Thoughts on me...
My very essence is nothing [without the will of Hashem who gives us life]. My feeling of my essence is nothing. Since my very essence is nothing, of course the feeling that I have about it is meaningless. My desire to do good is nothing - since I am nothing. My possibility to carry out good is nothing [since even my desire is nothing]. My actualizing of the good is nothing. My ability to withstand opposing forces that stop me from doing good is nothing.
In summation - I am one big ZERO!!! Actually - MANY big zeros.
Sound bad??
I will tell you worse. We all say this EVERY MORNING!!:-)
Indeed, all that truly exists is G-d and our job is to be a good כלי to carry out His will.
Lameer zein - Let's see:-).
מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקנו, מה כחנו, מה גבורתנו
האפסיות של כל נוצר, בהיותו נחשב למציאות בפני עצמו, באה להכרה בששה צדדים, האחד, עצם המהות שהוא אין ואפס, כי אין לשום נברא שום עמדה עצמית כלל, זולת חפץ הבורא המקיים אותו. השני, הרגשת המהות שלו, שאי אפשר כלל שירגיש את מציאותו למציאות מוחלטה, מאחר שהמקור שממנו נובעת הרגשתו זו היא עצם מהותו, והרי הוא דבר שאינו ראוי כלל מצד עצמו לשם מציאות, ואיך תוכל הרגשתו במציאותו, שהיא התאור הראשון למהות של חיים, להיות נחשבת להרגשת מציאות. השלישי, היא אפסיות הרצון להשפיע טוב, כי איך תוכל שאיפה של חסד והטבה להיות מיוסדת במציאות כזאת, שאינה כלל מציאות באמת. הרביעי, בדבר האפשרות לגשם את החפץ הטוב, שזהו דבר הנותן איזו הערכה חשובה להמצוי, ואיך נוכל ליחש איזה ערך לאפשרות היכולת לגשם את הטוב ולהגדירו, בשעה שאפילו השאיפה של ההטבה בעצמה אין לה יסוד קבוע. החמישי, המשכת הגשום והפעל של הטוב, שבודאי אין לה מקום, מאחר שאין מקום אפילו להתחלת המפעל, מפני חוסר הבסיס של המציאות לכל מצוי מצד עצמו, שהכל כלא נחשב זולת אור בורא כל, המופע במציאותו של כל נמצא. והששי הוא העדר היכולת לעמוד נגד כל מהרס המציאות ומחריבה, שאין מקום ליכולת זאת שתצא אל הפעל, מפני כשלון הכח שיש לכל מצוי מצד עצמו. וע"ז אנו אומרים אלו ששת התארים: מה אנו, נגד אפסיות המהות, מה חיינו, נגד אפסיות ההרגשה של המציאות שלנו, מה חסדנו, נגד חוסר הבסיס של השאיפה לטוב, מה צדקנו, נגד חוסר כח המגשם את הטוב, שהוא כח הצדק, לעומת כח החסד, שהוא ענין השאיפה מצד עצמה, מה כחנו, נגד האפשריות של המשכת הטוב, מה גבורתנו נגד האפשריות של העמדה נגד כל העומד להחריב ולהפריע את הטוב ואת ההשפעה הראויה להביא תועלת לברואים, שכולם אינם נחשבים לדברים מבוססים מצד עצמם, ואינם מצויים כ"א מצד כחו של יוצר כל ב"ה, המושפע עליהם ברב חסדו וטובו.
