הכלה היתה נרגשת מאוד. היא נמצאת ביום הגדול של חייה,
יום החתונה. יושבת בכסא הכלה, כל-כולה קורנת מאושר.
מרטיבה את ספר התהלים בדמעות התרגשות. מוקפת בבנות
משפחתה, בשכנותיה, במורותיה ובחברותיה מהסמינר...
והנה, מגיעה שעת החופה. ולאחריה, קשה לתאר את תחושת
הרוממות של בני הזוג. החתן, ששמו הלך לפניו כתלמיד חכם
צדיק וירא שמים, ניגש יחד עם כלתו לאחר החופה אל חדר
היחוד שמח ומאושר.
לאחר כמה דקות נשמעות דפיקות בדלת. הכלה קמה לפתוח,
ובפתח עומד פיליפיני, מחויט להפליא. למול עיניו הנדהמות
של החתן, מכניסה אותו הכלה לחדר ומורה לו לשבת בצד, על
אחד הכסאות הפשוטים.
ממ... מה זה?! - שואל החתן ההמום.
אה... היא מחייכת, זה פיליפיני שעובד אצלנו, וסייע לנו רבות
בהכנות לחתונה.
ומוסיפה: אל תדאג, אנחנו נדבר באידיש, והוא לא מבין
אידיש... נראה לי שהוא לא יפריע. הוא רק יישב כאן בשקט.
כן, אבל למה עכשיו? מגמגם החתן, כשעיניו פעורות לרווחה.
פשוט מאוד, משיבה הכלה הטריה; הפיליפיני עזר לנו היום
בבית במשך כל ההכנות לחתונה. ואם נצטרך משהו, נוכל
לשלוח אותו לכל מקום. אם נצטרך חס ושלום עזרה רפואית,
הוא יעמוד לימיננו, ואם נרצה לשתות משהו... הוא יזדרז
להביא שתיה...
כן, אבל למה הוא צריך להיות כאן עכשיו? - ממשיך החתן
להזדעזע. הסברתי לך, משיבה הכלה; יש לו התמחות בכל
דבר! כל ייעוץ, כל שירות, הוא יתנדב לעזור לנו, אתה תראה
בעצמך...
החתן חושב שהוא עומד לצאת מדעתו. מה זה?! איזו כלה
הוא קיבל? האם אפשר עוד להתחרט ולבטל את כל החתונה
הזאת בכלל? הוא נושך את שפתיו בחוזקה ומנסה שוב ושוב
לומר 'אני לא מבין, לשם מה הוא צריך להיות אתנו בחדר
הייחוד?
משראתה הכלה את עיניו של החתן מביטות עליה בתימהון
גובר והולך, הוסיפה ואמרה: אתה יודע מה? אני בעצם לא
חייבת להתייחס אליו. אפילו אם הוא ירמוז לי משהו... אני
לא אתייחס אליו! אבל בכל מקרה, נראה לי שעדיף שהוא
יישאר אתנו כאן למקרים דחופים... מה אתה אומר?
הסיפור הזה אמיתי אבל עם כמה שינויים:
א. החתן והכלה הם לא אחר מאשר הקב"ה ועם
ישראל.
ב. החתונה לא התקיימה באולם שמחות אלא בבית
כנסת.
ג. חדר הייחוד - זו השעה האישית והפרטית שלנו עם
הקב"ה.
ד. שמו של הפיליפיני הוא לא ממש פיליפיני - אלא
פלאפוני...
ועכשיו קִ רְ אּו שוב את הסיפור מההתחלה...
יה"ר שנזכה להתחזק בשמירת קדושת בית הכנסת.
