This is an open letter I sent to the Rabbonim of Yeshivat Mercaz HaRav. If anybody has a satisfying explanation, I would love to hear it. I am awaiting their response.
לכבוד הרבנים הנכבדים שליט"א מרביצי תורה בירושלים עיר תפארתנו,
צפיתי בחגיגת יום ירושלים בישיבה והיה מרגש כבכל שנה.
יש לי שאלה שמטרידה אותי מאד. במרכז הרב מחנכים להקפדה יתירה על המצוות, ולא יעלה על הדעת שתלמיד שמחלל שבת במזיד יישאר בישיבה. מחלל שבת דינו כעובד עבודה זרה. לא יעלה על הדעת שתלמיד שאינו מתפלל יישאר בישיבה וכו' וכו'.לא יעלה על הדעת שתלמיד שאוכל טרף יישאר בישיבה וכן הלאה וכן הלאה. [אינני מדבר על מעידה חד פעמית].
לאור זאת, כיצד כל שנה בימי העצמאות וירושלים מכבדים בכבוד עצום ואדיר מחללי שבת בפרהסיא אוכלי נבילות וטריפות ובועלי נדות וכו' וכו' שעוברים במזיד על כל היקר לנו אלא שבנוסף יש להם זכויות של השלטת ריבונות יהודית בארץ ישראל וכו'. האם זה מכפר על הכל? איזה מסר זה מעביר לתלמידים? שאם אתה בממשלה או בצבא אתה מגדולי הדור אפילו אם אתה מחלל שבת סידרתי??
אני לא מצליח לעכל את היראת שמים והטוהר שתלמידיכם משדרים מחד, והחנופה לאנשים חוטאים מאידך [עי' שערי תשובה מאות קפט והלאה]. נכון שה' הוא השופט וכו' וכו' אבל מבחינתנו הם רומסים על כל היקר לנו ואיך מכבדים אותם. הם עלולים לחשוב "תראה כמה הדתיים מהללים אותי. אני כוכב! אסתדר גם עם הקב"ה כשאגיע לשם".
אני שואל מבחינה חינוכית ומבחינה הלכתית. האם אברך חרדי שאמנם אינו משרת בצבא אבל מקפיד על קלה כבחמורה אינו ראוי יותר לכבוד מאשר אדם שאפילו אם מוסר את נפשו על קדושת הארץ אבל שאר תרי"ב מצוות אינו מקיים?
אתכבד מאד לקבל תשובה.
בכבוד רב ובהערכה כנה,
אלחנן אהרמן
