לזכות משה יהודה בן פעשא דינה
Eldad and Meidad prophesied in the camp. What was their prophecy? That Moshe is going to die and Yehoshua is going to bring us into Eretz Yisrael. That means that we are not on the level to go in with Moshe because that would entail living on a completely spiritual level. Since the Jews complained and wanted real food and not the spiritual מן , that proved that they were not ready for a Moshe-esque entry into E.Y.
According to a second opinion they prophesied about the war of Gog and Magog. The impurity of Gog and Magog is פריקת עול - throwing off G-d's yoke. By asking for regular food, they rejected the pure angelic מן and put themselves in the world of the mixture of good and bad. That is a world of פריקת עול and thus Gog and Magog.
See in more detail:
שם משמואל במדבר פרשת בהעלותך שנה תר"ע
אלדד ומידד מתנבאים במחנה. בש"ס סנהדרין (י"ז א) ומה נבואה נתנבאו, אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ וכו', ר"נ אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין. להבין מה זו שייכות לכאן.
הענין מבואר בגמ' יומא (ה' ב) שלעתיד יכניס משה רבינו ע"ה את ישראל לארץ, וצריך להבין דטעמו של הזוה"ק דמעלת משה היא גבוהה מאוד מא"י וע"כ לא נכנס, ומה נשתנה לעתיד. וי"ל דהנה מרע"ה שנזדכך גופו כ"כ עד שהי' גופו יותר קדוש משרפים ואופנים, כמבואר במדרש, ושע"כ המן שהי' בזכות משה הי' לחם רוחני והיו טועמים בו כל הטעמים והי' נותן חיות אך אינו משביע, וזה שהתאוו למאכל גס שיהי' בו גם להשביע רעבונם. והנה באם עמדו ישראל בנסיונן והי' נכנע כל הסט"א ע"י הליכתם במדבר אז הי' גם גופם נזדכך מאד כמו שראוי לאוכלי המן שהוא מאכל מזוכך, לחם שמה"ש אוכלין, והיו באים לתיקון הגמור כמו אדה"ר קודם החטא, ואדה"ר קודם החטא הי' משכנו בג"ע, ששם משכן הנשמות עתה, ואף שאין הנשמה נהנית מכל עניני חומריות, שבהכרח שהג"ע נתעלה מכל חומריות והכל שמה ברוחניות, וממילא אדה"ר קודם החטא שהי' משכנו שמה, ע"כ לומר שלא הי' גופו בחומריות כמו עתה שנתלבש בגוף גם כתנות עור, ומקודם הי' גופו כולו ספירי כתנות אור כמ"ש המפרשים ז"ל וברע"מ (זוה"ק ח"ג פ"ג א) אדם קדמאה לא הו"ל מהאי עלמא כלום ונתבררו הדברים היטב בלקוטי תורה (פ' בראשית), עיין שם.
וממוצא הדברים נשמע שבאם לא היו ישראל מקלקלים מעשיהם במדבר והיו באים לתיקון הגמור כמו אדה"ר קודם החטא הי' גופם נמי נעשה ספירי, ובהכרח שגם א"י היתה מתעלה אז והיתה יוצאת מכלל ארץ חומרית לרוחנית כמו הג"ע, ואז היתה א"י ראוי' גם למשה וכמו שיהי' לעתיד אחר התיקון הגמור שאז אחר ההזדככות תהי' ראוי' גם למשה, אבל מאחר שהתאוו למאכל גס ולא נזדכך גופם ונשארו בכתנות עור, וכ"כ א"י צריכה להיות בגשמיות כדי שתהי' נאותה למושב בנ"י שוב הוא גרעון למשה ליכנס שמה. וזה שהתנבאו עתה דוקא משה מת כו' לעורר לבב בנ"י בתשובה בהודיעם מה שאבדו.
ומ"ד שנתנבאו על מלחמת גוג ומגוג היינו דכשהיו בנ"י במדבר ואכלו את המן מאכל רוחני היו טועמין טעם תורה ומצוות, והיו אצלם התורה והמצוות כולו תענוג בלי עול, כי היו טועמין המתיקות שבהן, והעול אצלם הי' כמו במלאכים שנאמר עליהם וכולם מקבלים עליהם עול, והיינו שלא לאחוז א"ע במדרגה גבוהה מהם. והנה הקליפה של גוג ומגוג היא פריקת עול כמ"ש (תהלים ב') ננתקה וגו' ונשליכה וגו', והקליפה הזאת נמשכת ממה שיש תערובת טו"ר בין בנ"י פורקי עול, ואם היו בנ"י במדרגתם שלא יהי' עליהם התורה והמצוות לעול, והי' גם הע"ר מתתקן בצד מה, לא היתה הקליפה של פריקת עול במציאות, והי' אז התיקון הגמור, אך כששאלו מאכל גשמי, אבדו המתיקות מתורה ומצוות ונעשו עליהם לעול, ויש בישראל אנשים שמקור מוצאם מהע"ר שפורקין העול ח"ו, נעשה מזה קליפת פריקת עול, וזה התנבאו תיכף במן על מלחמת גו"מ, והבן.
והנה שבת מצלת ממלחמת גו"מ כמאמרם ז"ל (שבת קי"ח א), כי שבת היא אהבה ורצון בלי עול, כדאיתא בזוה"ק. ממילא אין הקליפה של גו"מ שולטת עליו כלל כנ"ל, ואם היו כל ישראל שומרים שבת ויו"ט היתה מתבטלת מכל וכל, אבל עכ"פ בפרטות אצל איש מישראל השומר שבת נתבטלה מאצלו. והבן:
