הציפייה לעבודת המקדש

 הצפייה לבנין המקדש ולעבודת הקרבנות היא השאיפה היותר אצילית ויותר עליונה מכל מה שכל רוח עדין וכל נשמה שירית עליונה יכולה לצייר. עילוי החיים בפועל, עילוי העולמים, התקשרות כל החיים באור חי העולמים, בחיים הא-להיים ההולכים ושופעים, המחיים כל חי, השולחים אורם מרום גובהם עד שפל תחתיות ארץ, המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד. וכל האדם וכל החי אחוז הוא בחוברת, נפש הבהמה בנפש האדם היא קשורה. כשמשתחררת נפש הבהמה מאסור גויתה על ידי המחשבה האנושית, בקרבן לד', מתאחדת היא עם רוחניות מחשבה אצילית, מרוממת עימה סכום עליון ועשיר מאד מכחות החיים, והעולם מתנועע למעלה למעלה. אין העילוי מורגש כי אם לחוזי קודש, ולהרגשת ההמון התמימה.

עילויי חיים סגוליים אחודיים אלו, צריכים להיות קשורים עם שלטון ממלכת עולם כזאת, ששאיפת אחדות כל היקום, בהכרה וברגש, בהלך חיים ובנטיות הנפש האנושית, היא מגמתה. וזאת היא מגמת נשמת ישראל, שורש התגלות הא-להות והרצון של אחדות ההויה בעולם, בהקף כללותו היותר עליונה. נטיית אחדות העולמים זה עם זה, על ידי משך שטף אור הא-להות, על ידי התאחדות באור הא-להי במקורו, עם תשוקת שאיפת כל הטוב, הזמני והנצחי האידיאלי, דוקא על ידי התכנית הרדיקלית הזאת, על ידי הכשר החיים היותר עליון הלזה, הנותן עוז לגיבורים, נבואה לנביאים, רוח קודש לבעלי הופעה, שירה לשרים, הוד מלכות למלכים ועצמה לגיבורים, אור חיים לכל יצור ועדנה לכל ציץ, קיום ועמדה לכל דומם, וערות רוח לכל רוח מוגלם ומופשט - זאת היא תשוקת האומה, אשר אור ד' הוא מנת חבלה, שהיא קשורה בעונג האהבה הרוחנית של דעת א-להים, א-להי עולם, א-להים אמת, בחיים העולמיים והיחידים, הלאומיים והאישיים, ומקדשה בית תפילה מוכרח להיות לכל העמים. 

פסקה ראשונה: המנגנון הרוחני של הקרבן

1. "הצפייה לבנין המקדש ולעבודת הקרבנות היא השאיפה היותר אצילית ויותר עליונה מכל מה שכל רוח עדין וכל נשמה שירית עליונה יכולה לצייר."

הסבר: הרב קוק פותח בקביעה מפתיעה: הציפייה לקרבנות היא לא נסיגה לברבריות, אלא השאיפה המוסרית והפואטית הגבוהה ביותר. גם האדם המעודן ביותר ("רוח עדין") ימצא בה את מבוקשו אם יבין את עומקה.

2. "עילוי החיים בפועל, עילוי העולמים, התקשרות כל החיים באור חי העולמים, בחיים הא-להיים ההולכים ושופעים... המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד."

הסבר: עבודת המקדש אינה רק "טקס דתי", אלא צינור שדרכו זורם שפע אלוהי שמחבר את כל דרגות הקיום – מהאלוהות המופשטת ועד לבעלי החיים והחומר הגס ביותר. זהו "עילוי" של המציאות כולה.

3. "וכל האדם וכל החי אחוז הוא בחוברת, נפש הבהמה בנפש האדם היא קשורה."

הסבר: יש אחדות אורגנית בטבע. נפש הבהמה אינה נפרדת לחלוטין מנפש האדם; הן קשורות זו בזו במערכת אקולוגית-רוחנית אחת.

4. "כשמשתחררת נפש הבהמה מאסור גויתה על ידי המחשבה האנושית, בקרבן לד', מתאחדת היא עם רוחניות מחשבה אצילית, מרוממת עימה סכום עליון ועשיר מאד מכחות החיים, והעולם מתנועע למעלה למעלה."

הסבר (הלב של הטיעון): בקרבן, האדם לוקח את החומר (הבהמה) ומקדיש אותו למטרה אלוהית. בכך, ה"חיוניות" של הבהמה משתחררת מהכלא הגופני שלה ("איסור גווייתה") ומתמזגת עם המחשבה הקדושה של האדם. התהליך הזה מעלה את כל האנרגיה של עולם החי למדרגה רוחנית, וגורם לכל העולם להתקדם רוחנית.

5. "אין העילוי מורגש כי אם לחוזי קודש, ולהרגשת ההמון התמימה."

הסבר: השינוי הזה לא נראה בעין רגילה או רציונליסטית-יבשה. מי שמרגיש את העילוי הזה הם מצד אחד הנביאים והצדיקים ("חוזי קודש") ומצד שני האנשים הפשוטים שיש להם אמונה תמימה וקשר בלתי אמצעי לחיים.

פסקה שנייה: התפקיד הלאומי והאוניברסלי

6. "עילויי חיים סגוליים אחודיים אלו, צריכים להיות קשורים עם שלטון ממלכת עולם כזאת, ששאיפת אחדות כל היקום... היא מגמתה."

הסבר: כדי שהרמת העולם הזו תתרחש, צריך מסגרת פוליטית-לאומית (ממלכה) שכל המהות שלה היא אחדות היקום. לא ממלכה של אינטרסים צרים, אלא מדינה שחותרת לאחדות כל הבריאה.

7. "וזאת היא מגמת נשמת ישראל, שורש התגלות הא-להות והרצון של אחדות ההויה בעולם..."

הסבר: זוהי תמצית המהות של עם ישראל: לגלות את האלוהות ולחשוף את האחדות הנסתרת של כל מה שקיים בעולם.

8. "נטיית אחדות העולמים זה עם זה... דוקא על ידי התכנית הרדיקלית הזאת, על ידי הכשר החיים היותר עליון הלזה..."

הסבר: האחדות הזו מושגת דוקא דרך ה"תכנית" המפורטת של המקדש והתורה. זהו כלי שנותן כוח לכל רובדי החיים.

9. "הנותן עוז לגיבורים, נבואה לנביאים, רוח קודש לבעלי הופעה, שירה לשרים, הוד מלכות למלכים ועצמה לגיבורים, אור חיים לכל יצור ועדנה לכל ציץ, קיום ועמדה לכל דומם..."

הסבר: המקדש הוא ה"תחנת כוח" של המציאות. השפע שיוצא ממנו מזין את כולם: הוא נותן השראה לנביאים, כישרון למשוררים, סמכות למלכים, ואפילו חיוניות לצמחים ("ציץ") וקיום לחומר הדומם.

10. "זאת היא תשוקת האומה, אשר אור ד' הוא מנת חבלה (חלקו וגורלו), שהיא קשורה בעונג האהבה הרוחנית של דעת א-להים... בחיים העולמיים והיחידים, הלאומיים והאישיים..."

הסבר: זוהי התשוקה העמוקה של עם ישראל – להיות דבוק באלוהים בכל מימדי החיים: הלאומיים והפרטיים כאחד.

11. "ומקדשה בית תפילה מוכרח להיות לכל העמים."

הסבר: לסיכום, כיוון שהמקדש פועל לתיקון העולם כולו, לחיבור החומר לרוח ולהעלאת כל דרגות החי – הוא אינו מוסד "סקטוריאלי" של היהודים בלבד, אלא הוא בהכרח מרכז רוחני לכל האנושות ("כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים").

סיכום:

הרב זצ"ל מסביר שהמקדש והקרבנות הם הכלי לתיקון הנתק שבין החומר לרוח. כשהאדם מקריב קרבן מתוך כוונה טהורה, הוא גואל את כוחות החיים הגולמיים של הטבע ומעלה אותם למקורם האלוהי. פעולה זו יוצרת הרמוניה עולמית שמקרינה שפע על כל היצורים, ולכן בניין המקדש הוא פסגת השאיפה האנושית והמוסרית.