בס"ד
הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
ההולך ברה"ר ונפסלו ציציותיו בפסול דרבנן האם חייב לפשוט הבגד מיד.
בפרשתינו ציונו הבורא ית"ש על מצות ציצית. והנה נסתפקתי ספק כללי הנוגע לכל מצוות עשה, ויש לפשוט ספק זה מהנוגע להל' ציצית ע"כ אכתוב בע"ה ספק זה והמסתעף.
נסתפקתי בכל המצוות אשר מדאורייתא יוצא בה בכל אופן, וחז"ל הגבילו המצוה שאינו יוצא בה אלא באופן מסוים, וכגון סוכה שכשרה מדאורייתא וחז"ל פסלוה, היאך יהי' הדין באדם שאין לו סוכה שכשרה מדרבנן ויש לו סוכה שכשרה מדאורייתא, האם חייב עכ"פ לקיים המצוה מדאורייתא אע"ג דחז"ל פסלו הסוכה, או דילמא לבתר דתקון חז"ל דאין יוצאים בה ידי"ח, אין לאדם חיוב לקיים המצוה עכ"פ מדאורייתא, דגם בזה אנו מצווים לשמוע לחז"ל, וכיון דחז"ל פסלו הסוכה אם ישב בה הוי כעובר על דברי חז"ל.
והנה היכא דחז"ל אסרו לקיים המצוה באופן זה, וכגון תקיעת שופר בא' דר"ה שחל בשבת דחז"ל אסרו לקיים המצוה שמא ישכח ויעבירנו ד"א ברה"ר, פשיטא דאחד שלא יוכל לתקוע למחר אסור לו לתקוע בשבת כדי להרויח עכ"פ קיום המצוה מדאורייתא, דהרי חז"ל הטילו איסור לקיימה [ונהי דאם עבר ותקע בשבת ס"ל להגרעק"א ז"ל בדרו"ח מערכה ח' במס' חגיגה והאבנ"ז ז"ל דקיים מצוה, מ"מ אסור לו לתקוע בשבת, ובשגם דדעת החלקת יואב ז"ל בקבא דקושיתא קו' צ"ט דלא קיים מצוה].
והנה אין לפשוט הספק מהא דכ' התוס' בסוכה ג' א' גבי סוכה קטנה דכיון דחז"ל אסרו לישב בסוכה קטנה א"כ גם מדאורייתא לא קיים יעו"ש, וא"כ לא ירויח גם אם ירצה לקיים הדאורייתא, הא ליתא, דשאני התם דגזרו שמא ימשך ויאכל בביתו חוץ לסוכה וא"כ צד איסור יש בדבר. אולם הרי התוס' כ"כ גם לגבי קרי"ש אהא דאמרו חכמים שלא יטה בזמן קרי"ש של ערבית, והתם ליכא צד איסור בדבר.
מיהו העונג יו"ט ז"ל או"ח סי' ט' כ' דכונת התוס' התם היינו משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, שחז"ל אסרו לו להטות יעו"ש, וא"כ היכא דאין בו צד איסור שפיר יוצא בה ידי"ח מדאורייתא, וא"כ הדרינן לספקתינו אם חייב לעשות כן או לא.
והפמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת ח"ג אות ז' חילק באופן אחר דאם יש לו סוכה כשירה מדאורייתא ובמזיד ישב בסוכה הפסולה מדרבנן לא יצא ידי"ח אפי' מדאורייתא, אבל אם אין לו סוכה אחרת והוי אונס שפיר יצא בה ידי"ח מה"ת. אלא דגם הוא ז"ל לא דן אי חייב לעשות כן אלא אם עשה כן אם יצא ידי"ח או דחז"ל הפקיעו המצוה, [ומה שהביא מדברי המג"א ז"ל בסי' תרכ"ט יעוי' לקמן בסוף המאמר מדברי הריטב"א ז"ל בסוכה].
ונלע"ד בעז"ה לפשוט הספק מה' מקומות.
א] נלע"ד בע"ה להביא ראי' גדולה דליכא חיוב לקיים הדאורייתא אחרי שחז"ל פסלו הסוכה, ובהקדם ג' הקדמות.
א] קיי"ל דהיוצא בשבת לרה"ר בציצית שאינה מצויצת כהלכתה חייב חטאת, דכיון דאינו מקיים מצות ציצית הוי החוטין כמשאוי דאינם בטילים לבגד. והנה המרדכי ז"ל בהלכות ציצית רמז תתקמ"ד כ' וז"ל, "לכן נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו, ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית, דאז ודאי היה הדין עמו, אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית. ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת".
ב] והנה מכח זה פסק מרן המחבר ז"ל בשו"ע או"ח סי"ג ס"ג דאם הציצית נפסלה בכרמלית, אינו חייב לפשוט הבגד דגדול כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן, אבל אם נודע לו ברה"ר חייב לפשטו מיד דכבוד הבריות אינו דוחה איסור תורה.
ג] ויש להסתפק היאך הדין בציצית שפסולה מדרבנן וכשירה מדאורייתא האם חייב חטאת האם חייב לפשוט הבגד ברה"ר. ודן בזה הברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' י"ג סק"א בנפסק חוט אחד מהציצית דמדאורייתא כשירה לדעת הרמב"ם ז"ל דהחוטים אין להם מנין מה"ת, ואסיק דחייב חטאת, דהא מדרבנן אסור לו ללובשה והו"ל משאוי. ומכח זה פסק דאם נפסק חוט אחד ברה"ר בשבת חייב לפשוט הטלית דהוי איסור תורה ואינו ניתר משום כבוד הבריות, יעו"ש.
ועתה בואו חשבון. אם נימא דמי שאינו יכול לקיים מצוה דרבנן חייב לקיימה עכ"פ מדאורייתא, קשיא טובא א"כ אמאי הוי משאוי, הא כיון דאם לא היו לו מספיק חוין כדי לצאת ידי חובה מדרבנן ורוצה ללבוש הבגד הי' חייב להטיל בו ציצית הכשרים מדאורייתא כדי לקיים עכ"פ המצוה מדאורייתא, א"כ לא הוי משאוי. וגדולה מזו נראה, דלא רק חיוב חטאת אין כאן דמדאורייתא הוי ציצית כשירה, אלא אפי' איסור דרבנן אין כאן, דהרי חז"ל מורין לו לקיים המצוה עכ"פ מדאורייתא ומה שייך משאוי בזה.
וליכא למימר דכיון דאינו חייב בציצית אא"כ לובש בגד של ד' כנפות, וא"כ לא ילבש הבגד ולא יתחייב בציצית, זה אינו, דהא אין לו עתה ברה"ר בגד אחר והוי כבוד הבריות, ומאי גרע כבוד הבריות מאילו הי' אנוס מחמת טעם אחר ללבוש הבגד דהי' חייב להטיל בו ציצית הכשרים מדאורייתא, וממילא אין כאן משוי לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכנ"ל.
אלא בע"כ דאינו חייב להטיל בבגד חוטים אלו הפסולים מדרבנן, ונהי דאם הטיל י"ל דקיים מצוה דאורייתא מ"מ כיון דאינו חייב להטיל בה חוטים אלו, שפיר הוי משאוי. ולכאו' היא ראי' אלימתא בס"ד.
ב] יש להסתפק באחד שאין לו אלא לולב פסול מדרבנן האם הוי מוקצה או לא. והנה לכאו' תליא בהנ"ל, דאם נימא דעכ"פ חייב ליטול לולב זה כדי לקיים המצוה דאורייתא, א"כ לא הוי מוקצה, דנהי דמדרבנן לולב זה פסול מ"מ כיון דחייב לתקוע בה כדי לצאת הדאורייתא הרי הוי צורך מצוה ולא הוי מוקצה, אבל להצד דאינו חייב לצאת הדאורייתא שפיר י"ל דהוי מוקצה, דנהי דאם יטלנו יצא ידי"ח מצוה מדאורייתא מ"מ כיון דאינו חייב ליטלו אין דעתו על זה והוי מוקצה.
נמצא לפי"ז דאתרוג של טבל להסוברים דטבל דאורייתא הוי רק דגן תירוש ויצהר, א"כ אתרוג של טבל לא הוי מוקצה דמי שאין לו אלא אתרוג זה חייב לצאת בו ידי חיוב תורה, ואם יש אחד בעולם שחייב לצאת בזה שוב לא הוי מוקצה לאף אחד דהא חזי לאדם זה וכדכ' רש"י ז"ל סוכה מ"ב א' ד"ה קא, ועי' בדברי השעה"מ ז"ל בפ"ז מלולב הכ"ה מה שהוציא מזה הלכה למעשה.
והנה הרמב"ן ז"ל בהל' לולב כ' דאתרוג של טבל יוצא בה ידי המצוה והכפות תמרים ז"ל בסוכה ל"ד ב' ד"ה אך, הק' הא טבל הוי מוקצה והיאך יוצא בה ידי"ח, והבית מאיר ז"ל בסי' תרמ"ט [על המג"א סק"כ] והערוך לנר ז"ל בסוכה שם תמהו הא כיון דיוצא בה ידי המצוה מה מוקצה שייך בזה, ועכ"פ מדברי כולם נלמד דהא מיהת פשיטא להו דלהסוברים דאין יוצאין ידי חובה באתרוג של טבל הוי מוקצה, א"כ הא קמן ראי' ברורה דגם אם אין לו אלא אתרוג של טבל אינו חייב ליטלו כדי לצאת ידי"ח מדאורייתא ולפיכך הוי מוקצה.
ג] אמרי' בסוכה ו' ב' דמדאורייתא רק רובו המקפיד חוצץ, וגזרו רבנן על מיעוטו המקפיד ועל רובו שאינו מקפיד אטו רובו המקפיד. והנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל אי קיי"ל כמ"ד טבילה בזמנה מצוה או לא. ודעת הרבה ראשונים ז"ל דקיי"ל טבילה בזמנה מצוה, ומצוה על כל טמא ליטהר מטומאתו, וברגל לכו"ע מצוה על אדם לטבול ולטהר עצמו שיהא מותר לאכול קדשים.
והרא"ש ז"ל ביומא פ"ח סי' כ"ד כ' דגם שלא בזמן הבית, כל זמן שהי' אפר פרה הוי חיוב על האדם לטהר עצמו ברגל. והבית שמואל בסי' נ"ה סק"י אייתי דברי רש"י ז"ל דגם האידנא דליכא אפר פרה מ"מ מצוה על האדם לטהר עצמו ברגל. והב"ח ז"ל בסי' תר"ג כ' בדעת הרא"ש ז"ל דגם בזמנינו דליכא אפר פרה מ"מ חייב לטבול קודם הרגל דחייב לטהר עצמו במאי דאפשר יעו"ש. והנה מדברי המטה אפרים ז"ל בסי' תרכ"ה סי"ג נראה דבטבילה של ערב הרגל יש להקפיד על דיני חציצה, ובסי' תר"ו ס"ח כ' דבטבילה של עיו"כ יש להקפיד על דיני חציצה, יעו"ש.
והשתא יש להסתפק, היאך יהי' הדין באדם שיש לו חציצה במיעוט המקפיד ואין באפשרותו להסיר החציצה, האם חייב לטבול קודם הרגל כדי לטהר עצמו עכ"פ מדאורייתא או דילמא כיון דמדרבנן לא עלתה לו טבילה אינו חייב. ולכאו' תליא בהנ"ל. [אמנם להסוברים דטבילה במן הבית או בזמן הרגל הוי מצוה כדי שיוכל ליכנס למקדש ולאכול בקדשים, הנה לפי"ז נראה דכיון דמדרבנן דמיעוט המקפיד חוצץ הרי גם לאחר שיטבול לא יוכל לאכול בקדשים, א"כ אין לו מצוה לטבול דלא ירויח].
והנה להך גיסא דחייב לטבול כדי לטהר עצמו עכ"פ מדאורייתא, נלע"ד בעז"ה לתרץ בדרך החידוד קושית האחרונים ז"ל, בהא דרובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מדאורייתא, ותיקשי לאחר שחז"ל גזרו על רובו שאינו מקפיד שוב הו"ל מקפיד מכח גזירת חז"ל וא"כ לחצוץ מדאורייתא. והישועות יעקב ז"ל ביור"ד סי' קצ"ח סק"א נקט לדינא דלבתר תקנת חז"ל רובו שאינו מקפיד הוי חציצה מדאורייתא, ונפק"מ להחמיר בספיקו. והאבני נזר ז"ל בחיו"ד סי' רנ"ב סק"ד נמי נקט הכי יעו"ש. אמנם הגרא"ו ז"ל הי"ד בקובץ הערות בהוספות נקט כן בדרך קושיא אמאי אמרי' דרובו ואינו מקפיד אינו חוצץ, והביא תירוצא דהגר"ח ז"ל דזה נחשב כמקפיד רק על מיעוטו דמדאורייתא סגי להסיר החציצה ברובו ולהעמידו על מיעוטו יעו"ש, והאבנ"ז ז"ל שם דחה תי' זה, יעוש"ה.
והנה לדברי הישוע"י והאבנ"ז ז"ל צ"ע, דא"כ אמאי נקט ר' יצחק דרובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מה"ת הא כיון דגזרו חז"ל הדר הו"ל רובו המקפיד, והיכן משכח"ל דרובו שאינו מקפיד הוי חציצה רק מדרבנן.
אמנם להנ"ל יש לתרץ בעז"ה באופן נפלא בדרך החידוד. דהנה, גם אם נימא דלבתר תקנת חז"ל הוי רובו המקפיד וכסברת הישוע"י והאבנ"ז ז"ל, מ"מ נראה דכ"ז באחד שיכול להסיר החציצה וכיון דמקפיד להסיר החציצה הו"ל מקפיד, אבל אדם שאינו יכול להסיר החציצה, ונימא כהך גיסא דעכ"פ חייב לטבול כדי לטהר עצמו מדאורייתא, א"כ אדרבא אינו מקפיד על זה כדי שיוכל לטהר עצמו מה"ת, וא"כ שפיר איכא נפק"מ בהא דרובו שאינו מקפיד אינו חוצץ לענין זה שטובל כדי לטהר עצמו עכ"פ מדאורייתא, והוא כו"פ בס"ד.
ד] הברכי יוסף ז"ל באו"ח סי' תקפ"ו סק"ו, אהא דכ' הרמ"א ז"ל בדרכי משה שם דטוב להחמיר לא לתקוע בשופר שנעשה מבהמה טמאה, והק' הברכ"י ז"ל אמאי לא כתב דהוי ספק דהא הר"ן ז"ל ספוקי מספק"ל אם פסול לתקי"ש. ותו, דבשו"ע כ' הרמ"א ז"ל דפסול ושינה מלשונו בדרכ"מ, ותי' הברכ"י ז"ל וז"ל "והרי הוי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא, ולדעת הרבה מן הראשונים הוי מדאורייתא ולחומרא. ואפי' לדעת הרמב"ם וסייעתו דמדרבנן אזלינן לחומרא, מ"מ הוי דינא להחמיר. וגם אם אין לו שופר אחר אזלינן לחומרא וכו'. ואפשר דהיינו טעמא דמור"ם שחזר בו ובהגהה כתב פסול משום ספיקא דאורייתא לחומרא".
והנה מדכתב "וגם אם אין לו שופר אחר אזלינן לחומרא" בודאי כונתו ז"ל דאין לו ענין כלל לתקוע בשופר זה כדי להרויח עכ"פ הצד דהשופר כשר, [וכבר כ' בע"ה במ"א להוכיח מזה דס"ל כהיסוד שכ' הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' קצ"ד א"א סק"ג דספק תורה לחומרא היינו דוקא היכא דאם יחמיר ודאי יקיים, אבל היכא דגם אם יחמיר אכתי הוי ספק אם קיים, לא אמרי' בזה ספיקא דאורייתא לחומרא, ובדבריו ז"ל נראה דהיינו דוקא בבכהמ"ז דאיכא נמי ספק איסור ברכה לבטלה אבל היכא דליכא צד איסור אם יחמיר חייב להחמיר גם בכה"ג, והנה מדברי הברכ"י ז"ל מוכח דבכל ענין אמרי' האי יסוד].
ומעתה מדהוסיף וכ' "ואפי' לדעת הרמב"ם וסייעתו דמדרבנן אזלינן לחומרא מ"מ הוי דינא להחמיר וגם אם אין לו שופר אחר אזלינן לחומרא", הרי מוכח להדיא דס"ל דגם בכה"ג אין לו ענין כלל לתקוע בשופר זה, ואין לדחוק דלשונו לאו דוקא וכונתו ז"ל רק דאם יזדמן לו שופר אחר שהוא כשר בתורת ודאי חייב לחזור ולתקוע בו, דזה אינו, דא"כ לא הרויח לתרץ קושיתו דאכתי הו"ל להרמ"א ז"ל לכתוב דשופר של בהמה טמאה הוי רק ספק פסול ונפק"מ דאם אין לו שופר אחר חייב לתקוע בו כדי לצאת עכ"פ ידי"ח מדאורייתא להרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא לקולא, אלא בע"כ דס"ל להברכ"י ז"ל דכיון דפסול מספק שוב אין כל חיוב לתקוע בו כדי לצאת הדאורייתא, הא קמן דס"ל להברכ"י ז"ל דשופר שהוא פסול מדרבנן אינו חייב להחמיר ולתקוע בו כדי לצאת ידי"ח המצוה עכ"פ מדאורייתא.
ברם, ע"כ לא שמענו מדבריו ז"ל אלא היכא דהוי ספק תורה, אלא דמדאורייתא הי' יכול לנקוט צד הקולא דהשופר כשר, וחז"ל חייבוהו לחשוש לצד החומרא דאורייתא, ובזה ס"ל להברכ"י ז"ל דכיון דחז"ל חששו להצד דאורייתא שוב ליכא ענין כלל להחמיר ולהרויח הצד שמא כשר, אבל היכא דהשופר ודאי כשר מדאורייתא ופסול מדרבנן לא שמענו, ושפיר י"ל דחייב לתקוע בזה, ודו"ק.
ה] המנח"ח ז"ל במצוה שכ"ה אות י"ח כ' וז"ל "ועי' בשו"ע סי' תרכ"ט מבואר הרבה דינים בסכך מה שפסול מן התורה ומה שאינו פסול רק מדרבנן, ואם אין לו סוכה אחרת בודאי מחוייב לישב בסוכה זו שהיא פסולה רק מדרבנן כמבואר בש"ס שם י"ד ע"ב גבי נסרים, אין שעת הדחק ראיה".
אולם הרי הריטב"א ז"ל בסוכה שם בד"ה תניא, כ' וז"ל, "פי' לדברי הכל אין עושין סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפי' בשעת הסכנה, דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל. אבל בנסרים שפסולן אינן בגופן אלא מדרבנן משום גזירה, אמרו רבנן דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה ואוקמוה אדינא". והמג"א ז"ל בסי' תרכ"ט סקכ"ב הביא שיטה זו בשם השלטי גיבורים ז"ל, ושם לא כ' שעת הסכנה אלא שעת הדחק. ולפי"ז ליכא להוכיח מנסרים דשאני התם דאין פסולן בגופן אלא משום גזירה.
עכ"פ הא מיהת נמצינו למדים מדברי הריטב"א ז"ל דסוכה ולולב שפסולו בגופו מדרבנן אין כל ענין לשבת בו ולצאת ידי"ח מדאורייתא, וכדכ' בלשונו ז"ל "דהא למאי אהני הרי אינה סוכה כלל". וצ"ע.
ושו"מ דהפמ"ג ז"ל באו"ח סי' תקפ"ו א"א סקי"ח כתב וז"ל "עיין סימן תרכ"ט במ"א אות כ"ב. ועיין לבוש [סוף סעיף ט] מדרבנן שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע, דומה ממש להתם [סימן תרכט] מטעם גזירה, הא כל שפסלו חכמים דנראה כאילו אינו שופר וכדומה, בהא יש לומר אף שאין שופר אחר נמי אין תוקע בזה, והבן", ונראה דכונתו ז"ל נמי לחלק כדהוצאנו מדברי הריטב"א ז"ל, אמנם מש"כ "כל שפסלו חכמים דנראה כאילו אינו שופר" לא ידענא כונתו ז"ל, דאטו כל פסולי שופר דרבנן היינו משום דנראה כאילו אינו שופר.
תמצית העולה מהדברים.
א] יש להסתפק בשופר ולולב וכדו' שכשירים מדאורייתא ופסולים מדרבנן ואין לו לולב אחר האם חייב ליטלו כדי לצאת עכ"פ מדאורייתא, או דילמא כיון דחז"ל פסלו הלולב ואנו מצווים לעשות ככל אשר יורו, ליכא חיוב דרבנן קבעו שלולב זה פסול.
ב] אין להוכיח מהא דכ' התוס' בסוכה קטנה דאם עבר וישב בה חז"ל הפקיעו המצוה מדאורייתא, דשאני התם דאיכא צד איסור דחששו שמא ימשך ויאכל חוץ לסוכה, וכן ליכא להוכיח ממש"כ התוס' גבי מי שמטה בקרי"ש דערבית, דשאני התם דחז"ל אסרו לעשות כן.
ג] יש להביא ראי' נפלאה, ממש"כ הברכי יוסף ז"ל דמי שציציתו נפסלה מדרבנן והוא ברה"ר בשבת חייב לפושטו דהוי משוי, ותיקשי כיון דחייב להטיל בה ציצית שכשירים רק מדאורייתא כדי לצאת עכ"פ ידי חיוב תורה אמאי הוי משוי, ול"ל דיוריד הבגד וממילא לא יתחייב בציצית, דז"א דעתה אין לו בגד אחר ואיכא כבוד הבריות.
ד] יש להביא ראי', מהא דמוכח מכל הפוסקים ז"ל דאתרוג של טבל להסוברים דאינו יוצא בה ידי"ח הוי מוקצה, ותיקשי הא אתרוג הוי טבל מדרבנן, ואם אין לו אתרוג אחר הרי חייב ליטלו כדי לצאת ידי"ח עכ"פ מדאורייתא, ואמאי הוי מוקצה.
ה] הנה להצד דחייב לקיים עכ"פ הדאורייתא, הנה לפי"ז להסוברים דחייב אדם לטבול קודם הרגל וחציצה פוסלת בטבילה זו, נמצא דאם יש עליו מיעוט המקפיד וא"י להסירו חייב לטבול כדי לטהר עצמו עכ"פ מדאורייתא.
ו] ולפי"ז יש ליישב בע"ה בדרך החידוד קושית האחרונים ז"ל ברובו שאינו מקפיד אמאי הוי חציצה רק מדרבנן הא לבתר דתקנו חז"ל דהוי חציצה א"כ מקפיד להסירו והוי רובו המקפיד וליהוי חציצה מה"ת, ותי' דאה"נ, ותיקשי א"כ לאיזה ענין אמר ר' יצחק דהוי חציצה רק מדרבנן.
ז] ולהנ"ל ניחא מאד דנפק"מ בכה"ג דמי שא"י להסיר חציצה זו וחייב לטבול כדי לטהר עצמו עכ"פ מדאורייתא א"כ אדרבא אינו מקפיד דרוצה לטבול עכ"פ כדי לטהר עצמו מדאורייתא.
ח] הברכי יוסף ז"ל כ' דשופר שהוא ספק פסול, גם לדעת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא לקולא, מ"מ לא יתקע בו גם באין לו שופר אחר דפסלינן לשופר מספק, ומוכח דגם מה"ת אין לו חיוב לתקוע בזה דאל"כ לא תי' קושיתו שם, מיהו יש לחלק דהתם גרע דאיכא צד דהשופר פסול מדאורייתא.
ט] מדברי הריטב"א ז"ל מוכח להדיא דסוכה ולולב שפסולו בגופו מדרבנן ליכא חיוב לשבת בה כלל, אבל המנח"ח ז"ל כ' דחייב לשבת בסוכה זו.
