"ההכנה לתשובה הכללית
היא קול השופר, המאסף לכל המחנות"
התורה איננה נותנת טעם ברור למצוות תקיעת השופר.
במסכת ראש השנה (דף טז,א) קובעת הגמרא באופן החלטי כי 'רחמנא אמר תקעו' והוא הסיבה המחייבת והטעם היחיד לתקיעת השופר. אכן, למדים אנו כי במשך הדורות ניתנו טעמים נוספים .
מכל הטעמים הללו מתייחס מרן הרב זצ"ל (פעמיים ! בלוח "מגד ירחים" שפרסם בשנים תרע"ב-תרע"ד !)– דווקא לקשר שבין התקיעה לתשובה – ובתוכה ל'תשובה הכללית' . הוא קובע כי קול השופר הוא 'ההכנה' לתשובה הזו בהיותו 'מאסף לכל המחנות'. ופירוש הדברים הוא כך :
מבשרי הציונות הראשונים הרב יהודה אלקלעי זצ"ל והרב צבי קלישר זצ"ל ראו בשיבת עם ישראל לארצו ואלוקיו ביטוי נאמן ל'גאולה הטבעית' של העם, על כן ראו בה עניין חיובי והרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל הוסיף ושכלל גישה זו בראותו בשיבה לארץ חובה הלכתית לשיפור חיי האומה.
בעקבות רבו הנצי"ב מוואלז'ין זצ"ל מדגיש מרן הרב זצ"ל את תפקידו של השופר באיגודם של כל המחנות שכן קיבוץ נדחי ישראל מכל גלויותיהם הוא תחילתה של התשובה הכללית ושל אחדות העם.
ויתירה מזו הוא כותב : "בחלישות הרוחנית - הפירוד הרוחני מתגבר" "...האחדות המקרית של הגזע והעניינים החיצוניים לא יעצרו כח לאגד את הפירודים הרבים" (אורות התשובה יב, יא) על כן השופר המעורר לתשובה ולמעשים טובים הוא הגורם המאסף לכל המחנות, והוא המביא את העם כולו לתשובה הכללית, היא הגאולה.
הפירוש על פי "באר מגד ירחים" להרב עוזי קלכהיים זצ"ל
