The text of all Sifrei Torah is remarkably identical, despite all of our exiles. But there are 14 differences between our Sifrei Torah and that of the Yemenites. The poskim discussed whether one can be yotzei with a Sefer Torah not written according to his custom. Chacham Ovadiah says yes. But the Yemenite posek, Rav Yitzchak Ratzabi, first asserts that the Yemenite Sifrei Torah are the most accurate and then says that one cannot be yotzei with any other Sefer Torah [!!].
Here are the sources.
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן נו
שאלה: אודות ספרי התורה של התימנים שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, האם מותר לעלות ולקרות בהם בברכה?
תשובה: הנה אחד השינויים, שבפרשת נח (בראשית ט' כט) בפסוק ויהי כל ימי נח, התימנים כותבים ויהיו. ובמנחת שי שם הביא מחלוקת בזה, ושגם הרמ"ה הביא מחלוקת בזה, ונראה מדבריו שסמך יותר על המסורת הראשונה, דהיינו לכתוב ויהי, ושכן הכריע באור תורה. וכן מסקנתו שם. ע"ש. ועיין בספר אבן ספיר (דף יג סע"ב) שכתב, שבתיקון סופרים כתיבת יד אשר שלח מרן הבית יוסף להרמ"א (שקנאו בעבורו במאה אדומים זהב), ובספר תורה שכתב הרמ"א על פיו, נמצא באחד מהשינויים מהספרי תורה שלנו ויהיו כל ימי נח. וע"ש עוד. וע"ע בשו"ת מעיל צדקה (סי' כט). ובשו"ת נטיעה של שמחה (סי' סו). ע"ש. גם בענין השינוי בפרשת צו (ויקרא ז' כב), וידבר ה' אל משה לאמר כל חלב שור וכשב וכו', שהתימנים עושים שם פרשה פתוחה, ואצלינו אין כאן פרשה כלל. וכבר כתב מרן הכסף משנה (בפרק ח' מהלכות ספר תורה), שאף שבקצת ספרי הרמב"ם, וכן בהגהות מיימוני, איתא, שיש שם פרשה, טעות הוא, כי אין כאן פרשה כלל, וצריך להעביר הקולמוס על זה וכו'. ע"ש. והמנחת שי הביא שגם המאירי כתב כדברי הגהות מיימוני לעשות כאן פרשה, אלא שהוא עצמו כתב שבספר הרמ"ה אין כאן פרשה, ושבספר אור תורה האריך בזה. ע"ש. ועיין בש"ך יורה דעה (סימן ערה סק"ו) בתשובה שם, כתב, שבדק בהרבה ספרי תורה ומצא שבכולם יש בפרשת כל חלב פרשה פתוחה, ואין ספק שנמשכו אחר דברי הגהות מיימוני בזה, אך הכסף משנה שהיה גדול בדורו השיג על הגהות מיימוני וכתב שטעות הוא ואין שם פרשה כלל, ואי איישר חילי לבטל מנהג הסופרים שנהגו לעשות פרשה כאן הייתי עושה כן, אבל כיון שכבר נהגו כך הסופרים ותפסו דברי הגהות מיימוני שהעיד גם הוא שבדק בהרבה ספרי תורה ומצא פרשה פתוחה, לפיכך אין לפסול. אבל ודאי ספר התורה שנכתבה כאן בלי פרשה כלל היא ישרה וברורה תורת ה' טהורה. ע"ש. ובספר אמת ליעקב (דף ע' סע"ב) כתב, שמצא כתוב, שהן היום נהגו הסופרים שלא לעשות פרשה, וסימן בידם חלבמו סגרו. ע"כ. וכן כתב בספר לדוד אמת (סימן טז אות ט'). ע"ש.
ומצאנו עוד שינוי בתיבת פצוע דכה, שאצלינו כותבים דכה בה"א, ואצל התימנים כתוב דכא באל"ף, וכמו שכתב בספר סערות תימן. אכן גם בכמה ספרי תורה של האשכנזים כתוב דכא באל"ף. והנה המנחת שי (דברים כג ב') כתב, שבכמה ספרים קדמונים כתוב דכא באל"ף. וכן דעת הרד"ק. ובעל אור תורה כתב דכה בה"א, שכן כתוב בכל ספרי תורה של הספרדים. וכן כתב הרמ"ה שצריך לכתוב דכה בה"א, ושכן נראה לו עיקר. ע"ש. וכן העלה בשו"ת תשובה מאהבה חלק א' (סימן עא), ושכן הוא בספר תורה שכתב הגאון רבי יונה לנדסופר בכתב יד קדשו. ושכן הוא בחומשים שנדפסו באמשטרדם שנת תקי"א בהסכמת גאוני פראג, שצריך לכתוב דכה בה"א, ומכל מקום בדיעבד אם נכתב דכא באל"ף, אין אני מורה למחוק ולכתוב ה"א במקומו. ע"כ. וכן העלה בשו"ת בית אפרים (חלק יורה דעה סימן סד). ואמנם מרן החיד"א בספר לדוד אמת (סימן יא אות טז) כתב, שצריך לכתוב דכה בה"א, ואם נמצא כתוב באל"ף אין לקרות בו אלא רק כשאין ספר תורה אחר ובלי ברכות התורה. ע"ש. אך מרן החיד"א עצמו בשיורי ברכה יורה דעה (סימן רעה סק"ג) כתב בשם הכנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי (חלק יורה דעה סימן רלג), שאף שלכתחלה צריך לכתוב דכה בה"א, אם נכתב באלף לא נפסל, ושכן דעת אחיו הגאון רבי יהושע בנבנשתי בעל שדה יהושע. ע"ש. וכן העלה בשו"ת זרע אמת חלק ג' (חלק יורה דעה סימן קמא) שהביא מה שכתב בספר לדוד אמת, וכתב, ובאמת שהדבר תלוי במחלוקת הנוסחאות והמסורות כמו שכתב במנחת שי, ובשו"ת בעי חיי כתב מאן דכתב הכי לא משתבש וכו', ואם בא הסופר לשאול, יש לומר לו, ששניהם כאחד טובים, והטוב בעיניך עשה. אלא ששוב הביא תשובת אחיו הגאון בעל שדה יהושע שכתב, שלכתחלה טוב לכתוב דכה בה"א, ומכל מקום אין לפסול ספר תורה שכתוב בו דכא באל"ף. וסיים הזרע אמת, לכן שמע בקולי איעצך תניח הספרים כמות שהם, כי שב ואל תעשה עדיף. ע"כ. גם בשו"ת מעיל צדקה (סימן כט) כתב, שבתיבת דכה כמו שנמצא בספר תורה כן יהיה, ולכתחלה יכתוב הסופר דכה בה"א. ע"ש. (וכמו שכתב התשובה מאהבה הנ"ל בשמו). וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים (סימן כא דף עג ע"א), שאם נמצא בספר תורה דכא באל"ף כשר. וכן כתב בספר השומר אמת (סימן טז אות ב'). ועיין עוד בספר שאלת דוד שבסוף פסקי הלכות (יד דוד סימן א'), שהעלה גם כן שלכתחלה צריך לכתוב בה"א, ובדיעבד שנכתב באל"ף אין לפסול. ע"ש. אתה הראת לדעת כי גם בספרי תורה של אשכנזים רובם כותבים דכה בה"א, כמו שנהגו לכתוב בספרי תורה של הספרדים.
והנה בשו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם (סימן צא) כתב, ואנו רואים הרבה חילוקים ושינויים בין הסופרים בדבר הפרשיות שבספר תורה הפתוחות והסתומות, וכבר ראינו בעלי הוראה שהיו קוראים במעמדם בכל אחד מהספרי תורה האלה, והוא דבר של טעם, כי אין עמנו ספר עזרה שנוכל לדקדק ממנו הדבר, ואין בדבר זה קבלה שהכל מסכימים עליה עד שנפסול מה שיסתור אותה, והנכון לדקדק לכתוב כפי שכתוב בספר אהבה (של הרמב"ם הלכות ספר תורה), ומכל מקום מה ששונה ממנו אין לפסוק עליו שהוא פסול, אלא אם כן יהיה שונה מכל ספרי תורה הנמצאים, אבל דבר שיש בו מחלוקת בין הסופרים לא נוכל לפסוק שהוא פסול. ע"כ. גם המאירי בקידושין (ל) על מה שאמרו בגמרא שם דאנן לא בקיאינן בחסרות ויתרות, כתב, שמה שאנו סומכים על תיקוני סופרים בכתיבת ספרי תורה, אין זה אלא כפי שמצאו בספרים המוחזקים במדוייקים, אבל לא שיהיה הדבר ברור כל כך, ומתוך כך אני חוכך להקל בענין זה שלא לפסול ספר תורה בכך, שאף ספרי המסורות אין לסמוך עליהם כל כך, ואף לא המדרשות, וכבר מצינו מחלוקת בין המסורות והמדרשות בכמה מקומות, כגון במלת הפילגשים שדרשו פילגשם כתיב, וכן ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב, וכן ויהי ביום כלות משה כלת כתיב, ובספרי המסורה שלשתם שלמים. ולכן אין להכריע בהם, ולא לפסול בכך. הא למדת שכל חסר ויתר שאין הדבר ברור בו, אין להחמיר לפסול ספר תורה שנכתב בשינוי מזה, אף שספרי התיקוני סופרים והמדרשות מעידין עליהם, כיון שנמצא מחלוקת ביניהם. וכן נראה לי בענין הפרשיות הפתוחות והסתומות, בכל מה שאין אנו בקיאים בהם, ושמצינו מחלוקת בהם. ע"כ. (ומכאן סיוע לדברי הש"ך יורה דעה סימן ערה סק"ו הנ"ל. וכן כתב הרה"ג המוציא לאור במאירי שם). גם בהקדמת המאירי לספרו קרית ספר, בד"ה וכן נתחדשו מחלוקות בין בעלי המסרה ובין החכמים בעלי הדרש וכו', כתב וזו לשונו: ומכאן אני חוכך לומר שכל חסר ויתר שאין הדבר ברור בו כל כך, כגון שנמצא בו מחלוקת בין המדרש למסרה ובין ספרי תיקוני סופרים אין פוסלים בהם ספר תורה, וכן הדין בענין פרשה פתוחה וסתומה שבכל מה שנמצא מחלוקת בין המדרש למסרה ובין ספרי תיקוני סופרים אין פוסלים בהם ספר תורה, וכן הדין בענין פרשה פתוחה וסתומה, שבכל מה שנמצא מחלוקת אין פוסלים הספר תורה בכך, ואך במה שלא נמצא מחלוקת פוסלים אותו בלא פקפוק. עכת"ד. וראה בגליון הש"ס (שבת נה:), ולפי זה גם הספרי תורה של התימנים שיש להם מסורת משלהם, לא נוכל לפסול בכך ספר תורה שלהם. ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ג' (סימן תקצד). ע"ש.
ותבט עיני להרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים (סימן קמג ס"ק לד) שכתב, ספר תורה של תימנים אין לקרות בו לא אשכנזים ולא ספרדים עד שיתקנוהו, משום שיש בו שינויים בענין הפרשיות והאותיות, וכמו שהעלתי בספרי באר מים חיים כתיבת יד. ע"כ. ונזדמן לידי ספרו באר מים חיים אשר שאלתיו מבנו ר' משה סופר ז"ל, ושם נאמר, שיש שינוי בענין כתיבת פצוע דכה וכו', שיש בזה מחלוקת עצומה במנחת שי וכו', ומכיון שבכל הספרים שלנו כתוב בה"א, אם נכתב דכא באל"ף כמו שהוא בספרי תורה של התימנים אף אם הוציאוהו כבר צריך להחזירו ולהוציא ספר תורה אחר שכתוב דכה כמנהגינו. גם בפרשת צו בפסוק כל חלב שור וכשב, התימנים עושים פרשה, וכבר כתב מרן הכסף משנה שהוא טעות. ואף שהאמת ליעקב ולדוד אמת כתבו דבדיעבד כשר, מכל מקום לכתחלה יש לתקן. ועוד שינוי נוסף שאין עושים פרשה אצל המקריב את זבח שלמיו (ויקרא ז' כח), ולא מצינו מי שיאמר שאין שם פרשה. ולכן אף בדיעבד יש לפסול וכו'. עכת"ד. (גם בשו"ת זבחי צדק חלק ג' (סימן יא) כתב, שאין לקרוא בספרי תורה של התימנים, ואסור לברך עליהם, שיש בכולם שינוי אותיות, ופסולים מן הדין. וכמה פעמים הובאו לבגדאד ספרי תורה של תימן, ומצאנו שכתיבתם פסולה וטעונים גניזה. עכת"ד). ובאמת שהשינויים שכתב הכף החיים ובספרו באר מים חיים, לא יצאו מידי מחלוקת, וקשה מאוד לפסול ספרי תורה של התימנים בשביל כך בלבד, כיון שכך המסורת שלהם, וכמו שהבאנו בשם רבינו אברהם בן הרמב"ם, ורבינו המאירי הנ"ל. והרה"ג רבי שלום יצחק הלוי בשו"ת דברי חכמים (סימן מז) כתב להעיר בזה על הכף החיים הנ"ל, דלא סיימוה קמיה שספרי תורה של תימן כתובים על פי ספר כתיבת יד של הרמב"ם המוגה על פי ספר בן אשר שהיה במצרים, וכמו שכתב הרמב"ם בחיבורו (בפרק ח' הלכה ד' מהלכות ספר תורה), ועל פי אותו ספר תורה של הרמב"ם העתיקו כל סופרי סת"ם התימנים, וכפי שהעידו בעצמם, ושבמקום אחר האריך בתשובה בענין זה. ע"כ. וראה עוד באבן ספיר (בקונטרס חדרי תימן סימן כח, דף סא ע"ב) שכתב, את חטאי אני מזכיר היום שהבאתי עמי ספר תורה מכתיבת סופרי תימן, וכשמצאתי בו שינויים מהספרי תורה שלנו, כגון ויהיו כל ימי נח וכו', תיקנתיו על פי הספרים שלנו, אך עתה ראיתי בספר קרית ספר להמאירי שכתב שכל הספרים שהגיעו לידינו מספרי הרמב"ם בענין הפרשיות כולם היו מוטעים טעיות משונות זו מזו, מפני שדברי הספר סתומים, והמעתיקים ממנו באו להכריע מדעתם, וכל אחד מהם הוסיף וגרע כפי הכרע דעתו והשחיתו את הספרים בדברים אשר בדו מלבם וכו'. וסיים, נמצא שבחנם מחקתי והגהתי, ואילו ראיתיו קודם לא נגעתי בו יד. ויפה אמרו קדמונים יד להגהה תקצץ. והוא רחום יכפר עון. עכת"ד. ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ד' (חלק אבן העזר סוף סימן כג) נשאל על ספרי תורה התימנים שכתוב בהם ויהיו כל ימי נח, שכן נהגו לכתוב במקומם, אם נכון לקרוא בהם, והשיב בקיצור שכבר עמד על זה המנחת שי, ובירר לנכון שצריך לכתוב ויהי, ומכל מקום אין להוציא ספר תורה אחר בשביל כך, אך צריך לתקן הספר תורה, וכמו שכתב במסורה שם. ע"כ. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חלק אורח חיים סימן טז, ושם בהשמטות דף קצ ע"א), שהניף ידו שנית, והעמיס בכוונת הכף החיים הנ"ל שכוונתו שלא להוציאו לכתחלה עד שיתקנוהו, אבל לא לענין להחזירו ולהוציא ספר תורה אחר. ופשוט. ע"כ. ובמחכ"ת ליתא, וכמבואר בספרו באר מים חיים הנ"ל, ובפרט מהטעמים האחרים שהביא. ומכל מקום אומר אני שמכיון שעל ידי כך תפרוץ מחלוקת בין הצבור, על שאנו פוסלים ס"ת של התימנים ואין אנו משגיחים במסורת של אבותיהם מדורי דורות, ובצירוף דעת הרמב"ם בתשובה בשו"ת פאר הדור (סימן ט') שמותר לברך על ספר תורה אפילו הוא פסול, שאין ברכות התורה בצבור כשאר ברכות המצות הנטילת לולב וישיבה בסוכה, שאם המצוה פסולה הברכה היא לבטלה, אלא הברכה היא על הקריאה, בין שקורא בספר תורה כשר בין שקורא בספר תורה פסול, ועל זה סמכו כל חכמי המערב ונהגו כן לפני גאוני עולם כרבינו יוסף הלוי ורבינו יצחק, ומעולם לא נמצא פוצה פה ומצפצף. ע"ש. וכן הובא בארחות חיים (הלכות קריאת ספר תורה סימן ה'), ובכל בו (סימן כ'), ובספר אבודרהם (דף לז ע"ב), ובשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן (סימן רלט). ע"ש. ואף על פי שרבים חולקים על הרמב"ם, מכל מקום כתב רבינו אליהו מזרחי בשו"ת הרא"ם חלק א' (סימן י'), שחכמי נרבונא ועוד כמה גדולים אחרים סבירא להו כדעת הרמב"ם, ושכן היה מורה להלכה ולמעשה, כי דברי הרמב"ם דברי טעם הם, וראויים לסמוך עליהם, וטענות הרשב"א על הרמב"ם בזה חלושות מאוד וכו'. ע"ש. וכתב בשו"ת זקן אהרן (סוף סימן צט), שכן עשה מעשה על פי הוראת הרא"ם. ובאמת שבדברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל תנוח דעתינו שיוכל כל אדם לעלות לספרי תורה שבזמנינו ולברך עליהם ברכות התורה, בלב שקט ובוטח, ולא יהיה לבו נוקפו לחשוש שמא ספר תורה זה פסול ונמצאו ברכותיו לבטלה. ובאמת שלולא סברת הרמב"ם יקשה מאוד בדורות האלה למצוא ספר תורה כשר במלוא מובן המלה שראוי לברך עליו, כי הנסיון הורה שכמעט בכל פעם שאנו בודקים ומגיהים ספר תורה לפני שיקראו בו בצבור, אנו מוצאים בו פירוד או דיבוק חסרות ויתרות ושאר טעיות.
צא ולמד ממה שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קעו): מעשה שבא לעירנו חכם אשכנזי ושמו מהר"ר יוסף נר"ו מגיה מומחה ובקי מאוד בחסרות ויתרות ובפרשיות פתוחות וסתומות וכו' באופן נפלא, והתחיל לבדוק ולהגיה ספרי התורה שבעירנו, ולא היה אפילו ספר תורה אחד שלא מצא בו טעיות, עד קרוב לשלשים טעיות, בחסרות ויתרות ובפרשיות פתוחות וסתומות וכו', ואפילו ספרי תורה שהוגהו מכבר על ידי חכמים גדולים הבקיאים בהגהה, ובכל הימים היו בחזקת כשרות, מצא בהם כמה טעיות, וגם ספרי תורה שהיו מוציאים אותם מדי שנה בשנה לאמירת כל נדרי, שהמנהג לחזור ולהגיהם בכל שנה ושנה, מצא בהם כמה טעיות וכו', ולכן כל הספרים שבעיר צריכים הגהה מחדש על ידי המגיה המומחה הנ"ל, וכל עוד לא הגיה אותם אין להוציאם לקרות בהם בצבור וכו'. ע"ש. והנה אנן מה נעני אבתריה, ובפרט האידנא דשרו ספרייא למהוי כעמא דארעא, פרט ליחידי סגולה היוצאים מן הכלל. ומי מפיס שהספרי תורה שלנו אין בהם טעיות ופיסולים, ואיך נוכל לברך עליהם בבטחון מלא. אם לא בהסתמך על תשובת הרמב"ם שהיא קלורין לעינים. ובדבריו נחה שקטה כל האר"ש. ודי בזה. לכן יש להקל בנידון דידן, ורשאים להוציא ספרי התורה של התימנים לקרות בהם בצבור ובברכות התורה כנהוג. והנח להם לישראל.
הרב יצחק רצאבי שליט"א
לסיום, הבטחתי להסביר, אמרתי שספרי התיגאן שלנו מדוייקים יותר מכל הספרים שיש בעולם, כולל הספר של בן אשר. הספר בן אשר מדויק ע"פ המדקדק המפורסם ר' אהרון בן אשר, שהיה בטבריה. מחכמי המוסרה. בטבריה ישבו בעלי מוסרה דורות אחרי דורות, שספרו כל אות בתורה, ובזכותם יודעים את המוסרה. כל הדיוקים שבתנ"ך, גם מבחינת חסרות ויתרות, וגם מבחינת הניקוד. ספר תורה של הרמב"ם כתוב ע"פ ספר בן אשר. הרמב"ם פרסם את זה, וכותב שהספר היה במצרים, ולפני כן היה בירושלם, ועל פיו היו כולם מגיהים. למעשה כל העולם הולך היום ע"פ שיטת הרמב"ם בפתוחות וסתומות, שזה ע"פ ספר בן אשר. אני מקצר ממש, אומר דברים קצרים. אבל החסרות ויתרות, נשאר רק בספרי תימן. להם היה את הפתוחות וסתומות מהרמב"ם בחיבור. הענין של חסרות ויתרות לא היה לאחרים. אבותינו העתיקו את הספר תורה של הרמב"ם בעצמו, ולכן השינויים של חסרות ויתרות אצלנו יותר מדויק. היום בספר של בן אשר שהתגלה לפני 100 שנה בערך, ראו שהספרים שלנו צודקים. לו היו האשכנזים והספרדים בעבר, בעל אור תורה והמנחת שי, יודעים את מה שכתוב בספר של בן אשר, גם הם היו מכריעים כמוהו. אבל לא היה להם, והיו להם ספקות לגבי ויהיו כל ימי נח, תיעשה, ועוד, והכריעו מה שהכריעו. היום הם כבר לא יכולים לשנות. אז המסורת שלנו, לפי ספר תורה של בן אשר היא הכי מדויקת, ולו הספר היה בעבר כל הגדולים בדורות הראשונים היו מכריעים כמוהו, וכמו הרמב"ם. גם הרמ"א כותב שהעיקר כפי דעת הרמב"ם, כי היה לו את הספרים הישנים. זה הספר של בן אשר. ולכן הספרים שלנו הכי מדויקים, עם כל השינויים שיש לנו, ואנחנו מחזיקים שספרי תורה אחרים פסולים. דהיינו, אם הוציאו ספר תורה ורואים שהוא לא לפי הנוסח שלנו, אנחנו מחזירים אותו. מי שנמצא אצל ספרדים או אשכנזים, אצלם זה כשר. אבל אצלנו הספר הזה נחשב פסול. זה פסק של מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק חלק א' סימן כ"ד, שבפי הקדמונים ובניהם אחריהם, הלכה רווחת שספר תורה שנמצא בשינוי מהמסורת שלנו, הרי זה פסול וכחומש בעלמא. לכן אנחנו מתקנים אותם. לא לקרוא בספר שהוא בלי השינויים שלנו, כי זה מוחזק מפי משה מפי הגבורה. בפועל, הספר של בן אשר שהתגלה היום בעולם, הספר של ארם צובא, הוא הכי דומה לנוסח של ספרי תימן. גם בחסרות ויתרות, גם בניקוד, גם בגעיות ובכל הדברים האחרים. מי שמשווה יראה שהספרים שלנו הכי מתאימים.
בכל זאת, אחרי ככלות הכל יש עדיין הבדלים, אבל צריכים לדעת שהספרים שלנו יותר מדוייקים. והסיבה היא, כי בספרו של בן אשר מצאו שלוש טעויות של חסרות ויתרות בתורה. מי שיראה בפסוק בטרם תבוא אליהן, לא תעמוד על דם רעיך, יובל היא, שלוש טעויות בתורה, שהספר של בן אשר מוטעה, דהיינו שלפי המוסרה שלו בעצמו זה לא יכול להיות, ואף אחד לא כותב כמוהו. א"כ השאלה, איך בספרי תורה שלנו, בתיגאן, אין את הטעויות של בן אשר? אם אבותינו העתיקו מהרמב"ם לפי בן אשר, איך הטעות לא עברה גם אלינו? התשובה לפי עניות דעתי, שהספר של בן אשר שיש היום, זה לא בן אשר העיקרי. דהיינו, יש עוד ספר של בן אשר, כמו מהדורא בתרא. נכון שבן אשר הגיה אותו, אבל הרמב"ם לא התכוין לבן אשר הזה, אלא לספר יותר מדוייק של בן אשר, ששם אין הטעויות האלה. והספר הזה לצערנו לא קיים. עכ"פ לא ידוע היכן הוא.
קשה פה להיכנס לפרטי פרטים, אמרנו רק על קצה המזלג. מי שירצה לראות את הנושא בהרחבה, יעיין בשו"ת עולת יצחק חלק שני סי' קמ"ו בנושא מגילת אסתר, שם העניין מוסבר בהרחבה למה ספרי תימן מדויקים יותר אפילו מספר בן אשר. כי אפילו בחסרות ויתרות, הטעות לא התקבלה אצלנו, על כרחך שיש ספר עוד יותר מדויק. ממילא רק לנו יש את ההעתק הכי מדויק.
בכל זאת, אחרי ככלות הכל יש עדיין הבדלים, אבל צריכים לדעת שהספרים שלנו יותר מדוייקים. והסיבה היא, כי בספרו של בן אשר מצאו שלוש טעויות של חסרות ויתרות בתורה. מי שיראה בפסוק בטרם תבוא אליהן, לא תעמוד על דם רעיך, יובל היא, שלוש טעויות בתורה, שהספר של בן אשר מוטעה, דהיינו שלפי המוסרה שלו בעצמו זה לא יכול להיות, ואף אחד לא כותב כמוהו. א"כ השאלה, איך בספרי תורה שלנו, בתיגאן, אין את הטעויות של בן אשר? אם אבותינו העתיקו מהרמב"ם לפי בן אשר, איך הטעות לא עברה גם אלינו? התשובה לפי עניות דעתי, שהספר של בן אשר שיש היום, זה לא בן אשר העיקרי. דהיינו, יש עוד ספר של בן אשר, כמו מהדורא בתרא. נכון שבן אשר הגיה אותו, אבל הרמב"ם לא התכוין לבן אשר הזה, אלא לספר יותר מדוייק של בן אשר, ששם אין הטעויות האלה. והספר הזה לצערנו לא קיים. עכ"פ לא ידוע היכן הוא.
קשה פה להיכנס לפרטי פרטים, אמרנו רק על קצה המזלג. מי שירצה לראות את הנושא בהרחבה, יעיין בשו"ת עולת יצחק חלק שני סי' קמ"ו בנושא מגילת אסתר, שם העניין מוסבר בהרחבה למה ספרי תימן מדויקים יותר אפילו מספר בן אשר. כי אפילו בחסרות ויתרות, הטעות לא התקבלה אצלנו, על כרחך שיש ספר עוד יותר מדויק. ממילא רק לנו יש את ההעתק הכי מדויק.
