן מוכח ממה שכתב בבית יוסף שלא ימתין במנחה עד לאחר עניית ברכו, והרי פשיטא שלא ידחה תפלת מנחה משום עניית ברכו, אלא ודאי כדברינו וכו'. ע"ש. וכן כתב בשו"ת פעולת צדיק חלק ג' (סימן קא). ולפע"ד אין זה דעת מרן, שהרי בדין הדלקת הנר /או"ח/ (סימן רסג סעיף י') מוכח דסבירא ליה שלדעת בעל הלכות גדולות שקבלת שבת תלויה בהדלקה, העיקר כהאומרים דלא מהני תנאי. (ולכן הביא סברתם ביש אומרים בתרא, שידוע הכלל יש אומרים ויש אומרים, הלכה כיש אומרים בתרא). וכל שכן כאן בדין עניית ברכו שלא יועיל תנאי, כיון שענייתו היא עם הצבור שמקבלים שבת. והרי מרן הבית יוסף העתיק דברי התרומת הדשן הנ"ל שהבא לבית הכנסת סמוך לברכו, לא ימתין מלהתפלל מנחה עד לאחר שיענה ברכו, שכיון שהשעה עוברת לתפלת מנחה אם יענה עמהם וכו', ומוכח דלא מהני תנאי בזה, שאם לא כן ימתין ויענה ברכו בתנאי שאינו רוצה לקבל שבת, וכמו שדייקנו לעיל, ומה שדחק המאורי אור לפרש, שלא נכון לכתחלה לענות ברכו אפילו מתכוין רק למצוה בעלמא, ולכן נחשב כשעה עוברת, אינו מחוור כלל, והפשט לא יופשט שפירוש השעה עוברת היינו שאז לא יוכל להתפלל מנחה, שמאחר שעשאו קודש לא יעשנו חול. ואין תנאי מועיל בזה. ועוד שבבית יוסף העתיק גם לשון התרומת הדשן שאם לא ענה ברכו כגון שלא היה בבית הכנסת יתפלל מנחה מחוץ לבית הכנסת, ומוכח שאם היה בבית הכנסת, לא יוכל לענות ברכו על ידי תנאי, שאז יוכל להתפלל מנחה אחר כך, אלמא דלא מהני תנאי כלל. וכן הוכיח במישור הגאון רבי אלעזר בן טובו בספר פקודת אלעזר (סימן רסג דף צג סוף ע"א בהערה). ע"ש. ובאמת שאף על פי שבספר פקודת אלעזר שם (דף צב ע"ד) דייק גם הוא מלשון מרן השלחן ערוך שאם ענה ברכו וקיבל שבת עמהם, שנראה שדוקא באופן שהיתה כוונתו לקבל שבת, או לכל הפחות בסתם, אבל אם כיון שלא לקבל שבת רשאי להתפלל אחר כך מנחה וכו'. ע"ש. ועיין עוד בהערה שם. הרי מדברי הבית יוסף שהעתיק דברי התרומת הדשן מוכח להיפך, וכנ"ל. ובאמת שהלבוש כתב שאם ענה ברכו הרי קיבל עליו שבת. וכן כתב בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן בסעיף כג. אלמא שסתם עניית ברכו הויא קבלת שבת. וכן מוכח מדברי המרדכי והגהות מיימוני. ולכן אף על פי שגם בספר כף החיים (סימן רסג ס"ק צה) כתב, שאם ענה ברכו ונתכוון שלא לקבל שבת בענייתו, יכול להתפלל מנחה אחר כך. ע"ש. וכן פסק הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חאו"ח ח"ג סימן לז). ע"ש. מכל מקום העיקר להלכה שאפילו באופן כזה אינו רשאי להתפלל מנחה אחר כך. וכן מוכח מדברי המשנה ברורה (סימן רסג ס"ק סב). וכן האריך הרחיב בזה הגאון רבי אברהם חיים נאה בספר קצות השלחן בבדי השלחן (סימן עז אות ז'), והעלה שאין תנאי מועיל בעניית ברכו עם הצבור, ולכן אם ענה אינו רשאי להתפלל מנחה אחר כך. ע"ש. וכן העלה הרה"ג רבי בן ציון ליכטמן בספר בני ציון (סימן רסג ס"ק כה). וכן עיקר ודע שכל זה דוקא בערב שבת, שאם יענה ברכו עם הצבור כבר עשאו קודש, ואינו רשאי לעשותו חול להתפלל מנחה של חול, וכמו שאמרו בתענית (ד:) אחר שעשיתו קודש תעשנו חול? אבל בשאר ימי החול רשאי לענות ברכו, ולהתפלל מנחה אחר כך, ואין לומר אחר שעשאו לילה היאך יעשנו יום, שהרי תפלת מנחה שוה לתפלת ערבית, ואין שום הבדל ביניהם, זולת אמירת קדושה בחזרת תפלת מנחה, שלא תקנו חכמים חזרת השליח צבור בערבית, הואיל ותפלת ערבית רשות, כמו שכתב הרמב"ם (בפרק ט' מהלכות תפלה הלכה ט'), ובתשובת הרשב"א שהובאה בבית יוסף (סימן רלז). וכן כתב הראב"ן בתשובה (סימן קסט). ע"ש. וכן מתבאר בתשובת תרומת הדשן (סימן ד'), שיש לחלק בזה בין ערב שבת לשאר ימים. ע"ש. וכן כתב בספר מאורי אור (באר שבע דף קב ע"ב). וכן העלה בשו"ת תורת יקותיאל (סימן מ'). ע"ש. ואף שבשו"ת גור אריה יהודה (סימן קו) כתב, שהמתפלל ערבית אף בימי החול אינו רשאי לענות קדושה אחר כך, דהוי תרתי דסתרי, וכמו שכתב כיוצא בזה התרומת הדשן סימן ד' בשם המרדכי, שאם קיבל שבת בעניית ברכו, אינו יכול להתפלל מנחה אחר כך, והובא להלכה בשו"ת יגל יעקב (חלק אורח חיים סימן כה). וכן כתב בספר ערך שי (סימן רלו). ע"ש. וכן פסק הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק אורח חיים סימן צד). ע"ש. אולם בשו"ת תפארת אדם אוסטרייכר (סימן ח') כתב לדחות דברי הגור אריה יהודה בזה, שאין בזה משום תרתי דסתרי, שגם בלילה מותר לענות קדושה, ושכן מצינו בתפלת נעילה. ע"ש. גם בשו"ת עמודי אש (סימן ג' אות יט) דחה דברי הגור אריה יהודה הנ"ל, שאין לדמות חול לשבת בזה. ע"ש. וכן העלה הרב המגיה בשו"ת מעט מים (סימן קא). ע"ש. וכן כתב בשו"ת באר משה ח"א (סי' טו אות ו, דף לט ע"א). ע"ש. ובאמת שאף בערב שבת אפילו לאחר שהתפלל תפלת ערבית של שבת, נראה שרשאי לענות קדושה ואמן אחר חזרת השליח צבור ששומע ממנין אחר, וכמו שהעלה הגאון רבי שמ"ח גאגין בשו"ת ישמח לב (חלק אורח חיים סימן טז), ושלא כמו שכתב הרה"ג רבי רחמים חי חויתה הכהן בירחון אור תורה (חוברת א' סימן א'). ע"ש. ועיין בספר קצות השלחן בבדי השלחן חלק ג' (דף כד ע"ב). ואכמ"ל.
בסיכום: הנכנס לבית הכנסת בערב שבת להתפלל מנחה וערבית, וקודם תפלת מנחה שמע משליח צבור של מנין אחר, ברכו את ה' המבורך, לא יענה ברוך ה' המבורך, שאם יענה ברכו עם הצבור, לא יוכל להתפלל מנחה אחר כך, שאחר שעשאו קודש לא יעשנו חול, ואין תנאי מועיל בזה כלל. ואם עבר וענה ברכו, לא יתפלל מנחה אלא צריך להתפלל ערבית שתים של שבת.
