The correct path is first to live according to Halacha, then fix his feelings and middos and then to purify the intellect. But sometimes one just can't/won't do what is right and thus needs to start with the intellect. We all have a yetzer hara which is at times overwhelming. As the gemara [Brachos 32] says:
אמר רבי חמא ברבי חנינא: אלמלא שלש מקראות הללו - נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל ; חד דכתיב 'ואשר הרעותי', וחד דכתיב (ירמיהו יח ו) [הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה’] הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, וחד דכתיב (יחזקאל לו כו) [ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם] והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.
We all have free choice but at times it is exceptionally hard to practice it. So such a person should LEARN AND LEARN AND LEARN and over the course of time he will fix his middos and maasim. As the medrash famously says הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו ומתוך שמתעסקין בה המאור שבה יחזירום למוטב
צריך להחל בטהרת המעשה, ולטהר אחר כך את ההרגשה והמדות, ולעלות מזה
לטהרת השכל, ואז הענינים הולכים כסדרם, אשרי מי שזוכה לכך. אבל לפעמים מזדמן הדבר
שאי אפשר לאדם לעסוק בתיקונים כסדר, ואיש כזה אסור לו להביט על סדר, כי אם יחטוף
מכל הבא, וכשרוחו מוכשר לעילוי הדעות יעלה, ויזכך, ירחיב, יגדיל תורה ויאדיר. אף
על פי שרבו עליו תביעותיו מצד התכונה של ההרגש ושל המעשים, שלא נתקנו עדיין ולא
הובררו, ואפילו אם יהיו מהיותר כבדים שבהם, שהם ענינים שבין אדם לחברו, מכל מקום
הוא לא יעזוב את עלייתו, ואת פעולתו לטובה ולעילוי, בכל אשר תשיג ידו, אף על פי
שיהיה מנוע מאיזה צד שיהיה, בין מצד חסרון היכולת, בין אפילו מצד חסרון הרצון, כי
לפעמים מזדמן, שחסרון רצון הוא גם כן דומה לאונס. ואף על פי שחלילה להשתמש
בהתנצלות של הכופרים בבחירה חפשית, שהיא דעה מושחתת, מכל מקום לפעמים ישנם צחצוחים
מדעה זו, שמביאים רפואה למחלות קשות שבנפש, היוצאים מהכלל של אלמלא שלשה מקראות
הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל. והכלל הוא, שהאדם לפי גדלו בהשגה ובחשק הגדלת
הטוב, יגדיל וירחיב מעשהו, ולא יבהל ולא יפחד משום עיכוב, לא רוחני ולא חמרי,
וכשמתחזקים ומתמלאים אומץ, מתחלת גבורת קודש של מעלה לפעם בנשמה, ולהצליח את כל
דרכיה.
