Pronouncing The Name Of Hashem When Learning

לרפואת רפאל חיים דב בן ריסה שושנה
לרפואת מרים בת חיה
לרפואת אסתר רות בת נעמי שרה

Here is a teshuva from Chacham Ovadiah about saying the name of Hashem ["A-donai"] when learning Torah. The conclusion is that it is permitted [or even ideal] as long as it is not a bracha. When learning brachos in the gemara one should say "Hashem". 

The Tolna Rebbe ztz"l once had a sefeik about whether to say Kiddush Levana. His grandson [the present Rebbe Shlita] showed him a teshuva of the Avnei Nezer who says that you may say the name of Hashem when learning the brachos in the gemara [unlike many of the poskim quoted below].. He was ecstatic. He went outside with his gemara. He read the sugya that teaches the bracha on the moon and was yotzei that way. If he was chayav - he said the bracha. If he wasn't - he didn't say a bracha li-vatala because he read it as part of his learning.  [Heard from the Rebbe Shlita]

Here is the teshuva - גן עדן בחיים. 

שו"ת יביע אומר חלק ג - אורח חיים סימן יד

ב"ה. קהיר. תש"ח לפ"ק.

נשאלתי בדין אזכרות שם שמים הנזכרים בש"ס וזוה"ק ומדרשים. הן ע"י פסוקים שהובאו שם, הן ע"י ברכות ותפלות וכיו"ב שהוזכרו שם, אם מותר לקראם בהזכרת שם - שמים כרגיל, או יש לכנות ולומר השם.

(א) בברכות (כב) בדין בעל קרי, ר' נתן בן אבישלום אומר אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו. ופרש"י, אזכרות, שבמקראות הנדרשים. ע"כ. הא למדת דבעלמא מותר לקרוא הפסוקים שבגמרא ומדרשים עם האזכרות שבהם מבלי לכנות. וכבר נשאל בדין זה בשאלת יעב"ץ ח"א (סי' פא), וכ', אף על גב דחזינא למקרי דרדקי דקפדי בהכי וסוברים שיש בזה חשש דלא תשא את שם ה' לבטלה, בודאי טעות הוא בידם, ולא חזינן לרבנן קשישאי דקפדי בהכי. ונהירנא כד הוינא טליא וגריסנא גמרא באפי אבא מארי הגאון (חכם צבי) ז"ל, וכשהייתי מגיע לפסוקים שבגמ' וקראתי השם בכינוי, היה גוער בקוראים כך, והורנו לקרות ה' כקורא בתורה. והביא ראיה לדבר מברכות (הנ"ל) דמוכח בהדיא דדוקא לבעל קרי אסור אבל בשאר כל אדם לא. וצריך לקרותן כתקנתם. וכ"ש האידנא לדידן דבעל קרי קורא ושונה כדרכו פשיטא דכל אדם מותרים. ע"כ. אבל אגיד את הרשום בכתב אמת בזכרונותי בשם שו"ת אבני זכרון ח"ב (סי' כו), שכ' לדחות ראיה זו, דבעל קרי אסור לומר האזכרות אפי' בכינוי השם. עכת"ד. וכעת אמ"א. ולכאו' יש סמוכין לדבריו ממ"ש בשו"ת שדה הארץ ח"ג (חיו"ד סי' יב), שהנשבע בשם הוי דינו כנשבע בא' מן הכינויים, וחייב אם עבר על שבועתו. כיון שידוע בפי כל שתיבת השם היא דוקא להשי"ת, ועדיף מן האומר בשמים או בארץ. ע"ש. ברם בקושטא שאין ממש בדחיית האבני זכרון הנ"ל, ואף השדה הארץ לא אמרו אלא בדין שבועה משום דלא יהא אלא כנשבע בחנון ורחום ויתר הכינויים שהיא שבועה גמורה, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד מה' שבועות ה"ב). אבל לענין הזכרת ה' לבעל קרי בודאי שאינו אסור כמו שמותר להזכיר חנון ורחום ושאר הכינויים. וכמו שהאבני זכרון מודה לענין הזכרת ש"ש לבטלה שאין איסור כשאומר השם ה"ה בדין בעל קרי. וע' בשו"ת הריב"ש (סי' פב) שאין חשש ש"ש לבטלה באמירת ברוך אתה השם. וכ"כ האחרונים. ובלא"ה יש חולקים ע"ד השדה הארץ הנ"ל וע' בשד"ח מע' ברכות (סי' א אות יג). וי"ל ע"ד. ואכמ"ל. ועכ"פ אחר שנדחה חוזר ונראה, וקמה וגם נצבה ראית היעב"ץ בשם אביו הח"צ.
(ב) וראיתי להרה"ג ר' זאב פראנק בס' תולדות זאב בהשמטות לברכות (כב דע"ז ע"א), שכיון מדנפשיה לראיה הנ"ל. ושוב דחה, שהרי עיקר הספק הוא דוקא כשאינו אומר את כל הפסוק, אלא מה שנצרך לו לדרש. שאז י"ל שמא אינו רשאי להזכיר ה', אבל כשמזכיר כל הפסוק הוא מילתא דפשיטא טובא דרשאי לומר האזכרות שבו. וא"כ הא קמ"ל הכא דבעל קרי אסור לו' האזכרות אפי' מזכיר כל הפסוק. אבל כשאינו גומר כל הפסוק אה"נ דאפי' אינו בע"ק אסור לומר האזכרות. וצ"ע. ע"כ. ויש לסייעו ממ"ש הצל"ח בברכות (לט) בתד"ה בציר ליה שיעורא, באומר ברוך אתה ה', שכ' הרא"ש שמסיים למדני חקיך, כדי שיהיה נראה כקורא פסוק, שנראה שאף אם כבר התחיל לומר תיבת אלקינו אלא שלא סיים התיבה ואמר אלקי ונזכר מיד, יסיים ישראל אבינו מעולם ועד עולם שהוא פסוק בדה"י ויברך דוד וכו' ויאמר דוד בא"י אלקי ישראל אבינו מעו"ע =מעולם ועד עולם=, ומ"מ נראה שיאמר אח"ז ג"כ בשכמל"ו, כמ"ש התוס' במי שמברך ברכה לבטלה, כי אולי אין זה דומה לבא"י למדני חקיך שהוא פסוק שלם אבל בא"י אלקי ישראל וכו' אין זה התחלת הפסוק כי הוא מתחיל ויברך דוד. עכ"ל. הא קמן שאם אינו גומר הפסוק יש לחוש יותר להזכרת ה' לבטלה. ולכן גם כשאומר חצי פסוק בש"ס אפשר שצריך לכנות ולומר השם. אולם בחיי אדם (כלל ה סי' ב) כ' וז"ל, נ"ל דמותר לומר חצי פסוק אף על פי שמזכיר את ה', ולכן אם קרא וטעה בנגינה וטעמים, מותר לקרותו עוד הפעם, אף על פי שאינו חוזר כל הפסוק. כיון שהוא להשלים הפסוק. אבל לומר חצי פסוק בדרך קריאת פסוק אפי' בלי הזכרת ה' אסור, דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. וה"ה בנביאים וכתובים. עכ"ל. נמצא דאמירת חצי פסוק מותרת ככולו. ומ"מ עליה אני דן, ואין להוכיח זאת מהגמ' הנ"ל. ולפ"ז יש לדחות גם הראיה השניה שכ' בשאלת יעבץ בשם מ"א הח"צ, ממ"ש התוס' ע"ז (יט:) אהא דלעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא כו', דאומר ר"ת שאנו יוצאים י"ח במה שאנו שונים בתלמוד, ואמרינן (סנהד' כד) שנקרא תלמוד בבלי לפי שבלול במקרא ובמשנה. ומאחר שיוצאים בו י"ח קריאת המקרא, הא ודאי לא סגי דלא קרי לפסוקים שבו ככתבן וכהוייתן כדרך הקורא בתורה. ע"כ. ולפי האמור י"ל שהלומד גומר הפסוק בקריאתו ומש"ה ליכא למיחש למידי שכל הספק הוא כשקרא חלק מהפסוק, ואינו משלימו. ומיהו בשאלת יעב"ץ שם מבואר, שהיו נזהרים מלגמור כל הפסוק, משום דברים שבכתב א"א רשאי לאמרן בע"פ. ע"ש. (ושם העיר מגיטין (ו:) שאפי' ג' תיבות מן הפסוק דינם כפסוק שלם. וכ' שאולי יש לחלק בין שרטוט לקריאה. וע' ברכ"י א"ח (סי' מו ס"ק טו). ודו"ק.) ולפ"ז ניחא הראיה גם מברכות הנ"ל. וכן הרבה אחרונים כיונו מדעתם לראיה זו. ומהם: מהר"ח הכהן רפאפורט בשו"ת מים חיים (חאו"ח סי' כב אות יא). ובשואל ומשיב קמא (ח"ג סי' נג). ובשו"ת מהרי"ל דסקין בקו"א (סי' קד). ובשו"ת התעוררות תשובה ח"א (סי' נד). וכ"כ בשו"ת מנחת משה (חאו"ח סי' ו) ושוב שמע שקדמו בשאלת יעב"ץ הנ"ל. ע"ש. וכ"מ מד' מרן הב"י /בא"ח/ (ס"ס מו) בשם הרא"ה, שאו' בק"ש דקרבנות ומייחדים שמך ואומרים ה' אלקינו ה' אחד. (בלי תיבות שמע ישראל). ושכן קיבל מרבו הרמב"ן. והוסיף הב"י שכ"כ באהל מועד. (וע' שם בח"א די"א ע"א). ודו"ק.
(ג) ועינא דשפיר חזי להמהרש"א בסנהדרין (קד:) במ"ש שם, אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו, אלו הדיינים ומלמדי תינוקות. וכ' מהרש"א בח"א דמפרש לה, שהדיינים ומלמדי תינוקות אם הם אוכלי עמי, ופי' אוכלי לחם, היינו אין להם קורדום אחר לאכול ממנו רק דבר זה, אינם ראויים לקרות ה', דהיינו הדיין כשקורא שבועה לבעל הדין, והמלמד תינוקות כשקורא עמהם, אינם ראויים להוציא ה' מפיהם. עכ"ל. (ונראה דה"ט משום שכשאין להם מקור פרנסה ממקום אחר, אם יזכירו ש"ש לצורך מלאכתם, הו"ל כעין מ"ש ודאשתמש בתגא חלף. וכמ"ש באדר"נ (ס"פ יב) דהיינו משתמש בשם המפורש. וע"ע (בפ"ד דאבות מ"ה). (וע' מגילה כח:). וה"נ יש להרחיק בהזכרת ה'. וע' בחו"מ (סי' פז סי"ז), ודו"ק.) והנה כל מעיין ישפוט בצדק מד' מהרש"א אלו, שאין בזה משום הזכרת ה' לבטלה, ולכן כל שמתפרנסים ממקום אחר מותר להזכיר ה' עמהם. וחזות קשה הוגד לי בעקרי הד"ט (סי' ה אות כא), שהביא ד' השאלת יעבץ הנ"ל, וכ' ע"ז, ומ"מ מנהג רבים להזהר בכך, ומצאתי להם סמך מד' מהרש"א (הנ"ל), ונהי שאין מכאן סתירה לד' יעבץ, שיכול לפרש כפרש"י שם, דמיירי בדיינים המטים משפט, ומלמדי תינוקות שעושים מלאכתם רמיה. (וכ"ה ביד רמה שם). מ"מ הבא לחוש לד' מהרש"א פשיטא שאין מזניחין אותו, וכ"ש שאינו ראוי לגערה כמ"ש הח"צ. עכת"ד. ומה מאד יש לתמוה, דמה זו סמיכה, אדרבה ד' מהרש"א הנ"ל סייעתא להח"צ ובנו היעב"ץ. שהרי לא אסר מהרש"א אלא כשאין להם קורדום אחר ליהנות ממנו, ואילו היה בזה משום הזכרת ש"ש לבטלה, הי"ל לאסור גם כשיש להם פרנסה ממקום אחר. א"ו דליתא להאי מילתא שכ' העקרי הד"ט בזה. וכן מוכח עוד מד' המהרש"א בברכות (ו), במ"ש שם, מנין שאפי' א' שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי, וכ' מהרש"א בח"א, שמפרש לה לענין עוסק בתורה, בכל מקום שאתן לך רשות להזכיר שמי, דהיינו בדרך לימוד, אבל בענין אחר אסור להזכיר ש"ש דהוי לבטלה. ע"כ. אלמא דמותר להזכיר שמות הקדוש ברוך הוא בשעת לימודו. ואין לומר דכוונת מהרש"א על הלימוד במקרא. שסתם לימוד היינו בגמ', וכדמוכח ג"כ מלשון הש"ס דנקיט עוסק בתורה, דהיינו בפלפול ומשא ומתן של הלכה. וכמ"ש הט"ז (סי' מז סק"א). ובשו"ת מחנה חיים ח"א (חאו"ח סי' ז). ובשו"ת שאילת יעקב (סי' סז). והביא סמך לזה מתענית (י:). וכ"ה בהערת המו"ל בהמאירי סנהדרין (עמוד רלט). ע"ש. הרי הובררה לנו דעת המהרש"א ז"ל להתיר בנ"ד, ולא כמו שייחס לו ה' עקרי הד"ט כל בתר איפכא. (ויש להעיר קצת ע"ד המהרש"א ברכות הנ"ל, דהא אמרינן בברכות (כא) מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. וכ' המהרש"א בח"א, מצאתי כתוב, דהכי משמע ליה ברכה"ת, כי שם ה' אקרא, דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמות של הקדוש ברוך הוא, שכל התורה באותיותיה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. כדאי' במדרשות. עכ"ל. וא"כ ה"נ הכא דקאמר אשר אזכיר את שמי היינו עצם הלימוד בתורה שהיא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. ולא הוצרך לבאר זאת על הזכרת ה' ממש. וי"ל דלשון הזכרה משמע יותר על ש"ש. וכ"מ בסוטה (לח). ע"ש. וע' בס' אות היא לעולם ח"א (ד"ל ע"ב). ע"ש.).
(ד) והנה המג"א (סי' רטו סק"ה) כ', שבשעה שלומד הברכות בגמ' אומר בלא הזכרת ה'. וכ"מ בפי' המשניות לרמב"ם בפ' הרואה. ובתוס' ר"פ הרואה. עכ"ל. ופי' המחה"ש, דר"ל דהתוס' ורמב"ם כ' שמברך כל הברכות הנז' שם בשם ומלכות בא"י אמ"ה. וא"כ תקשי על ר' שלא הזכיר שו"מ בכל הברכות ונתן מקום לטעות. א"ו שעשה כן ר' כדי שלא יבאו להזכיר ה' בעת לימודם. ע"כ. וק"ק דא"כ אמאי לא חיישי רב אשי ורבינא נמי להכי. והזכירו בגמ' ברכות רבות בשם ומלכות ומהם בברכות (יא:). ושם (ס:). ובפסחים (ז:). ובמגילה (כא:). ובסנהדרין (מב) ובכ"ד. והלום ראיתי בשד"ח מע' ברכות (סי' א אות מג) שהק' ממתני' (פסחים קטז:) בא"י גאל ישראל. אלמא דר' עצמו לא חייש להכי. והצ"ע. גם בשאלת יעבץ שם כ' ע"ד המג"א שאינה ראיה כ"כ, שהואיל והדבר ידוע שכל ברכה שאין בה שו"מ אינה ברכה (ברכות מ:), לכן קיצר התנא ולא הזכיר שם. אבל במקום שנזכר בפירוש ודאי צריך לאמרו כתקנתו. ע"ש. והנה אף על פי שמד' הח"צ אין כל הוכחה להתיר הזכרת ש"ש שבברכות הנז' בתלמוד, דשאני הזכרת ה' שבפסוקים המובאים בגמ', לברכות הנזכרו' בה. (וגם המג"א לא אסר אלא להזכיר את ה' שבברכות אבל להזכיר ה' בפסוקים מודה דמשרא שרי.) אולם הגאון יעב"ץ ז"ל פסק שגם כשגורס מטבע הברכות דרך לימודו בש"ס, ודאי שצריך לשננם עם אזכרותיהן. ושא"צ ראיה לזה. ע"ש. והחיד"א ז"ל בברכ"י (סי' רטו סק"ד) כ' ע"ד היעב"ץ, שאין דבריו מוכרחים, ומנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי שלא להזכיר ה' כקריאתו. ע"כ. [והוסיף שם (בסק"ה), שבפסוקים בש"ס ושאר ד' רז"ל, קורא כדרכו האזכרות כקריאתן. שאלת יעבץ בשם הגאון מר אביו זלה"ה. ע"כ]. והניף ידו שנית במחב"ר (שם סק"א), שכן מצא למהר"ם בתשב"ץ (סי' תיט), שאינו קורא שם של ד' אותיות בתלמוד כ"א השם. עכ"ל. וראיתי למהר"י יוזפא בס' יוסף אומץ (סי' שמט) שכ' וז"ל, להזכיר השמות המוזכרים בגמ' ובפוסקים נ"ל דשרי. ומצוה להזכיר בפירוש בשעת הלימוד. ולא לכנות אדושם וכיו"ב, שלדעתי אינו דרך כבוד כלפי מעלה לכנות, שהרי הכינוי לאדם הוי ביזוי. וכן שמעתי מהקדמונים. ע"כ. (וכיו"ב כ' הט"ז (סי' תרכא סק"ב), והא"ר (שם סק"י), שבמקום שאין אנו רוצים להזכיר שם אדנות י"ל השם, ולא כמ"ש המון עם אדושם, כי אין זה דרך כבוד כלפי מעלה. ע"ש:) ונראה שלא התיר הזכרת ה' שבש"ס אלא המובאים בפסוקים, אבל לא במטבע הברכות. וכד' התשב"ץ הנ"ל. ואף על פי שמצאתי חבר לד' הגאון יעב"ץ, הוא הגאון מליסא בחות דעת יו"ד (סי' קי, בדיני הס"ס סק"כ), שכ', שנ"ל לדון לכף זכות האומרים במעמדות ובקשות ברוך אתה ה' בהזכרות ש"ש, משום דדוקא דרך חובה אסור לברך לבטלה, אבל בדרך נדבה שרי. שהרי הרבה פיוטים נתיסדו בלשון ברכה והודאה ומה הפרש יש בין ברוך ה' לברוך אתה ה'. ע"ש. [ויש לחלק בין ד' היעב"ץ לד' החוו"ד. וק"ל]. אולם אנכי העירותיהו בצדק מד' התוס' בברכות (כט) שכ' להדיא לאסור. ע"ש. ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' י אות ו). ע"ש. ולכן נראה כהכרעת החיד"א לחלק בין פסוקים שבש"ס, למטבע הברכות שבש"ס. וכן ראיתי לידידי הרה"ג ר' מרגליות שליט"א בס' נפש חיה (סי' רטו), שכ' לחלק כן, ומצא כן בתשו' הגאונים (שמתוך הגניזה ירושלים תרפ"ח) סי' עט. (אבל מ"ש בשם המהרש"א (סנהדרין קד:) דס"ל להחמיר, כנראה שנגרר אחר העקרי הד"ט, אבל כבר נתבאר לעיל שאין משמעות ד' המהרש"א סובלים זאת.)
(ה) וחמותי ראיתי אור להב"ח או"ח (סי' תרכא), שכ' לפרש מחלוקת רס"ג ורי"צ גיאת שהובאו בטור שם, בדבר זה. דלד' רס"ג שצ"ל לפני השם תטהרו כמו שאומר אנא השם, יש בזה משום מוציא ש"ש לבטלה אף על פי שהיא אזכרה שבפסוק. אבל להרי"צ גיאת יש חילוק דדוקא אם היה או' אנא אדנות, ולא אנא השם, היה עובר משום מוציא ש"ש לבטלה, מאחר שאינו אומר דרך בקשה רק דרך סיפור דברים בעלמא, אבל לפני ה' כיון דמקרא הוא דקרי אין בזה חשש מוציא ש"ש לבטלה. ע"ש. והנה גם לדבריו מאחר שפשט המנהג כהריצ"ג לומר לפני ה', וכמ"ש הריב"ש והב"י שם, שפיר סמכינן לומר ה' באזכרות שבפסוקים המובאים, בש"ס ומדרשים. ומכ"ש לפי' הריב"ש וב"י בד' הגאונים שאינו ענין לזה, וגם רס"ג יודה בנ"ד, ושאני התם שאו' השם כדי לרמוז שהכ"ג היה מזכיר שם המפור' בזה. כיעו"ש. וע' בס' מאה שערים להריצ"ג הנד"מ (עמוד סג) שנראה כהריב"ש וב"י וכן הסכים המג"א (סי' תרכא סק"ד) דלא כהב"ח. וע' בט"ז ובש"א שם. ומצאתי בשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' סד) שנשאל בנ"ד, וכ' שהדברים מגיעים למ"ש הב"ח (הנ"ל). ומכיון שהמנהג לומר לפני ה' תטהרו באדנות שפיר ילפינן דמותר להזכיר ה' בפסוקים שבתלמוד. ושמע בשם רבו הרה"ג מהר"י ברכה ז"ל שהביא ג"כ ראיה לזה מברכות (כב). (כנ"ל). ושזו ראיה שאין עליה תשובה. ושכן נראים הדברים להלכה ולמעשה. ושוב אח"ז הביא ד' החיד"א בשם התשב"ץ הנ"ל, וכ' לדייק מד' התשב"ץ לאסור הזכרת ה' אף בפסוקים שבתלמוד, ודלא כהחיד"א, אלא שאנו נוהגים כמ"ש הריצ"ג הנ"ל לקרוא שם ה' בפסוקים. ושכ"פ בקיצור של"ה. ע"ש. ולפע"ד אין דיוקו מד' התשב"ץ מוכרח, שלא כ' אלא שאינו מזכיר שם של ד' אותיות בתלמוד, אבל בפסוקים המובאים בתלמוד לא קאמר. ולכן יותר נכון להשוותו לד' הריצ"ג שמתיר דאתי כהלכתא. (ואף רס"ג ל"פ בזה לד' הריב"ש וב"י כנ"ל.) ועכ"פ לדינא גם מהר"י הררי נקיט ואזיל כמש"כ לחלק בין אזכרות שבפסוקים המובאים בש"ס, למטבע הברכות שהוזכרו שם. וכ"כ הפמ"ג בא"א (סי' רט"ו סק"ה). ובס' בירך את אברהם (דפ"א ע"ב). וכ"כ בהגהות ר"א גוטמאכר (בדפוס וילנא בחי' לברכות ו). וכ"כ בילקוט אברהם (סי' רטו). וע' פנ"י שם.
(ו) וחזיתיה לה' זכור ליצחק הררי, אחר החיתום שם, שדרך קסתו ע"ד העקרי הד"ט שהביא ראיה להחמיר בזה ממהרש"א (סנהדרין קד:), והקשה כנ"ל, דכלפי לייא מוכח מהמהרש"א כל בתר איפכא ומשם ראיה להקל. עש"ב. וגם הלום כרגע נראה לי שו"ת בית אב חמישאי (סי' שא), ושם הביא ראיה להקל ממהרש"א סנהדרין ע"ש. ולאפוקי ממ"ש בפתחי עולם (סי' רט"ו סק"ח), שיש ראי' להחמיר מד' מהרש"א סנהדרין, ונמשך אחר עיקרי הד"ט. ע"ש. והנה בס' בית אב הביא הראיה מברכות (כב), ודחה דהתם מיירי באזכרות דאלקים וכיו"ב, אבל אזכרת ה' של ד' אותיות יש להחמיר יותר. ע"כ. (וכעת אמ"א.) והגם שהיה מקום לדייק כן מד' התשב"ץ הנ"ל, מ"מ אין נ"ל לחלק בזה. וע' בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' קב), דסתם אזכרה משמע על שם ה' בן ד' אותיות. ע"ש. וע' יד מלאכי (כלל סט) ובשאר האחרונים. ואכמ"ל וע' בס' שמו יוסף למהר"י בן ואליד (סי' קמ) שחכם א' הביא לו ג"כ הראיה מברכות (כב). והודה לו שמעיקר הדין משרא שרי, אך שוב כ' לדחות בשם מר אחיו, דהתם בכנוי מיירי שאף שמותר לטהורים אסור לבע"ק. ע"ש. ואינו מחוור. (ועמש"כ לעיל אות א). גם מה שדחה בשו"ת בית אב שם, די"ל דמיירי שקורא בטעמים דהוי כקורא בתורה. כדקי"ל ביחיד שקורא י"ג מדות. ע"ש. לכאורה ק' דהא כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, וכיון שקוראו בטעמיו כקורא בתנ"ך, אינו רשאי לקרות רק חלק מהפסוק המובא בש"ס. וכמ"ש הח"א (כלל ה ס"ב). ולא דמי לקורא קטע מפסוק שבש"ס בלי טעמים דמשרא שרי, כיון שאינו אלא דרך לימוד בעלמא, ואין כוונתו לקרוא מקרא. וכמ"ש כן הגאון מהרש"ק בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' מג). משא"כ כשקוראו בטעמים כדי שיהיה כקורא בתורה, אינו רשאי להפסיק באמצע הפסוק. והרי גם ביחיד שקורא י"ג מדות, העלה בשו"ת דברי יעקב (סי' ד) שכיון שקורא בטעמים כקורא בתורה, אסור לו לסיים בתיבת ונקה וצריך לגמור כל הפסוק משום דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. ושאני צבור שאו' י"ג מדות דרך תחנה ובקשה. וכעין מ"ש המג"א (ר"ס רפב). [וכן חילק בנשמת אדם, (כלל ה ס"ב) הנ"ל וה"ר מהמג"א]. ע"ש וכן פסק מדעתו בכף החיים (סי' קלא ס"ק כג). ואף שי"ל שאין זה מוכרח, וגם כשיחיד קורא הי"ג מדות בטעמים כקורא בתורה יוכל לסיים בתיבה ונקה, שהואיל ונעשה מטבע שטבעו חכמים בתפלה דרך בקשה לצבור, לא מפלגינן בין יחיד לצבור. וסמך לזה ממ"ש מרן בש"ע /בא"ח/ (סי' נט ס"ג), דאף שאין היחיד או' קדושה שביוצר יכול לאמרה בניגון וטעמים כקורא בתנ"ך. ומקורו טהור בתשו' הרשב"א הובאה בב"י שם. (וכ"כ בס' המנהיג סי' עו). ולא הצריכוהו לשנות לקרוא כל הפסוק משום דכל פסוקא וכו'. (ובמקום אחר כתבנו עוד בזה בס"ד.) משא"כ חצי פסוק המובא בתלמוד לדרשא, דלא שייך תי' זה, אם יקרא אותו בטעמים כקורא בתורה, יצטרך בע"כ להשלימו, ואם כוונת הבית אב דאה"נ שצריך לגמור כל הפסוק, וכעין מ"ש התולדות זאב הנ"ל, א"כ לא היה צריך לטעמים כ"כ, ועוד דהא נמי לא פלט ממ"ש דברים שבכתב א"א רשאי לאמרם בע"פ. וכמ"ש להדיא בשאלת יעבץ. וע' במשנ"ב (סי' מט סק"ב). ועוד דאטו כ"ע גמירי טעמי המקראות המובאים בש"ס לאמרם בע"פ. ואף לקרא כל פסוק המובא בש"ס בשלמותו הוא דבר קשה וכבד מאד לרוב המעיינים. וע"כ אין בדחיות אלו לדחות הראיה הפשוטה שהביא הח"צ וסיעתו מההיא דברכות (כב) וכ"כ בזכור ליצחק הררי שזוהי ראיה שאין עליה תשובה. וע' בהקדמת הרמב"ן למלחמות ה'.
(ז) והלום ראיתי בס' טהרת המים (מע' ה אות פו), שהביא ד' היעב"ץ והחיד"א בדין זה, וכ' לתמוה מזה עמ"ש החיד"א עצמו בצפורן שמיר (סי' ב אות כו), שהמתפלל ביחיד יאמר ברייתא זו, אר"ע חיה אחת יש ברקיע וכו', ואומרת ברכו את ה' המבורך, והם עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ומשמע שאומר האזכרות כדרך קריאתן שאל"כ מה תועלת יש בזה. וזה סותר למ"ש בברכ"י שאין לקרוא האזכרות כהוייתן. ע"ש. והנה ברוקח (סי' שכ) ועוד פו' הובאה ברייתא זו ולא כ' זאת על היחיד. ועמש"כ ג"כ בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' ד' אות ז), והעלתי דשב ואל תעשה עדיף, ואין לומר ברייתא זו כלל, אא"כ ירצה לאמרם קודם עלינו לשבח ובלי הזכרת ש"ש, רק י"ל השם. ע"ש. וע' בס' המנהיג (סי' עו), שכ' בשם רב צמח, שאין היחיד אומר סדר קדושה, שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, וסיים ע"ז, שאם הוא ת"ח יעסוק באגדת פ' גיד הנשה (חולין צא:) ג' כתות של מלאכי השרת או' שירה בכל יום, א' אומרת קדוש, וכו', וא' או' קדוש ה' צבקות. ע"ש. וכ"כ בשלטי הגבורים (ברכות כא:) אכן מלבד שי"ל דשאני קדושה שהיא פסוקים. וכמ"ש החיד"א דאזכרות שבפסוקים שהובאו בתלמוד מותר לקראם כהוייתן. משא"כ ברוך ה' המבורך. ועי"ל דמיירי שאו' קדוש השם צבקות, ואינו מזכיר ש"ש כלל בקריאתו. ואעפ"כ מועיל קצת בהיותו עוסק בתורה בענין ההוא. וכמ"ש במנחות (קי) ת"ח העוסקים בהל' עבודה מעה"כ כאילו נבנה בהמ"ק בימיהם. ע"ש. ולפ"ז י"ל גם ד' החיד"א בצפרן שמיר עד"ז. וע' בשו"ת מור ואהלות פוסק (דמ"ח ע"ב), שאין לומר ברכת הלבנה בשם ומלכות בליל ט"ז, אף בדרך קריאתה בש"ס (סנהד' מב) וכמ"ש המ"א (סי' רטו) שאין לקרות האזכרות שבמטבע הברכות המובאים בש"ס. ודלא כמו שעשה מעשה גדול א' לקראה בשו"מ בליל ט"ז. ע"ש. (וכ"כ בס' כורת הברית דקל"ו ע"א). והביאותיו בס' יביע אומר שם. וע"ע להרה"ג רא"ל פרומקין בס' מגן האלף על סידור רע"ג (דצ"ז ע"ב). ודו"ק.
(ח) ובהיותי בזה ראתה עיני להמג"א (ר"ס קכח), עמ"ש התוס' (שבת קיח:) לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה וכו'. ותמוה דהא אמרי' (כתובות כד:) דזר הנושא כפיו עובר בעשה. וכ' המג"א, דאפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה היינו מה שהזכיר ה' לבטלה בברכה. ע"ש. ובתשו' נו"ב קמא (חאו"ח סי' ו), נחלקו ב' לומדים בד' המ"א, אם כוונתו היא על הברכה שלפני הב"כ שאו' אק"ב של אהרן כו'. או כוונתו על הבר' כהנים גופא שמזכיר את ה' בברכה שמברכים לישראל, שאו' יברכך ה' וכו'. וסיים הנו"ב, הראיתי פנים לדברי שניהם, אבל המכוון יותר הוא דקאי על הברכת כהנים ממש, ולא על הברכה שלפניה. ע"כ. וקשה לי, שהואיל ופסוקים הם בתורה, הגם שלא נצטווה לברך את ישראל, למה יעבור משום הזכרת ה' לבטלה. ואף על פי שאין כוונתו לקרא דרך מקרא, מ"מ אינו נראה לומר שיעבור על עשה דאורייתא דהזכרת ה' לבטלה, משום זה בלבד. וכדאמרי' בכה"ג (ב"ב פב) אהא דתנן מביא ואינו קורא, א"ל ר"א לרב אשי מכדי פסוקי נינהו לקרי. א"ל משום דמחזי כשיקרא. ומשמע שאף אם היה מכוין לשם מקרא ביכורים, אין שום איסור מה"ת מפני האזכרות שבהם, אף על פי שאינו מכוין לקרוא דרך לימוד. וה"נ י"ל בקריאת פסוקי הברכת כהנים שעכ"פ לא יהיה בהם איסור תורה של הזכרת ה' לבטלה. ועוד שנראה שאפי' איסור דרבנן אין בזה כיון שמזכיר את ה' לצורך כדי לברך את ישראל. ופוק חזי מאי עמא דבר שנוהגים הגדולים לברך את הקטנים בברכת כהנים (וכמ"ש ג"כ בסי' בן איש חי פר' ראה אות יז). ולית דחש להא משום הזכרת ה' לבטלה. ומשום דפסוקי הוא דקא קרו. (והיינו משום דס"ל כד' הב"ח /בא"ח/ (סי' קכח) דהא דקי"ל דזר המברך עובר בעשה היינו דוקא כשנושא כפיו וכו'. ושו"ר שכ"כ המשנ"ב בבאה"ל (ר"ס קכח) בד"ה דזר עובר בעשה, על מנהג העולם בזה. ואף על פי שנראה מהפמ"ג שעכ"פ יש איסור בכל גוונא (ע' במש"ז סק"ב). מ"מ סמכו להקל בצירוף ד' המגן גבורים שאין איסור אלא במתכוין לברך בכוונת המצוה, הלא"ה אין כאן איסור עשה כלל. והובא במשנ"ב (שם סק"ג). כיעו"ש. וע"ע בשד"ח (מע' נ כלל לט), מ"ש בזה. ועמ"ש בס' כה תברכו. וכעת אמ"א.) וע' בשו"ת מהרי"ל דסקין /דיסקין/ בקו"א (סי' קד), שכ', שכל שנצרך לו להזכיר שם לאיזה ענין מותר, וראיה מסוטה (ט:) ידעא ביה בהאי צדיק דלא מפיק ש"ש לבטלה. והעיר מההיא דמכות (כג:) שהתקינו ב"ד לשאול שלום בשם. ומפרט"י /ומפרש"י/ שם. וע"ש. וה"נ הכא למה יגרע כשמברך את ישראל. א"ו דכוונת המג"א על הברכה שלפני הב"כ =הברכת כהנים=. מיהו אין להוכיח כן משום דאלת"ה מאי קאמר ר"י בתוס' אם לא משום ברכה לבטלה, והא סמי בידיה לכוין לקרות את הב"כ כקורא פסוקים בעלמא. שאז בודאי אין בזה משום ברכה לבטלה. די"ל דאה"נ שזוהי כוונת ר"י שאין איסור אלא משום בר' לבטלה, וזה ניתן לתקן ע"פ הכוונה הנ"ל. וע"ע במהרש"א (שבת שם). וכן ראיתי בס' ברכת משה (שבת שם) שהביא מהאחרו' שהבינו בד' המג"א דקאי על הברכה שלפני הב"כ ודלא כפי' הנוב"י הנ"ל. ושוב מצאתי למהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חאו"ח סי' מא), שעמד ג"כ ע"ד הנוב"י הנ"ל, דבכה"ג אין כל חשש דברכה לבטלה. וכדאשכחן ששואלים שלום בשם וכו'. וכן מעשים בכל יום שהאבות מברכים לבניהם והרבנים לתלמידיהם בבר' כהנים וכו'. ולכן אין מקום לפי' הנו"ב בזה. וצע"ג. עכת"ד. וע' בס' האשכול (עמוד לב) שכ' איכא מרבוותא דאמרי דהא דישראל שנושא כפיו עובר בעשה היינו עשה ממש, דכתיב דבר אל אהרן וכו' ולא זרים, ולאו הבא מכלל עשה עשה. ואיכא מ"ד דהיינו מדרבנן ומשום ברוכי דלא מצי לברך והו"ל ברכה לבטלה. וכו'. ע"ש. מלואים - ע' זרע יעקב זלזניק הנד"מ (בסי' קכח) מ"ש ע"ד המג"א. ע"ש. וע' בנחל אשכול (שם אות יב) שלא זכר מד' המג"א דקמן, ובביאור העשה דבר' לבטלה, ע' במחה"ש. וע' בשו"ת זכר יהוסף (סי' ס). ובאחרו'. וע"ע בשו"ת גנזי יוסף (סי' כג). ובשו"ת כפי אהרן (סי' סד).

(ט) וראיתי להגר"א מני ז"ל בזכרונות אליהו (מע' מ אות א'), שהביא ד' החיד"א והזכל"י שהתירו להזכיר ה' בפסוקים שבתלמוד, וכ' דמ"מ אנן לא נהגינן הכי להזכיר ה' בפירוש, הואיל ומסתמות ל' התשב"ץ (סי' תיט) יש לדייק להחמיר, וכמ"ש בעקרי הד"ט, ולכן שוא"ת עדיף. ע"כ. וכ"כ כיו"ב בערוך השלחן (סי' רטו סק"ב). אולם לפע"ד חומרא זו מביאה לידי קולא, שהרי פעמים רבות נזכרים בפסוקים שם אלקים ואלקינו ואל שדי וכדומה, ויצטרך לכנות ולבטאת אלקים בקו"ף ולא בה"א, (ובשם שדי לא יוכל עשות גם זאת.) וזהו דרך כינוי ח"ו להשי"ת דבודאי לא אריך למעבד הכי. וכמש"כ לעיל בשם מהר"י יוזפא ביוסף אומץ, ושכ"כ הט"ז והא"ר (סי' תרכא), שאין לומר אדושם במקום ה' דהוי כמכנה שם כלפי מעלה. ע"ש. וכ"כ בס' טהרת המים (מע' ה אות פו), להעיר על ההמון שמכנים בשם ה' ואומרים המוני, שאין לעשות כן. ע"ש. והן אמת שבע"כ כשקוראים מטבע הברכות שבש"ס צריכים לו' השם אלקינו. וכמש"כ לעיל לחלק בין האזכרות שבפסוקים, לשאר אזכרות המובאים בש"ס, ואין לנו עצה אחרת בשם אלקים רק לכנות ולקראו בקו"ף. (וכ"כ בערוך השלחן שם.) כי קשה מאד לשנותו תמיד לשם השם, ומה גם כשהוא סמוך להשם. מ"מ ההכרח לא יגונה, ואין למדין אפשר משא"א. ולכן עכ"פ בפסוקים שבש"ס הואיל ומדינא משרא שרי וכמ"ש רוב האחרונים, אין לנו להחמיר בזה, כי המחמיר יוצא שכרו בהפסדו. (וע' מ"ש הרב המגיה בס' זכרונות אליהו שם.) והנה כבר כ' לעיל שאין הכרח מד' התשב"ץ אלו, וגם משמע בתשו' הגאונים להקל, וכן ד' כמה פו'. ומכללם בשו"ת הריב"ש (סי' ריט), בשם רבותינו הר"פ והר"ן שנהגו להזכיר ה' בפסוק לפני ה' (תטהרו) שבסדר עבודה. וכדעת הרי"צ גיאת. והובא בב"י (סי' תרכא). וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל. ועוד שהרבה אחרונים כ' זאת למצוה שיש לקרות את האזכרות שפסוקי הש"ס כהוייתן, ולא נאמר זאת דרך היתר גרידא. וכמש"כ לעיל מהר"י יוזפא ביוסף אומץ. וכ"כ בקצור של"ה. וזכל"י. וטהרות המים. וכ"כ בחי' הר"א גוטמאכר ברכות (ו.) ובס' בירך את אברהם (דפ"א:). וגם היעב"ץ העיד בגדלו בשם מ"א הח"צ שהיה גוער במי שכינה לומר השם. וכ' בס' תורת חיים סופר (סי' רטו סק"ז) שראיות הח"צ צודקות מאד. ע"ש. ע"כ נלע"ד שאין להחמיר בזה ויש להזכיר ה' בפסוקים שבש"ס ומדרשי חז"ל. מלואים - כעת ראיתי בשו"ת צור יעקב (סי' קפג) בד"ה ומ"ש לסייע, שג"כ כתב ע"ד הרב השואל שבאמת לא נחלקו הפו' באזכרות שבפסוקים שהובאו בתלמוד, ואדרבה בכה"ג מצוה איכא להזכיר ה'. וכן מצאתי בחפישה בשו"ת תורת יקותיאל (חאו"ח סי' לג) שהאריך למעניתו בד"ז, והעלה להקל בזה כמש"כ. ע"ש. וכן פסק המשנה ברורה (סי' רטו יד). והחסד לאלפים (שם סק"ז). והכה"ח (שם ס"ק יז). וע"ע בשד"ח ברכות (סי' א אות מג).
(י) ומיהו כבר נתבאר שכל זה דוקא בפסוקים המובאים בש"ס ומדרשי חז"ל, אבל אזכרות שבמטבע הברכות שבש"ס וכיוצא בהם, אין להזכירם כהוייתם רק יאמר השם, והן אמת שראיתי למהר"א פלאג'י בס' אברהם אזכור (מע' ה אות כב), שכ' בשם ס' תנא ושייר (סי' כז), שכשקורא בתלמוד יאמר ה' בפירוש. ע"כ. הנה ס' תנא ושייר אמ"א, ויש לפרש כוונתו לאזכרות ה' שבפסוקי הש"ס. והן לו יהי שאין כוונתו כן, וס"ל כד' השאלת יעבץ להתיר בכל גווני, מ"מ לדינא אנן בדידן נקטינן כד' המג"א והברכ"י וסיעתם להחמיר בזה. והכי עדיף למינקט סברא מציעתא, לחלק בין אזכרות ה' שבפסו' לאזכרות שבמטבע ברכות, ומכאן תשובה מוצאת למ"ש בס' כרם שלמה (סי' רטו), שד' התשב"ץ שאין להזכיר ה' בשעת הלימוד בש"ס. וכ' הברכ"י ומחב"ר שכן נוהגים רבנן קשישאי בא"י. אבל בשו"ת יעב"ץ כ' שאם קורא בש"ס כתובים הבאים שם, קורא האזכרות כהוייתן. ע"כ. ולא עיין יפה בברכ"י (שמשם מקור דבריו) שיש לחלק ביניהם. ולפ"ז אין המנהג דרבנן קשישאי סותר לד' היעב"ץ בזה. ורק באזכרות שבמטבע הברכות נהגו לומר השם, אבל בפסוקים שבש"ס מותר להזכיר ש"ש. וכן דעת רוב האחרונים לחלק בזה. (והרוצה לצאת י"ח המחמירים בזה, יסיים כל הפסוק המובא בש"ס, ומה טוב לאמרו בניגון וטעמים כקורא בתורה. וע' בכה"ח (סי' נט אות כב). ובס' עוד יוסף חי (פ' שמות אות ז). ע"ש. ופשוט דביכול הכתוב מדבר.) וע' בשו"ת רב פעלים ח"ב (סי' לז). והלום בא לידי ירחון המאסף (שנת תרעד כרך ב, סי' יא אות ה), וראיתי שם שכ' להביא ראיה להנוהגין היתר ללמוד ברכת הלבנה מתוך הגמ' (הרמב"ם), כשעבר זמן בר' הלבנה, מד' השה"ג (פ"ג דברכות) בשם רב צמח, ואם הוא ת"ח יעסוק באגדת גיד הנשה (חולין צא:) כדי לומר הקדושה. ע"ש. וגם עליו תעבור כוס התימה שלא ירד לחלק בין האזכרות שבפסוקים המובאים בש"ס, למטבע הברכות שבש"ס. וע"ע מש"כ לעיל (אות ז). ודו"ק.
(יא) זאת תורת העולה שהלומד בש"ס ומדרשי חז"ל ופוגע בפסוקים שיש בהם אזכרות, יש לו לקראם כקריאתן בתנ"ך בהזכרת ש"ש. ואין להחמיר בזה. אבל אזכרות שבמטבע ברכות שבש"ס ופוסקים אין לקראם כ"א בכנוי השם. וכמו כן יכנה לומר אלקים או אלקינו בקו"ף, כי גם בהם יש דין איסור הזכרת ש"ש לבטלה. וכן יכנה בשם אל, כי גם בו יש דין זה. וכמ"ש הטור /בא"ח/ (סי' סא) בשם הרמ"ה. וכ"כ האחרונים ז"ל. והנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן.