בעולם השקר שאנו חיים בו, עלולים אנו בנקל לטעות אחרי הדמיון שמתעתע בנו כאילו שהגדולה והתפארת נתונים לאנשים שהגשימו קריירה כאלה או אחרים, עשירים בממון ובתנאי חיים משופרים.
כמה חשוב לשאת עיננו אל מי שלבש במשך חייו לבושים מהודרים של תורה ותפילה ויראת ה' טהורה, וזכה לשחוק ליום אחרון ולהגיע לעולם העליון בא בימים שמנוצלים היטב לעבודת הבורא!
כמה חשוב לחקוק הדק היטב בלבנו ובתודעתנו את דברי איש האלוקים החזון איש זצ"ל בקובץ אגרות: "וְאָמְנָם הָאִישׁ הַזּוֹכֶה לִידִיעַת הַתּוֹרָה, הוּא הוֹלֵךְ בֵּין אֲנָשִׁים וְנִדְמֶה כְּבֶן אָדָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא מַלְאַךְ הֲדַר עִם בְּנֵי תְּמוּתָה, וְחַי חַיֵּי אֲצִילוּת וּמְרוֹמָם עַל כָּל תְּהִלָּה"!
כמה הולמים דברים אלו את הרב משה צוריאל זצ"ל! מתהלך הוא בין אנשים, ובמבט שטחי נדמה להם כבן אדם, כמו שאר אנשים שעל פני האדמה. אבל באמת הוא מלאך! בליבי חקוקה אותה שבת פרשת שופטים לפני כ17 שנה שהתארח הרב צוריאל בביתנו שבחברון כדי להפיץ תורה ולחזק את מיישבי ארצנו הקדושה.
עקבתי אחרי הליכותיו בקודש. הרב היה פרוש מענייני העולם הזה. כמעט לא אכל מאומה מלבד החיוב ההלכתי הבסיסי בהלכות שבת. רץ משיעור לשיעור בזריזות מופלאה. אחר הצהריים נכנס לביתנו ואמר שהוא זקוק למנוחה. נכנס לחדר לנוח ויצא אחרי 4 דקות בלבד!
זכיתי להיות איתו בקשר הדוק ורצוף. ולא רק שהיינו פונים אליו, אלא הוא ביוזמתו גם בסדר יומו העמוס היה מתקשר ומתעניין בכל מיני מצבים ומעברים, מורה דרך ומתווה הליכות בנועם ובחן מיוחד. לא רק שהיה כמעיין המתגבר של תורה, אלא שהיה נקי וצדיק גם במידות מזוככות שבין אדם לחברו. נתן עיניו וליבו להיות מיצר בצרתן של ישראל. מלא וגדוש באכפתיות ולבביות. ידיעת התורה שלו לא מסתכמת רק ב65 ספריו הנפלאים והחשובים, אלא בנקיות המופלאה במידות שבין אדם לחברו.
במשך 65 שנים התפלל בנץ החמה. לא הפסיד תפילה במנין 64 שנים ברצף! מתמיד עצום בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. מקורי, אמיתי, אמיץ ונועז, בלי חנופה, בלי חשבונות של רווחים פוליטיים. לא תלוי באף בשר ודם. העיד על עצמו שבמשך 30 שנה שמסר שיעורים רבים לא הסכים לקבל כסף על אף שיעור!
כשהתגלה ברבים קלונו של המטורף ברלנד, נשבר ליבי בקרבי ביותר. תמהתי אם עלי להכיר לו טובה על העבר, ועל תקופה ארוכת שנים שנשביתי בקסמי הפירוטכניקה שלו. נועצתי גם ברב משה צוריאל זצ"ל, ותשובתו היתה לי ממש משיבת נפש.
וזו לשונו:
ידוע כי אחיה השילוני היה תומך בירבעם בן נבט (סנהדרין קב, א) ורק אח"כ נודע לו שלא היה ירבעם תוכו כברו, ואדרבה הכשיל את כל בני ישראל לעבוד לעגלים.
כלום יעלה על הדעת להאשים את אחיה על מה שטעה בו לפני שנתגלה קלונו של ירבעם? לא כן! אלא האדם נידון על עתו וזמנו ["באשר הוא שם"]. אחיה בתום לב האמין בו. וכאשר הרשעות נתגלה אצל ירבעם, לא הפסיד אחיה ממה שעסק בעבודת השם בתמימותו.
גם אתה. אין לך חובת הכרת טובה אליו, כי הכל היה צביעות והעמדת פנים. גם בעת שהיטיב אתך, נאף עם נשים והוליך הרבה אנשים שולל בעצות רעות, לדוגמא: שלא ילכו לרופאים אלא יסמכו על "ברכותיו".
תנוח דעתך, שקיימת דברי חז"ל ביומא פו ע"ב "מפרסמים את החנפים מפני חילול השם" וראה שם דברי רש"י. צריכים להציל את ישראל, ולקיים דברי מוהר"ן ברסלב, שהדור ילכו רק רק אחר "צדיקים אמתיים" ולא אחרי הצבועים.
בברכה רבה,
משה צוריאל
הלוואי שנזכה לדלות מחיי האצילות של הרב משה צוריאל זצ"ל, מהיותו מרומם על כל תהילה!
