מסילת ישרים פרק י"א
ונדבר עתה מן הכעס. הנה יש הרגזן שאמרו עליו, כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה (זהר בראשית), והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגד רצונו ומתמלא חימה עד שכבר לבו בל עמו ועצתו נבערה.
ANGER: Let us now discuss anger. There is an anger-prone person about which our sages said: "whoever gets angry is as if he worships idols" (Zohar Korach daf 179, Rambam Deos 2:3, Shab.105b). This person gets angry on anything that is done against his will. He becomes filled with wrath till his heart is no longer with him and his judgment is lost.
והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה יכולת בידו, כי אין השכל שולט בו כלל והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות ועליו נאמר (איוב יח): טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ? והוא קל ודאי לעבור על מיני עבירות שבעולם אם חמתו תביאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך.
A man like this would suffice to destroy the whole world if he had the ability. For the intellect does not rule over him in the least. He has literally lost his reason just like all the predatory beasts. On him it is written: "you who tears his soul in his anger; shall the earth become forsaken because of you?" (Job 18:4). Certainly, he can easily transgress any sort of sin in the world to which his rage leads him, for he has no other power moving him other than his anger and will go wherever it takes him.
ויש כעסן רחוק מזה והוא שלא על כל דבר אשר יבואהו שלא כרצונו אם קטן ואם גדול יבער אפו. אך בהגיעו להרגיז, ירגז ויכעס כעס גדול והוא שקראוהו חכמים ז"ל (אבות פ"ה): "קשה לכעוס וקשה לרצות". וגם זה רע ודאי, כי כבר יכולה לצאת תקלה רבה מתחת ידו בזמן הכעס ואחרי כן לא יוכל לתקן את אשר עוותו.
There is another angry type far from this. This person's wrath is not kindled for every thing, small or big, which does not happen according to his will. But when his threshold of anger is reached, he will erupt in great fury. This is what our sages, of blessed memory, said: "difficult to anger and difficult to appease" (Avot 5:11). This type is also certainly very evil, for great damage may happen through him during his [eruption] of anger, and he will no longer be able to straighten what he has made crooked.
ויש כעסן פחות מזה שלא יכעס על נקלה, ואפילו כשיגיע לכעס יהיה כעסו כעס קטן ולא יסור מדרכי השכל אך עודנו ישמור עברתו. והנה זה רחוק מן ההפסד יותר מן הראשונים שזכרנו, ואף גם זאת ודאי, שלא הגיע להיות נקי כי אפילו זהיר איננו עדין, כי עד שהכעס עושה בו רושם, לא יצא מכלל כעסן.
There is another angry type less severe than the previous. He does not come to anger easily, and even if his anger is triggered, it will only be a small anger and he will not stray out of the ways of reason. But he still harbors his angry feeling. This man is less likely to cause harm than the previous types but nevertheless he certainly has not reached Cleanliness, for even Watchfulness he has not yet reached since as long as anger marks an impression over him, he has not gone out of the category of "a person of anger".
ויש עוד פחות מזה והוא שקשה לכעוס וכעסו לא להשחית ולא לכלה אלא כעס מעט. וכמה זעמו? רגע ולא יותר, דהיינו, משעה שהכעס מתעורר בו בטבע עד שגם התבונה תתעורר כנגדו, והוא מה שאמרו חכמים ז"ל (שם): קשה לכעוס ונוח לרצות, הנה זה חלק טוב ודאי, כי טבע האדם מתעורר לכעס ואם הוא מתגבר עליו שאפילו בשעת הכעס עצמו לא יבער הרבה ומתגבר עליו, שאפילו אותו הכעס הקל לא יעמוד בו זמן גדול אלא יעבור וילך, ודאי שראוי לשבח הוא.
There is another type even less than this. This person is difficult to anger and his anger does not damage and destroy. Rather, it is a small anger. How long does his anger last? It lasts only an instant and not more. From the time his anger's natural stirring is roused till the time his understanding rises up against it. This is what our sages, of blessed memory, referred to saying: "difficult to anger and easy to appease". Behold, certainly this is a good portion, for it is human nature to be roused to anger and if one overpowers it so that even at the moment of anger itself, it will not ignite much and he overcomes it so that even this small amount of anger does not linger within him for a long time, rather it quickly passes and goes away - he is certainly worthy of praise.
ואמרו ז"ל (חולין פט): תולה ארץ על בלימה, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה, והיינו, שכבר נתעורר טבעו בכעס והוא בהתגברותו בולם פיו.
Our sages of blessed memory said (Chullin 89a):"'who hangs the earth on nothing (belima)' (Iyov 26:7) - [the earth endures on the merit of] one who restrains (bolem) his mouth during a dispute". Namely, his nature has roused him to anger and through strengthening himself over it, he restrains his tongue.
אמנם, מדתו של הלל הזקן עולה על כל אלה, שכבר לא היה מקפיד על שום דבר ואפילו התעוררות של כעס לא נעשה בו (שבת לא). זה הוא ודאי הנקי מן הכעס מכל וכל.
The level of Hillel the Elder, however, was above all of these for he was not upset for anything whatsoever and not even a stirring of anger roused within him. This is certainly one who is absolutely Clean of anger.
והנה אפילו לדבר מצוה הזהירונו ז"ל (שבת לד): שלא לכעוס, ואפילו הרב על תלמידו והאב על בנו, ולא שלא ייסרם, אלא ייסרם וייסרם אך מבלי כעס, כי אם להדריך אותם בדרך הישרה, והכעס שיראה להם יהיה כעס הפנים לא כעס הלב, ואמר שלמה (קהלת ז): אל תבהל ברוחך לכעוס וגו', ואומר (איוב ה): כי לאויל יהרג כעס. ואמרו ז"ל (עירו' סה): בשלשה דברים האדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו.
Our sages of blessed memory warned us to not get angry even for the sake of a mitzva (see Shab.34a, 105b), not even a teacher with his student or a father with his son. This is not to say he should not chastise them, rather he should surely chastise them, just not out of anger, but rather, with no other purpose than guiding them along the right path. Any anger that he shows to them should be only of the face not anger of the heart. Shlomo said: "Be not quick in your spirit to be angry [for anger rests in the heart of fools]" (Kohelet 7:9) and it is written "For anger slays the fool" (Iyov 5:2), and our sages of blessed memory said: "in three ways a man is recognized: through his cup, through his wallet and through his anger" (Eruvin 65b).
מהר"ל
בפרק אלו דברים אמר רבי שמעון בן לקיש, כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו... וביאור זה, כבר אמרנו כי הנוח הוא הסדר שאדם מסודר אל השווי, ואם כועס החכמה שלו מסתלקת, ואם נביא הוא הנבואה מסתלקת כאשר יוצא האדם מן הסדר, והוא שינוי, לכך אם יש לו חכמה ויש לו נבואה, כאשר מקבל השינוי הוא יוצא ממה שראוי לו, ובא אחר כך להוסיף לומר, שאפילו פוסקים לו גדולה מן השמים בטל דבר זה, כי מי שיש לו גדולה והוא פרנס צריך שיהיה הנהגתו בנחת, כי הפרנס כל עיקר שלו לדבר העם עד שהם מסודרים, כי זהו עצם המלכות והשררה, וכאשר הוא בעצמו בעל כעס, שהוא יוצא מן הסדר, איך תהיה על ידו הסדר, דבר זה לא יתן השכל, ולפיכך אם גזרו עליו גדולה מן השמים מורידין אותו מגדולתו...
ובפרק ד' נדרים אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל הכועס כל מיני פורעניות של גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך... ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר כל פועל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, ופירוש זה, כי מי שהוא בעל חימה הוא ענין הגיהנם, כי הגיהנם לתוקף וגודל כחו מתיחס אל כח אש, ולכך אמרו בכל מקום אש של גיהנם, ומפני שהאדם יש לו נפש רוחני, כאשר הוא כועס ויוצא מן הסדר, כל מיני גיהנם שולטים בו, כי הגיהנם גם כן הוא יוצא מסדר העולם, לכך כל מיני גיהנם שולטים במי שהוא כועס. ומפני כי הנפש שהוא כועס הוא רוחני, והוא יוצא מן השי"ת על ידי הכעס, ולכך הגיהנם שהוא גם כן רוחני והוא יוצא מן השווי שולט בו.
אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר רשע בגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזימותיו... כי כאשר האדם כועס הוא יוצא מן הסדר הראוי, וכל כך יוצא מן הסדר, עד שאין השכינה נחשבת אצלו מצד גודל השינוי, כי האדם הוא מסודר עם השי"ת, שהוא עילה לו, וכאשר כועס הוא יוצא מן הסדר, ולכך אמר אף השכינה אינה חשובה כנגדו, כי אינו מכיר עילתו יתעלה כאשר יוצא מן הסדר. וזה שאמר גם כן שמשכח תלמודו, כמו שהתבאר למעלה, כי החכמה הוא סדר השכלי, ומצד שהוא יוצא מן הסדר ולפיכך סר ממנו השכל... (נתיב הכעס פרק ב)
...וכנגד שלא יהיה בעל חסרון בעצמו אמר אל תהא נוח לכעוס, כי הכעס הוא רע לעצמו של אדם, כמו שאמר הכתוב והסר כעס מלבך ורעה מבשרך... (אבות ב י)
וזה אמרו ואל תהא נוח לכעוס, כי הכעס הוא מביא את האדם לידי חטא, עד שהוא מאבד את האדם מן העולם הבא, וכמו שהתבאר, כי בעל הכעס הוא בעל חטא, ולפיכך הכעס הוא שמביא האדם לידי חטא, ולהיות נאבד מן העולם הבא... ואין לך שהוא הגורם והסבה אל החטא יותר מן הכעס... (שם שם יד)
טוב כעס משחוק, נראה שהפירוש על פי המדרש הזה, כי טוב הכעס כאשר הכעס אינו לעצמו, כי הכעס שיש לצדיקים בעולם הזה אינו לתכלית עצמו, רק לנקותם מן החטא להביא אותם לעולם הבא... כי הכעס לתכלית עצמו הוא רע... (חידושי אגדות שבת ל א)
כל אדם שכועס כל מיני פורעניות של גיהנם שולטים בו, כי הגיהנם לתוקף וגודל כח שלו מתיחס אל כח אש, ומפני שהאדם הוא עיקר בעולם, וכאלו הוא הכל, לכך חמה שלו הוא פורעניות של כל מיני גיהנם... (שם נדרים כב א)
...ועל ידי שלשה דברים אלו הוא פוגם בכל צד, כי תחלה פוגם למעלה, לכך אמר כי אין השכינה חשובה נגדו, כי כאשר הוא יוצא מן הסדר והוא זר, אף השכינה אינה חשובה כנגדו מצד זרות שלו... והוא יוצא מן הסדר הראוי והם המצוות, ומצד החימה הוא ויצא מן הסדר, והוא רשע ובעל חטא. (שם)
...וכנגד שלא יהיה בעל חסרון בעצמו אמר אל תהא נוח לכעוס, כי הכעס הוא רע לעצמו של אדם, כמו שאמר הכתוב והסר כעס מלבך ורעה מבשרך... (אבות ב י)
וזה אמרו ואל תהא נוח לכעוס, כי הכעס הוא מביא את האדם לידי חטא, עד שהוא מאבד את האדם מן העולם הבא, וכמו שהתבאר, כי בעל הכעס הוא בעל חטא, ולפיכך הכעס הוא שמביא האדם לידי חטא, ולהיות נאבד מן העולם הבא... ואין לך שהוא הגורם והסבה אל החטא יותר מן הכעס... (שם שם יד)
טוב כעס משחוק, נראה שהפירוש על פי המדרש הזה, כי טוב הכעס כאשר הכעס אינו לעצמו, כי הכעס שיש לצדיקים בעולם הזה אינו לתכלית עצמו, רק לנקותם מן החטא להביא אותם לעולם הבא... כי הכעס לתכלית עצמו הוא רע... (חידושי אגדות שבת ל א)
כל אדם שכועס כל מיני פורעניות של גיהנם שולטים בו, כי הגיהנם לתוקף וגודל כח שלו מתיחס אל כח אש, ומפני שהאדם הוא עיקר בעולם, וכאלו הוא הכל, לכך חמה שלו הוא פורעניות של כל מיני גיהנם... (שם נדרים כב א)
...ועל ידי שלשה דברים אלו הוא פוגם בכל צד, כי תחלה פוגם למעלה, לכך אמר כי אין השכינה חשובה נגדו, כי כאשר הוא יוצא מן הסדר והוא זר, אף השכינה אינה חשובה כנגדו מצד זרות שלו... והוא יוצא מן הסדר הראוי והם המצוות, ומצד החימה הוא ויצא מן הסדר, והוא רשע ובעל חטא. (שם)
-----------
מכתב מאליהו
אמרו ז"ל על משה רבינו ע"ה, כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות, ותמה אא"ז הגרי"ס זצ"ל הלא מתנאי הנבואה שיהיה הנביא שלם במדותיו, ואיך אפשר שיכעוס ועם כל זה יהיה גם אדון הנביאים? ותירץ במתק דבריו, כי לא כעס משה רבינו ע"ה מעולם, אלא בא רק לכלל כעס, היינו שנגע במה שהוא מסוג הכעס, וגם לזה קראה תורה ויקצף משה. פירוש דבריו, כי כל מעשי משה רבינו ע"ה היו כולם לשם שמים באמת, וגם כשהוא כעס וקצף היה לשם שמים, למען ילמדו וידעו שראוי לכעוס על המעשה ההוא. אבל מכיון שענין הכעס יש לו שייכות עם כחות החומריות שבאדם, כחות אהבת עצמו, על כן כערך הצל כך ערך ענין הכעס נמצא בו, ואם גם לא נראה הצל הדק הזה כלל, אבל התורה העידה על מציאותו. וכפי ערך זה שייך בו בא לכלל כעס בא לכלל טעות, אשר פירושו, שכל מקום שיש כעס, זה לאות שיש שם טעות, כי אין אדם כועס אלא אם כן יודע בעומק לבבו שטעה, וכועס כדי לכסות על טעותו, וכל זה היה רק בבחינת הצל, ואף על פי כן באה התורה לבקר את משה על דבר הטעות שהאחריות עליה היתה בבחינת צל. (מכתב מאליהו חלק א עמוד קסח)
כשבא אליאב בן ישי לפני שמואל אמר שמואל "אך נגד ה' משיחו" (שמואל א ט"ז), הרי גדלות אליאב היתה ברורה עד להפליא, ומכל מקום ענהו ה' "אל תבט אל מראהו... כי מאסתיהו... כי האדם יראה לעינים וגו'" (שם). ובשל מה היה המיאוס? עיין שם ברש"י כי הקב"ה ראה בו נקודה דקה של כעס שנתגלתה רק אחר כך, כאשר קצף על דוד במחנה (שם י"ז כ"ח). וגם זה עשה כדי לחנכו בתור אחיו הגדול, וגם חשש שמא יסתכן במלחמה. ומהי סכנת כעס כזה? כי נקודת כעס, אפילו משהו, מראה כי האדם מחשיב עצמו, וכפי שמחשיב את עצמו אין לבו רואה, ובלי ראיית הלב אינו ראוי למלך...
מה שאנו מבארים תמיד שהחטא והעונש אחד הם וכן המצוה והשכר, כן כתב המאירי (ברכות ו') בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, דהיינו שהמאחר לבית הכנסת רחוק מאהבת ה', והריחוק הוא הכעס הגדול והקצף הנורא. ולפי זה כל מקום שנאמר כי השי"ת שונא או מואס את האדם היינו שהאדם שונא או מואס אל הרוחניות. ובאליאב נאמר "כי מאסתיהו"! מכאן סכנת המחשיב את עצמו, אפילו כנקודה קטנה, כי כל המבחין ומחשיב את עצמו ממילא שונא אחרים ומואסם, ואפילו כלפי מעלה כביכול... (חלק ה עמוד שע)
