"כלל גדול כללו לנו חז"ל ואמרו 'חדוש הוא ולא גמרינן מיניה' וכן 'אין לך בו אלא חדושו'. שהמובן הפשוט הוא כי החדוש ישאר תמיד בודד במועדיו ואינו מוליד שום דבר, כי אין לו תוצאות. המתבונן היטב על הכלל הזה יראה כי אוצר בקרבו את הלמוד הזה, אשר השגת הטעם פועלת לעשות את הפרטי לכלליי. כי הלא ידיעת ההפכיים אחת היא, ואחרי שאמרו כי המשפט שחל עליו שם חדוש לא גמרינן מיניה, מובן מאיליו, כי ממשפט שאינו חדוש גמרינן. וההבדל בין חדוש לאינו חדוש הוא בהבנת הטעם, כי גדר החדוש הוא אי הבנת טעם המשפט, וכשאמרו דלא גמרינן מיניה הורו לנו, שמשפט כזה, שטעמו איננו מובן, נשאר בפרטיותו בודד הוא במועדיו ואיננו מוליד שום דבר ואין לו כל תוצאות. וכשהראו לנו בזה דמן אי חדוש גמרינן הוה באלו אמרו בפי' נם את הכלל הזה, כי המשפט שטעמו מובן בשכל, יצא עי"ז מפרטיותו ונעשה לעניין כללי, כי יש לו תולדות ותוצאות, כי הדינים שלמדים ממנו הם הם תולדותיו ותוצאותיו. הרי שהכלל הוה אוצר בקרבו את הלמוד הנעלה הזה אשר שהשגת הטעם פועלת לעשות את הפרטי לכללי." [אור חדש על ציון]
If you understand the reason - then the detail is also a rule.
