אורי צוקר
עלון קרוב אליך
תפקחו את העיניים תסתכלו סביב,
הם נמצאים בכל מקום,
גם מסביבכם,
אנשים שעצרו באמצע.
*
לפני המון המון שנים, כמעט בתקופת הדינוזאורים, הייתי בגיל שלכם.
לפחות באזור שבו הסתובבתי, המילה 'בינוניות' הייתה מילה גסה, ביטוי לדבר מאוס ובזוי.
הבינוני הוא אחד כזה שיושב על הגדר, רגל פה רגל שם. הוא עושה הכל, לגמרי, דואג לסמן וי גדול על כל משימה. רק מה? הוא לא הולך על שום דבר עד הסוף.
לומדים גמרא? בשביל מה לסיים מסכת אם אפשר להצליח בבגרות גם בלי הסיום? מתפללים? נו, אפשר להגיד את כל המילים של התפילה, אבל בלי להתאמץ לכוון. הלכתית זה עובר בדיעבד, בסדר, הוא לא צריך יותר מעובר.
זהו, הוא לא צריך יותר מעובר. ממוצע הבגרויות שלו הוא בין שישים לשבעים, לא בגלל חוסר יכולת, אלא פשוט כי הוא לא שואף ליותר, מסתפק במועט. צדיק. הרב נוח שמיקל.
*
אז זהו, כשהיינו צעירים הטיפוס הזה היה נראה בעינינו כל כך עלוב ומסכן, חי חיים בלי תכלית. כשהתבגרנו, חלקנו מצא את עצמו בדיוק באותה נקודה כנראה, מהצד העלוב של התמונה.
הקטע הוא שהיום אני רואה יותר ויותר אנשים גדולים באמת שחיים ככה.
שלא תתבלבלו, אנשים גדולים באמת פירושו אנשים שעוד יש מה לקוות שהם יזיזו את העולם, קרי – בני נוער.
אתם מוכנים לנסות להסביר מה קרה לכם? איפה האש בעיניים? החלומות הגדולים? השאיפות הגדולות? באמת להיות כל היום בסמארטפון זו שאיפת חייכם?
עוד שניה אתם בחופש. יש לכם בשביל מה לקום בבוקר? בשביל מה ללכת לישון? או שאתם בקטע של להעביר את היום, את השבוע, את החופש, את החיים?
*
בינוניות כזו היא באמת חולאת רעה. ב'חובת התלמידים' הוא קורה לה 'התרפות', רוצו לראות שם פרקים רביעי חמישי. רק אל תגידו שלא הזהרתי אתכם, הוא קטלני, וכל שורה שווה קריאה.
באמת לא מבקשים ממכם להיות דווקא גדולי ישראל בלימוד, אם חסד יותר הכיוון שלכם זה אחלה. גם צבא זה מעולה, ביולוגיה, רפואה, אמנות, מוסיקה. רק בבקשה אל תעצרו באמצע, תשאפו גבוה ואת מה שאתם עושים תעשו ברצינות, הכי ברצינות.
*
אבל יש עוד בינוני. בינוני רציני בטירוף, אחד שהולך עם הבינוניות שלו עד הסוף.
הזוי? לא כזה.
יש אחד שאין לו כישרונות מטורפים, הוא לא מאוד חכם, לא מאוד מהיר, יש לו יכולות ממוצעות כאלה. אבל את היכולות שלו הוא ממצה עד הסוף.
דוגמה למתקשים:
יש אחד שהוא אלוף הכיתה. אלוף בגמרא, אלוף בכדורגל, אלוף במתמטיקה, אלוף בחברים. רק שכדי להיות אלוף הוא משקיע 60% במקרה הטוב.
לידו יש אחד שהוא בינוני. בינוני בגמרא, לא משהו בכדורגל, מתמטיקה 4 יחידות עם ממוצע של 70, יש לו קצת חברים. אבל מה? כדי להיות שם הוא נותן 90%.
מבחוץ זה ברור, האלוף לוקח בהליכה, לא סופר את הבינוני. מי שמסתכל פנימה רואה משהו אחר לגמרי, הבינוני הזה הוא אלוף באמת, והאלוף הוא בסך הכל בינוני ומטה. ותבדקו איפה כל אחד מהם נמצא עוד שלושים שנה, שלא לדבר על העולם הבא שלהם.
זהו. זה בינוני רציני.
איתו אפשר להפוך את העולם.
*
בעצם כולנו שם.
לא כולנו צדיקים מצד הכישרונות, לא כולנו יכולים עכשיו לעשות עבודה של צדיקים, ולא כולנו נהיה עכשיו הבעל שם טוב או ר' נחמן.
אבל יש דברים שכולנו יכולים לעשות עכשיו: לשמור על המחשבות, הדיבורים והמעשים זו עבודה שמתאימה לכל אחד.
רק תדמיינו איך נראה אחד כזה שחושב רק מחשבות טובות, מדבר רק דיבורים טובים של תורה, תפילה ושות', ועושה רק מעשים נכונים. נכון, הוא לא צדיק, בפנים הנפש הבהמית שלו משתוללת, אבל ביחס למה שהוא מסוגל כרגע, הוא נותן מקסימום, ושומר על לבושים נקיים. לזה קוראים: 'בינוני'.
בינוני רציני בטירוף
תפקחו את העיניים תסתכלו סביב,
הם נמצאים בכל מקום,
גם מסביבכם,
אנשים שעצרו באמצע.
*
לפני המון המון שנים, כמעט בתקופת הדינוזאורים, הייתי בגיל שלכם.
לפחות באזור שבו הסתובבתי, המילה 'בינוניות' הייתה מילה גסה, ביטוי לדבר מאוס ובזוי.
הבינוני הוא אחד כזה שיושב על הגדר, רגל פה רגל שם. הוא עושה הכל, לגמרי, דואג לסמן וי גדול על כל משימה. רק מה? הוא לא הולך על שום דבר עד הסוף.
לומדים גמרא? בשביל מה לסיים מסכת אם אפשר להצליח בבגרות גם בלי הסיום? מתפללים? נו, אפשר להגיד את כל המילים של התפילה, אבל בלי להתאמץ לכוון. הלכתית זה עובר בדיעבד, בסדר, הוא לא צריך יותר מעובר.
זהו, הוא לא צריך יותר מעובר. ממוצע הבגרויות שלו הוא בין שישים לשבעים, לא בגלל חוסר יכולת, אלא פשוט כי הוא לא שואף ליותר, מסתפק במועט. צדיק. הרב נוח שמיקל.
*
אז זהו, כשהיינו צעירים הטיפוס הזה היה נראה בעינינו כל כך עלוב ומסכן, חי חיים בלי תכלית. כשהתבגרנו, חלקנו מצא את עצמו בדיוק באותה נקודה כנראה, מהצד העלוב של התמונה.
הקטע הוא שהיום אני רואה יותר ויותר אנשים גדולים באמת שחיים ככה.
שלא תתבלבלו, אנשים גדולים באמת פירושו אנשים שעוד יש מה לקוות שהם יזיזו את העולם, קרי – בני נוער.
אתם מוכנים לנסות להסביר מה קרה לכם? איפה האש בעיניים? החלומות הגדולים? השאיפות הגדולות? באמת להיות כל היום בסמארטפון זו שאיפת חייכם?
עוד שניה אתם בחופש. יש לכם בשביל מה לקום בבוקר? בשביל מה ללכת לישון? או שאתם בקטע של להעביר את היום, את השבוע, את החופש, את החיים?
*
בינוניות כזו היא באמת חולאת רעה. ב'חובת התלמידים' הוא קורה לה 'התרפות', רוצו לראות שם פרקים רביעי חמישי. רק אל תגידו שלא הזהרתי אתכם, הוא קטלני, וכל שורה שווה קריאה.
באמת לא מבקשים ממכם להיות דווקא גדולי ישראל בלימוד, אם חסד יותר הכיוון שלכם זה אחלה. גם צבא זה מעולה, ביולוגיה, רפואה, אמנות, מוסיקה. רק בבקשה אל תעצרו באמצע, תשאפו גבוה ואת מה שאתם עושים תעשו ברצינות, הכי ברצינות.
*
אבל יש עוד בינוני. בינוני רציני בטירוף, אחד שהולך עם הבינוניות שלו עד הסוף.
הזוי? לא כזה.
יש אחד שאין לו כישרונות מטורפים, הוא לא מאוד חכם, לא מאוד מהיר, יש לו יכולות ממוצעות כאלה. אבל את היכולות שלו הוא ממצה עד הסוף.
דוגמה למתקשים:
יש אחד שהוא אלוף הכיתה. אלוף בגמרא, אלוף בכדורגל, אלוף במתמטיקה, אלוף בחברים. רק שכדי להיות אלוף הוא משקיע 60% במקרה הטוב.
לידו יש אחד שהוא בינוני. בינוני בגמרא, לא משהו בכדורגל, מתמטיקה 4 יחידות עם ממוצע של 70, יש לו קצת חברים. אבל מה? כדי להיות שם הוא נותן 90%.
מבחוץ זה ברור, האלוף לוקח בהליכה, לא סופר את הבינוני. מי שמסתכל פנימה רואה משהו אחר לגמרי, הבינוני הזה הוא אלוף באמת, והאלוף הוא בסך הכל בינוני ומטה. ותבדקו איפה כל אחד מהם נמצא עוד שלושים שנה, שלא לדבר על העולם הבא שלהם.
זהו. זה בינוני רציני.
איתו אפשר להפוך את העולם.
*
בעצם כולנו שם.
לא כולנו צדיקים מצד הכישרונות, לא כולנו יכולים עכשיו לעשות עבודה של צדיקים, ולא כולנו נהיה עכשיו הבעל שם טוב או ר' נחמן.
אבל יש דברים שכולנו יכולים לעשות עכשיו: לשמור על המחשבות, הדיבורים והמעשים זו עבודה שמתאימה לכל אחד.
רק תדמיינו איך נראה אחד כזה שחושב רק מחשבות טובות, מדבר רק דיבורים טובים של תורה, תפילה ושות', ועושה רק מעשים נכונים. נכון, הוא לא צדיק, בפנים הנפש הבהמית שלו משתוללת, אבל ביחס למה שהוא מסוגל כרגע, הוא נותן מקסימום, ושומר על לבושים נקיים. לזה קוראים: 'בינוני'.
בינוני רציני בטירוף
