לרפואת רפאל חיים דב בן ריסה שושנה
Flushing the toilet on Shabbos when there is this blue or pink or other color toilet cleanser in the toilet bowl intended to clean and neutralize the smell.
One possible problem is צובע - coloring. But no problem because we pasken that there is no צביעה with food and drink.
Another possible problem is מוליד ריחא - creating a new smell [in the water] but this is also not a problem for various reasons among which is that the smell is already there and the flusher is just causing new water to enter and be "fragranced". Another is that many hold that there is no מוליד ריחא when it comes to food or drink. Also, the person is less interested in the new smell and more interested in removing the foul smell.
I am reminded of the smiling housewife in the TV commercial who makes it seem as if her greatest pleasure in life is having a clean toilet bowl. A refuah shleima to her and all like her:-).
Flushing the toilet on Shabbos when there is this blue or pink or other color toilet cleanser in the toilet bowl intended to clean and neutralize the smell.
One possible problem is צובע - coloring. But no problem because we pasken that there is no צביעה with food and drink.
Another possible problem is מוליד ריחא - creating a new smell [in the water] but this is also not a problem for various reasons among which is that the smell is already there and the flusher is just causing new water to enter and be "fragranced". Another is that many hold that there is no מוליד ריחא when it comes to food or drink. Also, the person is less interested in the new smell and more interested in removing the foul smell.
I am reminded of the smiling housewife in the TV commercial who makes it seem as if her greatest pleasure in life is having a clean toilet bowl. A refuah shleima to her and all like her:-).
שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן מז
מיכל מים שבביהכ"נ שבבית הכסא שנתון בתוך חומר מנקה שצובע גם את המים ונותן גם ריח אם מותר בשבת למשוך את המים משם אל האסלה.
נשאלתי מהרב הגרשמ"ה שליט"א ע"ד שהונהג בבתי חינוך בהרבה מקומות ציבוריים לשים בבתי - הכסאות במיכלי - ההדחה צנצנת המכיל חומר מנקה ומחטה וסופג ריחות, החומר הזה צובע את המים שבמיכל בגוון כחול וכשמושכים את המים מהמיכל אל האסלה יורדים מים כחולים צבועים מהחומר הנ"ל, וזה מנקה ומחטה באופן אוטומטי את האסלה, ונפשו בשאלתו אם מותר זאת בשבת, דהא ישנו בכאן שאלה של צובע.
והנה נוסף לשאלה של צובע ישנו בזה גם שאלה של מוליד, כי החומר הזה בהתערבו עם המים הוא גם מוליד ריח במים ומרגישים זאת כשהמים יורדים צבועים אל האסלה, דמורגש מזה ריח נעים במקצת.
ולאחר העיון נראה דיש להתיר זאת.
(א) דהנה בשו"ע או"ח סי' ש"כ סעיפים י"ט כ' נפסק בפשיטות דאין צביעה באוכלין וברור דכוונת השו"ע בזה דהוא הדין נמי דאין צביעה במשקין, וכדמפורש יוצא מהרמ"א בד"מ בטור בס"ק ב' שכותב וז"ל ושמעתי מא"א ש"ן ששמע ממהור"ר אברהם מינץ דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע, אבל לפי דברי בעל יראים דאין צביעה באוכלין נראה דזה ג"כ שרי עכ"ל, הרי שפתי הד"מ ברור מללו, דלפי דברי היראים דאין צביעה באוכלין [שממנו הוא מקור הדין הנ"ל של השו"ע כמבואר בב"י שם] הוא הדין נמי דאין צביעה במשקין, וכך כותב בפשיטות גם הפרמ"ג בא"א ס"ק כ"ה דאין צביעה באוכלין ומשקין ומותר ליתן כרכום בתבשיל רוטב וכן יין אדום ללבן שיתאדם וכותב שגם משטמ"ק ביצה כ"ג משמע בפשיטות דבאוכלין ומשקין לית צביעה עיין שם.
וכהנ"ל דאין צביעה באוכלין ומשקין היא הדעה המהלכת ברוב הפוסקים, וכך סותם לפסוק המשנ"ב בסי' שי"ח ס"ק ל"ט ושער הציון ס"ק ס"ד, ורק מהיות טוב וכשאפשרי הדבר מוסיף לכתוב בשעה"צ שם בס"ק ס"ה דיש להשתדל לצאת גם דעת החוששים לצביעה כדיעו"ש. וכ"כ גם הערוה"ש בסעי' ז' בפשיטות דקיי"ל דאין צביעה באוכלין ע"ש, ויעוין מה שביררו ואספו בזה כאמיר גרנה בספרים קצות השלחן ח"ח סי' קמ"ו סעי' ח' בבדי השלחן, ויביע אומר ח"ב חאו"ח סי' כ' עיין שם.
[ואגב. ראיתי בספר לב חיים להגר"ח פלאג'י ז"ל ח"ג סי' ע"ח שדעתו לאסור צביעה במשקין וכותב שאותן השמים בשבת מתוק - אדום בתוך המים, והמים נעשים אדומים, שחייב משום צובע בשבת, והמעתיק (אשר כנראה הוא מר בריה דהמחבר ז"ל הגר"י פלאג'י ז"ל) כותב במאמר המוסגר להעיר, שמ"מ אין לערער מזה על המנהג שנותנים לתוך השכר וכולו הפך לבן כמו חלב ממש, דההיתר ברור דכיון דאי אפשר לעשותו מבערב שהוא מתקלקל וגם אי אפשר לכל בני אדם לשתות השכר כמות שהוא בלתי מים, עיין קרוב לזה להרב באה"ט ז"ל בה' שבת סי' שכ"ח סעי' מ"ח למי שיש לו מכה בבשרו כ' הרב כנה"ג משם ס' הזכרונות דלא יחליף בגדיו בשבת משום שמוציא דם וחייב משום צובע שהוא אב מלאכה ע"ז כתב משם המג"א דהתיר להחליף הבגד וכו' דאם לא יחליף אית ליה צערא ע"ש הרי דבמקום צער לא אסרו משום צובע בשבת הכא נמי אם ישתה השכר שהוא בלתי מים צער הוא לו ובמקום צער לא אסרו ע"כ עיין שם, ודעת המעתיק הנז' הועתקו בקצרה גם בס' כה"ח סי' ק"כ ס"ק קט"ז ע"ש, ולדעתי דברי המעתיק אלה אין להם שחר, דהיכן מצינו בכזאת דעל דבר שחייבים משום אב מלאכה שיהא היתר על כך במקום צערא? וזה שמסתייע מהבאה"ט בשם המג"א הוא שלא כדת, ושם לא נזכר מלים אלה של שהוא אב מלאכה, והמדובר שם הוא במקלקל שהאיסור אינו אלא מדרבנן ככתוב במג"א שם בס"ק נ"ב דאע"ג דמקלקל פטור מכל מקום אסור ע"ש, וביתירה מזו מבאר המחצה"ש שם שהרדב"ז סובר שהוא בכלל רק חומרא יתירה כיון שהוא דרך לכלוך ע"ש, ומה מקום איפוא לבוא וללמוד מזה להתיר ח"ו במקום צערא אפילו באב מלאכה, (ובכלל דברי הבאה"ט שמעתיק מהמ"א בס"ק ל"ג אחרי שמזכיר דברי ס' הזכרונות הוא שלא בדקדוק, דדברי המג"א שם אינם אמורים בקשר לדברי ספר הזכרונות שמזכיר משום צובע, אלא כתובים לפני שמזכיר בכלל דברי ס' הזכרונות וכשהמדובר הוא לא בנוגע לצובע כדיעו"ש), ואם נרצה לידחק ליישב דבריו, צריכים לומר שביאר כוונת הלב חיים שמחייב בכגון זה דהוא לא משום צובע ממש, אלא רק משום שנראה כצובע, (וכך אפשר לדייק באמת גם מגוף דברי הלב חיים שם כדיעו"ש), וזה שמשתמש בלשון של חייב משום צובע, וכן מה שבעצמו כותב בלשון חייב משום צובע, כל הכוונה בזה היא רק שמקור החומרא והאיסור שיש לאסור בזה הוא מכח האב מלאכה של צובע, וזה נראה דומה לזה.
ולמעשה כאמור דעת רוב הפוסקים שאין בכלל לאסור בזה משום צביעה, וגם כנראה דזו היתה גם דעת רבותיהם ואבותיהם הקדושים דור אחר דור, שכותב הלב חיים שם אשר ראו מנהג זה מימי עולם להשליך מתוק אדום בתוך המים ולא מיחו בידם, ודלא כמו שדוחק א"ע הלב חיים שם לומר, דאפשר דמנהגם היה להטיל תוך המים מע"ש יע"ש].
וא"כ יש לסמוך על פסק דינם של השו"ע [הב"י והרמ"א] ורובי הפוסקים שנקטי ואזלי לפסוק כדעתם זה דאין צביעה באוכלין ומשקין, ולנהוג היתר גם בנידוננו.
(ב) ונראה להוסיף ולומר, דבכגון נידוננו יש לומר שגם המפקפקים בהך דינא דשו"ע יודו ג"כ להתיר, כי בנידוננו אין בכלל כוונה לצביעה, וכל הכוונה היא רק ובעיקר להניקוי והחיטוי שיעשה חומר זה בהתערבו במי המיכל וברדתו אל האסלה, דיעוין בחיי אדם ה' שבת כלל כ"ד בנשמת אדם סק"ג שיוצא מדבריו שם בבהירות שמה שמשאיר בח"א שם סעי' ה' דין השו"ע בזה בצע"ג, הוא רק בהיכא שניחא ליה בהצביעה, דדרכו בכך וניחא ליה בכך, אבל אם כוונתו בעיקר כדי שיתן טעם והצבע ממילא בא, מודה דאין להחמיר יעו"ש, וכך מועתק משמו במשנ"ב שם בסי' ש"כ ס"ק נ"ו, שהפרמ"ג סובר שאין להחמיר אפילו אם מכוין לכתחילה לעשות המראה בהמאכל או בהמשקה, והנ"א סובר שנכון למנוע מזה ע"ש, וא"כ יש שפיר לומר שבכגון נידוננו יודו גם המחמירים מכיון שעיקר המטרה בזה הוא הניקוי והחיטוי, ואין כל כוונה להצביעה, ורק במקרה המים גם נצבעים מפני שהחומר הוא שכזה, ואם אפי' מייצרי החומר יש להם איזה כוונה שיראה גם כחול אבל המשתמשים בזה רובא דרובא כל עיקר כוונתם בזה הוא רק לשם ניקוי וחיטוי וספיגת הריחות, וגם זאת שהוא לא מתקיים והמים הצבועים עומדים כל רגע להשטף ולהעלם.
(ג) ונוסף לכל האמור, למעשה אין בכגון נידוננו כל מעשה של צביעה בידים דהחומר הא נמצא בהמיכל ושמה נצבעים המים, וכשהאדם מושך את המים מהמיכל אל האסלה הוא מושך כבר מים צבועים, ורק בגרמתו על ידי שמושך ומריק את המים מהמיכל אל האסלה נכנסים עי"כ מים חדשים אל המיכל שנצבעים שם ע"י החומר המונח שם, וג"כ לא מיד כי אם עד שמתמלאים ומגיעים אל הגובה של נקבי הצנצנת שהחומר הכחול נמצא שם ואין זה איפוא כי אם גרמא בעלמא [ורק במבשל יש לדון לאסור גם בכגון דא יעוין בספרי שו"ת צ"א ח"ב סי' י"ח וחי"ב סי' ל"א, ועוד, ואכמ"ל].
וא"כ בצירוף כל הנז"ל נראה פשוט דאין לחוש לכגון נידוננו משום צובע כלל.
(ד) ובנוגע לחששא של מוליד - ריחא, ובזה מסתבר שיש כבר גם כוונה לכך, ומכל מקום נראה דאין לחוש גם לזה, ראשית גם בנוגע למוליד ריחא יש ג"כ מחלוקת בין הפוסקים אי אסור גם באוכלין ומשקים והרבה מתירים, יעוין באו"ח סי' תקי"א סעי' ד' וט"ז ומג"א ובאה"ט ושע"ת, ומשנ"ב, וסי' קכ"ח סעי' ו' ומג"א ובאה"ט ושע"ת ומשנ"ב, וכה"ח ס"ק מ"ד עיין שם, שנית בנידוננו אין המכוון לעצם הריח כי אם שריח זה יעביר הריח הרע, וגם אינו מתקיים ועומד להשטף וכנז', ושלישית והוא העיקר, דגם הריח אין האדם מוליד בנידוננו בידים אלא על ידי גרמא דהריח כבר נמצא במים במיכל, ורק ע"י שהאדם מושך המים מהמיכל אל האסלא הוא גורם שיכנסו מים חדשים במיכל ויקבלו ריח מהחומר וכנ"ל, וגרמא במוליד שהוא עצמו אין איסורו אלא מדרבנן [יעו"ש במשנ"ב בסי' תקי"א ס"ק כ"ז ע"ש] יש לומר דכו"ע מודים שמותר בכה"ג, [ויעוין גם בספרי צ"א ח"ו סי' ו' אותיות י"ג - ט"ו עיין שם].
מכל הלין נראה שמותר בשבת למשוך את המים מהמיכל שהחומר הכחול המחטה נמצא שם אל האסלה, ואין לחוש לא לצביעה ולא למוליד ריחא.
מיכל מים שבביהכ"נ שבבית הכסא שנתון בתוך חומר מנקה שצובע גם את המים ונותן גם ריח אם מותר בשבת למשוך את המים משם אל האסלה.
נשאלתי מהרב הגרשמ"ה שליט"א ע"ד שהונהג בבתי חינוך בהרבה מקומות ציבוריים לשים בבתי - הכסאות במיכלי - ההדחה צנצנת המכיל חומר מנקה ומחטה וסופג ריחות, החומר הזה צובע את המים שבמיכל בגוון כחול וכשמושכים את המים מהמיכל אל האסלה יורדים מים כחולים צבועים מהחומר הנ"ל, וזה מנקה ומחטה באופן אוטומטי את האסלה, ונפשו בשאלתו אם מותר זאת בשבת, דהא ישנו בכאן שאלה של צובע.
והנה נוסף לשאלה של צובע ישנו בזה גם שאלה של מוליד, כי החומר הזה בהתערבו עם המים הוא גם מוליד ריח במים ומרגישים זאת כשהמים יורדים צבועים אל האסלה, דמורגש מזה ריח נעים במקצת.
ולאחר העיון נראה דיש להתיר זאת.
(א) דהנה בשו"ע או"ח סי' ש"כ סעיפים י"ט כ' נפסק בפשיטות דאין צביעה באוכלין וברור דכוונת השו"ע בזה דהוא הדין נמי דאין צביעה במשקין, וכדמפורש יוצא מהרמ"א בד"מ בטור בס"ק ב' שכותב וז"ל ושמעתי מא"א ש"ן ששמע ממהור"ר אברהם מינץ דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע, אבל לפי דברי בעל יראים דאין צביעה באוכלין נראה דזה ג"כ שרי עכ"ל, הרי שפתי הד"מ ברור מללו, דלפי דברי היראים דאין צביעה באוכלין [שממנו הוא מקור הדין הנ"ל של השו"ע כמבואר בב"י שם] הוא הדין נמי דאין צביעה במשקין, וכך כותב בפשיטות גם הפרמ"ג בא"א ס"ק כ"ה דאין צביעה באוכלין ומשקין ומותר ליתן כרכום בתבשיל רוטב וכן יין אדום ללבן שיתאדם וכותב שגם משטמ"ק ביצה כ"ג משמע בפשיטות דבאוכלין ומשקין לית צביעה עיין שם.
וכהנ"ל דאין צביעה באוכלין ומשקין היא הדעה המהלכת ברוב הפוסקים, וכך סותם לפסוק המשנ"ב בסי' שי"ח ס"ק ל"ט ושער הציון ס"ק ס"ד, ורק מהיות טוב וכשאפשרי הדבר מוסיף לכתוב בשעה"צ שם בס"ק ס"ה דיש להשתדל לצאת גם דעת החוששים לצביעה כדיעו"ש. וכ"כ גם הערוה"ש בסעי' ז' בפשיטות דקיי"ל דאין צביעה באוכלין ע"ש, ויעוין מה שביררו ואספו בזה כאמיר גרנה בספרים קצות השלחן ח"ח סי' קמ"ו סעי' ח' בבדי השלחן, ויביע אומר ח"ב חאו"ח סי' כ' עיין שם.
[ואגב. ראיתי בספר לב חיים להגר"ח פלאג'י ז"ל ח"ג סי' ע"ח שדעתו לאסור צביעה במשקין וכותב שאותן השמים בשבת מתוק - אדום בתוך המים, והמים נעשים אדומים, שחייב משום צובע בשבת, והמעתיק (אשר כנראה הוא מר בריה דהמחבר ז"ל הגר"י פלאג'י ז"ל) כותב במאמר המוסגר להעיר, שמ"מ אין לערער מזה על המנהג שנותנים לתוך השכר וכולו הפך לבן כמו חלב ממש, דההיתר ברור דכיון דאי אפשר לעשותו מבערב שהוא מתקלקל וגם אי אפשר לכל בני אדם לשתות השכר כמות שהוא בלתי מים, עיין קרוב לזה להרב באה"ט ז"ל בה' שבת סי' שכ"ח סעי' מ"ח למי שיש לו מכה בבשרו כ' הרב כנה"ג משם ס' הזכרונות דלא יחליף בגדיו בשבת משום שמוציא דם וחייב משום צובע שהוא אב מלאכה ע"ז כתב משם המג"א דהתיר להחליף הבגד וכו' דאם לא יחליף אית ליה צערא ע"ש הרי דבמקום צער לא אסרו משום צובע בשבת הכא נמי אם ישתה השכר שהוא בלתי מים צער הוא לו ובמקום צער לא אסרו ע"כ עיין שם, ודעת המעתיק הנז' הועתקו בקצרה גם בס' כה"ח סי' ק"כ ס"ק קט"ז ע"ש, ולדעתי דברי המעתיק אלה אין להם שחר, דהיכן מצינו בכזאת דעל דבר שחייבים משום אב מלאכה שיהא היתר על כך במקום צערא? וזה שמסתייע מהבאה"ט בשם המג"א הוא שלא כדת, ושם לא נזכר מלים אלה של שהוא אב מלאכה, והמדובר שם הוא במקלקל שהאיסור אינו אלא מדרבנן ככתוב במג"א שם בס"ק נ"ב דאע"ג דמקלקל פטור מכל מקום אסור ע"ש, וביתירה מזו מבאר המחצה"ש שם שהרדב"ז סובר שהוא בכלל רק חומרא יתירה כיון שהוא דרך לכלוך ע"ש, ומה מקום איפוא לבוא וללמוד מזה להתיר ח"ו במקום צערא אפילו באב מלאכה, (ובכלל דברי הבאה"ט שמעתיק מהמ"א בס"ק ל"ג אחרי שמזכיר דברי ס' הזכרונות הוא שלא בדקדוק, דדברי המג"א שם אינם אמורים בקשר לדברי ספר הזכרונות שמזכיר משום צובע, אלא כתובים לפני שמזכיר בכלל דברי ס' הזכרונות וכשהמדובר הוא לא בנוגע לצובע כדיעו"ש), ואם נרצה לידחק ליישב דבריו, צריכים לומר שביאר כוונת הלב חיים שמחייב בכגון זה דהוא לא משום צובע ממש, אלא רק משום שנראה כצובע, (וכך אפשר לדייק באמת גם מגוף דברי הלב חיים שם כדיעו"ש), וזה שמשתמש בלשון של חייב משום צובע, וכן מה שבעצמו כותב בלשון חייב משום צובע, כל הכוונה בזה היא רק שמקור החומרא והאיסור שיש לאסור בזה הוא מכח האב מלאכה של צובע, וזה נראה דומה לזה.
ולמעשה כאמור דעת רוב הפוסקים שאין בכלל לאסור בזה משום צביעה, וגם כנראה דזו היתה גם דעת רבותיהם ואבותיהם הקדושים דור אחר דור, שכותב הלב חיים שם אשר ראו מנהג זה מימי עולם להשליך מתוק אדום בתוך המים ולא מיחו בידם, ודלא כמו שדוחק א"ע הלב חיים שם לומר, דאפשר דמנהגם היה להטיל תוך המים מע"ש יע"ש].
וא"כ יש לסמוך על פסק דינם של השו"ע [הב"י והרמ"א] ורובי הפוסקים שנקטי ואזלי לפסוק כדעתם זה דאין צביעה באוכלין ומשקין, ולנהוג היתר גם בנידוננו.
(ב) ונראה להוסיף ולומר, דבכגון נידוננו יש לומר שגם המפקפקים בהך דינא דשו"ע יודו ג"כ להתיר, כי בנידוננו אין בכלל כוונה לצביעה, וכל הכוונה היא רק ובעיקר להניקוי והחיטוי שיעשה חומר זה בהתערבו במי המיכל וברדתו אל האסלה, דיעוין בחיי אדם ה' שבת כלל כ"ד בנשמת אדם סק"ג שיוצא מדבריו שם בבהירות שמה שמשאיר בח"א שם סעי' ה' דין השו"ע בזה בצע"ג, הוא רק בהיכא שניחא ליה בהצביעה, דדרכו בכך וניחא ליה בכך, אבל אם כוונתו בעיקר כדי שיתן טעם והצבע ממילא בא, מודה דאין להחמיר יעו"ש, וכך מועתק משמו במשנ"ב שם בסי' ש"כ ס"ק נ"ו, שהפרמ"ג סובר שאין להחמיר אפילו אם מכוין לכתחילה לעשות המראה בהמאכל או בהמשקה, והנ"א סובר שנכון למנוע מזה ע"ש, וא"כ יש שפיר לומר שבכגון נידוננו יודו גם המחמירים מכיון שעיקר המטרה בזה הוא הניקוי והחיטוי, ואין כל כוונה להצביעה, ורק במקרה המים גם נצבעים מפני שהחומר הוא שכזה, ואם אפי' מייצרי החומר יש להם איזה כוונה שיראה גם כחול אבל המשתמשים בזה רובא דרובא כל עיקר כוונתם בזה הוא רק לשם ניקוי וחיטוי וספיגת הריחות, וגם זאת שהוא לא מתקיים והמים הצבועים עומדים כל רגע להשטף ולהעלם.
(ג) ונוסף לכל האמור, למעשה אין בכגון נידוננו כל מעשה של צביעה בידים דהחומר הא נמצא בהמיכל ושמה נצבעים המים, וכשהאדם מושך את המים מהמיכל אל האסלה הוא מושך כבר מים צבועים, ורק בגרמתו על ידי שמושך ומריק את המים מהמיכל אל האסלה נכנסים עי"כ מים חדשים אל המיכל שנצבעים שם ע"י החומר המונח שם, וג"כ לא מיד כי אם עד שמתמלאים ומגיעים אל הגובה של נקבי הצנצנת שהחומר הכחול נמצא שם ואין זה איפוא כי אם גרמא בעלמא [ורק במבשל יש לדון לאסור גם בכגון דא יעוין בספרי שו"ת צ"א ח"ב סי' י"ח וחי"ב סי' ל"א, ועוד, ואכמ"ל].
וא"כ בצירוף כל הנז"ל נראה פשוט דאין לחוש לכגון נידוננו משום צובע כלל.
(ד) ובנוגע לחששא של מוליד - ריחא, ובזה מסתבר שיש כבר גם כוונה לכך, ומכל מקום נראה דאין לחוש גם לזה, ראשית גם בנוגע למוליד ריחא יש ג"כ מחלוקת בין הפוסקים אי אסור גם באוכלין ומשקים והרבה מתירים, יעוין באו"ח סי' תקי"א סעי' ד' וט"ז ומג"א ובאה"ט ושע"ת, ומשנ"ב, וסי' קכ"ח סעי' ו' ומג"א ובאה"ט ושע"ת ומשנ"ב, וכה"ח ס"ק מ"ד עיין שם, שנית בנידוננו אין המכוון לעצם הריח כי אם שריח זה יעביר הריח הרע, וגם אינו מתקיים ועומד להשטף וכנז', ושלישית והוא העיקר, דגם הריח אין האדם מוליד בנידוננו בידים אלא על ידי גרמא דהריח כבר נמצא במים במיכל, ורק ע"י שהאדם מושך המים מהמיכל אל האסלא הוא גורם שיכנסו מים חדשים במיכל ויקבלו ריח מהחומר וכנ"ל, וגרמא במוליד שהוא עצמו אין איסורו אלא מדרבנן [יעו"ש במשנ"ב בסי' תקי"א ס"ק כ"ז ע"ש] יש לומר דכו"ע מודים שמותר בכה"ג, [ויעוין גם בספרי צ"א ח"ו סי' ו' אותיות י"ג - ט"ו עיין שם].
מכל הלין נראה שמותר בשבת למשוך את המים מהמיכל שהחומר הכחול המחטה נמצא שם אל האסלה, ואין לחוש לא לצביעה ולא למוליד ריחא.
